לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ציפורי.

רטיבות – מכשיר לקבלת טומאה.

חברים – קבוצה של אנשים ביהדות שהקפידו על טומאה וטהרה.

משמרות כוהנים – עברו לגור בגליל. בציפורי הייתה משפחת ידעיה. מצאו בציפורי המון מקוואות מהמאה ה2, יש עדויות מהמקורות הספרותיים שכאן ישבה חבורה של חברים.

באזור השכונה המערבית של ציפורי נמצאו בתים מתקופת הבית השני, החל המתקופה ההלניסטית, וגם שריד של מבנה גדול מהמאה ה1 לפני הספירה, ובו 2 מקוואות טהרה. גם בבתים האחרים שהם מתקופת המשנה והתלמוד יש הרבה מקוואות טהרה. מה שזה אומר זה שכאן הייתה שכונה יהודית, ולא סתם שכונה יהודית אלא כנראה קשורה לאחת ממשמרות הכהונה, שלפי הידוע ישבה בציפורי, ולא סתם משמרת כהונה, אלא מאלו שהקפידו גם לאחר חורבן הבית על דיני הטהרה מתוך אמונה שימי הגאולה קרובים. אנשים אלו נקראו חברים.

ציפורי היא כנראה עיר עם רוב יהודי כל התקופה, לאחר מרד בר כוכבא עוברת ההנהגה לזמן קצר לידי נוכרים אך לקראת סוף המאה השנייה היא חוזרת לידי היהודים, בזמן הזה עובר לציפורי רבי יהודה נשיא, הוא חי בה 17 שנה וחותם בה את המשנה, הוא נקבר בסופו של דבר בבית שערים, שם התחיל את דרך. הוא מת בשנת 200. גם נכדו – יהודה נשיאה קבור בציפורי. במחצית המאה השלישית מעביר רבי יוחנן את הסנהדרין לטבריה.

בבית הכנסת שמצאו במקום ניתן לראות את כל התיאולוגיה והקוסמולוגיה היהודית. בתחתית הפסיפס אברהם מקריב את יצחק ו3 המלאכים באלוני ממרא. באמצע את גלגל המזלות והאל הליוס, ולמעלה סצנות הקשורות לבית המקדש.

 

בציפורי יש כמה שכונות, יש את השכונה המזרחית החדשה, שבה היה כנראה גם רובע מסחרי ובה יש קרדו ודקומנוס, היא נבנתה בתחילת המאה ה2, תקופת שיא של הגליל ופריחה של ציפורי. הנציב גביניוס הופך את ציפורי לבירת הגליל ב53 לפני הספירה, היא נכבשת על ידי הורדוס באמצע סופת שלגים עזה ב37 לפני הספירה, נפגעת קשה ב4 לפני הספריה במרידות נגד הורדוס אנטיפטס, הוא בונה אותה מחדש ועושה אותה לבירתו לפני שהוא בונה את טבריה. במרד הגדול ציפורי לא משתתפת, ואולי היא זוכה בשל כך למפעלי בנייה חדשים... בשנת 351 יש מרד נגד השלטון הביזנטי שבו משתתפים ציפורי ובית שערים, בית שערים נחרבת, ציפורי לא., אבל היא נפגעת קשה ברעידת האדמה של 363. ציפורי מתחדשת וממשיכה להתקיים בפארה עד שלהי התקופה הביזנטית. בתקופה הצלבנית יש בה מבצר ועיר.

ציפורי היא כנראה עיר עם רוב יהודי כל התקופה, לאחר מרד בר כוכבא עוברת ההנהגה לזמן קצר לידי נוכרים אך לקראת סוף המאה השנייה היא חוזרת לידי היהודים, בזמן הזה עובר לציפורי רבי יהודה נשיא, הוא חי בה 17 שנה וחותם בה את המשנה.

ב2 ווילות שבעיר, בית אורפיאוס ובית דיוניסוס, נמצאו שרידים יפים של פסיפסים בטרקליניום, הטרקליניום היה גם חדר אירוח וגם חדר ארוחות. טריקליניום – 3 ספות, חדר מרכזי רומאי.

בטרקליניום היו עושים את הסימפוזיום ביום שישי. הבית כולו היה בנוי פרוזדור, אכסדרת עמודים מסביב לחצר פנימית, חדרים מסביב, הטרקיליניום אחד מהחדרים הצפוניים.

מעניין לציין שגם דיוניסוס וגם אורפיאוס יורדים לשאול ומצליחים לצאת משם ולשחרר את אהובותיהם.

ובכלל, מהפסיפסים בציפורי, גם בבית הנילוס, ואפילו בבית הכנסת, ישנה תחושה של חיים של העולם המיתולוגי, שהיו רווחים באותה תקופה, גם אצל הביזנטים, יש לנו את הדמויות של הקנטאור, של אל הנילוס, אלת האדמה, אורפיאוס, דיוניסוס, הרקולס, הליוס, ועוד...עולם המיתולוגיה לובש חיים בציפורי.

התיאטרון היפה, היכול להכיל 4500 איש, נותן לנו מימד נוסף של העולם הזה.

בפסיפס שבבית דיוניסוס אנו רואים סצנות מחייו של דיוניסוס ומהחגיגות לכבודו, בתמונה אחת רואים תחרות שתיה שהוא מנהל נגד הרקולס. בתמונה אחרת נראית אישה יפה – וונוס של הגליל ולידה קופידון.

 

דיוניסוס

דיוניסוס הוא אל שקשור לאדמה, למסתרי האדמה, שמסתורין הבולט ביותר שלה הוא מות והתחדשות הצמחיה מדי שנה. בתוך זה יש חשיבות רבה לצמח בשם גפן, שהוא מהמתים והמתחדשים ביותר. הגפן מצליח להוציא מתוך האדמה תכונה מהותית שלה, והיא תכונת התמורה. האדמה היא פיזית, אך נושאת בחובה מהות רוחנית גבוהה. הגפן היא פיזית , אך נושאת בחובה מהות רוחנית גבוהה של היין ואפשרות האקסטאזה של האדם. ייתכן וזה לא יהיה אקסטאזה אלא הרס, מפני הפן הכפול של דיוניסוס, אך גם הרס זה נושא בחובו זרעים של תמורה, של משהוא שחבוי בתוך משהוא אחר. בתוך הצמחייה חבוי הסוד של הפרי, בתוך הפרי חבוי הסוד של היין, בתוך היין חבוי הסוד של גילוי מהותו הפנימית של האדם, בתוך מהותו הפנימית של האדם חבוי הסוד של שכרון האל.

דיוניסוס הוא גם אל וגם אדם, הוא נוצר מזיווג של אל ואדם, בניגוד לאפולו שהוא בנם הטהור של האלים, בן השמים , בנו של זאוס. השמש הוא בנם של הכוכבים. דיוניסוס הוא תוצר של מיזוג של השמש/כוכבים ואמא אדמה/בני אדם. ובתור שכזה הוא נושא בחובו סוד כמוס, סוד של התמורה, של גילוי המהות הפנימית, והפיכת האדם לאל. מהות זו מושגת דווקא על ידי החיבור לצדדים הנמוכים של האדם, צדדי השיכרון, התת מודע, וסובלימציה שלהם.

דיוניסוס קשור גם למים, דיוניסוס נולד מאש וגדל על ידי מים: הוא נולד לאחר שאמו ראתה את זאוס כאש בוערת ומתה, וגידלו אותו נימפות ההידרות, המבשרות על הגשם.

פולחן דיוניסוס התרחש בתיאטראות, המחזות היוונים, והשירה, נכתבו לכבודו של דיוניסוס. ההצגות היו מקודשות, השחקנים והזמרים שלקחו בהם חלק נחשבו כעובדי האל, ואף קהל הצופים ביחד עם הסופרים והמבצעים היוו חלק מן הפולחן. העם האמין כי דיוניסוס עצמו נוכח בחגיגות אלה, ולכוהנו נועד מושב כבוד. האל מסוגל היה להשרות רוח קודש על בני אדם, כדי שיכתבו ויציגו דבר לכבודו ותהילתו.

דיוניסוס הוא דמות סובלת, טראגית, ואכן התיאטרון היווני הצטיין בטרגדיות, שרק דרכם יכלו לראות את הגדולה האנושית, דיוניסוס נותן למין האנושי את תקוות האלמוות, אותו אלמוות של הטרגדיות היווניות. חלק מהטרגדיה הוא שבזמן שדיוניסוס שיכור הוא עושה דברים שאחר כך הוא מצטער עליהם, מוטיב זה מופיע בכל הטרגדיות היווניות, עשיית דברים בלא מודע, אך בלא מודע זה טמון גם השינוי, ההשלמה עם הגורל, השחרור.

דיוניסוס הוא ילד אלוהי, הוא הבן של האם המתה. הוא המתבגר הצעיר לעולם. הוא הגבר הצעיר שמת וקם לתחייה. הוא מחבר עם הלא-מודע, עם יצרים ועם אינטואיציה חזקה. הוא מביא את השיכרון, את ההתפרקות, הטירוף והיצריות הפרועה, אך הוא גם מחבר אותך עם עצמך הבסיסי ביותר.

- מורו של דיונוסוס היה ישיש שמנמן הרכוב על גבי חמור בשם סילאנוס, הוא מצוייר המיתולוגיה ככל הזמן שותה ומנהל שיחות שאין להם קץ במילים לא ברורות, הוא ההיפך מדיוניסוס הצעיר והיפה.

דיוניסוס היה האל הראשון שחי על גבי האדמה, כל יצור היה נוהר אליו ברצון, כי טוב לב היה ועדין הנפש, הוא הקסים את חיות הטרף ובחדרו עד לעמקי היערות היה מגרש משם את שדי היער, סביבו היו סאטירים עם רגלי תיש מהללים ומשרתים אותו בעליזות ובשמחה. הוא הוציא את פרי הגפן מן האדמה ולימד את בני האדם לנטוע כרמים ולגדלם. הוא עבר במסע דרך כל העולם בכדי לתת לכל את המצאתו הנפלאה, בנדודיו נלוו אליו הבאכחאנטיות והמאנאדות שלבושות היו בעורות אילים – והן שרו לו שירי הוללות פרועים. הוא חזר מהמזרח והביא אתו מנהגי פולחן חדשים שיש לקיימם בלילות, בגיאות ההרים, בשירה ובזמרה עליזה לכבודו. ומי שלא יכיר בו כאל – ייענש בכל חומר הדין.

דיוניסוס יוצר יש מאין – חלב ודבש, וכשהוא מכה במקלו בסלע זורמים מים מן האבן. הוא השליט על הלידה והתחייה, והוא מתגלה בטבע האביב העשיר והשופע כוחות יצירה. היוונים האמינו כי דיוניסוס ישן בחורף והוא מתעורר באביב ובחגיגיות רבה היו חוגגים גם את תרדמתו וגם את יקיצתו. בתקופת טבת בזמן הימים הקצרים ביותר היו עורכים לכבודו חגיגות בלילה. נשים עם לפידים בוערים בידיהן היו יוצאות במחול אקסטטי. טקסים אלו נקראו אורגיות, מן המלה היוונית אורגא שפירושה גירוי.המחולות הפרועים, הצעקות והמוסיקה המחרישת אוזניים הביאו לידי אכסטאזה, מין דבקות דתית שנחשבה כהתייחדות רוחנית עם הכוח האלוהי. נדמה היה לאנשים שהשתתפו בהוללות קדושה זו שנשמותיהן משתחררות כליל מן הגשמיות, הן נוטשות את הגוף והאל נכנס לתוכו, והם עצמם מלאים רוח אל. הרגשה זו של הפרדה בין הנשמה והגוף הביאה לאמונה בהשארות הנפש. הנפש אינה אלא חלק בן אלמוות של האדם, ולאחר מות הגוף מתגלגלת הנשמה ועוברת לדמויות אחרות. במאה ה7, 8 כבש פולחן דיוניסוס את יוון בהשתוללות של מחול שגעוני. המחול הגיעה כנראה מפריגיה. לדיוניסוס נהגו להקריב תייש או ארנבת, והיו מתיזים על המזבח יין מהול במים.

 

אורפאוס והשאול.

האורפיקים. דיוניסוס היה שליט העולם, הטיטנים רצחו אותו ואכלו את בשרו, אתנה הביאה לזאוס את ליבו שאותו הוא בלע מייד. מזאוס נולד אחר כך דיוניסוס השני, שהעולם מכיר כבנה של סמלה. את הטיטנים שרף זאוס ומאפרם עשה בני האדם, אך משום שבני הענק טרפו קודם לכן את דיוניסוס, הרי שבכל אדם נמצאים 2 יסודות: הטובים – הדיוניסאים, והרעים – אלו שקיבלו מן הטיטאנים. על כן מחובתם של בני האדם להשתחרר מירושה ארורה זו, היינו מן הקליפה הגשמית, כי רק הנשמה היא דיאוניסית, שומה על האדם לשלוט על גופו, לרסנו – כי בדרך זו הוא מביא גאולה לנפשו מכבלי הגוף.

לפי אמונתם של האורפיקים, יורדת הנשמה לאחר המוות אל השאול, שם נערך משפט עליה. החוטא והפושע מקבל את העונש הראוי לו, אך לא עונש נצחי, לאחר שהנשמה מיטהרת, היא חוזרת לאדמה ונכנסת לגוף חדש, כדי לכפר על עוונות החיים הקודמים. בדרך זו היא מתחדשת כל פעם – קמה לתחייה ומתה. היודע את סודות המסתורין האורפיים מקבל בשאול פסק דין קל יותר ואפשר גם לשחררו מלידה מחודשת, אולם לא די לדעת את הסוד. רק האיש שיחיה עד סוף ימיו בצדק וביושר, ימצא חסד בלבו של דיאוניסוס ויתאחד עם האל לנצח.

 

קראו על האתרים הבאים בגליל התחתון - לחצו לקישור

ערים

טבריה

נצרת

עכו

אתרים נוספים באזור הצפון

אתרים בגולן

אתרים בגליל העליון

ישובים רוחניים

הררית

הרדוף

ענבר

יודפת

מעלה צביה

כללי

ציפורי

בית שערים

בקעת ארבל

בית שאן

בית אלפא

דיר אל אסעד

כוכב הירדן

אתרים נוצריים

הר האושר

טבחה וכפר נחום

הר תבור

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics