לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הברית הקדומה בין אלוהים לישראל.

 

קריאת התנ"ך מגלה את הנרטיב הבא, לגבי הקשר בין בני אדם לאלוהים:

אלוהים יוצר את העולם ושם את בני האדם בגן העדן, בגלל חטאי האדם הוא מגורש משם, אך אלוהים ממשיך להתערב בענייניו, ראה דוגמא קין והבל. לאחר מכן, במשך דורות רבים איננו שומעים על אלוהים, אלא על תולדות האדם ואז נגלה אלוהים שוב לנוח. הוא מצווה עליו לבנות תיבה וגומר בדעתו להשמיד את המין האנושי שחטא.
הרומן של אלוהים עם נוח נחתם בברית שנכרתת בן אלוהים לבני האדם, ברית המסומלת בקשת.

 

חולפים להם כמה דורות בהם איננו שומעים מילה על האלוהים, רק על תולדות האדם, והנה הוא מופיע לפני אדם נוסף – אברהם, מצווה עליו לעזוב את העולם המוכר לו ולהתחיל משהו חדש.הרומן של אלוהים עם אברהם נחתם בברית הנחתמת בין אברהם וזרעו לבין האלוהים, ברית בין הבתרים.

אלוהים מנסה את אברהם ומצווה עליו להקריב את בנו יחידו. הקרבה שבעקבותיה יש התחדשות ועומק של הברית שהם כרתו. אלוהים נמצא גם בקשר עם שאר האבות: יצחק ויעקוב. לא הייתה עוד תקופה כזאת שבה אלוהים היה בקשר כל כך קרוב ואינטימי עם אנשים.

אלוהים מדבר עם יצחק, אך עם יעקוב יש לו התגלות מיוחדת והיא חלום יעקוב. החלום מופיע בדיוק בזמן שיעקוב בורח מפני עשיו חרנה (מעניין שגם בדתות אחרות אלוהים מופיע בזמני בריחה כאלו, כמו בבריחה של מוחמד מכה אל מדינה). (בראשית, כח', י', "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו, והנה יהוה ניצב עליו ויאמר אני יהוה אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך, ויקץ יעקוב משנתו ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים, ויכם יעקוב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה, וידר יעקוב נדר לאמור אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי והיה יהוה לי לאלוהים, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.")

 

אלוהים נגלה ליעקוב בבורחו מארץ כנען ובחזורו לארץ כנען, ובשני הפעמים בזמן צרה ומצוקה, הפעם השנייה היא כשיעקוב פוחד מהמפגש המחודש עם עשיו. (בראשית לב', כד', "ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את אשר לו, ויותר יעקוב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקוב בהאבקו עמו, ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלכך כי אם ברכתני, ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב, ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל, וישאל יעקוב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם, ויקרא יעקוב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי").
לאחר המפגש עם המלאך מופיע עשיו והכול מסתדר על מקומו על הצד הטוב ביותר.

 

לאחר יעקוב מפסיק אלוהים להופיע לזמן מה, רוח אלוהים מופיעה אצל יוסף, אך לא אלוהים עצמו, היא מופיעה בעקבות הצרה והמצוקה שיוסף נקלע אליהם.

 

אלוהים מופיע שוב, ובגדול, זמן רב אחר כך: בני ישראל חיים ומשועבדים במצרים, במשך 400 שנה, ואז בשיא עוניים ומצוקתם מופיע אלוהים שוב בכדי לגאול אותם מצרתם בעזרת אדם בשם משה. ההופעה הראשונה היא דרך הסנה הבוער. (שמות ב', ב', "וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל, ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה, וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני. ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, ויאמר אנוכי אלוהי אביך אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוהים, ויאמר יהוה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאוביו , וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי, ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים.")

 

התגלות זו היא תחילתו של רומן שיודע עליות ומורדות בין אלוהים לבין משה. משה שואל את אלוהים שאלות לרוב ומקשה עליו בהסתייגויות שלו ובחששות שלו, עד שאפילו במפגש ראשוני זה אלוהים כועס עליו. לשאלתו של משה: מה השם שאומר לבני ישראל שיקראו לו? עונה אלוהים: "אהיה אשר אהיה", אפשר ממש להרגיש את קוצר הרוח שבו פוטר אלוהים את עצמו מהשאלות האינסופיות....

 

עם משה מתחילה תקופה של התגלות שהיא החשובה ביותר בתולדות ישראל. השיא של התגלויות אלוהים לבני אדם הוא כמובן במעמד הר סיני ובמתן התורה, אך על כך במאמר נפרד.  

 

כשבוחנים את ההתגלויות של אלוהים בתנך מגלים תוואי מעניין מאד. אם נתחיל בספר בראשית הרי שאלוהים מופיע לראשונה בגן העדן ובמעשה הבריאה. הוא מלווה את האדם בגן העדן ועוזר לו לאחר ירידתו משם בכל סיפור קין והבל, לאחר מכן אלוהים נעלם למשך כמה דורות ומופיע שוב רק בזמנו של נוח, מכיוון שזה זמן של שינוי, זמן שבו יש מעבר מדבר אחד לדבר שני. לאחר מכן אלוהים נעלם שוב למשך כמה דורות ואז הוא מופיע שוב בימי אברהם, בזמן שגם הוא זמן של שינוי, מעבר מדבר אחד לדבר אחר. כל אחד מההופעות הללו קשורה בברית מחודשת. בזמנו של נוח זו היא הברית של הקשת, בזמנו של אברהם זו ברית של בין הבתרים. ובכלל, נדמה שאלוהים הוא קצת חסר ביטחון, בכל פעם שהוא מופיע הוא מדבר על לזכור את הברית, חידוש בריתי, וכו'.

אלוהים בקשר טוב עם אברהם, עם יצחק הוא בקשר, אבל פחות. עם יעקב הוא בשר מצויין, מופיע לפניו בשתי פעמים משמעותיות, שניהם של שינוי ושל סכנה. הפעם האחת היא כשיעקב בורח מעשיו לאחר שגנב ממנו את הבכורה, הפעם השנייה היא שיעקוב חוזר לקראת המפגש המחודש והמפחיד שלו עם עשיו. בפעם הראשונה יעקב חולם על סולם, ובפעם השנייה הוא נאבק עם מלאך והשם שלו משתנה. משהוא אחד הופך להיות משהוא אחר.

לאחר יעקוב נעלם אלוהים לזמן מה, אמנם רוחו שורה עדיין עם יוסף, אך הוא עצמו איננו, והוא מופיע שוב כשדרוש שינוי נוסף, בזמנו של משה, ומה הדברים הראשונים שהוא אומר? זכרתי את בריתי... אכן, חסר ביטחון.


ברית בין הבתרים, ברית המילה, וסמליהם.

ברית בין הבתרים - בראשית פרק טו':

"אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (זה היה לאחר המלחמה של אברהם בחמשת המלכים והברכה שהוא קיבל ממלכיצדק), ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי, והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך, והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה, ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה, ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותור וגוזל, ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר, וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם, ויהיה השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו, ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה , וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול, ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה, ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה, ויהיה השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני, ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים, ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי."

כמה דברים בולטים בפרק הזה: ראשית דבר אלוהים מדבר על עשר עמי כנען שאותם מורישים בני ישראל, בניגוד לשש בדרך כלל כפי שזה מופיע בהבטחות של ספר שמות (האמורי והחתי והפרזי והכנעני והחוי והיבוסי.). במספרים שש ועשר יש משמעות סמלית. בהתגלות אחרת של האלוהים למשה בהר סיני עובר אלוהים לפני משה בנקיק (פרק לד') "ויעבר יהוה על פניו ויקרא יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון על אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים".

בהתגלות זו מופיע אלוהים עם עשרה תארים: רחום, חנון, ארך אפים, רב חסד, אמת, נצר חסד, נשא עון, ופשע , וחטאה, ונקה לא ינקה. עשרה תארים אלו משמשים כבסיס לתורת עשר הספירות של הקבלה. ומכאן שהמספר עשר משמעותי וסמלי.

 

דבר נוסף הבולט הוא שהברית קשורה להולדת ילדים, גם הברית השנייה של אברהם – ברית המילה קשורה להולדת ילדים, לדור הבא.

 

אברהם לוקח את הקורבנות ומבתר אותם, מחלק אותם, ומכאן שם הברית: בין הבתרים. אלוהים עובר בין הבתרים שביתר אברהם ששמו עדיין אברם. אלוהים עובר בין הבתרים בדמות תנור עשן ולפיד אש. כשם שאלוהים מופיע לפני בני ישראל במסעותיהם במדבר.

 

בעולם העתיק (ולמעשה גם כיום!) נהוגים שני סוגי בריתות:

1. ברית בין שני צדדים שווי כוחות, המתחייבים שלא לפגוע איש ברעהו, עזרה הדדית בשטחים שונים וכו'.

2. ברית בין צד חזק וצד חלש, בה מתחייב הצד החזק להגן על הצד החלש, וזה מתחייב להיות נאמן לחזק. בטקס הברית היה נהוג לקחת חיה, לבתר אותה לחלקים ולהניח את החלקים בשתי שורות. הצד החלש היה עובר בין אברי החיה, והיה נשבע כי ככה ייעשה לו, אם יפר את הברית. טקס דומה נערך גם כאן.

ה' מספר לאברהם כי בניו יהיו משועבדים למצרים 400 שנה. המצרים ייענשו על כך, ואילו אברהם עצמו יזכה לאריכות ימים ולקבורה עם אבותיו. רק הדור הרביעי של עם ישראל ישובו לארץ ישראל, והסיבה: "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" כלומר יושבי הארץ טרם חטאו מספיק, כדי שתהיה לה' הצדקה לגרשם מא"י. מכאן נובע כי הישיבה בא"י מותנית בהתנהגות מוסרית טובה!

בברית יש שני צדדים, נאמר מה הדבר שאלוהים נותן לאברהם, אך לא נאמר מה הוא הדבר שאברהם וצאצאיו צריכים לתת בתמורה לאלוהים. אבל זה משתמע מהטקסט.

 

ברית בין הבתרים, על פניה, מבטיחה את ארץ ישראל לאברהם, אך מדוע?

בהמשך לאותו פרק מסופר על הגר שיולדת את ישמאל לאברהם, הגר מתענה בידי שרה, ואלוהים מבטיח לה (בתמורה?) שבנה ישכון על פני כל אחיו, ידו בכל ויד כל בו.

שלוש עשרה שנה לאחר הולדת ישמאל, וכנראה גם אחרי ברית בין הבתרים, אלוהים כורת עם אברהם עוד ברית, ברית המילה, שהיא המשך הברית הראשונה.

"ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים, ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד: ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלוהים לאמר: אני הנה בריתי איתך והיית לאב המון גוים, ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך, והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו, והקמותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים, ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם, זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר, ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם, ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתכיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אזר לא מזרעך הוא, המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם, וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר. ויאמר אלוהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו, ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך, ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו, ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול, ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת, ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם, ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים, ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו, וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו, בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו, וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו."

 

אדוני מבטיח את הארץ בברית לזרעו של אברהם, זרעו של אברהם הוא גם היהודים וגם הערבים, מכאן שלשני העמים יש זכות לחיות בארץ, הברית הזאת מותנת, ראשית דבר בקיום ברית המילה, ואכן שני העמים מקיימים את ברית המילה. נכון הוא שכתוב שהברית צריכה להיות לאחר שמונה ימים מהלידה, כמנהג היהודים, אך באותו הפרק כתוב גם שישמאל נימול כשהוא בן 13, שזה מנהג הערבים. ובכלל, הפרק שופע מחמאות לישמאל, ורואה בו כזרע אברהם. אלוהים מברך אותו, מפרה ומרבה אותו מאד מאד. הוא הופך לגוי גדול, כפי שהוא כיום.

הברית היא קודם כל להיות צאצאי אברהם לאלוהים, ורק אחר כך לתת להם לארץ מגורים את כל ארץ כנען לאחוזת עולם. הברית מותנת בשמירת הברית מצד צאצאי אברהם, שמירה שהסמל שלה הוא המילה. אך מה הוא תנאי הברית עצמה? את זה הפרק לא מבאר. ניתן אולי להיאחז בפסוק התחילי המדבר על: "התהלך לפני והיה תמים". או אולי בפסוק שבאמצע ברית בין הבתרים: "והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה"

 

האם הברית על חבל ארץ לא צריכה להיות קשורה למילוי איזשהו תפקיד? איזה שהיא הבטחה? איזשהו הפריה של האדמה?

על שאלות אלו ניסו לענות מיסטיקנים ומקובלים במהלך הדורות, וכיום אנו מנסים לענות עליהם. העובדה היא שאלוהים מופיע לאברהם פעם ופעמיים ומבטיח לו הבטחות מהבטחות שונות, שביסוד של כולם ההבטחה שהוא יקבל את הארץ הוא וזרעו אחריו. ומה עושה אברהם בתמורה, האם הוא מתחיל לשפוך את דם יושבי הארץ? ללא רחם, וללא חמלה. לא ולא. אברהם נשאר מכניס אורחים כהרגלו, מנומס ומתחשב, הפרק הבא בתנ'ך מדבר על הכנסת האורחים של אברהם באלוני ממרא. אלוהים מדבר בפירוש על כך שיתברכו באברהם "כל גויי הארץ". אברהם מצווה לעשות צדקה ומשפט למען שאלוהים יוכל להביא עליו את מה שהבטיח. החלק של הורשת הארץ איננו חלקו של אברהם, אלא הוא חלקו של אלוהים, אלוהים הוא זה שצריך לדאוג שאברהם יירש את הארץ, ואילו על אברהם מוטל התפקיד להמשיך ולהתהלך תמים. אל לו לקחת את תפקיד המוציא לפועל והשופט, אל לו לפגוע באנשים אחרים, אפילו אם הם לא יהודים. אברהם לא רואה את עצמו כטוב יותר מאחרים, כזכאי יותר מאחרים לכברת ארץ זו, כעם הנבחר, אלא להפך, הוא מלמד סנגוריה על לא פחות מתושבי סדום ועמורה בניסיון למנוע מאלוהים להשמיד אותם.

תפקידו של אלוהים הוא להעביר רשע מן הארץ, תפקידו של אברהם לדרוש מאלוהים משפט צדק ולנסות להגן ולתווך על כל בני האדם באשר הם. הפעולה הבאה של אברהם לאחר הניסיון לגשר בן אלוהים לבן תושבי סדום ועמורה היא להתפלל עבור אבימלך, אותו אלוהים העניש על דבר לקיחת שרה. רק אחר כך נולד יצחק, ולאחר שהוא נולד שרה רוצה לגרש את ישמעאל, אך אברהם הדבר "ירע בעיניו מאד" .

בסופו של דבר ישמעאל הולך למדבר בהכוונת אלוהים, ושם הוא נהיה לגוי גדול, אך כשאברהם מת, המקרא מציין בפירוש שגם הוא וגם יצחק, ביחד, קוברים את אברהם במערת המכפלה.

 

אם אנחנו רואים בישראל יחידה אחת מנהר הפרת ועד מצרים, הרי שהתוואי השטח הבולט ביותר בה הוא הר החרמון, ההר שנמצא בערך באמצע הדרך בן הפרת למדבר סיני, אין ספק שהחרמון הוא ההר הבולט ביותר בנוף של ישראל, ענק משכמו ומעלה על כל ההרים, כמו האולימפוס האגדי ביוון. ואכן החרמון מימי קדם נחשב להר קדוש, מקום משכן האלים, דבר זה מתבטא גם בשמו שנגזר מהשורש של "חרם", מקום סגור של קדושה. לרגלי החרמון היו הבמות של דן, ההופעה של האל פן בבניאס, העיר הקדושה דמשק, ואתרים הקדושים לדרוזים.

החרמון הוא מקום ברית בין הבתרים לפי המסורת המוסלמית והיהודית, באחת משלוחות החרמון, שעולים אליה מהכפר רג'ר, נמצא קבר שייח' מוסלמי בתוך יער אלונים, שם לפי המסורת התרחשה ברית בין הבתרים.

 

ברית בין הבתרים וגם ברית המילה – המשכה, קשורים להמשכיות הדורות, יש כאן ברית שנכרתת בין אבות לבנים, כמו שנאמר על אליהו שבא להשיב לב אבות על בנים ובנים על אבות, שאם היא מקוימת הרי שעת המשיח מגיעה. אנחנו כאן בחסד אבותינו, ירשנו את הארץ הזאת בזכותם, וזכות זו היא זכות שהוקנתה מאלוהים, ולכן עלינו לעבוד אותו. אלוהים נכנס בתוך הבתרים של החומר, של הגוויות, הוא נמצא בכל דבר, אם רק נפתח אותו נראה את אלוהים שם.

 

קראו את המאמרים הבאים - לחצו לקישור

מיסטיקה עברית קדומה

מסתרי המקדש א

מסתרי המקדש ב

קבלה בירושלים

ברית בין הבתרים

דברי הנביאים

יהדות דת משתנה

התגלות הר סיני

מדיטציה וקבלה

בראשית

בית שני

הארי הקדוש

בסוד לוויתן

חסידות

משמעות האותיות

תצפית גגות


 



 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics