לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

 בסוד לוויתן

מחשבת ישראל במבט מיתולוגי פסיכולוגי - סיכומים מתוך ספרה של מיכה אנקורי ואוהד האזרחי

 

נהוג לומר שהתנ"ך הרג את האלות, ואכן, אין מיתוס ללא אלות, וסיפור הבריאה התנ"כי הוא היחיד שבו אל גברי בורא לבדו את העולם. כל כינויי האל בתנ"ך הם כינויים גבריים (המושג שכינה ככינוי לאלוהות נשית אינו מופיע בתנ"ך). אולם לא רק את האלות חיסל התנ"ך – הוא הרחיק את העיקרון הנשי בכללותו, והעדיף על פניו עיקרון גברי מוסרני. התנ"ך מרומם ומהלל את מעשיהן של יעל ושל דבורה, אך כלל לא בשל נשיותן.

הרחקת הנשי והרחקת הנפש כרוכות זו בזו, כפי שעוד נראה, וגם שובו של המיתוס ליהדות היה כרוך בשובו של העיקרון הנשי, אשר זוכה למעמד מרכזי במיסטיקה היהודית. בספר הזוהר ארבעים אחוז ממה שנאמר על הספירות נאמר על ספירה נשית אחת – ספירת מלכות.

 

בהתרחקו מן העיקרון הנשי מפסיד המקרא מימד נוסף של המיתוס, והוא המיתוס של החזרה הנצחית, אשר לדעת חלק מן החוקרים הוא העיקרון המכונן של המיתוס בכלל, בכל התרבויות המיתיות אנו רואים את המחזוריות בזמן כיסוד מוסד של תפישת עולמם, ועיקרון זה קשור תמיד בעיקרון הירחי.

 

בפרספקטיבה ירחית, מות האדם, כמו המוות המחזורי של האנושות, הוא בבחינת צורך חיוני, ממש כמו שלושת לילות האפלה הקודמים לתחייתו של הירח. מות האדם ומות האנושות חיוניים להתחדשותם. צורה, כל צורה, מעצם העובדה שהיא קיימת ככזאת ולמשך זמן מסוים, נחלשת ומתבלה, כדי להתחזק עליה להישאב מחדש אל האמורפי, גם אם לרגע אחד בלב, עליה לשוב אל הכאוס במישור הקוסמי, אל האורגיה במישור החברתי, אל האפלה של הזרעים בטבע, אל המים – טבילה במישור האנושי, אטלנטיס במישור ההיסטורי, וכו' ...

 

פילו האלכסנדרוני בפירושו למסעו של יעקב לחרן שואל: מדוע עזב יעקב את באר שבע,שהיא באר השבועה, שהיא באר החוכמה, ולכך הוא עונה: שיעקב ירד לחרן, לארץ החורים – שהם חורי הגוף, שהם משכנם של היצרים, כי זו דרכה של הנפש החכמה, שהיא יורדת אל הוויותיה הנמוכות כדי להשתלם. אולם אין היא יורדת לשם כדי להמיר את החוכמה ביצרים ולשכון בהם, אלא כדי לייסד דיאלוג מתמיד בין הרוח לבין היצר, לפיכך אומרת רבקה ליעקב: לך וישבת שם ימים אחדים.

 

האמה של הזכר היא סיום כל הגוף, ונקראת יסוד, והיא המדרגה המענגת את הנקבה. כל תאוות הזכר אל הנקבה ביסוד הזה, נכנס אל הנקבה למקום שנקרא ציון, כי שם הוא מקום כסות הנקבה כבית רחם לאישה...

 

כתוב בספר הזוהר: "כי בחר ה בציון איוה למושב לו – תהילים קלב. היינו אחר שהגבירה נפרדה, ונתחברה במלך פנים בפנים, בליל שבת, נעשה הכל גוף אחד, ואז יושב הקב"ה על כסאו, והכל נקרא שם שלם, שם קדוש, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים.... מלכה זו כשמתחברת עם המלך, על העולמות מתברכים, ושמחים בשמחה גמורה, כמו שהזכר כלול משלשה, וההתחלה היא משלשה, כן הכל כך, וסיום כל הגוף כך, והמלכה אינה מתברכת אלא בכללות שלשה, אלו שהם נצח הוד יסוד, ומשתכרת ומתברכת ממקום שנקרא קדש הקדשים של מטה, שכתוב: כי שם צוה ה את הברכה – תהילים קלב 3, כי שתי מדרגות הן, למעלה ולמטה, ומשום כן אין רשות ליכנס בקדש הקדשים, רק אל כהן הגדול הבא מצד החסד, משום שאין רשאי להיכנס למקום ההוא של מעלה, אלא אותו שנקרא חסד שנכנס בקדש הקדשים."

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics