לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

המהפכה הניהולית

פיתוח מעמד המנהלים כפועל יוצא מהמהפכה התעשייתית.

לפני המהפכה התעשייתית התבססה העבודה על תעשייה ביתית. את הבגדים, למשל, עשו בבית והידע היה עובר במשפחה. הניהול בימי הביניים היה פטריאכלי, שיטת הניהול לא הייתה יעילה לפי מדדי המהפכה התעשייתית, למרות שבמקרים רבים היא הביאה לדרגה גבוהה של מיומנות. המוטיבציה הייתה לחיות וזהו ולא לנסות להגדיל את התפוקה. הסדר החברתי היה קבוע ולאנשים היה פחות או יותר את מה שהם צריכים בכדי לחיות. לא היה מה לצרוך ולכן לא הייתה מוטיבציה להגדיל את התפוקה או את הרווח. אנשי ימי הביניים התרגלו לחיות עם מה שיש להם והאידיאולוגיה הכלכלית השלטת, שעודדה גם על ידי הכנסייה, הייתה של המחיר ההוגן: כל אדם מחשב כמה הוא צריך בשביל לחיות ומבקש תמורה זאת עבור העבודתו. מרגע שהשתכר, אין לו יותר רצון ועניין לעבוד יותר.

ניהול חלוקת העבודה היה על ידי דמות אב שידע כמה מגיע לכל אחד וקבע את חלוקת הרווחים בהתאם. בשיטת ניהול זו הייתה התאמה בין הון לעבודה. ההון של בעל האחוזה היה קשור לעבודה שהתבצעה באחוזה, והעבודה שהתבצעה בבית הייתה קשורה להון המועט של הבית.

המהפכה התעשייתית מפרידה בין הון לבין עבודה וזה נעשה על ידי ריכוז אמצעי הייצור בידי בעלי הון. אחת הסיבות הייתה המצאה של מכונות שלא כל אחד יכול להיות בעליהם. אם עד אז מלאכת האריגה וצביעת הבדים נעשתה בבית באמצעים שיש בידי כל, מאז המהפכה התעשייתית האריגה והצביעה נעשים בעזרת מכונות שלא כל אחד יכול לרכוש. אלו מוחזקים על ידי בעלי הון, שמרשים לאנשים הפשוטים להשתמש בהם תמורת שעבוד כוח העבודה שלהם לטובתם. ניהול העבודה הוא על  ידי בעלי ההון ואנשים נאמנים מטעמם. נוצרת חברה דואלית בה מצד אחד יש את הפועלים ההמונים ומצד שני את בעלי ההון.

בתחילה המהפכה התעשייתית ניהול העבודה עובר דרך קבלני משנה. אלו מקבלים על עצמם לתת מכסות מסוימות של עבודה, מנהלים את העבודה, ונותנים אחוזים לבעל ההון. לכאורה זהו ארגון לטובת בעל ההון, אך למעשה הוא מפקיר את אמצעי הייצור בידי קבלני המשנה. בתיאוריה בעל ההון יכול להחליף את קבלני המשנה בכל רגע נתון, אך למעשה הוא תלוי בהם להמשך הייצור השוטף של המפעל.

גם בהתפתחות קבלני המשנה היו שלבים; בתחילה שימשו כקבלני המשנה בתעשיית הבגדים ראשי המשפחות הגדולות והעבודה המשיכה להתנהל בחלקה בבית נשענת על המבנה המשפחתי. ראש כפר קיבל אפשרות לשימוש במכונות טוויה והפעיל את נשות הכפר. אולם שיטת ארגון זו הייתה דומה מדי לניהול של ימי הביניים ולא יכלה לעמוד ביעדים של הגדלת הפריון ופיקוח על מלאי החומרים, הו אז ריכזו את כוח העבודה באזורים מוגדרים - מפעלים, ומינו מפקחים מטעם, מעין המקבילה של סוכן הבית של האדון הפיאודלי בימי הביניים. גם עניין זה, וזאת מטעם שלבעל ההון לא הייתה שליטה מלאה במפעל שלו.

השלב הבא בהתפתחות התעשיה היה לחלק את העבודה לכמה חלקים. במקום שיהיה אפשרות לייצר מוצר שלם על ידי קבלן משנה, מעתה בכל חלק מהמפעל מייצרים רק חלק אחד מהמוצר השלם. במקום קבלני המשנה יש ממונים מטעם וכל אחד מהם מופקד רק על חלק אחד מהייצור הכולל. שיטת חלוקה זו נבעה לא רק מיעילות והתמחות כפי שמקובל לחשוב, אלא גם מכך שהיא איפשרה לבעל ההון במפעל יותר שליטה. כל מנהל נהיה אחראי רק על חלק אחד מתהליך הייצור, למרות שבשלב זה רוב המנהלים היו עדיין אנשי משפחה או אנשים מטעם.

השלב הבא בהתפתחות עולם הניהול היה כשהמפעלים הפכו להיות פירמות גדולות שקשה לבעל הון אחד לשלוט בהם ולהחזיק אותם. התפתחה שיטת המניות והנפקתם לציבור. מרגע שהמפעלים היו תלויים בהזרמת הון מהבנקים והנפקות מניות לציבור, באה דרישה, תחילה מצד הבנקים ואחר כך גם ממקומות אחרים, שלדרגות ניהול במפעלים ובחברות יתמנו אנשים מקצועיים, אובייקטיבים, ולא בני משפחה. אלו ייקחו אחריות על המפעלים שעתה היו גם בבעלות הציבור. זה היה הרגע שבו החלה המהפכה הניהולית, הרגע שבו התחיל מעמד חדש של אנשים בעולם, מעמד המנהלים. וזה קרה בתחילת המאה ה-20.

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics