לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ביקור בקרן הכרמל – המוחרקה.

עד לפני פחות מ200 שנה היה קיים במקום מעגל אבנים מגליטי גדול שהיה, לפי המסורת, מקום המזבח של אליהו. ההוכחה לכך הייתה שהאבנים היו אדומות, ונראו שרופות.

מעגל האבנים היה בשדה, שנמצא כ150 מטר מתחת לכנסיה הקיימת כיום. ויש שם גם מערה שמייחסים לה תכונות קדושה. בעבר ייחסו תכונות קדושה לאבנים שהיו שבמקום, אולם אבנים אלו נעלמו באורח מסתורי בתחילת המאה ה19, ו100 שנה אחר כך ניבנה על פסגת ההר שבמקום מנזר וכנסיה של המסדר הכרמליתי.

המבנה הנוכחי של הכרמליטים במוחרקה נבנה בסוף המאה שעברה ושופץ בשנות השישים. יש בו קפלה צנועה ובה מזבח שעומד על 12 אבנים סמליות, המסמלות את 12 השבטים, או את 12 השליחים העתידים לבוא. במנזר חדרים וחצרות פנימיים של הנזירים, חצר וגן שהושקעו בהם תשומת לב רבה, ופסל מפורסם של אליהו הזועם, רגע לפני שהוא מתנפל על נביאי הבעל. מעל גג המבנה מרפסת ובה תצפית נפלאה, שממנה ניתן לראות את כל הגליל כעל כף היד. במקום גם חנות מזכרות קטנה בה ניתן לרכוש חומר על הכרמליטים. הפסגה ממוקמת בחורש טבעי נפלא, ובו גם עצי אלון הגלעין, כלילים, ועוד עצים שמסוגלים לחיות רק שם בזכות כמות המשקעים הנדיבה היורדת בכרמל.

מעניין לציין שהפסגה של קרן הכרמל בצורתה הטבעית היא פסגה מחודדת – משולשת, פסגה שמבחינת הצורה שלה קשורה ליסוד האש לפי תורת הפנג שואי ותורות אחרות, ואכן מקום זה נקשר לאש שהוריד אליהו מהשמיים.

ליד המנזר של הכרמליטים בפסגה של המוחרקה ישנה חורשה שממנה יורד שביל בין הסלעים לכיוון צפון, אל דרך עפר שיורדת מהאוכף המוביל אל המוחרקה. ניתן לרדת בשביל ולחזור למגרש החניה בדרך העפר, טיול רגלי קצר ומהנה בחורש ובו חלונות נוף מדהימים. מצפון מערב למוחרקה ישנה פסגה נוספת בערך באותה גובה, אליה יש דרך עפר היוצאת מהכביש המוביל למוחרקה. על ראש הפסגה שרידי כפר ביזנטי ובו מבנים עם אבנים גדולות ובנייה מרשימה. לפי חלק מהמסורות, פסגה זו היא המקום שבו אליהו נאבק בנביאי הבעל. מכל מקום, המקום הרבה יותר שקט מהמוחרקה, ומאפשר התבודדות שקטה ברחבות הסלע הנשקפות אל הנוף.


בעקבות אליהו (הסיפור התנכי):

אליהו מופיע מהאלמוניות התנכית היישר אל מרכז העימות עם אחאב. הוא מודיע לו בשם אלוהים שתבוא עליו בצורת בשל חטאיו, שמעתה ירד גשם רק על פי דבר אלוהים (בניגוד לאמונה שהגשם יורד על ידי הבעל). ואז הוא נאלץ לברוח מארצו: "לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן, והיה מהנחל תשתה, ואת הערבים צויתי לכלכלך שם."

בפסוק זה, לפי אמונת הנזירים הכרמליטים, טמונה מהות דרך הנבואה והנזירות.

לאחר זמן מה יבשים המים בנחל מכיוון שלא יורד גשם ויהוה מצווה אל אליהו: "קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם, הנה צוויתי שם אישה אלמנה לכלכלך." צידון היא בירת הפיניקים, העיר שממנה באה איזבל ומרכז אמונת הבעל, דווקא שם, בלב ארץ האויב, מצווה אליהו להסתתר, ומי שמכלל אותו זה אחד שאן אמצעים בידו: אישה אלמנה. אליהו עושה 2 ניסים בבית אותה אלמנה: האחד הוא גורם לכך שכד הקמח וצפיחית השמן שלה לא יחסרו מעולם ויתמלאו מעצמם, עד יום בוא הגשם. הנס הזה מזכיר את הנס של ישו עם הלחם והדגים. הנס השני שעושה אליהו הוא להחיות את הבן המת שלה, נס כזה בדיוק עושה ישו, גם כן בצידון, לאחר שאישה אלמנה דוחקת בו לעזור לה למרות שהיא לא יהודיה, והוא מסרב בתחילה מסיבה זו.

אחרי שנתיים, בשנה השלישית, מצווה אליהו להראות אל אחאב ולהביא את העניין הזה לידי סיום, כולל להחזיר את הגשם לארץ הצמאה.

אליהו נראה אל אחאב, ולאחר שיג ושיח טעון הוא אומר לו לקרוא לכרמל את נביאי הבעל והאשרה ואת כל ישראל. כל העם מגיע ואליהו מאתגר את נביאי הבעל לתחרות העלאת אש בעולה. נביאי הבעל קוראים לבעל להעלות אש בעולה ואליהו לועג להם. לאחר מכן בונה אליהו מזבח מ12 אבנים המסמלים את שבטי ישראל, "מרפא את מזבח יהוה ההרוס" (פסוק בעל משמעות סמלית). שופך עליו מים, וקורא לאלוהים להראות לעם ישראל את גדולתו "ואתה הסבת את לבם אחורנית". אש יהוה נופלת על המזבח וכל העם נופל על פניו ומודה באלוהים. אליהו מצווה על העם לתפוש את נביאי הבעל ולשחטם בקישון (מעניין שדבר לא מוזכר בקשר לנביאי האשרה). אחאב, שכנראה בשלב זה כבר מסכים בשתיקה למעשיו של אליהו, מצווה לאכול ולשתות לקראת הגשם הקרוב, אלא שבשמים לא נראה סימן לענן, אין גשם. 7 פעמים שולח אליהו את נערו לראות אם יש עננים, ורק בפעם השביעית נראה ענן קטן "ככף איש" עולה מהים, ענן זה הופך להיות גשם ברכה. (לפי האמונה הכרמליטית בענן נראתה דמותה של מריה).

הרומן הקצר של אחאב ואליהו נגמר כבר למחרת, כשאיזבל שומעת מה עשה אליהו לנביאי הבעל, היא מאיימת עליו, והוא בורח למדבר, משאיר את נערו בבאר שבע והולך דרך יום מבאר שבע, עד שהוא יושב תחת רותם אחד ושואל את נפשו למות. אליהו אומר: "רב! עתה יהוה, קח נפשי, כי לא טוב אנוכי מאבותי. "יש רואים בפסוק זה חרטה של אליהו על דרכו הנזעמת ועל ההרג הרב שעשה בנביאי הבעל. אליהו שוכב וישן והנה נוגע בו מלאך ואומר לו לאכול עוגת רצפים וצפחת מי המונחת למראשותיו, אליהו אוכל מעט וחוזר לישון, המלאך מפציר בו לאכול שוב, ואליהו אוכל. ובכוח אותה אכילה הוא הולך ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלוהים חורב. הוא לן שם במערה והנה פונה אליו אלוהים ואומר:

"מה לך פה אליהו?"

"ויאמר: קנא קנאתי ליהוה צבאות, כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרבו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה."

אליהו מסתתר במערה כמשל להגעה לאני הפנימי. בהגיעו לשם הוא עדיין מתחבט עם הקנאות שלו, והכעס שלו. ואז אומר לו אלוהים פסוקים שראוי לחרוט אותם על לבבו של כל אדם. פסוקים שיש להם משמעות דתית עמוקה:

"ויאמר: צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עבר, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה, ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה, ואחר הרעש אש, לא באש יהוה, ואחר האש קול דממה דקה." (המשמעות של זה היא שאלוהים הוא בשקט, לא בקנאות...)

אליהו שומע את הדברים ומליט את פניו באדרתו. יוצא ועומד בפתח המערה, בחיצוניות שלו. ואז שואל אותו קול את אותה שאלה שנשאל קודם: "מה לך פה, אליהו?"

ואליהו עונה את אותה תשובה: "ויאמר: קנא קנאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה." אלא שהפעם התשובה היא מהחוץ, ובתור שכזאת, הקשורה לחיצוניות של האדם, היא תקפה. אלוהים מקבל אותה ומטיל על אליהו משימות אחרות: אחת מהם היא למשוח את אלישע לנביא תחתיו. אליהו עובר ליד אלישע החורש בשדה, משליך אליו את אדרתו, ואלישע עוזב את הבקר ורץ אחר אליהו. זאת התחלה של סיפור אחר....

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics