לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

יוחנן המטביל ומקום הטבילה

חשיבותו של יוחנן המטביל היא בכך שישו אומר עליו שבין בני האדם לא נולד כמוהו, ולא היה כמוהו, זאת אומרת שחשיבותו היא בכך שבין בני האדם אין עוד אחד שהוא בדרגה יותר גבוהה, בהנחה שישו הוא אלוהים ולא אדם. מכאן אפשר להסביר את הופעתו בציורי איקונין תמיד לצדו של ישו, כשמהצד האחר יש את מריה. מריה היא האישה הגבוהה ביותר ויוחנן המטביל הוא הגבר הגבוה ביותר בין בני אנוש, ושניהם מתווכים אצל ישוע.

מהותו של יוחנן המטביל היא שהוא מבשר, שהוא מכין, והוא עושה זאת על ידי הטבלה, הוא מטביל במים, אך הוא אומר שאחריו יהיה אחר שיטביל באש וברוח הקודש.

מהותה של הטבילה היא הכנה, הכנה שקשורה להיטהרות, ההכנה לקדושה היא משהו שצריך לקרות כל הזמן. כמו שמריה היא משהו שקורה כל הזמן ולא אירוע שקרה בעבר, כך גם יוחנן המטביל הוא משהו שקורה כל הזמן, כל הזמן צריכה לקרות הכנה לקדוש, כל הזמן האדם צריך להיות מוטבל, וכך גם היה בקרב כתות המדבר בזמנו של יוחנן ובראשם האיסיים: כל הזמן הם טבלו והיטהרו.

יוחנן המטביל היה נביא, וזה סימל את החזרת הנבואה לישראל לאחר היעלמותה בסוף בית ראשון, תחילת בית שני, דבר שהיה טראומתי מבחינת הדת היהודית. הוא לא היה נביא סתם אלא הוא היה הופעה מחודשת של אליהו הנביא. אליהו עלה לשמיים בסערה על גדות הירדן, ובאותו מקום מופיע לאחר 700 שנה יוחנן, שהוא ההמשך שלו. אליהו קשור לצבע הירוק וגם יוחנן קשור לצבע הירוק.

השם יוחנן משמעו: יהוה חנן, ואכן הפתח לישועה הוא החנינה, או הסליחה, של האלוהים. סליחה זו מתבטאת בהחזרת הנבואה לישראל, ובהופעתו הקרובה של המשיח, שיטביל באש, שהוא, לפי הנוצרים, ישוע.

מעניין לציין, יחד עם זאת, שהיו אנשים שהאמינו ביוחנן ולא האמינו בישוע, לא כל תלמידי יוחנן עברו להאמין בישוע, ועד היום יש קבוצה של כמה עשרות אלפים בדרום עיראק ופרס הנקראים מנדיאנים, והם טוענים שהם הולכים בדרכו של יוחנן, שחשיבותו גדולה עבורם מחשיבותו של ישוע.

הפרק האחרון בספר מלאכי, שהוא הספר האחרון בתנך, מסתיים בפסוק: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם, הנה אנוכי שולח לכם וגו'."

יוחנן הוא אותו אליהו הנביא.

טבילה היא הסקרמנט הראשון של הנצרות. אקט מקודש שמבוצע על ידי מי שהוסמך לכך, גם הסמיכה היא סקרמנט. ישו הסמיך את תלמידיו בסקרמנט של הסעודה האחרונה. מוסמך נקרא ביוונית פרסברטריוס – זקן. ישו מוטבל על ידי יוחנן בירדן, ברגע שעולה מהמים נחה עליו רוח הקודש בצורת יונה, קול אומר: זה בני, ידידי, אשר רצתה נפשי בו. הטבילה היא הלידה האמיתית של ישו.

רוח הקודש היא אחת מהפרסונות של האלוהים, בסיפור הטבילה השילוש מתחבר: האב, הבן ורוח הקודש.

טבילת יוחנן שונה מהטבילה היהודית. יוחנן היה כנראה דמות מקובלת וחשובה בסוף ימי בית שני, הוא מופיע אצל יוספוס, ובאוונגליון של לוקס יש לו תפקיד חשוב. מטרת הטבילה היהודית היא טהרה מטומאה פיזית, מטרת הטבילה של יוחנן היא טהרה מטומאה רוחנית.

הטבילה היא הלידה של המשיח, טקס הטבילה הוא השחזור של זה. במזרח היה נהוג עד המאה ה6 לחגוג את חג המולד באפיפניה – חג הטבילה – האל המתגלה. רק הקיסר יוסטיניאנוס חייב את המאמינים להתיישר עם התאריך הנוכחי. לתאריך של ה25.12 אין שום משמעות נוצרית. אלא שזה היה החג של אל השמש הבלתי מנוצח של הקיסרים הרומאים. בכנסיות המונופיזיטיות עדיין חוגגים את המולד עם חג האפיפניה.

היכן הייתה הטבילה? רק ביוחנן מופיע שזה היה בבית הערבה, אלא שהכוונה היא כנראה למקום המעבר, מעבר של הירדן. אלא שעם השנים המקום זוהה עם מקום הטבילה ליד יריחו, וזאת גם בגלל הקרבה להר נבו. מי ראה את אלוהים? משה, אלוהים, ישו. מול הר נבו הייתה מעברה על הירדן. בסוף המאה ה4 מזוהה מקום הטבילה עם מקום זה ונוצר נתיב עליה לרגל – ירושלים – מעברות הירדן – הר נבו. עם הזמן זוהה המקום גם כמקום המעבר של יהושע את הירדן וגם כמקום העלייה של אליהו לשמים.

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics