לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

בניאס.

הייתה מקום מקודש מני קדם, אך במאה ה3 לפני הספירה יש כאן מרכז לכבודו של האל פאן, הבן של הרמס ופנלופה בת התמותה. הוא נהיה חשוב בארקדיה במאה ה6, על פי המסורת הרמס בא אל פנולופה מחופש לתיש, ולכן פאן מצוייר בדמות חצי אדם וחצי תיש, כל מי שהיה רואה אותו היה נכנס לפאניקה. במיוחד הנימפות שאחריהן היה רודף. אחת הנימפות היפות ביותר הייתה סירינקס, בתו של זאוס. כשראתה שהיא נופלת בידיו של פאן בקשה עזרה מזאוס והוא הפך אותה לצמח קנה, פאן קיץ אותו ועשה ממנו את חליל פאן הידוע, ובלטינית סירינקס. הוא מזוהה עם מקומות של מים, ירוקים.

הורדוס מקים קרוב לפניאס מקדש לכבודו של אוגוסטוס.

הורדוס פיליפוס מקבל את הגולן. הורדוס ארכילאוס בנה את ארכילאוס מצפון לעזה. הורדוס אנטיפס מקדם את ציפורי ומקים את טבריה וליוויאס בצפון מזרח עבר הירדן, כל אחד רוצה לחקות את אביו. הורדוס פיליפוס מקים את העיר בניאס, או קיסרי פיליפוס.

בשנת 34 מת פיליפוס, המקום נמסר לאגריפס ה1, ולאחר מכן המקום קשור לאגריפס השני. הוא מקים ארמון מפואר שקיים עד היום. ליד המעיין יש מקדשים אחדים, מקדש שהוקם על ידי אלגבלוס – קיסר השמש הרומאי מהמאה ה3, מקדש קבר העזים הקדושות. קברו שם עצמות עזים שהוקרבו בפולחן על הגג. לידו מקדש פאן והעזים המרקדות, שם היו עושים את ההצגות של פאן. ליד מקדש לנמזיס – אלת הנקמה והצדק האימפריאלי. ליד המעיין עצמו מקדש לאל פאן. לידו רחבה פתוחה לפולחן, בפתח המערה מקדש רומאי, כנראה זה שהוקם על ידי הורדוס.

בניאס קדושה גם לערבים ולדרוזים, במקום יש מקאם לכבודו של אל חידר.

בניאס קדושה גם לנוצרים. לפי הברית החדשה כאן נתן ישו לפטרוס את מפתחות מלכות שמיים, וכמו כן במאה הרביעית התפרסמה מסורת שמופיעה אצל אוזיביוס, שכאן גרה אישה זבת דם בשם וורוניקה שנגעה בשולי מעילו של ישו ונרפאה, אוזביוס מצביע על ביתה.


האל פאן.

פאן היה מבדר במראהו המגוחך את האלים. הוא חזר לאדמה ודילג עם עדרי הצאן, היה אל הרועים.

כשהתאהב בסיריניכס והיא הפכה עצמה לסוף, הוא הבין סוף סוף, נפל לו האסימון, שהוא מכוער, וישב ליד קני הסוף ומירר בבכי, אז קרה דבר מופלא, הרוח הרעידה את הקנים ונדמה היה לפאן שגם הם בוכים. הוא קטף כמה קנים ועשה מהם 7 חלילים, כל אחד בגודל אחר, חיבר אותם בשונה, וכם נוצר חליל הרועים בשם סירינגה, שעליו פאן ניגן את מנגינת היגון על הנימפה האבודה.

לפאן לא הלך בחיי האהבה, כשסוף סוף התאהב בנימפה שרצתה אותו, בשם פיתיס, התברר שגם בוראאס, רוח הצפון מאוהב בה, וזה הפיל אותה מצוק. פיתיס מתה ומגופה יצא עץ האורן הראשון, שהיה מאז מוקדש לפאן. כדי להסיח את הדעת מייסוריו, יצא האל למסע עם דיוניסוס. הוא חזר מזוכך יותר והיה אוהב לשכב בהרי ארקדיה ולנגן מנגינות עצובות בסירינכס, אז היו גולשות ממדרונות ההרים האלות הערפליות ששרו או יצאו במחול מחניים והרועים היו מתעוררים משנתם ועושים אוזנם כאפרכסת.

פאן נהג לנוח אחר הצהרים, והרועים שמרו על מנוחתו, אלו נקראו שעותיו של פאן. אוי ואבוי למי שהפריע לו.

קרנו של פאן עלתה בייחוד בימים שלאחר אלכסנדר מוקדון, כשתושבי הערים הגדולות החלו להתגעגע לפתע לחיי רועים, ועל רקע של נהיה זו התפתחה שירת הרועים – האידיליה. חיי השאננות של ארקדיה נראו בעיני האנשים העייפים והנרגזים שבאותה התקופה – כאידיאל של אושר עילאי, וכך גמרו את ההלל בשיריהם על ארקדיה המאושרות, ועם זאת נתנו כבוד ויקר לפאן – אל הרועים, ולחייהם הנטולים כל דאגה. באותו פרק זמן לערך חל שינוי בעצם מושג פאן. כמה פילוסופים פרשו את השם פאן – על פי פירוש מוטעה של המלה – כיקום כולו, וראו בו כוח אלוהי הזרוע על פני כל הטבע, יוצר ושליט הכל. שריד לזה יש בשפה.


החשישניקים ומצודת בניאס.

העיר בניאס קשורה לסיפורה של קבוצה מיסטית איסלאמית קיצונית ומוזרה שנקראה "החשישניקים"..... (על מקור השם בהמשך....) קבוצה זו הייתה קשורה בין השאר לטמפלרים המסתוריים הנוצרים, וגם לדרוזים שכפריהם נמצאים באזור, וסיפור שהיה כך היה:

לאחר מותו של מוחמד היו כאלו שהאמינו שהניצוץ האלוהי שנשא עבר הלאה דרך עלי – בן אחיו ופטמה בתו, לשושלת שנולדה אחריהם, שושלת זו היא השושלת של האימאמים השיעיים. בתוך השיעה קמה קבוצה הנקראת האיסמעליה שהאמינה בענף מסוים מתוך המשפחה של עלי הקשור לאדם בשם איסמעיל. הענף הזה הצליח ליצור מדינה בצפון אפריקה בתחילת המאה ה10, מדינה שהפכה לאימפריה אדירה, הלא היא האימפריה הפאטימית. ראשי המדינה היו האימאמים מבית עלי, (אחד מהם – אל חכם נחשב על ידי הדרוזים להתגלמות האלוהים ומייסד של דת חדשה הלא היא הדת הדרוזית). האיסמעילים האמינו שהניצוץ האלוהי קיים בשושלת ששלטה בממלכה, אלא שבשנת 1090 חל פילוג בן המאמינים שנסב סביב זכותו של אחד מתוך 2 אחים להיות האימאם הבא. חלק מהמאמינים שהאמינו בזכותו של נזאר, ונקראו לכן הנאזאריים, להיות האימאם, פרשו מן הממלכה הפאטימית ופנו למחוזות המרוחקים של המזרח התיכון, להרים ולמצודות נידחים עליהם הם השתלטו, בין השאר הם השתלטו על מצודת אלמות בצפון איראן ועשו אותה למרכזם.

הנאזארים השתלטו על מצודות נוספות בכל רחבי המזרח התיכון, ובין השאר על מצודת בניאס אותה הם בנו מחדש והיא שימשה להם מרכז כלפי הפאטימים ואחר כך כלפי הצלבנים. המצודות שלהם היו כמו איים של אמונה נאזארינית - איסמעלית בתוך מים סוערים סונים ואחרים, המצודות נבנו כך שיוכלו לצלוח את סערות הזמן והגלים.

אלא שמה עושים במקרה של התקפה עליך, כשאין לך שום סיכוי להשיג עזרה מבחוץ?

הנאזארינים שחיו במבצרים הללו, פיתחו שיטה מקורית של מאבק והיא התנקשות בחיי השליטים שהתנכלו להם, ולכן המילה assassin באנגלית שמקורה בטכניקת הרציחות של הנאזארינים והיא שיבוש של השם חשישניקים, שניתן להם יותר מאוחר. שם זה ניתן להם מכיוון שחלק מההכנה שהם היו עושים למבצעי אותם רציחות כללה עישון חשיש, ומכאן הם נקראו חשישניקים, ומכאן המילה assassin. באנגלית. החשישניקים היו הראשונים בהיסטוריה שהשתמשו ברציחות פוליטיות כשיטה, הם התפרסמו בתעוזתם וביכולתם להגיע כמעט לכל אחד במזרח התיכון, ועוררו פליאה בנכונות שלהם להקריב את עצמם בתהליך זה. המקור העסיסי ביותר המתאר אותם הוא ספרו של מרקו פולו המתאר אותם כך:

לפי מרקו פולו במבצרם שבהר אלמות היה גן נפלא שהיה מעין דימוי של גן עדן, ובו נערות משוחררות וכל תענוגות החושים האחרים. המתאבד – הרוצח הפוטנציאלי היה מסומם בעזרת חשיש ואז היו מביאים אותו אל הגן, שם הוא היה טועם ממנעמי גן העדן ולאחר מכן מובל חזרה למקומו בעודו מסומם. כשהיה מתפכח היה נדמה לו שכל מה שהוא חווה זה חלום שנועד לבשר לו את הצפוי בגן העדן, אם ישלים את משימתו, ומכאן הדרך לביצוע ה"משימה" בצורה מוצלחת הייתה קצרה.

מעבר לתיאור העסיסי הזה האמת היא שהחשישניקים, לכל אורח ההיסטוריה, ניסו ליצור חברה אידיאלית בעלת ערכי מוסר נעלים כחלק מהגשמת אמונתם. במבצריהם הם קיימו אורח חיים קפדני של היטהרות וחיי מעלה, וזו אולי גם הסיבה לכך שהם מצאו שפה משותפת עם הטמפלרים, יריביהם הנוצרים בארץ ישראל. לפי סיפורי הטמפלרים לחשישניקים הייתה משמעת וציות עיוור למנהיגם שנקרא, אז, הזקן מן ההר (אלמות), לפי האגדה הטמפלרית כשביקר במקום ראש המסדר הטמפלרי, רצה הזקן מן ההר להרשים אותו וציווה על שניים מחסידיו לקפוץ מהצוק הקרוב אל מותם, השניים קפצו, כמובן, ללא היסוס, בהאמינם בגן העדן המצפה להם, דבר שכמובן הרשים מאד את האורחים.

ומה בדבר מבצר בניאס? הייתכן שמיקומו בקרבת הכפרים הדרוזים ומרכזי האמונה הדרוזית בחרמון איננו מיקרי, מכיוון שהם היו שותפים במידה רבה באמונתם? (הדרוזים היו קשורים, כזכור, לאמונה האיסמעלית, שממנה צמחו גם הם וגם הנזארינים). היכן היה מבצר בניאס? האם הוא היה היכן שהיום מבצר נמרוד?

כנראה שלא. מבצר נמרוד הוא מאוחר יותר.

החשישניקים שלטו במבצר בניאס במשך כמה עשרות שנים, אחר כך, משלא מצאו שפה משותפת עם השליטים המוסלמים שבדמשק, העדיפו להעביר, באיזשהו שלב, את מפתחות מבצר בניאס לידי הטמפלרים, ששלטו בו זמן קצר.

השלטון של הנאזארינים האיסמעילים במצודות שונות ברחבי המזרח התיכון נמשך כמאה וחמישים שנה, בסופו של דבר הצליחו המונגולים לכבוש את מבצר אלמות והקיום של החשישניקים כישות חצי מדינית וצבאית התבטל. אולם הם המשיכו להתקיים כחברה וכקהילה עד ימינו, עזבו את דרך המלחמה, וכיום הם מונים קרוב למיליון איש ומונהגים על ידי אגא חן, שהוא צאצא ישיר של השושלת ששלטה במדינה הפאטימית ובהר אלמות, וכמובן שגם צאצא ישיר, עקב כך, של מוחמד והאימאמים.

אגא חן הוא האימאם של הדור מבחינת הנאזארינים האיסמעלים שכבר מזמן הפסיקו להיות חשישניקים, וכיום הם קהילה מכובדת הדוגלת בשלום, בקדמה ובמדע.

 

מאמרים על מקומות בגולן

בניאס

רוג'ום הירי

סוסיתא

גמלא

דרוזים בחרמון


 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics