לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אשרם במדבר
 
נכתב ב2002
הגעתי בערב, מאוחר בערב, יותר נכון להגיד בלילה, למעשה ב11 בלילה . המקום נראה, לאור הירח, שומם, קבוצה של שקוביות באמצע המדבר, דרך עפר מאובקת, הרבה דגלים, מזרונים ושטיחונים בכל פינה ופה ושם אוהלים ויריעות צל שגם הם נראו שוממים. במרכז כל הבלגן הזה הייה מבנה קצת יותר גדול שמתוכו בקע אור וקולות שיחה עליזים, פתחתי את הדלת וצהלה קידמה את פניי, כ20 בנים ובנות צעירים ישובים באותו הבלגן שיש בחוץ , מעורבבים אחד בשני, יש ערמה של חברה על השטיח, בפינת החדר. קידמו אותי בתרועות שמחה. הייתה זאת שיחת הקבוצה שסוגרת את היום , נו טוב, זה לא הייתה ממש שיחה אלא חגיגה של צחוקים וקולות, יוסוף (השם האמיתי שלו איננו יוסוף אלא שכאן כל אחד בוחר לעצמו שם) דיבר על כך שהוא לא מסוגל לקום בבוקר מוקדם, הבעיה היא שהוא קם, אבל בחוץ קר ומנוכר ואילו מתחת לשמיכה חם ונעים.
"אז אתה קם בצהריים" התיז בו רפיק (שם שהוא בחר) "ומרוב הלחץ שלך פותח איזשהו ברז שלא צריך לפתוח רק בשביל שתרגיש טוב, ובינתיים נגמר כבר כל היום."
"כן" אמר יוסוף "איזה קטע" "לא רק שאני לא קם בבוקר, אלא שאני גם לא מצליח להירדם אחרי שאני מנסה לקום, וסתם מתחרבש לי איזה שעתיים." " אתה מבין את הקטע" אם לא קמתי לפחות שאיהנה מהשינה" " אבל אני לא קם וגם לא מצליח לישון" יוסוף צחק על עצמו "והקטע הזה עם הברז, זה הכי מגניב".
השיחה קלחה לענייני דיומא, דברים שרוצים לעשות מחר, רפיק ניסה להכניס בבליל המילים מעט סדר. מישהי צריכה לנסוע לחצבה. אז מי נוסע? ובכלל, האם יוסוף יקום מחר או לא? על לוח הזמנים שלידנו רשום שב6.00 יש מדיטציה. "זה מתקיים?" אני שואל.
"בטח" עונה רפיק בלי היסוס, "כל יום אנחנו עושים מדיטציה. כמו בפונה, המדיטציה היא עמוד השדרה של היום."
נראה שרפיק הוא הרוח החיה בחבורה, הוא היה שנתיים בפונה , באשראם של אושו , ושם יצא לדרך חדשה, דרך של לימוד מדיטציה וסדנאות, הוא התחיל זאת בפונה והמשיך בהעברת סדנאות בארץ בנושאי טנטרה ומדיטציה, גרעין אשראם במידבר התגבש מתוך סדנאות המדיטציה במדבר שהתארחו בקיבוץ סמר ושאותם העביר רפיק.
כיום , חורף 2003 חיים במקום כעשרים איש מתוכם 6 קבועים . "אבל שום דבר לא קבוע" אומר רפיק "חבל לך לכתוב על המקום הזה, כי מחר אולי לא נהיה כאן".
"זה לא משנה, אני אומר, מה שמשנה זה הסיפור שלכם ומה שיש לכם להגיד"
עוד אחת לא קבועה היא דנה, היא נמצאת במקום כבר כמה שבועות ומתלבטת אם לעזוב את הדירה שלה בבאר שבע ולעבור לכאן באופן סופי, הבעיה שאולי לא תימצא דירה להשכרה חדשה אם תרצה לחזור. היא מתלבטת ביחד עם כולם. "תיקחי את הזמן שלך" כולם אומרים לה "אם את צריכה להיות כאן את תהיי ואם לאו אז לאו"
רפיק חזר מפונה אדם חדש, בפונה עובדים על יצירת אדם חדש ואכן נוצר אחד כזה לפי דברי רפיק, אדם שפועל גם עם האינטואיציה ולא רק עם ההגיון. השלב הראשון ביצירת האדם החדש הוא ניקוי השולחן, היפטרות ממה שהיה קודם, מההתניות שלנו, מהדעות הקדומות. אושו כתב מאות ספרים על כל הנושאים שבעולם ולקח את ניצוצות הלב מכל המסורות הדתיות בעולם, פרופסור לפילוסופיה במקצועו, "סניאסט" קרא לעצמו באיזשהו שלב שפירושו ה"מואר", מאז קוראים לעצמם תלמיד אושו בשם סניאסים.
אושו נולד למשפחת סוחרים הודית שהשתייכה לדת הג'יינית, מילדות עסק במדיטציה ובחיפוש מעשי ורוחני אחר האמת. ניסיונותיו האינטנסיביים להגיע אל האמת עלו לו במצבו הבריאותי שהמשיך להעיק עליו כל ימי חייו. את ההארה הראשונה שלו חווה בגיל 14 ובגיל 21 הגיע להארה האולטימטיבית ומאז הוא חי באחדות הם חוקי הטבע והיקום.
אושו נולד בשנת 1931. בשנות ה60 הרצה ולימד בכל רחבי הודו ואסף סביבו עשרות אלפי אוהדים ואוהבים, בשנת 1966 עזב את עבודתו כמורה באוניברסיטה והקדיש עצמו להוראת המדיטציה, הוא הקים מחנות מדיטציה והחל ליישם את המדיטציה הדינאמית שמטרתה לעצור את זרם המחשבות. ב1970 החל לחנוך את תלמידיו וקרא להם "סניאסים" , אושו החל לקרוא לעצמו מאז "בגוואן" כלומר "המבורך" . שמו של בגוואן התפרסם בעולם וב1974 הוחלט להקים את האשראם בפונה , שצבר כבר מאז הקמתו מוניטין רב כאחד המרכזים הרוחניים הדינמיים והפעילים בעולם.
בינואר 1990 נפטר אושו משאיר אחריו מאות אלפי תלמידים ומסר של אהבה
"כיון שאהבה נותנת לך כנפיים, היא עוזרת לך להירגע לתוך החיים, היא נותנת אומץ להתנסות בחיים בדרכים שונות. היא מאפשרת לך את כל המגוון שבחיים. היא רב ממדית. היא כל צבעי החיים. אהבה היא חופש, אין סופיות, אהבה לעולם אינה חושבת על דברים קטנים. אהבה תמיד מוכנה להקריב הכול. היא נשר מרחף על פני הרוחות, הולכת לחפש את הבלתי ידוע."
רוב אנשי האשראם היו בפונה, גם יוגונדרה שהיה לפני כן מדריך טיולים בבית ספר שדה, תמיד הוא אהב את המדבר, את השקט שלו, הביקור בפונה שינה את חייו, הוא הייה לפני כן בנתיב של לימוד פסיכולוגיה, כבר נרשם, ורק רצה לטייל קצת לפני כן, אלא שבפונה הוא נפתח אל חייו, אל האפשרות שבו, למד לחיות את החיים ולא רק ללמוד אותם.
חצי שעה מאוחר יותר החבורה מתפזרת, בכל זאת צריך לקום ולעבוד מחר, אלא שפיזור החבורה עדיין איננו סוף הלילה, קבוצות מתקבצות להם בן השקוביות והאוהלים, מישהו מנגן על גיטרה, פה ושם דמויות חולפות, נשמעים קולות צחוק חרישי. אני מחליט ללכת לישון, בכל זאת צריך לקום ב6 בבוקר או קצת לפני להספיק למדיטציה, אולי לא צריך, אבל אני רוצה.

"אבל למה בשש בבוקר?" אני שואל את רפיק.
"לא יודע" הוא עונה "ככה החלטנו"
"אפשר להעיר?" אני שואל
"אל תדאג" הוא פוסק "אתה תשמע את הגונג."
"את הגונג?!!" אני שואל בחרדה, נזכר במקרה שקרה לי לפני 20 שנה בנפאל עת ישנתי בטעות מעל חדר הגונג במנזר טיבטי.
"כן, את הגונג" אומר רפיק מתפלא רצת על החרדה שבקולי " לפני המדיטציה עובר מישהו עם גונג בן החדרים ומעיר את מי שרוצה בכך"

נו טוב שיהיה, אני חושב לעצמי , הולך לישון, ומרוב בהלה קופץ ממיטתי ב5.00 בבוקר עוד לפני שקול ציפור נשמע שלא לדבר על גונג. חמש ורבע, עדיין לא נשמע שום דבר אך השחר כבר מאיר חלושות, אני יוצא מחדרי וסופג את רוחות נבוקר היבשות והנעימות של המדבר. חמש וחצי – הציפורים כבר מצייצות, אך קול הגונג עדיין לא נשמע, מסביב ניתן לראות כבר בבהירות את אוסף האוהלים המפוזר , בריכת שחייה מפלסטיק מתחת לצלון גדול, אני מסתובב בן השקוביות ומחפש את אולם המדיטציה. בפנים מזרונים ותמונה של בודהא. שש בבוקר – אף קול לא נשמע, רק בשמונה מתעוררים ראשוני האנשים ושוב אני פוגש חבורה עליזה, גם אם מעט קטנה יותר בחדר האוכל, אור היום מאיר את הדברים קצת אחרת אך האווירה היא בדיוק אותו הדבר כמו בליל אמש.

"תשמעו איזה קטע" אומר יוסוף שלהפתעת כולם קם היום בשמונה. "אתמול בלילה באו שני בנות לחדר שלנו וביקשו לארח לנו לחברה ואנחנו פשוט גרשנו אותם החוצה. בכל מקום אחר בעולם זה היה לגמרי ההפך".
"אתה מבין את הקטע?" הוא פונה אלי. אני דווקא מבין.
לאחר שכולם מתפזרים אני שואל את רפיק: "תגיד, מה הקטע הזה עם המדיטציה?" "חשבתי שקבעתם לעשות מדיטציה בשש בבוקר?"
"קבענו" אומר רפיק "אבל כנראה שהבוקר הזה זה לא התאים".
"אנחנו כאן מנסים ללמד את עצמנו לזרום עם הדברים, לחיות על פי התחושה, וכנראה שהתחושה אצל כל האנשים הייתה שבוקר זה אינו קורא למדיטציה."
"ואין מקום למשמעת עצמית בחיים רוחניים?" אני שואל
"יש" הוא אומר, "משמעת עצמית היא הדרך של היוגה, אבל היא צריכה להיות מאוזנת על ידי הדרך של הטנטרה ".
"אם נשתמש ביוגה היכן שצריך יוגה וטנטרה היכן שצריך טנטרה אז נגיע לאיזון הנכון בחיים"
"ואיך נדע מתי להשתמש במה?" אני שואל
"את זה לומדים" הוא אמר, ובזה נגמרה השיחה. האמת היא שלמרות שלא הייתה מדיטציה שמחתי שקמתי כה מוקדם בבוקר, המדבר בבוקר יש לו קסם משלו, או אולי כן עשיתי, באיזה שהיא צורה, מדיטציה?!!!
 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics