לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ההתגלות של מרי אלפונסין

האחות מרי אלפונסין זכתה להתגלויות של מריה במשך שלושים שנה, התגלויות שהביאו לייסוד מסדר האחיות רוזרי בישראל. כל אותו הזמן ההתגלויות נשמרו בסתר והיו ידועות רק לשלושה אנשים: שני המורים הרוחניים שלה – האבות בלוני וטנוס, והפטריארך של ירושלים. מרי חיה כנזירה פשוטה במסדר שנוסד בעקבות התגלויותיה, ואפילו אחותה, שהייתה ראש המסדר, לא ידעה על הסיפור המסתורי ומה הביא את הפטריארך ליצור מסדר זה.

היא נולדה ב1843 בירושלים, ביום חגו של פרנציסקוס הקדוש. למשפחה של נגר שהגיע מבית לחם (משפחת גתה). למשפחה היה גם בית בעין כרם, שם הם בילו חופשים וחגים.
ארבע שנים לאחר הולדת מרי אלפונסין הוקמה הפטריארכיה הקתולית, ב1847, אבל היה ברור שהקתוליות לא תכה שורשים באוכלוסייה המקומית, עד שלא תהיה כמורה ונזירות מקומית. בכדי שזה יקרה צריך היה לפתח מערכת חינוך, ולשם כך הוזמנו לישראל "האחיות של יוסף הקדוש של ההתגלות". שפתחו בית ספר לבנות ב1848. מוסדות קתוליים נוספים שהוקמו בהמשך הם בית חולים ב1851 , מוסד סנט ווינסט דה פאול ב1852, סמינר לבנים ב1852. הפטריארך הקתולי הראשון בירושלים לאחר 600 שנה, היה
valergeta
.

מרי אלפונסין הייתה מהתלמידות הראשונות במוסדות הללו, ובתור שכזאת טיפחה בליבה את אידיאל הנזירות, שאליו הטיפו האחיות של יוסף ובראשם האם
Emilie Julian, הן עודדו את התלמידות להיהפך לנזירות ולהקדיש עצמם לחיים דתיים. (האחיות של יוסף הוקמו ב1832 על ידי האם Emilie de vialart במטרה לשרת  את האוכלוסייה הנוצרית ולהיות "מסורים עד מוות".  המסדר מונה כיום כמה עשרות אלפים של נזירות הפועלות בכל רחבי העולם)

כנראה שמרי הייתה תלמידה בולטת מכיוון שבהיותה בת 12 קיבלה את סקרמנט האישור מהפטריארך עצמו. בגיל 17 היא ביקשה להתקבל לנזירות, אולם אביה התנה את הסכמתו בכך שלא תצא מארץ ישראל. כל המועמדים האחרים עד לזמנה של מרי היו חייבים לנסוע לסמינר בצרפת בכדי לעבור תקופת חניכות, אלא שבמקרה שלה התקבל אישור יוצא דופן להסמיך אותה לנזירות בלי תקופת סמינר, והיא קיבלה את הכשרתה באופן פרטי בירושלים והוסמכה באתר גולגתא שבכנסיית הקבר (שמאז היה למקום הביקור המועדף עליה).

תפקידה הראשון היה ללמד קתכיזם (סוג של שאלות ותשובות בענייני דת) נוצרי בבית הספר של האחיות בירושלים. היא הצליחה להשפיע על בנות ערביות נוספות לפנות לנזירות וכתוצאה מכך נוצרה האחווה (ארגון דתי לא נזירי) של "ההיריון ללא רבב".
במילים אחרות, תחילת הפעילות הקתולית המחודשת בארץ ישראל מביאה לכדי היווצרות מוסדות חינוך בהם לומדות ילדות ערביות נוצריות, אחת מהן משתלבת בתנועה המתחדשת, לוקחת על עצמה תפקידים שונים ומשתלבת בממסד הנזירי, דוגמא למקומיים האחרים. ילדה צעירה, נלהבת, אידיאליסטית ומוכשרת. מעין מנהיגה מקומית.

ב1853 נוסד בית קתולי של האחיות של התגלות יוסף בבית לחם, מרי מועברת לשם. היא גרה עם ארבע אחיות נוספות בתנאים פשוטים, עובדת בבית ספר ופעילה מאד בקהילה. מדי פעם היא מתפללת למריה בעזרת מחרוזת הרוזרי, כפי שמשפחתה נהגה לעשות בביתה שבירושלים בהיותה ילדה, מדי יום ביומו, והנה, יום אחד קורה דבר מופלא:

זה קרה ב6.1.1874 ביום חג האפיפניה (הטבילה), בשעה תשע בבוקר. האחות מרי אלפונסין התפללה והתרכזה במסתורין של הצער החמישי (במחרוזת הרוזרי ישנם חמש מסתורין של צער, חמש מסתורין של שמחה, וחמש מסתורין של תהילה) – מותו של ישו על הצלב. היא התרכזה באם הצער והרגישה שחזה מתמלא אהבה אליה, באותו הזמן הקיף אותה אור יפה גדול, לא ניתן לתיאור, והבתולה הופיעה לפניה, עומדת בענן זוהר, ידיה מושטות, לבנה וקורנת ביופי לא ניתן לתיאור. על חזה היה צלב שעליו הייתה תלויה שרשרת הרוזרי משתלשלת ימינה ושמאלה כלפי מטה בצורת עיגול שגבולו התחתון שיפולי שמלתה, מקום שם נראו רגליה. החרוזים של השרשרת זהרו כמו כוכבים ובמרכז כל אחד מהם הופיעה תמונה של המסתורין הקשור אליו. מעל ראשה של הבתולה היה כתר עם חמשה עשר כוכבים, מתחת רגליה בשני עננים שתי שורות מקבילות של שבעה כוכבים..

"כל זה הופיע באותו הזמן לפניי, הו, איזו שעה מבורכת זו הייתה, איזה אהבה מתוקה מילאה את ליבי! אי אפשר לתאר. ובמיוחד אמי, כמה יפה הייתה. מעולם לא ראיתי תמונה שבצורה כלשהי מזכירה יופי כזה.
ברגע שעיניי נחו עליה, דמעות מלאות אהבה זרמו מעיניי. פתחתי את זרועותיי ורציתי לחבק אותה. היא נהייתה אז יותר זוהרת ונראה היה שהיא נעה לקראתי. יכולתי להתבונן בה בנוחות, רציתי לגשת אליה, אלא שאז איבדתי כל מודעות".

ברגע שמרי ניסתה לנוע לכיוון החיזיון היא איבדה מודעות, נלקחת על ידי המציאות השמימית, לא מודעת לעצמה

"אינני יודעת מה קרה לי לאחר מכן, כל שאני יודעת הוא שנשארתי במצב האקסטטי המתוק מתשע בבוקר ועד אחת בצהריים. ואז היא נעלמה בפתאומיות, משאירה אותי בשלווה רוחנית, שלום ונחמה שאי אפשר לתאר. עם רצון עז לראות אותה שוב ומוכנות לב חזקה להגשים משימות גדולות ולפעול באופן נעלה למען אהבתה ולמען אחרים"
"רציתי, מעל הכול, לתרגל טיהור פנימי של הלב, ונתתי את מלוא תשומת הלב להשגת נקודה חשובה זו."

ההתגלות יצרה אצל מרי מצב נפשי חדש, במשך ארבעה חודשים היא חיה במצב של אושר, מעופפת כמו שאומרים, האפקט של ההתגלות הראשונית היה מאד חזק.

"מהזמן שבו האם האהובה היטיבה עמי בביקורה, זה יצר בי התרחקות מכל סנטימנט ארצי, ומכל שהוא חולף, וכמו צמא לתמוך בכל קושי וכאב. כל סבל ומרירות נהיות מתוקים עבורי, בדידות גן עדן נפלאה, משמעת, צורך של הלב ושל מחשבתי. מילאתי אחר המצוות וההכוונות של הממונים עלי עם אהבה ונאמנות לא יאומנו. אימי העשירה אותי עם שפע מעלות בלי שום מאמץ או זכות מצדי. כל טובות ההנאה הללו היו תוצאה של נדיבותה האימהית."

 

ארבעה חודשים מריה הפסיקה להופיע לפני מרי, וזה הביא לכמה שבועות של חששות, שמא ההתגלות היא אמיתית? השטן ניסה ובלבל אותה, אבל המשבר חלף בעזרת תפילה לאלוהים. שגם הביאה להתגלות נוספת של מריה:

ב31.5, באמצע תפילה של הרוזרי, מריה הופיעה שנית באור שקוף, שנראה כמו זהב טהור כשהרוזרי בידיה, מתחת רגליה נראו שתי שורות של שבעה כוכבים עליהם כתוב באותיות זהב השמחות והעיצבונות של הבתולה. מעל הכתר שבראשה נכתב באותיות זוהרות "הבתולות של הרוזרי". זה היה סימן ראשון למשימה של מרי אלפונסין, והיא להקים את מסדר "הבתולות של הרוזרי". ההתגלות מילאה אותה בביטחון ואמונה, אושר ושמחה, והמשיכה לשנות את אישיותה, הבתולה עדיין לא דיברה אליה אך נתנה לה להרגיש מנוכחותה.

שבעה חודשים חלפו עד לחג הטבילה הבא, בערב החג התפללה מרי אלפונסין, מלאה בהכרה של חסרונותיה לעומת יופייה ומעלותיה של הבתולה, מבקשת להידמות לה, ולהתחיל חיים חדשים וטהורים, כשלפתע, בעודה שקועה במחשבות מעין אלו, הרגישה כאילו היא נשאבת לנוכחות של טוב אלוהי שהוא כמו אוקיינוס לא גבולות, אור נפלא ויפהפה מילא את ליבה מבלי לפגוע בעיניה, ובלב האור הופיעה האם המתוקה מחזיקה את הרוזרי בידיה, מסביב להילה שלה היו דמויות של נערות צעירות, מימינה ומשמאלה, לבושות בלבן וכחול כמוה, מעליהם הכתובת "הבתולות של הרוזרי". מרי אלפונסין שמעה את קולה של מריה בתוכה, מבלי שנאמר דבר, והקול אמר "אני רוצה שתתחילי את המסדר של הרוזרי".

"היא הסתכלה עלי בעדינות שמילאה אותי במתיקות,והתחלתי לשפוך דמעות לרוב. זה היה כאילו אני נמצאת בגן עדן שמימי, בעודי שרויה באותה נחמה מתוקה היא נעלמה, משאירה אותי על פני האדמה פצועה על ידי אהבתה".

מריה מילאה את מרי אלפונסין בנחישות ואומץ, כוח ודבקות, למלא את משימתה. היא הבינה את המשפט " זה שהוא בלתי אפשרי לבני אדם, אפשרי בעזרת האלוהים." לקח שנה ושלוש התגלויות בכדי שמשימתה של מרי אלפונסין והסיבה להופעותיה של מריה בבית לחם יתבררו באופן שלא משתמע לשני פנים: על מרי אלפונסין להקים את המסדר של הרוזרי, בו ישרתו בנות צעירות מהאוכלוסייה המקומית.

"היא נחפזה לעזרתי באופן ברור, גורמת לי להבין את הדברים שיקרו. היא העניקה לי דבקות נלהבת בסעודת האדון. היא דחקה בי להגיד את הרוזרי ולקיים את דרכו של הצלב"

מיום זה והלאה התחיל דיאלוג בין מרי אלפונסין למריה, שהמשיכה להופיע לפניה בחזיונות בזמן תפילותיה. בנוסף לכך היא החלה לחוות חוויות מיסטיות נוספות: מוקדם בבוקר חג הטבילה הלכה מרי אלפונסין למערת הלידה בבית לחם, בכדי לעזור ולהשתתף במיסה. לאחר ההקדשה היא ראתה אור עולה מהגביע ומתפשט מעל המזבח וסביב הכומר, תמונת הטבילה הופיעה לפניה במלוא הדרה וגם תמונת הלידה: ישו התינוק עם הקדוש יוסף, המאגי שבאים ומביאים מתנות. ולאחר מכן ישו טובל בירדן. התמונות היו ברורות, ויחד עם זאת מסתוריות ומלאות ביופי לא ניתן לתיאור. החיזיון נמשך כל זמן הטקס, ולאחר מכן הופיעו חזיונות נוספים בכל פעם שהיא השתתפה בטקס המיסה (סעודת האדון), כתוצאה מהחיזיון היא התמלאה בכוח על טבעי שעזר לה לשרת חמש עשרה מיסות, אחד אחר השני, בעודה כורעת על ברכיה. לאחר המיסות זכתה מרי אלפונסין בניסיון מיסטי שמעטים זכו לו:
"היא הרגישה כאילו קרן זוהרת יוצאת מהבתולה, האם שלה, וחודרת אליה, פצועה על ידי אהבתה הזילה דמעות לרוב. ליבה בער באהבה לאלוהים ולבתולה."

ניסיון זה מזכיר ניסיונות מיסטיים של מיסטיקנים נוצרים אחרים, כגון יוחנן של הצלב ותרזה מאווילה. הניסיון שינה את מצבה, נראה היה שנולדה על ידי אהבה וניתן לה אומץ בלתי מנוצח המסוגל לשאת בכל ניסיון, הבתולה עצמה ליוותה אותה בצורת "כוכב זוהר יפהפה". המצב הזה הפך לבן לוויה קבוע

"בכל מיסה, בכל ברכה של הסקרמנט הקדוש שבה הייתי נוכחת, ראיתי אור זוהר שממנו יוצאת קרן אור הדוקרת את ליבי, ומאפשרת לי לראות את אדוני ואלוהי, ישו כאדם ואלוהים, ראיתי את אימי האהובה ביחד אתו."
באור הזה היא ראתה את המסתורין של הליטורגיקה ואת הקדושים של היום. כל הקדושים הופיעו לפניה, המרטירים נושאים את מכשירי עינוייהם.

במהלך הדיאלוגים של מרי אלפונסין עם מריה, היא נצטוותה לגשת לפטריארך של ירושלים vincent ולספר לו על ההתגלות, וכך היה. מרי סיפרה לפטריארך את הדברים כהווייתם, ובנוסף לכך על תקשורת שהייתה לה עם רוחו של הפטריארך המת הקודם valerga, אנשים נוספים, וכן סימנים של מלחמה שנראו לה, אך לא על הקמת המסדר של הרוזרי. הוא הקשיב בתשומת לב רבה והנחה אותה לספר את הכול למורה הרוחני שלה – האב antoine belloni, להתפלל לרוזרי, ולבוא אליו בכל פעם שהיא צריכה.

שנה חלפה, ובחג ההתגלות של שנת 1876 חזרו החזיונות של שנים קודמות בתוספת שינוי במצבה הפנימי. היא הרגישה הרבה יותר שקטה בתוכה, העמיקה במסתורין של הרוזרי ובחזיון של הבתולה מלווה בנערות צעירות לבושות כחול ולבן, אלא שבנוסף לכך מיום זה והלאה היא יכלה לראות את מצבם הפנימי של האנשים בהם פגשה, ולדעת מה העתיד צופן בחובו עבורם. כל זה נגלה לה דרך האור הרוחני שהופיע בטקסי המיסה. כוחה והכריזמה שלה גברו. חסד אלוהים נח עליה

"איך זה ייתכן? מניין מגיע אותו מצב מוזר, אם לא ממך אלוהיי. שינית אותי... ולך נתונה תודתי הנצחית."

האב בלוני הדריך את מרי אלפונסין להתפלל למריה בבקשה להוראות נוספות, וכך היה: מריה הופיעה וציוותה על מרי להקים את המסדר של הרוזרי, מטרת המסדר להרחיק כל רשע ומצוקה מפני כדור הארץ, והוא אמור להתקיים עד סוף הזמנים. במהלך החיזיון מצאה עצמה מרי אלפונסין מוקפת באחיות המסדר לעתיד.

"היא סידרה את האחיות לפי סדר, עד למסתורין העשירי של הרוזרי (הצליבה), ובקול עמוק ברכה אותן ואמרה: אני מברכת אתכן בשם האב, הבן ורוח הקודש. לאחר מכן, בעודה פורשת ידיה מעלינו המשיכה ואמרה: אני מסמיכה אתכן בשם השמחות שלי, היגונות שלי, והתהילות שלי. לאחר מכן נעלמה."

באחד החזיונות נלקחה מרי לגן העדן על ידי מריה וישו, שם היא פגשה את יוסף, שהדריך אותה להתחיל את המסדר של הרוזרי, מתוך המסדר שקרוי על שמו "האחיות של יוסף" שאליו היא השתייכה.

 

 

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics