לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ארכיטקטורה מקודשת

רסקין ומוריס היו מנביאי האדריכלות המודרנית במאה ה19. מוריס ייסד את תנועת ה"arts & crafts". הטיף לחזרה לאומנות, למלאכה, ולצירוף שניהם יחדיו. מוריס רצה להחזיר לבעל המלאכה את גאוותו, הייתה לו נטייה סוציאלית. הוא טען ש"אמנות היא ביטוי של חדוות היצירה". רסקין כתב ספר בשם "שבע מנורות הארכיטקטורה": הוא מבסס את הארכיטקטורה על אתיקה ועל דת.

המנורה הראשונה, אליבא דרסקין, היא הקרבן. כעין הקרבת המלאכה לאלוהות, ובעברית: מלאכת הקודש. המנורה שנייה היא מנורת האמת של מלאכת הכפיים לעומת זיופי המכונה. רק אדם בעל תחושה נכונה, שידיו כידי בעל המלאכה של ימי הביניים, יכול ליצר יצירת אמת, שרסקין מטיף לה. לפי רסקין האדריכלות והאמנות הם צירוף מקודש של אתיקה ואסתטיקה.

בימי הביניים, בתקופה הגותית, האדריכלות הייתה מכוונת כלפי האלוהים, ולכן הכנסיות היו ארוכות וצרות, קתדראלות גותיות שהתרוממו לגובה רב, ולא עוד אלא שהיו בנויות מעמודים וקמרונות הפונים כלפי מעלה וביניהם חלונות צרים ומאורכים, הכול נטה כלפי האורך וכלפי המעלה, הד לזה ניתן לראות גם בציורי הדמויות של אותה תקופה. כל הקדושים נעשים פתאום ארוכים מאד. הקפלים של הבגדים מזכירים את אלומות העמודים. קפלים – הרבה מאוד קפלים, וורטיקאליים, שיוצרים שוב את החירוץ לאורך ואת הקווים המוארכים.

בתקופת הרנסנס הדגש עבר להיות מהאלוהים אל האדם. האדם הוא במרכז, ולכן הכנסיות קטנות יותר, גבוהות פחות, יותר עגולות, מכוונות כלפי המרכז. הצלב מתכווץ, לא עוד זרועה ארוכה הנמשכת עד אין קץ שלא ניתן לראות מקצה האחד את הקצה השני של הכנסייה. אלא מספר זרועות קצרות יוצאות ממרכז שהוא החשוב. המבנה של הכנסיות הוא גם בבואה של גוף האדם, שיש התאמה בין כל חלק של הכנסייה לכל חלק של הגוף האנושי. הכנסיות הם בזיליקות צנטראליות עגולות או אחרות.

אחת הקונספציות של האדריכלות היא מודולים: כל גוף נחלק למספר יחידות כשהיחידה הגדולה ביותר שניתן לחלק אותה בתוך הגוף היא המודול. כלומר בריבוע ומלבן המחובר אליו צריך למצוא את היחידה, נגיד הריבוע, שהיא זו שנכנסת מספר פעמים שלם הן במלבן והן בריבוע, נותנת בשלמות את המידות הן של המלבן והן של הריבוע, ועל סמך היחידה הזו – המודול, להמשיך ולתכנן את התכנית. זה מזכיר קצת את הקוביזם בציור.

דוגמא למודול זה מרצפות בבית, בחדר יהיו 12 מרצפות לרוחב ועשרים לאורך,למשל.

המצרים השתמשו במודולים באמנות שלהם, כהכנה לציור, למשל, הם ציירו רשת של ריבועים, שעל הבסיס שלה הם ציירו את הציור.

לגבי המצרים: נתוני הטבע הם מקרה ואמנותם אינה רוצה להיות תלויה במקרה. יש לקבוע חוקים, ולא לסמוך על מקריות, על קפריזה או על מצב הרוח של האמן. מקדשים, לכן, מחייבים כפיה אמנותית, או אם תרצו כפייה דתית. מבחינה תיאולוגית פילוסופית שואפת האמנות של המצרים אל הקבוע ובורחת מן המשתנה, אותו משתנה שהיוונים כה מבקשים לתפוס אותו. המצרים מנסים לבטא את הנצח, ולא זמן קיים כלשהוא. אצל אריסטו יש הבדלה בין חיים אקטואליים לחיים פוטנציאלים. היוונים מחפשים את החיים האקטואליים, המצרים מחפשים את החיים הפוטנציאליים.

באקרופוליס ביוון נמצא פסל שחלקו העליון של הגוף גדול יותר מהמקובל בקלאסיקה היוונית. הדבר עורר תמיהה, ואז שיער אחד החוקרים שהפסל עמד על בסיס גבוה מעיני המסתכל מלמטה. בכך שהגדיל את החלק העליון של הפסל יצר האמן את הפרופורציות הנכונות לגבי המסתכל מלמטה. מכאן אנו למדים את אחד הלקחים החשובים והוא, שחשוב לא איך הפסל נעשה, כי אם איך ייראה, לפחות לפי התפיסה הקלאסית.

ויטרוביוס קורא לזה טמפרטורה, אף שאין זה שייך לחום. הכוונה למיני חישובים המכוונים לתקן את מה שנכנה "הטעויות האופטיות" של האדם. כי האדם לא רואה את המציאות, כי אם כל מיני קיצורים, הנובעים מחוקי הפרספקטיבה, מתוך המגבלות של עדשת העין.


גיאומטריה מקודשת:

העיגול: היחס בן הקוטר שלו לבן היקפו הוא "פי" 3.141… היחס לא יכול להיות מבוטא במספרים שלמים. המשמעות של זה היא שמהותו של העיגול קיימת ברמה שמעל לרציונאלית הליניארית שהוא מכיל. אינטואיציות ותחושות, הקשורות, אולי, לעיגול, מכילות את האלמנטים של הרעיונות שבתוכם, אך יחד עם זאת יש בהם חוכמה גדולה יותר מאשר ברעיונות עצמם.

שורש של 2: שורש 2 נמצא במשפט פיתגורס הידוע שבמשולש ישר זווית כפולת צלע אחת בעצמה בתוספת כפולת הצלע השנייה שווה לכפולת היתר. זה מכיל בתוכו את הרעיון שהכולל הוא יותר ממרכיבי חלקיו. שורש 2 מכיל את היכולת לחבר, לגדול, לאחד, ולהשלים בן הניגודים, על ידי התייחסות שווה לשניהם, ביטוי גבוה יותר של אמת גבוהה. שורש 2 הוא מספר לא רציונאלי – 1.414… ובתוך זה יש את התפישה שהתפישות הגבוהות שלנו לא יכולות להיות מבוטאות במונחי העולם הנמוך.

המשולשים המכילים את היחסים 3-4-5 או 5-12-13 או 7-24-25 הם משולשים עם שורש שניים ומספרים שלמים בצלעות ונחשבים, לכן, כחשובים. בחדר המלכים בפירמידה הגדולה בגיזה מופיע שורש 2 ואחד מהמשולשים האלו.

יחס הזהב: חלק אחד שווה לחיבור שני החלקים, היחס בין החלק הגדול לבינוני שווה ליחס שבן החלק הבינוני לקטן וזה שווה 1.618… נקרא "פיי"

מספר בסיסי באדריכלות אזוטרית וגם בדרכי גדילה טבעיים בטבע. הוא מחבר בן הדור החדש לקודמיו, ושומר על ההמשכיות של דברים. מופיע בתוך הפנטגרם, בפירמידה בגדולה בגיזה. בסדרת פיבונקי. ביצירות האמנות הגדולות לאורך הדורות, בפרתנון. בספיראלות, בצדף הנאוטילוס, במשולש הזהב – שבסיסו אחד וצדדיו הם פיי ופיי, ועוד

שורש של 3 והvisca pisces: כשמניחים שני עיגולים אחד על גבי השני כשקוטר של אחד נוגע במרכז של השני נוצר הוויסכה פייסיס. הוויסכה מייצגת את הדבר המשותף , הבנה הדדית, צורתה כצורת העין עצמה, משמעותה הרוחנית לראות עין בעין, לראות אל הנפש, היה לסמל חשיבות עצומה בימי הביניים גם מכיוון שהוא מזכיר דג וישו נחשב כמבשרו של עידן הדגים. בתוכו מופיע היחס של שורש של 3 שמייצג את האופי העמוק של השילוש שאיננו יכול להיות מבוטא בדרך הרגילה.

הפנטגרם: היה בזמנים קדומים סמל של בריאות וישועה, בימי הביניים שימש להרחקת רוחות רעות, כסמל גיאומטרי יש בו משמעויות רבות, היחס המיוחד שלו ליחס הזהב מייצג את אינספור האפשרויות שבו ,הופכו בכך ליותר מיסטי.

הגופים הפלטוניים: טטרהדרון, הקסהדרון, אוקטהדרון, דודקהדרון, איקוסהדרון. שלוש גופים בנויים ממשולשים, אחד מריבועים ואחד מפנטגונים.

5 הגופים הפלטוניים הם מודלים אידיאלים ראשוניים של צורות קריסטלים בכל רחבי עולם המינרלים בגוונים אינספור, אלו הם 5 הגופים היחידים שיש להם צדדים שווים. ליוונים הם סימלו אש אויר מים אדמה ואתר.

כיפות: לכיפות יש יכולת לרכז דברים ולתת להם כוח.


על הקשר בן גוף האדם וסימטרית מקדשים. לפי ספרו של וויטרביוס – אדריכל רומאי.

פרק שלישי חלק א: תכנונו של מקדש מבוסס על סימטריה ועל האדריכל להיצמד אל עקרונותיה בדייקנות. אלה נובעים מתוך פרופורציה , המכונה ביוונית "אנלוגיה".

פרופורציה הינה היחס שבין מידותיהם של מרכיביה של יצירה שלמה, והיחס שבין כל המכלול לבין מרכיב אחד שנבחר לשמש מודול. מכאן נובע עקרון הסימטריה. ללא סימטריה ופרופורציה לא יתקיימו עקרונות לתכנונם של מקדשים, כלומר לא יתקיימו יחסים מדויקים בן מרכיביהם, בדומה לאלה שבמבנה גופו של אדם נאה.

לגוף האדם נתן הטבע צורה שבה הפנים, מן הסנטר עד לקצה המצח ושורשי השיער שווים לעשירית מגובהו. כך גם כף היד, מן המפרק ועד לקצה האצבע האמצעית. הראש מן הסנטר ועד שיא הקודקוד – שווה לשמינית, ויחד עם הצוואר והכתף, מראש החזה ועד לשורשי השיער – שישית, ממרכז החזה ועד לשיא הקודקוד – רבע.

באשר לגובה הפנים, מתחתית הסנטר עד לתחתית הנחיריים – הם שווים לשליש גובה הפנים, וכך גם האף, מתחתית הנחיריים ועד לקו שבין הגבות. המצח, כלומר מאותו קו ועד שורשי השיער , שווה גם כן לשליש.

אורך כף הרגל שווה לשישית גובה הגוף, האמה רבע, רוחב החזה גם כן רבע. ליתר האיברים יש מידות פרופורציוניות דומות, והשימוש שנעשה בהם בידי הציירים והפסלים המפורסמים של ימים עברו הביאם לידי הצטיינות רבה ומופלגת.

באופן דומה חייב להתקיים איזון באיבריו של מקדש ביחסים שבין חלקיו לבין השלם בכללותו. וכך בגוף האדם הטבור, מטבעו, הוא מרכז הגוף. שכן אם מניחים אדם פרקדן על גבו, ידיו ורגליו פשוטות, וטבורו משמש מרכז למחוגה, הרי אצבעות ובהונות שתי ידיו ורגליו ישיקו למעגל שישורטט. וכך כמו שגוף האדם יוצר מעגל, כך ניתן גם למצוא בו ריבוע. שכן אם נמדוד את המרחק מכפות הרגליים אל קצה הראש, ונעתיק את המידה אל הזרועות הפשוטות, נמצא כי הרוחב שווה לגובה, בדומה למשטחים שהם ריבועים מושלמים.

לפיכך מאחר שהטבע עיצב את גוף האדם באופן שאיבריו מתאימים בפרופורציה למסגרת הכללית, נראה הדבר כי לקדמונים היו סיבות טובות להחזיק בכלל כי בבניינים מושלמים, על האיברים השונים להימצא ביחסים סימטריים מדויקים ביחס למבנה הכללי. לכן, בשעה שהעבירו לידינו את הנתונים לסידורם הנכון של מבנים לסוגיהם, הקפידו על כך במיוחד ביחס למקדשי האלים – בניינים שבהם בדרך כלל הישגים וטעויות נותרים בעינם לדורות.

יתר על כן, מאיברי הגוף קיבלו את הרעיון הבסיסי של מידות פרופורציוניות שהם הכרח ברור בכל מבנה, בדומה לאצבע, לטפח, לכף הרגל ולאמה, את אלה קיבצו ויצרו את המספר המושלם המכונה ביוונית בשם "טלאון". כמספר מושלם קבעו הקדמונים את המספר "עשר", שנקבע על פי מספר האצבעות שבידיים. בכך שעשר מטבעו הוא מושלם, משום שנוצר מאצבעות שתי כפות הידיים, החזיק גם אפלטון, כי עשר מורכב מיחידות בדידות שכונו בפי היוונים בשם "מונדות". אך כשמגיעים לאחד עשר או שנים עשר, המספר העודף אינו נחשב למושלם אלא רק ברגע שמגיעים פעם נוספת לעשר, שכן היחידות הן חלקים של מספר זה.

המתמטיקנים החזיקו בדעה שונה ואמרו כי "שש" הוא המספר המושלם מפני שמספר זה מורכב מיחידות המתאימות יותר מבחינה מספרית לדרכי חישוביהם. וכך שישית הוא אחד, שליש - שניים, מחצית – שלוש, שני שלישים, או בפיהם "דימוירון – ארבע, חמש שישיות המכונה "פנטמוירון" – חמש, ושש הוא המספר השלם. בשעה שהמספר הולך וגדל, הוספת יחידה מעל שש קרויה בשם "אפקטוס", שמונה נוצר מהוספת שליש לשש, והיא קרויה "אפיטרריטוס", הוספתה של מחצית יוצרת תשע, והוא המספר ומחציתו, והוא מכונה "המיוליוס" ,הוספת שני שלישים יוצרת עשר והוא המספר ועוד שני שלישים, המכונה "אפידימוירוס, במספר אחד עשר, הנוצר מהוספת חמש, יש בידינו חמש שישיות, המכונה "אפיפמפטוס". ולבסוף שנים עשר, הנוצר מצירוף שני המספרים מעונה בשם "דיפלסיסוס".

לא פחות מכך הם קיבלו כי שש הוא מספר מושלם, מאחר שכף הרגל היא שישית מגובהו של אדם, והרי גובהו של גוף האדם כפי שהוא מבוטא ברגלים מוגבל לשש. כמו כן הבחינו שהאמה מורכת משישה טפחים, או 24 אצבעות. נראה כי עיקרון זה אומץ על ידי הערים היווניות. מאחר שהאמה מכילה שישה טפחים, יצרו את הדרכמה, ששימשה להם יחידה המחזיקה שש מטבעות ברונזה, בדומה לאס שלנו המכונה בפיהם "אובלוס", ועל מנת שיתאים למספר האצבעות, חילקו את הדרכמה לעשרים וארבע רבעי אובולוס, המכונים בפי אחדים "דיכלקה" ובפי אחרים "טריכלקה".

אך אנחנו המשכנו ללכת אחר המספר הקדום ויצרנו את הדנריוס המתחלק לעשר מטבעות ברונזה, וזהו מקור השם המתקשר לדנריוס עד היום. המטבע השווה לרבע ממנו, המורכב משני אסים ומחצית השליש מכונה על ידם "ססטרץ". לאחר מכן משנוכחו לדעת כי גם שש וגם עשר שניהם גם יחד הינם מספרים מושלמים, חיברו את השניים ויצרו את המושלם במספרים: "שישה – עשר". הם מצאו יסוד לכך ברגל, שכן אם נסיר שני טפחים מן האמה, נותרת רגל של ארבעה טופחים, אך הטפח מכיל ארבע אצבעות, לכן הרגל כוללת 16 אצבעות. הדנריוס מחזיק מספר זהה של אסים מברונזה.

לפיכך, אם קיבלנו כי המספר נובע מן הצורה האנושית, וגם כי קיימת התאמה בין כל אחד מן האיברים, וביניהם לבין הגוף האנושי בשלמותו, והתאמה לאיבר מסוים אחד שנבחר כיחידת חלוקה, הרי נוכל לכבד את אלה אשר בבנותם מקדשים לאלים בני האלמוות, סידרו את מרכיבי המבנה כך שהמרכיבים הבודדים והיצירה השלמה ישתלבו בפרופורציות ובסימטריה שלהם.

כוח האות פ הוא הצינור הרוחני שלנו לשינוי מאורעות עתידיים בחיינו. 

רבן העולם הפיח באות פה כוח אנרגיה שבאמצעותו תשלוט באהבה, ויצר את הכוכב נוגה בעולם ואת היום החמישי בשבוע, ואת נחיר ימין של האדם.

 

מאמרים על נושאים רוחניים - לחצו לקישור

משמעות של צבעים

נומרולוגיה

ישובים רוחניים

אדריכלות מקודשת

אנתרופוסופיה שטיינר

אסטרולוגיה

 

 

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics