לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אגדות של הבונים טוענות שהם התחילו, לפחות באנגליה, מימיו של המלך האגלי אתלסתן. הבן של אתלסתן שמלך בצפון אנגליה, ביורק, הצטרף לאגודה קיימת של בונים ונהיה בונה נלהב. בזכות מעמדו קיבל צרטר חופשי לכינוסי האגודה, ויותר מאוחר הכרה מלכותית. כינוס ראשון התקיים ביורק ונרשמו החוקים והנהלים שהיוו את הבסיס לבנאות החופשית באנגליה.

לפי גרסה אחרת, התקיים, לקראת סוף תקופת האימפריה הרומית, בית ספר לארכיטקטורה מקודשת שלימד את המסתורין של הבנאות החופשית, ליד אגם קומו שבאיטליה. כשרומא נפלה, הבית ספר שליד אגם קומו הצליח להימלט מחורבן ולהנציח את התורה בדורות הבאים, התלמידים שלו בימי הביניים, מצאו את דרכם למרכזים שונים באירופה, כולל לחצרו של אתלסתן.

 

האגדות הללו הם לא בהכרח לא נכונות: ישנה תוכנית כלשהיא של בניין שניסו ליישם אותה בזמן שלטונו של אתלסטן, שיורק היא העדות שלה. זאת הייתה אולי התוכנית האמביציוזית ביותר מסוגה באירופה בזמנה, וייתכן מאד שהיה מעורב בה איזה שהוא מומחיות טכנית חדשה, או מתחדשת. יתרה מזאת, ספרי תנך מוקדמים שנמצאו באנגליה הסקסונית מראים את אלוהים בדמות המסונית הטיפוסית של הארכיטקט הגדול, וכמו כן יש עדויות שסוג כלשהוא של בית ספר ארכיטקטוני התקיים על אי באגם קומו בימים האחרונים של האימפריה הרומית, ייתכן מאד שהתורה של אותו בית ספר נשמרה והופיעה יותר מאוחר באירופה, דרך האגודות של הבנאים החופשיים בימי הביניים.

 

לפי האגדה המסונית: המסורת המסונית התחילה עם בנייתו של בית המקדש על ידי חירם אבו אביף מצור בימיו של שלמה.

אגדת חירם נשענת ברובה על מקורות יהודיים שסוננו דרך האיסלאם. ההופעה של חירם במקורות יהודיים, והפרשנויות שיהודים ומוסלמים נתנו לה. סביב זה מתפתחת תיאולוגיה שלמה שבה, כמובן, למסונים יש מה להוסיף.

המקומות שבהם מופיע חירם בטקסט התנכי הם כדלהלן:

 

מלכים א, פרק ה, פסוק 16: וישלח לחירם מלך צור את עבדיו אל שלמה כי שמע כי משחו למלך תחת אביו, כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים, וכשלח שלמה אל חירם לאמור, אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכל לבנות בית לשם יהוה אלוהיו מפני המלחמה אשר סבבהו עד תת יהוה אותם תחת כפות רגליו, ועתה הניח יהוה אלוהי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע, והנני אומר לבנות בית לשם יהוה אלוהי כאשר דיבר יהוה אל דוד אבי לאמור בנך אשר אתן תחתיך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי, ועתה צווה ויכרתו לי ארזים מן הלבנון...

 

מלכים א, פרק 7, פסוק 23: וישלח המלך שלמה וייקח את חירם מצור, בן אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי, חורש נחושת וימלא את החכמה ואת התובנה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחושת ויבוא את המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו, ויצר את 2 העמודים נחושת 18 אמה קומת העמוד האחד וחוט 12 אמה יסוב את העמוד השני, ו2 כותרות עשה לתת על ראשי העמודים מוצק נחושת חמש אמות קומת הכותרת האחת ו5 אמות קומת הכותרת השנייה, שבכים מעשה שבכה גדילים מעשה שרשרות לכותרות אשר על ראש העמודים שבעה לכותרת האחת ושבעה לכותרת השנייה, ויעש את העמודים ושני טורים סביב על השבכה האחת לכסות את הכותרות אשר על ראש הרימונים וכן עשה לכותרת השנייה, וכותרות אשר על ראש העמודים מעשה שושן באולם ארבע אמות, וכותרות על שני העמודים גם ממעל מלעומת הבטן אשר לעבר שבכה והרימונים מאתים טורים סביב על הכותרת השנייה, ויקם את העמודים לאולם ההיכל ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז, ועל ראש העמודים מעשה שושן ותיתום מלאכת העמודים.

 

דברי הימים ב, פרק יב, פסוק 10: ויאמר חירם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה באהבת יהוה את עמו נתנך עליהם מלך, ויאמר חורם ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה בית ליהוה ובית למלכותו, ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחורם אבי, בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף ונחושת ובברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמל ולתת כל פיתוח ולחשוב כל מחשבת אשר יינתן לו עם חכמיך וחכמי אדוני דויד אביך...

 

יוצא מכאן שמדברים אנו על שני חירמים: האחד הוא חירם מלך צור, והשני הוא האמן שהוא שלח בשם חירם אבו אביף. חירם השני הוא זה שמתייחסים אליו המסונים

התנ"ך הוא די חסכן בתיאור חירם, אך הבונים החופשיים שואבים מקורות אחרים ומקורות של עצמם ומפתחים תיאולוגיה שלמה. הסיפור כפי שהוא מופיע בצורה הסופית שלו דומה בבתים – הלודג השונים של הבונים: הגיבור של הסיפור ידוע בשם חירם אביף או אדונירם – אדון חרים, אביף משמעו – אב. חירם קשור לבית המלוכה הפניקי, הוא מסטר מומחה בסודות של הארכיטקטורה המקודשת: מספר, צורה, מידה, והיישום שלהם דרך גיאומטריה ואדריכלות.

חירם מנהל את פרויקט בניית המקדש. הבונים הם אנשים חופשיים, והם מאורגנים ב3 קבוצות או דרגות: שוליות, עובדים, ומאסטרים. בגלל שהם כה רבים , חירם לא מכיר את כולם אישית, כתוצאה מכך כל דרגה מקבלת סיסמא: השוליות מקבלות את המילה "בועז",

העובדים את המילה "יכין", והמאסטרים, לפחות בהתחלה, את המילה "יהוה". כל אחת מהמילים הללו מלווה על ידי סימן או מיקום של ידיים ולחיצת יד מסוימת. כשהמשכורות היו מחולקות היה כל עובד מציג את עצמו לחירם ונותן את המילה, הסמל והאחיזה המתאימה לדרגתו, ומקבל את המשכורת המגיעה לו.

יום אחד התפלל חירם ברחבי המקדש ולפתע הותקף על ידי 3 נוכלים, (לפי אחד מהמקורות מדרגת העובדים ולפי אחרים שוליות). הם רצו לגלות את הסודות של הדרגות שמעליהם. חירם היה בחדר שבו 4 דלתות, ל4 כיווני השמיים. הוא נכנס דרך הדלת המערבית והנוכלים חסמו את יציאתו ודרשו ממנו את המילה הסודית , הסמל והאחיזה המתאימים למאסטר. כשחירם מסרב הם תוקפים אותו.

ישנם גרסאות שונית בקשר למכות שהוא מקבל בכל דלת והכלים שבהם הם משתמשים, למטרתנו מספיק לציין שהוא מקבל 3 מכות: הוא מוכה על הראש בפטיש, הוא מוכה על הרקה עם אנך, ועל הרקה השנייה עם פלס.

חירם נודד מדלת לדלת, משאיר שביל של דם על הרצפה. המכה הראשונה מתקבלת בדלת הצפונית או הדרומית. חירם מת בדלת המזרחית, המקום שבו במקדשים של המסונים עומד המאסטר.

נבהלים ממה שהם עשו, מנסים 3 הנוכלים להסתיר את גופתו של המאסטר. לפי רוב המקורות היא מוחבאת על צלע הר סמוך, מתחת לאדמה משוחררת (הר הזיתים?). ענף שיטה – עץ קדוש אצל הבונים, נשתל על הקבר בכדי לגרום לאדמה להראות לא מופרעת. 7 ימים אחר כך מחפשים עוזריו של חירם אחריו, אחד מהם שמטפס על צלע ההר אוחז בענף השיטה בכדי לעזור לעצמו בטיפוס, הענף נתלש וזה מוביל לגילוי גופתו של חירם.

9 המאסטרים האחרים, בהבינם מה קרה, ובפחדם שחירם גילה את מילות הסוד לפני שמת, מחליטים לשנות את המילה למילה חדשה: הם מסכימים שהמילה הראשונה שיגיד אחד מהם בזמן שהם מחלצים את הגופה תהיה מילת הסוד. כשמחלצים את הגופה ידו של חירם נמשכת כלפי מעלה והעור היבש שלה נושר מעליה כמו כפפה. אחד המאסטרים אומר: "מקבנאה" – שבשפה לא מזוהה כלשהיא משמעו: הבשר נופל מהעצם, או הגופה רקובה, או המוות של הבונה. מילה זו נהיית מילת המסטר החדשה. גופתו של חירם מחולצת מצלע ההר ונקברת בטקס מרשים בתחומו של המקדש. כל המאסטרים לובשים כפפות לבנות וחלוקים לבנים להראות שלאיש מהם לא היה חלק ברצח המתועב.

 

היסטוריה.

מבחינה היסטורית החלו האכסניות הראשונות של הבונים החופשיים להופיע בסקוטלנד ובצרפת במאות ה17 וה18. אדם חשוב מאד בהתחלות אלו היה רמסי מצרפת שפרסם הכרזה בשם "הצהרתו של רמסי" בקשר לבנאות, בה הוא פותח בפעם הראשונה מעט מההיסטוריה של הבנאות (זה היה ב1736).

רמסי אומר שהעולם הוא לא אחר מאשר רפובליקה אחת ענקית ובה כל אומה היא משפחה, וכל אינדיבידואל ילד. הוא ממשיך ואומר שהאינטרסים של האחווה יהפכו לאלו של כל המין האנושי. רמסי מדגיש שהמקור של הבונים החופשים הוא בבתי הספר של המסתורין של העולם העתיק: "המילה בונים חופשיים לא צריכה להילקח במובנה המטריאלי, הפשטני, כאילו מייסדנו היו רק עובדים פשוטים בבניין, או רק גאונים סקרניים שביקשו לעשות את האמנות של הבנייה מושלמת. הם לא היו רק ארכיטקטים מוכשרים שרוצים להקדיש את כשרונותיהם ורצונם לבנייה של מקדשים חומריים, אלא גם נסיכים דתיים ולוחמים שתכננו להאיר ולהנציח ולהגן על המקדשים החיים של הגבוה ביותר."

למרות שמקורם של הבונים היה בבתי הספר של מסתורין העתיקים, רמסי טוען שהם היו נוצרים אדוקים, והוא אומר גם שהמקור שלהם הוא בארץ הקודש.

 

ציטוטים

"בזמן מסעי הצלב בישראל, נסיכים רבים, אדונים ואזרחים, הקדישו עצמם, ונשבעו להקים מחדש את המקדש של הנוצרים בארץ הקודש, להעסיק עצמם בהחזרה של הארכיטקטורה שלהם למצבה הראשוני. הם הסכימו ביניהם על מספר סימנים עתיקים ומילים סימבוליות שנמשכו מהבאר של הדת, במטרה לשמש להכרות בן הפא גנים והמוסלמים. סמלים ומילים אלו הועברו רק לאלו שהבטיחו חגיגית, ולפעמים לרגלו של מזבח, לא לגלות אותם לעולם. הבטחה מקודשת זו הייתה, לכן, התקשרות מכובדת לאיחוד הנוצרים מכל הלאומים באחווה אחת. זמן מה לאחר מכן יצר המסדר שלנו קשר אינטימי עם האבירים של סט גון מירושלים, מאותו הזמן האכסניות שלנו קיבלו את השם של סט גון."

"בזמן מסע הצלב האחרון אכסניות רבות נוסדו כבר בגרמניה, איטליה, ספרד, צרפת. גיימס – האדון השרת של סקוטלנד היה מאסטר ראשי של האכסניה בקילוויננינג במערב סקוטלנד. מייד לאחר המוות של אלכסנדר ה3 מלך סקוטלנד, ושנה אחת לפני שגון בליול עליה למלוכה, האדון הזה קיבל כבונים חופשיים לאכסנייתו את הרוזנים של גלוצסטר ואלסטר, האחד אנגלי והשני אירי."

"הבונות החופשית שמרה על ההדר שלה בן אותם סקוטים שהמלכים של צרפת עשו אותם למשמר האישי שלהם, במהלך שנים רבות של קיום המשמר."

 

סמליות

3 האורות הגדולים בבנאות החופשית הם הספרים של החוק הקדוש, הזווית והמחוגה. הספרים הקדושים הם בדרך כלל התנ'ך, אולם בבנאות המוסלמית זה יכול להיות הקוראן, ובמקומות אחרים בעולם, ספרים אחרים. הזווית מייצגת את הפסיכה, המחוגה את הרוח. והכתבים הקדושים את האלוהות.

המיסטריות היו בתי ספר שסיפקו ידע של המחוזות הלא פיזיים, והחוקים הטבעיים הפועלים בתוכם. בדרך כלל הם עשו עבודתם בסודיות, הידע שלהם הועבר על ידי תהליך של התפתחות דרך כמה שלבים, בהדרכה הייתה טקסיות וסמליות רבה שהעבירה את העקרונות.

3 הסדרים בארכיטקטורת מקדשים: מקדשים לאלים מלחמתיים כמו מי נרווה, מרס והרק לס, צריכים להיות בנויים בהשתמשם בסדר הדורי הקשוח, הסדר הקו רינתי מתאים לבניינים המוקדשים לפעילויות עדינות כמו של האלים: וונוס, פרספונה והנימפות. הסדר האי וני מתאים לבניינים המוקדשים לאלים כמו יונו, די אנה ודיוני סוס.

4 חלקים. בזיליקה מערבית מכילה 4 חלקים המסמלים את 4 חלקי ההוויה: ראשית יש את האולם – הnave שמסמל את הגוף הפיזי, אחר כך יש את אזור המקהלה שמסמל את הנפש, את הפסיכה, אחר כך יש את המזבח שמסמל את הרוחניות, את הרוח, ואחר כך את מה שעל המזבח, טקס האוכריסטיה, המסמל את האלוהות.

הבונות החופשית היא תוצר של מיזוג של ההומאניות שהופיעה באירופה בתקופת הרנסנס, וידע מיסטי, בעיקר יהודי, עתיק.

הומניזם – האדם הוא מידת כל הדברים. תנועה שהחלה במאה ה15. 2 אישים בולטים בהקשר אליה: קוסימו דה מדיצי, ופיקו דלה מירנדולה. קוסימו רכש מסמכים מהספרייה בקונסטנטינופול לפני שזו נפלה לידי התורכים. המסמכים היו קשורים למסורת אסטרולוגית מצרית, והם ידועים היום בשם: "הרמטיקה". הם נכתבו באלכסנדריה כנראה במאות 2-3 לספירה.

פיקו היה גם הוא מחוג מדיצי בפירנצה, אלא שהוא התעסק בלימודי קבלה עם חומר שהגיע אליו בעקבות גירוש ספרד ב1492.

במאה ה15-16, אם כן, החל בפירנצה בית ספר של מחשבה קבלית/הרמטית, בית ספר ניאו אפלטוני. אליו היו קשורים אנשים כמו פרנציסקו גאורגיו – מהמסדר הפרנציסקני. גיאונרדו ברונו העביר חלק מהידע לאנגליה בביקור באוקספורד ב1583. יש רמזים לכך שהסופרים הבולטים של אותה תקופה, וביניהם שק ספיר, ידעו את המסורת ההרמטית קבלית. בצפון אירופה אנשים כמו ראסמוס, אגריפה, דורר וראוכלין למדו, גם הם, ופיתחו את המסורת.

באנגליה במאה ה17 היה קבוצה שנקראה הקולג' הנסתר, והיו קבוצות נוספות שעסקו בלימוד של המסורת ההרמטית – קבלית. באותה תקופה הייתה גם קיימת גילדה של בנאים שנחלשה בכוחה, וחלק גדול מחבריה, הפך להיות במהלך המאה לבנאים לא ממשים, אלא ספקולטיביים.

איך שהוא, במהלך המאה, 2 הקבוצות הללו התמזגו, וב1717 4 אכסניות ש"שנפגשו מתחילת הזמנים" התאחדו ויצרו את האכסניה הגדולה, הארגון המסוני המאורגן הראשון. הם יצרו שיטה של סמלים ששואבת הן ממקורות בנייה מעשית, והן מהמסורת המיסטית המערבית. הבנייה החופשית התפשטה במהירות באנגליה, ובכל רחבי העולם, במיוחד בארצות הברית, ארצות העולם החדש, צרפת, סקוטלנד.

 

חוק ה4 בבנאות:
נקודה - אלוהות
הנקודה הופכת להיות קו - רוחניות
הקו הופך להיות מישור מרובע - פסיכה
המישור המרובע הופך להיות מצולע מרובע - חומריות
יש כאן מעבר מרוחניות, המיוצגת על ידי הנקודה, למציאות הפיזית המיוצגת על ידי המצולע. מצולעים שונים מסבירים את המסנה והחוקיות השולטת בעולם (תפישה פיתגוראית). כל רמה מכילה בתוכה את הרמות שמעליה, הרוחניות מכילה את האלוהות, החומריות מכילה את כולם.

 

חוק השלוש בבנאות:

במקדש שלמה היו שלוש רמות: קומת הקרקע, החדר האמצעי, וקודש הקודשים. 3 רמות אלו הם הבסיס לשלוש הדרגות בבנאות החופשית, לשלוש לוחות החניכה, ל3 מערכות הסמלים. 3 אלו הם גם 3 רמות של מודעות לפי המודל הפסיכולוגי של יונג: המודעות האינדיווידואלית, תת המודע האישי, ותת המודע הקולקטיבי.

3 הדרגות בבנאות הם: שוליה, אמן, מאסטר.

העבודה בחדר האמצעי היא עבודה פסיכולוגית על התת מודע, בה עולים דברים מדברים שונים. בניגוד לפסיכולוגיה הרגילה, הבנאות מניחה כל הזמן שיש גם אלוהות בתמונה.

3 המידות הקשורות ל3 הרמות הם אמונה, תקווה, ונדיבות.

הלוח של קומת הקרקע: מופיעים 3 עמודים: דורי, יוני וקורינתי. העמוד הקורינתי מייצג את היסוד האקטיבי, יוצר, מתפשט. העמוד הדורי מייצג את היסוד הפסיבי, מסורתי, מכיל. העמוד היוני שומר על שניהם בדינמיקה מאוזנת.

 

חוק ה2 בבנאות:

על רצפת לוח קומת הקרקע מופיעים משבצות שחור לבן, כמו בדמקה ושח. הם מייצגות את היקום כפי שהוא נגלה לפנינו, כמארג של ניגודים.

הניגודים מיוצגים גם על ידי השמש והירח, שלעיתים מופיעים קשורים ל2 עמודים. השמש היא חזקה בהירה קבועה, הירח חלש, משתנה עדין. סמל מסוני נוסף הקשור לדואליות הוא הנקודה בתוך עיגול התחומה בשני קוים, שני הקווים הם משה ושלמה, שתפקידיהם הם פריצה והגבלה. הרעיון של הדואליות הוא שכשדבר קיים מעבר לקשר שלו עם האחד, אזי גם המשלים שלו קיים בו זמנית.

סמלים נוספים הם: סולם יעקוב: סולם שמתחיל מהמזבח ועליו 3 מאורות הבנאות ועולה, על ציר מזרח מערב, אל סמל השמש, האלוהות. סולם זה מייצג דרגות שונות של מודעות. העמוד היוני מקביל לסולם, והוא נחשב לעמוד של מודעות. הסולם הוא סולם של מודעות.

השלב הראשון בבנאות מיוצג על ידי אחד משלושה התכשיטים הקבועים: אבן לא מהוקצעת. הבנאי המתחיל הוא אבן לא מהוקצעת, המשמעות של זה היא שהוא נפרד מהמחצבה, יש לו קיום משל עצמו, גם אם לא מהוקצע.

השלב השני מיוצג על ידי אבן מהוקצעת, והמשמעות של זה היא שההקצעה של האבן צריכה להיות לפי עקרונות קבועים מראש, לפי התכנית האלוהית.

ישנם 3 שערים אל הדת: פעולה, תפילה – הרגשה, ומחשבה, 3 תחומים אלו מסומלים על ידי 3 כניסות לקתדראלות הגדולות.

3 הכלים הקשורים לרמה הראשונה של הבנאות הם: פטיש – תשוקה, אזמל – ניתוח, סרגל מדידה של 24 אינץ – בחירה וקשר לזמן.

לוח חדר האמצע: מורכב מ2 עמודים ולאחריהם יש גרם מדרגות מתעקל המסמל את סולם יעקוב, בו יש בדרך כלל 7 שלבים, גרם זה מוביל את החדר הפנימי עליו מצוין שם האל.

2 העמודים הם עמוד האש וענן העשן של המשכן. המדרגות מתעקלות בכיוון מערב מזרח, כיוון ההארה.

 

חוק ה7 בבנאות.

 7 הרמות של המדרגות מייצגות 7 רמות מודעות, מהמודעות הפיסית למודעות אלוהית, 7 רמות אלו קשורות ל7 בעלי תפקידים באכסניה. האכסניה היא מודל של הפסיכי ו7 קצינים אלו מזוהים עם 7 רמות של מודעות, 7 רמות מודעות אלו מזוהות עם 7 תחומי לימוד קלאסיים של הרנסנס, וגם עם 7 בתי ספר של ארכיטקטורה.

7 בעלי התפקיד הם:

השומר החיצוני. מזוהה עם דקדוק, אומנות שיש לה חוקים נוקשים של צורה היכולים להיות מועברים ורשומים בעולם הפיזי. זה מייצג את הצד בפסיכה שבקשר אינטימי עם הגוף הפיזי דרך מערכת העצבים המרכזית. השומר שומר על הפסיכה מהיות מגורה יתר על ידי העולם הפיזי.

השומר הפנימי. מזוהה עם ההיגיון, האומנות שמלמדת חוקים לאנליזה רציונאלית, מובנית, אך לחלוטין פסיכולוגית. זה מייצג את מה שהפסיכולוגיה המודרנית קוראת האגו, הפעילות הפסיכולוגית היומיומית שמובדלת על ידי היכולת שלה ליצור תמונות מנטאליות, נותנת לפסיכי פרסונה שדרכה הוא יכול להתייחס לעולם.

דיקן צעיר, מזוהה עם רטוריקה, האומנות שמלמדת כתיבה משכנעת ומשפיעה בעוררות תחושות הקורא. הדיקן הצעיר מייצג את הרמה הפסיכולוגית של תחושות ומצבי רוח, שבחינה שלה נותנת רמזים למה שקורה בתת מודע. בעולם הקלאסי הרטוריקה הכילה גם הדרכה באומנות של זיכרון. וזה קשור ליכולת להעלות דברים מהזיכרון.

דיקן בוגר. קשור לאומנות של אריתמתיקה. נושא שעשו בו שימוש באימון של הצגת והעלאת נושאים אבסטרקטיים, הדיקן הבוקר מייצג את רמת ההתעוררות. להיות ער במובן זה זה להיות נוכח ברגע, להיות מודע למאורעות כשהם קורים הן בעולם החיצוני והן בפסיכה של האדם, להבין משמעותם, ולראות את ההזדמנויות והסכנות שהם מציעים.

שומר צעיר. קשור למדע של גיאומטריה, "מדע שבו אנו מוצאים את התכונות של הגופים הלא מדודים על ידי השוואה עם הגופים המדודים". זה קשור לעצמי, זה קשור לעקרון של "כמו שלמעלה ככה למטה".

השומר הוותיק. זה קשור למדע של מוזיקה, שהיה לה קונוטציה הרבה יותר מיסטית ורחבה בתקופת הרנסנס. מוזיקה התבססה על היחס בין התדרים של כל תו, ועל הדרך שבה הם מחוברים בכדי ליצור אפקט ספציפי. מייצג את הרמה של הנפש, ואת המשימה של הנפש ליצור יחסים הרמוניים בין כל חלקי הפסיכה.

מאסטר סוגד. קשור למדע של אסטרונומיה ( או אסטרולוגיה), ההתבוננות בשמיים נחשבה למגלה את כוונותיו של האל, וזה מציע רמה של מודעות המגלה את כוונותיו של האל. בקשר אינטימי עם הרוח.

7 המדעים, אם כן, הם:
דקדוק, הגיון, רטוריקה, אריתמטיקה, גיאומטריה,מוזיקה, ואסטרונומיה – אסטרולוגיה

 

בלוח של הרמה השנייה מופיעים 2 עמודים. 2 עמודים אלו הם עמודים של זיכרון. האחד של זיכרונות טובים, והשני של זיכרונות רעים. העמודים, לפי המסורת, עשויים מנחושת חלולה ששקועה בתוך בוץ, בתוכם יש את כתבי האגודה. התפקיד של החניך בשלב השני של העבודה – אומן, הוא לעורר את הזיכרונות בתוך עצמו ולסדר אותם. וכן על ידי ההבאה שלהם למודעות התלמיד מוריד מכוחם. רק אחרי שתהליך זה נשלם ניתנת לאדם באמת יכולת הבחירה. בין הטוב והרע, בין הנעים והלא נעים, הוא לא יכול לעבור, עד שהוא לא מפחית מכוחם. רק אז עולה הוא במדרגות של סולם יעקוב, אל החדר הפנימי. משל למה הדבר דומה, לאגדה של אודיסוס שצריך לעבור בדיוק במעבר צר בין זרועותיהם של 2 מפלצות, בריחה מידי האחת תביא אותו בהכרח לידי המפלצת השנייה, על אודיסוס לא לפחד ולעבור בין שניהם.

3 הכלים של הרמה השנייה הם: הפלס – משמש למדידת פעולות היחיד כנגד הסטנדרטים של הצדק. הזוית – קשורה לריבוע של האמת, והאנך – הקשור לרחמים. הזוית מקשר בין האנך לפלס. כלים אלו קשורים למוסריות האדם, והם צריכים להיות מיושמים בבחינה עצמית.

החדר האמצעי היה החדר שאליו, לפי האגדה המסונית, באו לקבל את המשכורות. וזה אומר שאדם מקבל את השכר שלו לפי מהותו המוסרית והתכוננותו לעקרונות קוסמיים. החדר האמצעי הוא החדר של ההשתחררות מהקרמה. בחדר האמצעי מופיעה האות g שהיא האות הראשונה בשמו של האל.

 

הדרגה השלישית קשורה למוות, והיא קשורה לאגדה עתיקה על נפילת האדם ממעמדו הרם, מעין מוות קטן, שמה שיכול לתקן אותו זה מוות אחר, מוות של האגו בכדי להיוולד במשהו גדול יותר. הנושא מוצג על ידי הרצח של הארכיטקט הראשי באגדה המסונית. במקדש שלמה היו 3 ארכיטקטים: שלמה, חירם, וחירם אבו אביף. כשהמקדש כמעט הושלם נרצח המאסטר הצעיר מהשלוש וכתוצאה מכך הסודות של המסונים נאבדו. הרצח הזה קשור לזמן הלידה שבו העצמי מאבד אל הקשר שלו אל הרוחני, הנפשי והאלוהי, שכתוצאה מהשוק של עולם החומר. בשביל להתחבר מחדש לעולם הרוח העצמי צריך למות, וזאת חוויה מפחידה.

3 הכלים של הדרגה השלישית הם : עפרון, אקטיבי, משמש לתכנון, מייצג התגלות, יצירתיות.

חוט שמשמש להגבלת העיפרון, וזה מייצג הבנה, הרעיון של חוקים, מסורות ועקרונות יסודיים . מחוגה שמייצגת מדתיות, יחסיות, איכות מדויקת.

בסמליות הבונים מופיעים 4 החיות שבחזון יחזקאל, הם מייצגים את 4 העולמות.

 

להלן מספר מאמרים בנושאי אבירות - לחצו לקישור

הגביע הקדוש

מבוא לאבירות

אבירות ואבירים

טבטונים והוספיטלרים

כוכב הירדן

מונפורט ויחיעם

טמפלרים

אבירים וצלבנים

מלכת ירושלים

בונים חופשיים

פרסיבל

נשים ואבירים

 

 


 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics