לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

שיעור בדרך הסופית - המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס 

השיעור כאן הוא לגבי השמות האלוהיים, וזה שהאדם הוא גם רוח וגם גוף. בזה הוא דומה ליקום. אלוהים יצר את העולם דרך השמות האלוהיים, את השמות הללו ניתן לראות דרך פרחים, חיות, טבע. זה בעצם מהותם של דברים, היופי של הטבע למשל, האומץ של האריה. בשביל זה האריה נוצר, בשביל להראות את התכונה של האומץ שבאה מאלוהים, ועל ידי כך להלל את אלוהים. הדבר היחיד שמסוגל ליצור שוב את השמות ולקרוא להם הוא האדם. לכן כתוב בקוראן: לימדנו את בני האדם את השמות. לכן האדם הוא מיקרוקוסמוס של המקרוקוסמוס.

תרגיל- לקרוא לכל אדם בשם של פרי, חיה, צמח, ועל ידי כך אפשר לראות הן את השמות האלוהים בטבע, והן את תכונותיו של אדם במהות שלו.

חוקים טבעיים - אלו העקרונות שלפיהם האדם והיקום עובדים. אלו שתי מערכות המשקפות זו את זו ונקראות, לכן, מיקרוקוסמוס ומקרוקוסמוס. .

לדוגמא, היקום עובד על דואליות, אך גם האדם עובד על דואליות, זו החיה היחידה שעובדת על דואליות גם במודעות שלה, בתהליכי המחשבה, וגם ברוחניות שלה, בתהליכי הבחירה, ומכאן הבחירה בן טוב לרע, ומכאן שהאדם הוא כמו האלוהים, מכיוון שיש לו יכולת בחירה.

חוקים טבעיים אצל רומי: עקרון הדואליות:

"אלוהים יצר סבל וכאב לב בכדי ששמחה תוכל להופיע דרך הניגוד שלה. מכאן שדברים נסתרים מופיעים דרך ניגודיהם. אבל מכיוון שלאלוהים אין ניגוד הוא נשאר נסתר.
הראייה מבחינה תחילה באור, ואז בצבע, ניגודים מופיעים דרך ניגודים, כמו שחור ולבן.
אדם יודע אור דרך היפוכו של אור, ניגודים מגלים ניגודים דרך הלב.
לאור של אלוהים אן ניגוד בבריאה, שדרך ניגודו הוא יוכל להתממש.
ולכן עינינו לא קולטות אותו, אך הוא קולט אותנו, למדו זאת ממשה בהר סיני.
צורה נובעת ממשמעות כמו שאריה קופץ מהסבך, או קול ודיבור ממחשבה.
צורה נולדת מדיבור ואז מתה. הגל שלה חזר לים.
צורה נולדת מחוסר צורה, ואז חוזרת, מפני שאליו כולנו חוזרים.
המוקד של ההתממשות של דבר זה הניגוד שלו, וכל ניגוד עוזר לניגודו.
אם תכתוב על דף שחור הכתב שלך יישאר נסתר, מפני ששני הצבעים שחורים.
מי שלא ראה את ההתמדה של נחשיו של משה חושב שנחשי החרטומים עדיין חיים.
ציפור שלעולם לא שתתה מים זכים שוטפת את נוצותיה במי מלח.
אף ניגוד לא יכול להיוודע מבלי הניגוד שלו, לאחר שסבלת מכה תדע את הליטוף.
לא תדע רע עד שתדע טוב, אדם יכול להבדיל ניגוד דרך ניגודו.
לכל אור יש אש, לכל ורד קוץ, לאור הטהור שלך אין אש. מסביב לאוצר שלך אין נחש, אין מכה, אין שיניים.
התיאור שלו לא מוכל בתוך האינטלקט, מפני שהוא הצירוף של ניגודים. חיבור נפלא מבלי חיבור, אחד מוכרח נפלא פועל בחופשיות.
הבורא הוא המשפיל והמרומם. מבלי שני התכונות הללו, שום פעולה לא תוכל להתבצע
ראה את השפלות של האדמה והרוממות של השמים, מבלי שני תכונות אלו השמים לא יוכלו להסתובב, הו ידיד.
השפלות והרוממות של האדמה הם מסוג אחר, חצי שנה היא שוממה, חצי שנה ירוקה ורעננה.
השפלות והרוממות של הזמן הם מסוג אחר, חצי יום וחצי לילה.
השפלות והרוממות של הגוף הם שלפעמים הוא בריא ולפעמים הוא חולה.
דע שהמצבים של העולם הם: גשם ובצורת, מלחמה ושלום – כולם מקור צרותינו.
החוכמה השמימית חיברה את הניגודים יחדיו. הקצב, מוכר גרון עם החזה.
הרוח לא יכולה לפעול בלי הגוף, בלי הרוח הגוף מכווץ וקר.
הגוף שלך גשמי והרוח נסתרת, שני אלו מסדרים ענייניו של העולם.
אם תכה על ראשו של מישהו עם אדמה ראשו לא ישבר, אם תכה אותו עם מים, עדיין הוא לא ישבר.
אם אתה רוצה לשבור את ראשו, ערבב את המים עם האדמה.
החיים הם שלום בין הניגודים, המוות הופעה של מתח ביניהם.
העדינות של אלוהים חיברה את האריה והכבשה."


4 היסודות:

"כשתסתכל בתשומת לב, העולם הזה כולו במלחמה, עש נלחם בעש, אמונה עם חוסר אמונה...
אך באור של העין הרוחנית, המלחמה והשלום שלנו הם לא מעצמנו, הם "בן שני אצבעותיו".

המלחמה של הטבע, המלחמה של פעולות, המלחמה של מילים – באמצעו של האינדווידואל מתרחשת מלחמה מפחידה.
העולם מתקיים דרך המלחמה הזאת, הסתכל על ארבעה האלמנטים ופתור את הקושי הזה.
4 האלמנטים הם 4 עמודים חסונים, שבאמצעותם הגג של השמיים נשאר במקומו.
אך כל עמוד הורס את האחר, העמוד של המים הורס את האש.
אז הבריאה בנויה על ניגודים, באופן בלתי נמנע אנו נלחמים על רווח והפסד...
אך העולם הוא לא כלום אלא נצחי ופורח, מפני שהוא אינו מורכב מניגודים.
כל ניגוד מכריח השמדה הדדית על ניגודו, כשהניגודים נעלמים הקיום לבדו נשאר...
חוסר צבע הוא השורש של כל הצבעים, שלום השורש של כל המלחמות.
העולם ההוא הוא השורש של המקום הזה המלא בכאבי לב, איחוד הוא השורש של כל פירוד וחלוקה.
מדוע היננו בכזה ניגוד, הו חבר? מדוע האחדות מולידה את הריבוי הזה?
מפני שאנו הענף, ו4 היסודות המנוגדים הינם השורש, השורש העביר את תכונותיו לענף.
מפני שהחומר של הרוח הוא מעבר לפירוד, היא איננה לוקחת חלק בתכונות אלו, ותכונותיה הם אלו של ההוד האלוהי."


טוב ורע:

"אז אין שום רוע מוחלט בעולם, מפני שהרוע הוא יחסי – דע גם זאת
בכל הזמן אין רעל או סוכריה שאיננו חופש לאחד וכבלים לאחר.
לאחד זה חופש, לשני כבלים, לאחד רעל, לשני סוכריה.
הרעל של הנחש הינו חיים עבור הנחש, אך מוות ביחס לאדם.
יצורים של מים רואים את האוקיינוס כגן, יצורים של אדמה רואים אותו כמוות ויסורים.
דבר ממה שאלוהים יצא איננו לשווא, בן אם זה זעם או סבלנות, עצה טובה או רעה.
אף אחד מהדברים הללו איננו טוב לחלוטין, אף אחד מהדברים הללו איננו רע לחלוטין.
הטובה והרעה של כל אחד תלוייה במצב, ולכן ידע הינו הכרחי ומועיל."


האדם:

"אלוהים הרחום רצה והחליט בנצחיות לגלות ולהגשים את עצמו.
אלא שאף ניגוד לא יכול להיות מוצג ללא ניגודו, ולמלך המושלם הזה לא היה ניגוד.
אז הוא יצר משנה, בעל הלב, להיות הראי של מלכותו.
ואז הוא נתן לו טוהר אינסופי, ויצר את ניגודו מהחושך.
הוא יצר שני דגלים, לבן ושחור, האחד הוא אדם, השני הוא השטן של דרכיו.
אז החלה המתיחות והמלחמה בין שני המחנות הגדולים הללו שהחלה לקרות.
בצורה דומה, הבל הגיע בתקופה השניה, כנגד האור הטהור שלו היה קין...
תקופה אחרי תקופה, דור אחר דור, שני המחנות המשיכו להלחם".


השמות האלוהיים:

"האב של המין האנושי, שהוא האדון של "הוא לימד את השמות" יש לו מאות אלפים של מדעים בכל ווריד.
הרוח שלו למדה את השם של כל דבר, בדיוק כפי שדבר זה יהיה עד הסוף.
כל שם שהוא נתן לא ישתנה, לזה שאלוהים קרא "זריז" הוא לא יהפך לאיטי.
מי שיהפך למאמין בסוף, נראה על ידי אדם בהתחלה, מי שיהפך ללא מאמין בסוף, נראה לפניו...
לנו, השם של כל דבר הינו הצורה החיצונית, לבורא השם של כל דבר הינו המיסתורין הפנימי.
למשה השם של המקל שלו היה מקל, לבורא השם שלו היה נחש.
בקצרה, השם שלנו עם האלוהים הוא מטרתינו הסופית.
הוא נותן שם לאדם לפי מה שיצא ממנו, ולא לפי מה שהוא בגדר הלוואה,
מפני שאדם ראה עם האור הטהור, הרוח והמיסתורין של השמות הופיעו לפניו."


לסיכום

האדם הוא היצור היחיד שמסוגל לתפוש את מהותו של האלוהים ושדומה לאלוהים, רואים זאת בדרך שבה אנחנו תופשים את העולם כניגודים: חם וקר, טוב ורע, שחור ולבן, מלא וריק. החיות לא תופשות את העולם כניגודים אלא כנעים, רצוי, או לא רלוונטי. חיה כשהיא רעבה אוכלת וכשהיא לא רעבה לא אוכלת, אדם יכול לא לאכול גם כשהוא רעב מתוך רצון או מחשבה. לאדם יכולת הבחירה והרצון.

אלוהים יצר את העולם מניגודים: שמים וארץ, חומר ורוח. תפישת האדם את העולם גם כן קיימת כניגודים, הוא למעשה משקף את תהליך היצירה של האלוהים, הוא מכיל בתוכו את השמות האלוהיים. וזאת דוגמא מעשית לכך שהאדם הוא המיקרוקוסמוס של העולם – היקום. ראינו את הנקודה הזאת בשיריו של רומי. העובדה שהאדם מכיל בתוכו , בתפישתו, עקרונות קוסמיים, או בטרמינולוגיה הסופית את ה"שמות השמימיים" היא זו שנותנת לו את המעמד של משנה לאלוהים.

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics