לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

בית שאן - הלא היא סקיתופוליס

בית שאן, הלא היא סקיתופוליס הקדומה, בירת צפון הארץ ואחת הערים החשובות בתקופה הרומאית. בית שאן נשארה כמעט כמו שהיא מאז נחרבה ברעידת אדמה במאה ה8, והיא נחשבת, בצדק, לאתר העתיקות המרשים בארץ, לאחר ירושלים. מבחינת הסיור שלנו בית שאן היא מקום טוב להבין את התרבות הרומית ואת הקשר שלה לאסטרולוגיה. במאה ה3 הופכת למעשה האסטרולוגיה לדת המדינה ברומא, והשיא של הפולתאיזם.

נתחיל בביקור בתיאטרון הנמצא בדרום העיר ומשם נמשיך צפונה לאורך הקרדו של העיר עד שנגיע לגבעה השולטת עליה, שהיא האקרופוליס – העיר העליונה, ובה היו את המקדשים וחלק ממבני הציבור. התחושה מעל התל היא מאד מיוחדת, וממש אפשר להרגיש כאילו אתה בתקופה הרומית ושיש קשר מהמקום הזה אל האלים. הפנורמה הנפלאה הנפרשת מולך נותנת תחושה של אמפיתאטרון, ומכוונת את המחשבה כלפי מעלה, כלפי הנשגבות והרוממות של כוחות עליונים. כוחות כאלו שהם מחוצה לנו ואף מחוץ לכדור הארץ, המחשבה מכוונת כלפי הכוכבים.

את העיר הרומית של בית שאן חוצים 2 רחובות עיקריים: הקרדו מצפון לדרום, והדקומנס ממזרח למערב. האקרופוליס של העיר, מקום מקדשי זאוס ואפולו, נמצא מצפון לקרדו. התיאטרון, המקודש לדיוניסוס, נמצא מדרום לקרדו. המיקום של 2 האתרים מסמל את המתח שבין האלים השמימיים, שאותם מייצגים זאוס ואפולו, לבין האלים הארציים (כתוניים) שאותם מייצגים אפולו ודמטר (ליד התיאטרון יש מקדש לדמטר). מתח זה אמור היה לבוא לידי השלמה בבחירת שלישיית האלים של העיר, המופיעה על המטבעות שנטבעו בה (לכל עיר רומית הייתה שלישיית אלים שמגנה עליה). שלישיית האלים של בית שאן היא: זאוס, דיוניסוס וטיכה – ניסה. או בגרסאות קדומות יותר: זאוס, דמטר, ופרספונה.

 

 


פולחן דיוניסוס בבית שאן:

לא רחוק מהתבור יש את עמק בית שאן, אחד העמקים הקרובים ביותר לאימא אדמה, מכיוון שהוא נמצא מאתיים מטר מתחת לפני הים. זה הוא עמק פורה ביותר, שהוא חלק מהשבר הסורי אפריקאי ועמק הירדן, עמק עשיר במים, ששימש ומשמש לחקלאות אינטנסיבית. עמק זה מתאים מאין כמוהו לחגוג את המסתורין של אימא אדמה, את פולחן דיוניסוס. בית שאן, נחשבה במיתולוגיה היוונית לעירו של דיוניסוס, אל היין, אל שהוא חצי אל וחצי אדם.

דיוניסוס היה קשור לאלים הכתוניים, בניגוד לאפולו שהיה קשור לאלים האולימפיים.

האלים הכתוניים היו קשורים לאדמה או לעולם שמתחת לאדמה, לתהליכים האדמתיים שהם הענקת חיים, פריון, מוות, וגם לתהליכי טבע כחילופי העונות השנה, פריחה וקמילה. מקור השם מהמלה כתון שפירושה אדמה ביוונית קדומה.

דיוניסוס הוא בנם של זאוס וסמלה. סמלה הייתה בת אנוש, שזאוס התאהב בה, והופיע לפניה כבן אנוש. כשהייתה בהריון הופיעה לפניה הרה הקנאית בתחפושת של האומנת שלה, ושכנעה אותה לבקש מזאוס להופיע לפניה בכל הדרו האלוהי. סמלה מבקשת זאת מזאוס – אשר נשבע למלא את מבוקשה, ולכן חייב להופיע בפניה כאל הברק והרעם. כזאוס מופיע כך לפניה סמלה מתה, וזאוס מוציא את התינוק מרחמה ומגדל אותו עד יום לידתו בתוך כיס שהצמיח על ירכו. לאחר לידתו נלקח דיוניסוס לאחותה של סמלה לגדול שם, כשהוא מחופש לילדה. אולם גם כך לא נמלט מזעמה של הרה. היא מטריפה את דעתם של הזוג שטיפל בו והם מנסים להרגו. אך זאוס מצילו גם הפעם, הופך אותו לאייל וממלט אותו אל הר ניסה, שם מגדלות אותו הנימפות של הר ניסה. סילנוס הזקן מלמד אותו לגדל גפנים ולעשות יין.

דיוניסוס הצעיר נוסע דרך מצריים להודו, משם לאסיה התיכונה, משם לתרקיה, בכיוון עיר הולדתו תביי. בכל מקום שהוא שוהה בו הוא מלמד את האנשים לגדל גפנים ולעשות יין. לכל מקום שהגיע ליוו אותו הטירוף והאלימות – במיתוסים מסוימים הוא הופך למטורף ואלים ובאחרים אנשים סביבו. בסיפור אחד המלך ליקורגוס דחה אותו וגירש אותו, ואחרי כן תקף אותו טירוף והוא רצח את בנו בגרזן בחשבו שבנו הוא גפן. בנותיהם של מלך פרותיאוס ומלך מיניה אשר דחו את דיוניסוס ולא רצו בו נטרפה דעתן עליהן והן רצחו את בניהן וקרעו אותם לגזרים. כשחזר דיוניסוס מהודו, טיהרה אותו האלה סיבל (או ריאה) מכל חטאיו ולימדה אותו את סודותיה.

כשעבר יום אחד באי נקסוס, ראה דיוניסוס את אריאדנה, בת מלך מינוס מכרתה, אשר נעזבה שם על ידי תזאוס אחרי שעזרה לו להרוג את המינוטאור. היא ביקשה נפשה למות – ודיוניסוס הצילה ונשא אותה לאישה.

דיוניסוס יורד לשאול להחזיר את אמו סמלה. הוא הביא אותה לאולימפוס והפך אותה לבת אלמוות.

הנשים, מעריצות דיוניסוס, עבדו לו בטקסים של ריקודים פראיים ורגשיים, לצלילי מוסיקה רגשית – הן היו במצב של השלטות על ידי האל. טקסים אלה נקראו אורגיות. המשתתפים שתו יין ורקדו לצלילי המוסיקה עד שנכנסו למצב של אובדן חושים והכרה. בשיא הטקס היו קורעים לגזרים בעל חי שסימל את האל עצמו, וטורפים את בשרו. היה זה טקס שבאמצעותו התאחדו עם האל.

במיתוסים מסוימים, כגון האורפי (על שמו של אורפיאוס), דיוניסוס נקרע לגזרים על ידי שני טיטנים, וקם לתחייה בעזרת אביו זאוס.

דיוניסוס הוא ילד אלוהי, הוא הבן של האם המתה, הוא המתבגר הצעיר לעולם,הוא הגבר הצעיר שמת וקם לתחייה,הוא מחבר עם הלא-מודע, עם יצרים ועם אינטואיציה חזקה, הוא מביא את השיכרון, את ההתפרקות, הטירוף והיצריות הפרועה, אך הוא גם מחבר אותך עם עצמך הבסיסי ביותר. ממקום זה, ורק ממקום זה, ניתן להגיע לאלוהים

 

 


התיאטרון בבית שאן.

תאטרון הוא דבר חיוני מאוד בעת העתיקה ביוון, אמנם רק גברים יכלו לשחק בתאטרון, אבל בכל זאת. המוזיקה הייתה אחד מיסודות התיאטרון, שהתפתח מתוך חגיגות קדומות לאל דיוניסוס-אל היין. מחזות התאטרון הועלו תחילה בכיכר השוק. בשלב מאוחר יותר נבנה תחת כיפת השמים מבנה מיוחד- במה שסביבה נבנו שורות מושבים לקהל.

פולחן דיוניסוס התרחש בתיאטראות. המחזות היוונים והשירה נכתבו לכבודו של דיוניסוס. ההצגות היו מקודשות, השחקנים והזמרים שלקחו בהם חלק נחשבו כעובדי האל, ואף קהל הצופים ביחד עם הסופרים והמבצעים היוו חלק מן הפולחן. העם האמין כי דיוניסוס עצמו נוכח בחגיגות אלה, ולכוהנו נועד מושב כבוד. האל מסוגל היה להשרות רוח קודש על בני אדם, כדי שיכתבו ויציגו דבר לכבודו ותהילתו.

אפולו דיבר על מודעות, על שליטה, על אור יום, אור שמש, שחושף את הדברים כפי שהם. השמש קובעת את החוקיות של חיינו, את זמני הערות והשינה, את החורף והאביב. היא שולטת עלינו מלמעלה. דיוניסוס הוא המסתורין של פלאי החיים שעולים מתוך האדמה. השמש – אפולו הוא חוקיות הגדילה, דיוניסוס הוא המסתורין והשיכרון של היופי של הפרח.

בבית שאן ישנו תיאטרון רומי, התיאטרונות ניבנו לפי עקרונות האסטרולוגיה כמייצגים את גלגל השמיים, בתוך גלגל זה התרחש הנס של דיוניסוס, המוזה שהגיעה להצגה. בני אדם הפכו להיות יותר מבני אדם, הפכו להיות אלים, הפכו להיות אפולו. אך זה לא קרה בדרך של אפולו, דרך האור והטוהר, זה קרה בדרך של דיוניסוס, דרך החשיכה, הירידה לשאול והחילוץ משם של פרספונה. דיוניסוס מציל את אמו מהשאול ומביא אותה לאולימפוס (סמלי). דיוניסוס הוא דמות סובלת, טראגית, ואכן התיאטרון היווני הצטיין בטרגדיות, שרק דרכם יכלו לראות את הגדולה האנושית. דיוניסוס נותן למין האנושי את תקוות האלמוות, אותו אלמוות של הטרגדיות היווניות. חלק מהטרגדיה הוא שבזמן שדיוניסוס שיכור הוא עושה דברים שאחר כך הוא מצטער עליהם, מוטיב זה מופיע בכל הטרגדיות היווניות, עשיית דברים בלא מודעות, אך בלא מודע זה טמון גם השינוי, ההשלמה עם הגורל, השחרור.

אין כמו התיאטרון בבית שאן כדי להחיות את מסורת הטרגדיה היוונית, ואין כמו מסורת זו בכדי להזכיר לנו, שוב, את פולחן דיוניסוס, האל של בית שאן.

 

זאוס האולימפי

בבית שאן: פולחן זאוס האולימפי היה פולחנו של המלך הסלבקי אנטיוכוס הד' אפיפנס שכנראה ייסד את העיר בית שאן כפוליס הלניסטית. הוא סימל את האחדות הסלבקית והמלך היה התגלמות האל עליי אדמות. הופעת האל באמנות מיוצגת בבסיס פסל הנושא דמות נשר שאף כי חלקיו העיקריים טרם נמצאו, נראה כי תיאר את דמותו של האל. תיאורי דמויותיו הרבות מופיעים על מגוון עשיר מאוד של מטבעות, כ-50% ממטבעות העיר. פולחנו נזכר בכמה כתובות, הקדומה שבהן היא מן המאה הא' לסה"נ. באמנות מופיעה דמות האל על כותרת קורינתית, על אפריזי התאטרון, על אדן מעוטר ועל מזבח המעוטר גם בסמלים הקשורים לפולחנו.


 

 

קראו על האתרים הבאים בגליל התחתון - לחצו לקישור

ערים

טבריה

נצרת

עכו

אתרים נוספים באזור הצפון

אתרים בגולן

אתרים בגליל העליון

 

ישובים רוחניים

הררית

הרדוף

ענבר

יודפת

מעלה צביה

 

כללי

ציפורי

בית שערים

בקעת ארבל

בית שאן

בית אלפא

דיר אל אסעד

כוכב הירדן

 

אתרים נוצריים

הר האושר

טבחה וכפר נחום

הר תבור

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics