לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מסורות מיסטיות בעולם העתיק - גנוסטיות

משמעות השם גנוסיס הוא ידיעה, הכוונה היא לידיעה בלתי אמצעית של האל.
לפי וואן דה ברואק (עמ 1 gnosticism and hermetism )  המטרה הסופית של הגנוסטים הייתה לראות את אלוהים, שלעיתים משמעותה התאחדות עם האל. מטרה זו משותפת לבשורה של יוחנן, קלמנט מאלכסנדריה, ועוד הרבה מסורות רוחניות מאותה תקופה כמו הרמטיזם, אליכימיה, נאו פלטוניזם, ועוד.

בשנת 1966 messina conference on the origins of Gnosticism מבדיל בין gnosis אותו הוא מגדיר כ knowledge of the divine mysteries reserved for an elite הגדרה כוללנית המתאימה להרבה קבוצות. לבין  Gnosticism  אותו הוא מייחס לשיטות נוצריות גנוסטיות של המאה ה2-3 לספירה.

פלוטינוס כותב ספר "נגד הגנוסטים" ובו הוא מחדד את ההבדלים בין תפישתו לתפישתם. דרך ספר זה אפשר להגיע לתובנות לגבי מהות הגנוסטיות. הוא מזכיר שני ספרים גנוסטים zoatrianus ו allogenes
פלוטינוס טוען שלגנוסטים יש הרבה עולמות והם מתייחסים לעולם הזה כרע, בעוד שהוא חושב שהעולם הזה טוב ויש מעליו 3 עולמות בלבד הקשורים אליו והם הנפש, השכל והאחד.

וואן דה ברואק נותן לגנוסטיות את התיאור הבא (עמ 4), השיטות הסדורות או הרעיונות שמאופיינות בנקודת מבט שלילית אבסולוטית לגבי העולם הנראה והבורא שלו, וההנחה של ניצוץ אלוהי באדם, האני הפנימי שלו, שנכלא בתוך הגוף הפיזי כתוצאה של מאורע טראגי בעולם הטרום קוסמי. ממנו הוא יכול להימלט אל מקורו האלוהי רק על ידי ידע מציל.
לפי וואן דה ברואק הרעיונות האלו נמצאים במרבית הכתבים המקוריים הגנוסטיים שנשמרו, בחלק הגדול מכתבי נאג חמדי ובתיאורים של הרעיונות הכופרים על ידי אבו הכנסייה כגון איראנאוס, היפוליטוס והפיפניוס.

לפי stuart Holroyd – the elements of genosticism  הגנוסטיות היא הסבר פסיכולוגי וסימבולי לדרמה של ישו. גנוסטיות פירושה ידיעה. האלוהים האמיתי הוא מעבר ליקום הנברא, אלוהים אחר. אותו אלוהים הוא לא האלוהים שאמר את הפקודה "יהי".

בתחילה היה אלוהים זכרי שהיה בשלום עם העיקרון הנשי – מחשבה – אנואיה, מהאיחוד שלהם נוצרו שני ארכיטיפים מודעות – זכר ואמת – נקבה. ומעקרונות אלו נוצרו עקרונות אחרים, בסך הכול 30. הם נודעו בשם איונים והם יצרו את הממלכה האלוהית הידועה בשם פלרומה, או מלאות. מכל האיונים רק הראשון , המודעות, ידע והבין את הגדולה של האב , אלא שהאיון הצעיר ביותר – סופיה – חוכמה, רצתה גם כן לדעת את אלוהים ומחטא הסקרנות הזה נוצר ההקרנה שיצרה את הבורא שיצר את העולם הפיזי. בורא זה היה אלוהים דמה אך הוא ראה עצמו כאלוהים. העולם נוצר דרך כמה האצלות שנשלטו על ידי כוחות נמוכים בשם ארכונים והם שולטים על האדמה ועולמה של האדם.

יש כאן הבדל בין חוכמה , שהיא תוצר של השכל, והיא מסתמכת על החושים הפיזיים, על העולם הפיזי, לבין מודעות שהיא דרך לידיעה יותר גבוהה – גנוסיס. יש ישויות שהגיעו מעולם האור, בכדי להפיץ ולהביא את האור לעולם, אחד מהם זה ישו, האחר מני.

הגנוסטיות הגיעה לשיאה ב2 המאות הראשונות של הנצרות. אבות הכנסייה טענו שמקורותיה הם מאפלטון, ולכן אין לקבל אותה, כי היא קדמה לישו, אך זה לגמרי לא בטוח, למרות שיש לה מקורות קדומים כגון פרסים, יהודיים, ואחרים. יש להביא בחשבון שכיבושי אלכסנדר יצרו תרבות הלניסטית מזרחית שהטמיעה את האמונות המזרחיות בתוכה. מאיראן בא הרעיון של טוב ורע נלחמים ביניהם. תפישה דינמית של היקום ובה תפקיד מרכזי לאדם, בניגוד לפטאליות של המערב. מבבל באה האסטרולוגיה, ממצרים באה התפישה של משפט לאחר המוות ודרך שעל הנשמה לעבור. מיוון באו דתות המסתורין שדיברו על ישועה. חניכה שמביאה לידע. הגנוסטיות אינה רק אוסף אקלקטי, אלא יש לה גם רוח ותורה משלה. התקופה של הגנוסיס הייתה מעין תקופה של עידן חדש באימפריה הרומית, הרבה כתות, מורים, וכו.

בפולחן הגנוסטי נשים וגברים היו שווים, לא הייתה סמכות ואף היו מקומות שבהם היית ההגרלה מי יהיה הכוהן בזמן התפילה. הגנוסטיים מאמצים את וורסיית הבריאה של הדואליות, אדם וחווה יצר אותם.

בסיפור גן עדן אלוהים הוא הבחור הרע שלא רוצה שבני אדם יקבלו ידע והנחש האיש הטוב,העיקרון הנשי הרוחני מופיע בנחש, אלוהים משקר שהוא אומר לבני אדם שהם ימותו, והנחש אומר להם את האמת. החטא של אדם מושווה לקורבן של ישו, ונועד לפתור מצב לא נסבל. אלוהים האמיתי הוא לא אלוהים זועם ונוקם.

הגנוסטיים התנגדו להקרבה של הנוצרים הקדומים, למות הקדושים.

התחייה של ישו נתפסת אצל הגנוסטים לא כתחייה של בשר, שהרי הבשר שייך לממלכת הרוע, אלא שחרור סוף סוף של הנשמה מהבשר והופעה במצב של הרוחניות – אור. תפישה זאת מאפשרת הופעות נוספות של ישו כרוח בעתיד, ולא כובלת את התחייה ל40 יום שבסופם פטר מוכתר כיורש.

לפי  הגנוסטים אלוהים ראה את עצמו במי האור שהקיפו אותו, הוא הכיר את עצמו ובאותו הרגע מחשבתו נהייתה ישות נשית נפרדת בשם אנואיה – מחשבה. ביחד הם יצרו עוד ישויות זכריות ונקביות ועולם שלם של כוחות אלוהיים, עולם זה הוא ההתגשמות של אלוהים ונקרא הפלרומה, המלאות של אלוהים, והכוחות שלו נקראים איונים. האחרון שבאיונים  הוא סופיה – חוכמה. שבגללה קרתה טרגדיה קוסמית, היא ניסתה לחקות את אלוהים בתהליך הבריאה, ויצרה בורא שהוא יצר את העולם הפיזי.

ההגדרה של גנוסיס לפי תאודותוס, גנוסטיקן נוצרי מהמאה השנייה. גנוסיס זה הידע של מי אנחנו ומה נהיינו, איפה היינו ולתוך מה נזרקנו, לאן אנו הולכים וממה אנו נגאלים, מה זה לידה ומה זה לידה מחדש


בתי ספר גנוסטים קדומים.

סימון מגנוס. סימוניות. מוזכר במעשי השליחים, רצה לקנות מהשליח פיליפ את רוח הקודש בכסף ומאז נולד המושג סימוניות לקנות קודש בכסף.
הנוצרי הגנוסטי המפורסם ביותר היה שמעון מגוס. אפשר לקרוא עליו במעשי השליחים, כשהשליח פיליפ מגיע לשומרון הוא מוצא את האנשים הולכים בעקבות תורתו של שמעון שטוען להיות המשיח ואתו אישה בשם הלנה שהייתה זונה בצור, שמעון מנסה לשחד את פיליפ ומכאן נהיה הביטוי סימוני, כביטוי של ניסיון לקנות כוח רוחני. כותבים נוצריים מאוחרים יותר אומרים שסימון היה אב כל חטא ושהייתה הרבה ספרות סימונית.
לפי הנצרות הסימונית האלוהות הנשית, אנואיה, כשיצרה את העולם נלכדה בו בחומר, והתגלגלה בנשים שונות עד שלבסוף נהייתה זונה בצור. ואז אלוהים עצמו – סימון, הופיע בחומר בכדי לחלץ אותה. האלוהים שהופיע בחומר הוא גם ישו ולאחר חילוץ הזונה הוא גם בא לחלץ את כל המין האנושי. יש דרמה של הנפילה העלייה של הרוח בחומר וההיחלצות של המשיח אלוהים שיורד לעולם בכדי לחלץ אותה. סימון הוא האל אב, ישו האל בן, אלוהם של היהודים הוא הנחש בגן עדן. לפי האגדה סימון בא לרומא להתווכח עם פטר נוצח על ידו בוויכוח ואף הפך נוצרי, כך לפי הנוצרים.

בית ספר גנוסטי של האשלייה.

בית ספר נוצרי גנוסטי קדום היה בית הספר של האשליה – דוקטאה. סימון מגוס אומר: "הוא הגיע ליהודה כאדם למרות שלא היה אדם, וחשבו שהוא סבל, למרות שלא סבל" זאת אומרת שהכלא אשלייה. הגוף הפיזי של ישו היה אשליה. ישו החי הוא הישו האמיתי, ישו הסובל והמת הוא ישו אשלייתי.
במעשי גון – טקסט גנוסטי, מסופר איך בזמן הצליבה גון בורח להר הזיתים שם מופיע לפניו ישו במערה מלאה באור ואומר: "ההמונים בירושלים רואים אותי נצלב ונפצע, בעוד שאני מדבר אליך עכשיו, האזן לדברי, אני גרמתי לך לעלות להר..." מכאן רואים את הוויכוח האמיתי שהיה לגנוסטים עם אידיאל ההקרבה והסבל הנוצרי.
חלק מהגנוסטים האמינו שבזמן ששמעון מקיריניה הוכרח לנשוא את הצלב במקום ישוע, אזי ישו התחלף איתו בנפש. הוא נכנס לגופו של שמעון ושמעון נכנס לגופו של ישו, וכך הרומאים צלבו את שמעון , בעוד שהוא, ישו, עומד מהצד, צוחק.

וולנטינוס.

נולד במצרים, לימד ברומא 135-160 חזר לאלכסנדריה ולימד שם עד שמת ב180. כתב כנראה את הבשורה של האמת שנמצאה בכתבי נאג חמדי. ההישג הגדול שלו הוא סינתזה של התורות הגנוסטיות לכדי תיאולוגיה, קוסמולוגיה ותורה קוהרנטית לגבי טבע האדם, בריאת העולם, וכו.. וולנטינוס טען שהוא למד מתאודס שלמד ישירות מפאול את התורה הגנוסטית הנסתרת. הוא מדבר על דואליזם של רוח/חומר, אלוהי/אנטי אלוהי, מיתוס של נפילת הנשמה והתגשמות בגוף, וודאות של גאולה המושגת בעזרת גנוסיס. אלוהים שלח את בנו שלו לעולם כדי לחשוף את הידע האמיתי. גואל שליח. הבריאה היא תאונה , הקיום רע והעולם נשלט על ידי אלוהות רעה. האב – העיקרון הראשון, מתאחד הם בת זוג – הגות – אנויה. מוליד 15 זוגות תקופות שנקראות פלרומה. התקופה האחרונה סופיה יוצרת משבר שגורם לרוע ותאוות. הגואל שבת זוגתו היא רוח הקודש יורד אל הפלרומה ומביא אליה את ידע ההארה (מירצ'ה איליאדה)

מרקיון.

מאה 2 לספירה. בישוף של פונטוס בים השחור. למרקיונים הייתה בשורה משל עצמם שהם טענו שנכתבה על ידי פאול בעצמו, לא מצאו אותה. מרקיון גילה עניין מוגבל בקוסמולוגיה ובמיתוס, הוא היה מבקר נמרץ של היהדות ושורשיה היהודיים של הנצרות, אלוהי הברית הישנה הוא השטן, אל קנא ואכזר שתובע קורבנות דמים, הוא האשם במצב הרע של העולם. מרקיון כפר בברית הישנה, והאמין רק בברית החדשה ובישו שהם אנטיתזה ליהדות. ספרי הברית החדשה סולפו ברוח יהודית והנציג האוטנטי ביותר של הנצרות הוא פאולוס. ספריו של מרקיון כללו רק את הבשורה על פי לוקס מטוהרת מהשפעות יהודיות ואיגרותיו של פאולוס. כתב את הספר "אנטי תזות". הי מארגן טוב ותנועתו צברה פופולאריות החל מהמאה ה-2 אך התפוגגה במאה ה-4 (מירצ'ה איליאדה)

מונטנוס.

ייסד את התנועה המונטניסטית במאה ה-2. לווה בשני נשים שנכנסו למצב נבואה ורוח הקודש דיברה מפיהם, הם היו כתבי הבשורה של התנועה החדשה. ישו ממשיך להתגלות דרכם, הנבואה לא הסתיימה. בתגובה למונטנוס ומרקריון סגרה הכנסייה את רשימת הספרים המותרים בשנת 180 לספירה. מותניזם, כפירה של המאה השנייה שבה מוטנוס ו2 נשים טענו שהם ההתגלמות של הפרקליט המופיע ביוחנן ורוח הקודש, זה קרה בפריגיה, מקום הפולחן של האלה סיביל. 2 הנשים היו פרסיליה ומקסימיליה. פרסיליה טענה שישו הופיע לפניה בדמות אישה ואמרה: "הורחקתי כמו זאב מבין הכבשים, אני לא זאב, אני המילה הרוח והכוח." (מירצ'ה איליאדה)

בסילידס – מאמץ את התפישות המזרחיות של גלגול וקרמה, מלמד שהנפש יכולה להתגלגל הרבה פעמים עד שתזכה לידע שיביא גאולה.

קרפוקרטס – חי באלכסנדריה בזמנו של בסילידס היה קשור לתנועה של הקיינים, אנשי קין, שאימצו את הבשורה של יהודה איש קריות ואת דמותו של יהודה איש קריות כדמות אדם שהגיע לידע – גנוסיס. אדם חייב לעבור בימי חייו דרך כל החטאים, למצות אותם, לתת לקיסר את אשר לקיסר, בכדי להשתחרר מכם ולהתקדם הלאה, לעולם שמעבר.

פאולינים.

בכתביו  של פאולוס יש רמזים לאמונה גנוסטית, חלק מהגנוסטים האמינו שהוא היה גנוסטי ופתחו את תורתו בכיוון זה, מכאן היצירה של התנועה הפאולינית במאה ה7 שהתפשטה לארמניה ולמעשה קיימה שם מדינה חצי עצמאית על המאה ה10. הפאולינים נתמכו ותמכו פוליטית וצבאית על ידי צבאות הערבים ששלטו על ארמניה מהמאה ה7 עד המאה ה9, ובגבול שבין ארמניה לביזנטיון, הם הקימו את הממלכות שלהם. הם היו לוחמים, וזה יוצא דופן לגבי תנועה גנוסטית. הם נקראו על ידי הביזנטים בשם מניכאים, לציין שהם בעצם ממשיכי הדת המניכאית הגנוסטית הקדומה. הם המשיכו מסורות של "אימוץ" של ישו כבן על ידי אלוהים בזכות תכונותיו. תנועה קדומה של גנוסטים שנקראה ה"מאמצים".


המיתוס הגנוסטי: Holroyd stuart  

אלוהים אשם במה שקורה ולא בני אדם, כי האלוהים שאנו מתייחסים אליו איננו האלוהים האמיתי, אלא אלוהים מתחזה, אלוהים מלא חולשות, נוקם ונוטר, הוא שיצר את העולם הפיזי, כראי לחוסר שלמותו, הוא יצר אדם מנסה לחקות את האלוהים העליון, הלא נראה, האלוהים האחר, שיצר דמות אדם אור, אדם קדום לכל קדומים. אבל כשאלוהים המזויף ניסה להפיח חיים בגולם שלו הוא לא הצליח והיה חייב לקרוא לעזרתו את האלוהים האחר. האלוהים האמיתי נפח חיים באדם ומאז טבע האדם הוא דואלי. יש בו רוח ויש בו חומר, זה גם מסביר את סיפור הבריאה הכפול של האדם בבראשית. בפרק א יוצר אלוהים אדם בצלמו ובדמותו. זכר ונקבה, אנדרוגינוס. והם שולטים בכל החי. בפרק ב יוצר אלוהים את האדם שוב, עפר מן האדמה, קודם כל את אדם ואחר כך מהצלע שלו את חווה. אדם זה הוא האדם הארצי והאלוהים במקרה הזה הוא האלוהים המזויף שלא מצליח להכניס חיים לאדמה הזו. בפרק ב קרוי אלוהים "יהוה אלוהים", בניגוד לפרק א בו הוא קרוי רק אלוהים. זה אומר שיהוה הוא אלוהים משני, מסוג אחר, אל נוקם ונוטר. זבל... יהוה אלוהים מופיע רק בפרק ב, לאחר שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם ביום עשות יהוה אלוהים ארץ ושמיים..."

פרשנות על ספר בראשית:

בספר בראשית יוצר אלוהים ביום הראשון את השמיים ואת הארץ, אך אלו לא השמיים והארץ האמיתיים, אלא הממלכות הלא נראות. ממלכות האור, מכיוון שרק ביום השני יוצר אלוהים את השמיים ואת המים, ורק ביום השלישי את האדמה. כשם שהבריאה של האור ביום הראשון היא בריאה של אור גנוז ולא אור פיזי, מכיוון שרק ביום הרביעי יוצר אלוהים את השמש.  הבריאה הרוחנית שנוצרה ביום הראשון היא העולם של המלאכים. המלאכים נועדו לחוות את האל ולהינות מקרבתו, , במקום זאת הם מורדים באל. בספר ישעינו יד 12-15 מתוארת נפילת הלל בן שחר:
"איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גויים, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון, אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור."
במסורת הנוצרית ידוע הלל בן שחר בלוציפר – נושא האור – השטן. חטאו של לוציפר היה חטא הגאווה והעונש הרחקה מאלוהים.
לאחר מרד המלאכים התפנה מקום בעיר האלוהים, ואלוהים ברא יצור מסוג חדש , את האדם. הוא ברא אדם וחווה שהיחס ביניהם היה אהבה, כשאדם הוא הראש וחווה אמורה לקבל את מרותו מאהבה. אלוהים שם את אדם וחווה בגן עדן, רחם מחוץ לרחם, הם ארכיטיפ של בני אדם, דמויות אור. אדם וחווה פרו ורבו ללא סערת הנפש והתסכול ביש בתהליך הזה היום ועשו את זה מתי שהתחשק להם הייתה הרמוניה בין גוף לנפש. גם אדם וחווה חטאו בחטא הגאווה. הנחש הבטיח להם שהם יהיו כאלוהים "יודעי טוב ורע".

השילוש הנוצרי של אב , בן ורוח הקודש השווה לשילוש האפלטוני של האחד, השכל ורוח העולם.


 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics