לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הדרך אל האלוהות הנשית

כחלק מהטרנד של העידן החדש, מתגברת הערגה לחזור אל הזמנים שבהם האלוהות הייתה נשית והחברה הייתה מטריארכלית. אך מה זה אומר: אלוהות נשית?  ובמה חברה מטריארכלית שונה מחברה פטריארכלית?

מבחינה טכנית הרי שבחברה מטריארכלית לאישה תפקיד מרכזי יותר מהגבר, והיא מאפיינת חברות קדומות המבוססות על חקלאות זעירה. בחברה פטריארכלית לגבר תפקיד מרכזי יותר מהאישה, וזה מאפיין חברות נוודים לדוגמא. דבר זה בא לידי ביטוי בדמויות האלוהיות של הברות השונות, המשקפות את המבנה החברתי שלהן. אלא שכנראה שיש גם הבדלים מהותיים באופי בין חברה מטריארכלית לפטריארכלית:

 

אחד ההבדלים המהותיים בין אלוהות נשית לאלוהות גברית הוא שהנשית קשורה לחמלה, כזו היא האלה היוונית וונוס/אפרודיטה, כזו גם ארכשיגל הבבלית. חמלה זה לא בדיוק רחמים, אלא היכולת לחוש אמפטיה, הזדהות. שזה תפקידה של כל אם. הגבר יכול לעיתים להיות קשה, מרוחק, בעוד שנשים הן בעלי יכולת קליטה, רגישות, כמו האלה היוונית דיאנה. נשים יכולות להיות טהורות, אידיאליסטיות, דרכה של האישה הוא החיפוש אחר טהרה.

 

לנשיות פנים רבות: לעיתים זאת דמות החולמת, האישה הרגישה והעדינה, המחפשת את האיזון המושלם ברגשות, כגון הסופרת וורג'ינה וולף. לעיתים זו דמות הנביאה, המחוברת לעולמות רוחניים וחיה אותם, דמות הנזירה הקורנת בתפילה, בשתיקה, במאבק הפנימי.  לעיתים זו דמות הלוחמת, האמיצה, החכמה, המנהיגה, כשאישה מנהיגה היא עושה זאת אחרת, בלי שהאגו יקלקל הכול ויתערב יותר מדי, כי תמיד יש שם גם את הידיעה של החולשה. ותמיד גם את דמות האימא, האם הגדולה, זאת שמבשלת, מכבסת, מנקה ומסדרת, שתמיד אפשר לחזור אליה, לקבל מילה טובה, להתעודד, להרגיש בבית.

 

ריבוי הפנים של נשיות מופיעה בדמות האלות השונות שהופיעו במהלך ההיסטוריה, כשכל אחת מהן מייצגת פן אחר. התור המצרית או דמטר היוונית מייצגת את דמות אימא אדמה. דיאנה אלת הירח את הרגישות והאינסטינקט, אתנה אתל החוכמה את דמות המנהיגה והמדריכה, וונוס אלת האהבה את דמות האישה אוהבת החיים. אכן אלה בכל אישה.

 

אלוהיות כנעניות

 

עשתר (או עשתורת)

כשמסתכלים על האלוהות הבבלית עשתר, או עשתורת הכנענית, יש תחושה של מסתוריות הקשורה להתבוננות בשמים ובמיוחד בכוכב נוגה. עשתר היא אלוהות השמים, כמו האלוהיות הנשיות המצריות, אך בדרך אחרת, יותר כחולה, יותר מסתורית, הצבע הקשור אליה הוא כחול, והיא מזכירה קצת את הכוהנת הגדולה בקלפי הטארות. יחד עם זאת עשתר יורדת אל מעמקי האדמה, ובדרך מתקלפת משבע שכבות, כמו מרים מגדלנה שמטוהרת משבעה חטאים. היא יורדת אל מעמקי האדמה בכדי להיצלב שם, להיתלות על מסמר ולהיהרג, בכדי שתוכל לקום לתחייה מחדש, לצורך זה היא מסגירה את אהובה תמוז לטובת עולם השאול. זה הוא קטע לא ברור עדיין.....

משהוא במראה של כוכב נוגה בלילה, באור הבהיר שהוא מקרין על האופק לאחר הזריחה והשקיעה, מלמד על המסתורין של עשתר, פעם נוגה מופיעה בערב ופעם בבוקר, יש לה מראה כפול, השפעה כפולה, היא קשורה לעולם התחתון, למסתרי האדמה. המסלול שלה בשמים הוא הדבר הייחודי מעבר להופעתה, העובדה שהיא מתווה פנטגרם כל כמה שנים. נוגה פעם מופיע בערב ובבוקר, והקדמונים יכלו רק להסיק מכך שבזמן שהיא לא מופיעה היא נמצאת במעמקי האדמה. ויחד עם זאת כשהיא נמצאת היא מלכת השמיים, הכוכב הכי בוער בשמיים. התנהגותה של נוגה כשל אישה, אוהבת, אהובה.

 

בעלת

האלה הראשית של הלבנט בתקופות קדומות נקראה "בעלת", אלא שבעלת זו זוהתה עם המקום ששם היא נעבדה, ונקראה, לכן, בעלת צור, או בעלת מגידו. מכאן שכל מקום היה לו את הבעלת שלו, מכאן שאלוהות זו נקשרה עם אנרגיות אדמה, ומהבעלת זה עבר לבעל, כל בעל היה קשור למקום שבו הוא נעבד, והיה את בעל חצור, בעל צידון, כשהבעל הראשי הוא בעל הדד.

אם הבעלת קשורה למקום, הרי שזו אנרגיה שקשורה לאדמה, לכדור הארץ, ולכן היא אנרגיה מקומית, השונה ממקום למקום. תכונתה הראשונית של האלוהות הנשית, אם כן, היא הקשר לאנרגיות האדמה, למשהו שקוראים לו במיסטיקה המערבית בשם הhost, המופיע בצורת קלף מספר שלוש בטארוט – הקיסרית. (מעניין לציין שבכנסיית הבשורה בנצרת, כנסייה המוקדשת לאלוהות הנשית, באפסיס המרכזי, מופיעה מריה בתנוחה ובדמות של הקיסרית שבטארוט).

 

אנרגיות של כדור הארץ ומבני פולחן קדומים

 

תכונתה ראשונה של האלוהות הנשית הוא הקשר לאנרגיות של כדור הארץ, בתקופות קדומות, מהכלקוליתית ואחורה, ידעו אנשים להרגיש אנרגיה זו ולהתייחס אליה, והדרך שבה התייחסו היה על ידי בניית מעגלי אבנים והתקנת אבנים עומדות במקומות מסוימים. אם כדור הארץ הוא יצור חי, כדוגמת האלה הקדומה היוונית גאייה, הרי שעל גבי יצור חי זה יש מרידיאנים, קווי אנרגיה, וכמו שבאקופונקטורה מדקרים במקומות מסוימים כדי לשחרר חסימות ולהעצים את הזרימה, כך הדיקור על גבי כדור הארץ נעשה על ידי אבנים עומדות. ואכן, במקדשים כנענים אחד המוטיבים החשובים ביותר היה מוטיב האבנים העומדות.

 

המעגל הנו כלי של הוספה, איזון, חיבור, כשיש פצע בגוף עם גוף חודר, שמים בייגלה סביבו ואז חובשים, וזאת בכדי לקבע את הגוף הזר ולא ליצור עליו לחץ. המעגל מקבע דברים, מאפשר לעקוף אותם, מצד אחד, ולהיות מקום של תמורה, מהצד השני, מקום שבו נכנסת אנרגיה מחוץ לכדור הארץ לתוך הכדור, מקום שבו אנרגיה משתנה ומתווספת. לכן הקדמונים בנו מעגלי אבנים שכוונו אל נקודות מסוימות בשמים ומקומות בולטים על פני האדמה. המעגל הוא נקבי, מכיל, רחם, מעבד, האבן העומדת היא הזכרית, משנה, חודרת, משחררת.

אבנים עומדות ומעגלים היו מבני הפולחן החשובים ביותר בימי קדם, בנוסף להם היו צלמים (פסלים), אשרות (עמודי עץ), וכן קוביות מרובעות שביטאו את נוכחות האל או האלה.

 

תפילות לאלוהות הנשית.

מבלי לשים לב לכך, ההתייחסות שלנו לאלוהים היא גברית, למרות שיהיו כאלו שיגידו שאלוהים הוא לא גבר ולא אישה, הרי שאפילו באופן תת מודע אנחנו מתייחסים לאלוהים כגבר, וזאת על ידי שימוש בלשון זכרית בשפה.

בכדי להמחיש ולהדגים נושא הזה, בחרתי שלוש תפילות שהן שלוש התפילות העיקריות בנצרות, אסלאם והיהדות, ותרמתי אותן לנוסח נשי. מה שיוצא נשמע משונה ומאיר בפרספקטיבה אחרת לגמרי את הדעות הקדומות שלנו לגבי אופיו ומינו של אלוהים. רוצה לומר שהתייחסות לאלוהות בתור נשית נותנת לאותם תפילות ממד אחר, מעניין ומרתק.

 

נתחיל בתפילה הראשית של הנצרות, הלא היא תפילת אבינו שבשמיים, שישוע מלמד את התלמידים בדרשת ההר.

נוסח התפילה המקורי:

"אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ. את לחם חוקנו תן לנו היום, ומחל לנו על חובותינו, כאשר מחלנו גם אנחנו לחייבנו, ואל תביאנו לידי ניסיון כי אם תחלצנו מן הרע, כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים, אמן."

ועתה בנוסח הנשי:

"אימנו שבשנים. יתקדש שמך, תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ. את לחם חוקנו תני לנו היום, ומחלי לנו על חובותינו, כאשר מחלנו גם אנחנו לחייבותנו, ואל תביאי אותנו לידי ניסיון, כי אם תחלצי אותנו מן הרע, כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים, אמן."

צריך לזכור שהניקוד נותן משמעות שונה להרבה מילים בהקשר של זכר ונקבה.

 

נמשיך בתפילה הראשית של המוסלמים, הלא היא סורת פתיחה, הסורה הראשונה של הקוראן:

נוסח התפילה המקורי:

"בשם אללה הרחמן והרחום. השבח לאללה ריבון העולמים, הרחמן האהוב, מלך יום הדין. אותך נעבוד ובך נעזר, הנחנו בדרך הישר, בדרכם של אלה אשר נטית להם חסד, לא בדרכם של הזעומים ולא של התועים."

ועתה בנוסח הנשי:

(בנוסח זה מחליפה האלה "אלת" את "אללה". לערבים הקדומים היו כמה אלות, 2 מהם נקראו אלת ועוזת):

"בשם אלת הרחומה והרחמנית. השבח לאלת ריבונת העולמות, הרחומה והאהובה, מלכת יום הדין. אותך נעבוד, ובך נעזר. הנחי אותנו בדרך הישר. בדרכן של אלו אשר נטית להם חסד, לא בדרכם של הזועמות ולא של התועות."

 

ועתה ליהדות.

אין ספק שהתפילה העיקרית ביהדות היא תפילת שמע ישראל. להלן הנוסח הרשמי, כפי שהוא מופיע בספר דברים פרק ו':

נוסח התפילה המקורי:

"שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד, ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך, ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך, וכתבתם על מזוזות ביתך ושעריך."

ועתה בנוסח הנשי:

"שמעי ישראלה הגבירה אלוהותנו הגבירה אחת (אדון מתרגם לגבירה), ואהבת את הגבירה אלוהויך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווה היום על ליבך, ושיננתם לבנותיך ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עינך וכתבתן על מזוזות ביתך ובשעריך."

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics