לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מרים והר ציון

מריה נרדמה על הר ציון במקום כנסיית הדורמיציון ונלקחה ל"קבורה" בעמק יהושפט, ליד גת שמנים, בקבר מרים. לאחר שלושה ימים פתחו את הקבר בכדי שתלמיד שאיחר לבוא יוכל גם הוא להיפרד ממנה והנה, הפלא ופלא, הקבר ריק. כשמריה נרדמה ירדו כל המלאכים, הנביאים, צבא השמיים וישו בראשם בכדי לאסוף את נשמתה שדמתה לנשמה תינוקת בידיו של ישוע. גם התלמידים והחסידים נתאספו ובראותם את צבא השמיים בא לקחת את נשמתה של מריה הם פנו בתפילה ספונטנית למריה (במקום לישו עד כה) שתלמד עליהם זכות בשמיים. בזכות זה שהיא נשאה בתוכה את האל בשרה של מריה, בנוסף לנשמתה, נהיה מקודש אף הוא ולא יכל למות ונלקח אף הוא, לאחר כמה ימים, לשמים.

במקום תרדמתה של מריה נמצאת כיום כנסייה גדולה הנקראת כנסיית התרדמה – הדורמציון, בקומת המרתף של הכנסייה נמצאת קריפטה עגולה גדולה ובמרכזה פסל עץ של מריה ישנה מתחת לכיפה הנשענת על 6 עמודים. 6 עמודים אלו מסמלים 6 נשים תנכיות קדושות המצויירות על תקרת הכיפה: יעל, חווה, אסתר, דבורה, רות ויהודית. כל הדמויות מצויירות בתוך עיגולים, עיגול הכיפה והעמודים מוקף ב12 עמודים מסביב. בקירות פתחים ו6 אפסיסים קטנים מסביב להם. המבנה בנוי כמו רוטנדה כך שאפשר להקיף את ה"קבר" המדומה בשני חללים עגולים, אחד בתוך השני. גם מבנה הכנסייה שמעל קומת המרתף הוא עגול וגם בו יש מעגלים קונצנטריים על הרצפה, מעגל פנימי שנפתח למעגל גדול יותר ולעוד מעגל גדול יותר וכן הלאה. העיגול הוא סמל השלמות, מכיוון שאין לו התחלה ואין לו סוף, השמש צורתה עגולה, אך גם הירח במלואו הוא עגול, (מעניין לציין שקוטר העיגול של הירח המלא זהה לקוטר העיגול של השמש). העיגול קשור למופע הנשי: האישה בקוויה יותר עגולה, בעוד שהזוית והישר קשורים למופע הגברי. בתוך העיגול יכול לקרות משהוא שהוא אחר ממה שבחוץ, ולכן עיגול מסמל גם מודעות. בירושלים יש הרבה כיפות עגולות, 2 הגדולות ביותר הם הכיפה של כיפת הסלע והכיפה שמעל כנסיית הקבר, (מעניין לציין שקוטר 2 הכיפות הללו זהה). יש בירושלים גם הרבה בניינים בעלי קווים ישרים, מגדלים , צריחים, חומות, (מעניין לציין שהמבנה בעל הקווים הישרים המפורסם ביותר בירושלים ובעולם כולו היה בית המקדש שנבנה אך ורק בקווים ישרים). מעל כנסיית הדורמציון מתנשא גג חרוטי. החרוט הוא שילוב של העגול עם הזוויתי. לאור כל המעגלים שישנם בכנסייה הייה מתאים, לכאורה, שתתנשא מעליה כיפה, ולא כך היא. הדורמציון פנימיותו עיגולית, אך חיצוניותו איננה כזאת, את החרוט מחזקים 4 מגדלים ב4 צדדיו ומגדל גדול יותר קצת הצידה ממנו מעל מבנה המנזר. חיצוניותו של הדורמציון גברית ואילו פנימיותו נשית, מסתורית וחשוכה, ואילו חיצוניותו בולטת ובוהקת. ובעניין חרוטים: החרוט המפורסם ביותר בירושלים היה זה שהיה מעל כנסיית הקבר הקדומה, זה היה חרוק קטום בקצהו ופתוח לשמיים. והוא סימל את עליית נשמתו של ישו, ואף גופו, לשמים. גם בדורמציון ישנה עלייה של נשמה, ואף גוף, נשמתה של מריה.

כנסיית הדורמציון בנויה בדמות טירתו של קרל הגדול באקס לה שפל בגרמניה מהמאה התשיעית, ואכן הכנסייה בחיצוניותה מזכירה טירה מימי הביניים, בפנימיותה היא מבטאת את מסתרי הרוחניות הנשית הנוצרית והרוחניות הנשית בכלל.

באולם המרכזי של הכנסייה אפסיס גדול ובו תמונת מוזאיקה גדולה של מרי ובידה הילד ישוע, ישוע מחזיק בידיו ספר הפתוח במשפט: אני אור העולם. על הרצפה של האולם המרכזי העגול, כאמור , מעגלים קונצנטריים המבטאים את הקוסמולוגיה הדתית הנוצרית: במרכז שלושה עיגולים שזורים יחדיו ובהם המילים: קדוש, קדוש, קדוש.

מסביב להם דמויות ארבע חיות ושמות ארבע הנביאים העיקריים בתנך המבשרים על בואו של ישוע, לאחריהם גלגל 12 המזלות הקשור לגלגל 12 הנביאים המשניים בברית הישנה ו12 השליחים בברית החדשה, ולבסוף מעגל אחרון עם 26 קדושים. האור האלוהי שהוא ישוע זורם לעולם דרך 4 האוונגליונים, מגיע לכל קצוות תבל דרך 12 השליחים והקדושים שחרפו נפשם על האמונה החדשה. מרי היא מלכת המזרח והמערב, ואכן בצידי הקירות יש 6 מזבחות המוקדשים למרי: (עם כיוון השעון) מרי כבת לעמה, מרי מלכת עולי הרגל, מרי מלכת הנזירים, מרי מלכת המערב, מרי מלכת הנביאים, מרי מלכת האבות.

אם האולם המרכזי וכיפת החרוט והקוסמולוגיה הנוצרית שבפסיפס הרצפה מחברת אותנו לשמיים הרי שהקריפטה ובה פסלה של מרי ומעגל הנשים שסביבה מחברת אותנו אל האדמה. פולחן האלה הקדומה התקיים בימי קדם בעיקר במערות והייה קשור לנשים כוהנות, כמו למשל הפיתיות בדלפי שביוון. גם בישראל נשים ניבאו את העתיד כדוגמת בעלת האוב מעין דור אליה הלך שאול. בהר ציון, בעבר, במקום הדורמציון, נוסדה "אם הכנסיות", הכנסייה הראשונה והחשובה ביותר מכיוון ששם היה המקום שבו התכנסו השליחים ביחד עם מרי בחג השבועות שלאחר צליבתו של ישוע ואז נחתה עליהם לראשונה רוח הקודש. שם גם קמה הקהילה הנוצרית הראשונה. הר ציון קשור גם לעתיד מכיוון שציון תהיה המקום שממנו תצא תורה, שם קבור דוד שמזרעו יבוא המשיח, שם תתעורר מריה מתרדמתה, התרדמה בת 2000 השנה, תתעורר על ידי נשיקתו של נסיך הכסף שיצליח לחדור, מבעד לסבך הקוצים, אל הטירה.

מקום תרדמתה של מריה קשור למקום הופעתה של רוח הקודש לראשונה אצל אנשים אחרים מישוע, זאת אומרת אצל המין האנושי. והקשר בן שני המקומות רומז על כך שרוח הקודש, בניגוד לאב שהוא זכר, היא נשית באופייה. מכאן שהרוחניות של העתיד היא נשית באופייה, דבר שניכר, בין השאר, בימינו, בהתפשטותו של פולחן מריה כמתווכת בן האלוהים לבן המין האנושי, לבן האדם. וזה מה שנרמז בתפילה הספונטנית: "אווה מריה".

 

 

מעניין לציין גם שהעיצורים "מ" ו"מה" קשורים כמעט בכל התרבויות לביטוי המין הנשי, והכוונה למילה "אמא". ה"ר", גם בצליל שלו, מדבר על חזרה שזה גם כן מתכונותיה של אמא אדמה, חזרה ומחזוריות תומכת. מריה במהותה קשורה לפלנטה והפלנטה היא עגולה, ישוע במהותו קשור לשמש, פניו קורנות כשמש, השמש גם כן היא עגולה אך קרניה הם חדות, ישרות. העיגול הוא זה שיכול לקלוט את הישר, להכיל אותו, לקרוא, מכיוון שהוא לא מהווה לגביו איום של ישר אחר. לכן ישוע היה פופולרי ביותר בקרב הנשים, וביניהם שני מריות מפורסמות, מריה הבתולה – אימו ומריה הזונה לשעבר – ממגדלנה, תלמידתו.

 

משמעות האדריכלות והאמנות בכנסיית הדורמציון.

הדורמיציון הוא השם לכנסיית התרדמה שבה ישנה אותה יפהפייה נרדמת, הלא היא מריה – אמו של ישו.

הארכיטקט הגרמני –רנרד תכנן את הכנסייה כחיקוי לטירה - כנסייה של קרל הגדול באאכן. הכנסייה נבנתה בתחילת המאה ה20 ושייכת לבנדיקטים גרמניים, שלהם שייכת גם הכנסייה של הלחם והדגים בטבחה. הבנדיקטים הם אלו ששמרו את מסורת הידע בכנסייה הקתולית, כפי שניתן לראות בסרט – שם הוורד. הבנדיקטים גם שמרו על הליטורגיה הכנסייתית והכניסו עידן חדש לאומנות הכנסייתית ובכך מיוחדת הכנסייה גם כן.

הדורמיציון נמצא במקומה של "ציון" - אם כל הכנסיות שהוקמה במאה החמישית ונהרסה מאז.

פסיפס הרצפה. התגלות הראשונה בנצרות היא אור, ואת זה בתוך העיגול - הפסיפס הוא מעגלים, ההתגלות השנייה זה הנבואה, השלב הבא בהתגלות האלוהית זה החזון של 4 החיות, השלב הבא זה פעולות השליחים, במעגל החיצון פסוק מספר משלח ח 23. "מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, באין תהומות חוללתי, באין מעינות נכבדי מים. .

הקפלות מצדי הפסיפס. השמאלית מוקדשת לבוניפציוס הקדוש, קדוש בנדיקטי אנגלי וכן השליח והפטרון המקודש של גרמניה. שני משמאל יוחנן המטביל. שלישי משמאל יוסף הקדוש, יש מדליונים המראים את אבו אבותיו של ישו וכן סמלי מסדרי אבירים שתרמו את הכסף לבניית המזבח. צד ימין ראשון מוקדש לבנדיקטוס הקדוש כשבידו ספר חוקי הנזירים שלו, ברקע מעל לפסל בנדיקטוס נמצאים 14 גילופי שנהב ותבליטים המתארים את הנסים שאירועו לו ובשולי הקפלה מדליונים של כל הקדושים מהמסדר הבנדיקטי. שני מימין מוקדש לסנט ויליבלד שנולד באנגליה בשנת 700 וזכה להיות עולה הרגל האנגלי הראשון לארץ, ולאחר מכן הפך לבישוף אחת מערי גרמניה. הפסיפס מראה את סט ויליבלד ופטרוני בווריה מעריצים את מריה, בצדדים מופיעים סמלי מסדרי האבירים הבוורים, המזבח מכיל כתובת לטינית האומרת: כל פטרוני בווריה התפללו למעננו.

הקפלה השלישית מימין מוקדשת לשלושת האנשים הנבונים. הפסיפס מראה פטרונים בישופים ומייסדי כנסיות בעיר הגרמנית קלן. כל אחת מהדמויות המתוארות אוחזת בידיה את הקתדרלה שנבנתה על ידה. גבולות הפסיפס מקושטים ב9 הכתרים של מלכות שמים, מעל המזבח תבליט ברונזה המתאר את לידת ישו ואת הערצת 3 האנשים הנבונים, מעל לתבליט כוכב זוהר המסמל את הכוכב שהאיר את דרכם. התבליט הוא העתק של תבליט הנמצא בכנסיה בעיר קלן. בשולי הקשת נמצאים מגינים שונים, באחד מהם מופיעה הכתובת: מיכאל.

קריפטה: הפניים והידיים של הפסל עשויים שנהב. מסביב לדמותו של ישו על התקרה יש כתובת משיר השירים ב, 13. קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך. 12 העמודים מספיב לקפלה הם 12 השליחים. 6 המזבחות מוקדשים כל אחד לעם או אומה המעריצים את הבתולה הקדושה. המזבח האוסטרי נבנה לכבודו של אנגלברט דולפוס, ראש הממשלה של אוסטריה שנרצח על ידי הנצים. המזבח מוקדש לעיקוב, פיליפוס, לזרוס, ושמעון הזקן, פסליהם נמצאים לצדי פסל ישו הניצב במרכז, קודשי אוסטריה משובצים בפסיפס בצורת כוכבים המאירים את השמים.

המזבח ההונגרי מוקדש לשמעון וטדאוס המתוארים בתבליט האמייל שבמרכז המזבח, לידם מתואר סטפנוס הקדוש, שעצמותיו נשמרו בתחילה בכנסיה על הר ציון, בפסיפס נראית מרים – הפטרונית של הונגריה, לידה סט סטפן – המלך הקתולי הראשון של הונגריה ולידו מלכים הונגריים אחרים.

לפני מזבח רוח הקודש בצד שמאל ניצב מזבח המוקדש ליוחנן המטביל, משני צדיו דמויות נשים שלפי הברית החדשה חזו בצליבתו של ישו. מזבח זה נתרם על ידי אחוד נשים בגרמניה, לכל הנשים המתוארות בתבליט יש תוי פנים זהים, אולם אם נקיש על הדמויות השונות, כל אחת תשמיע צליל אחר.

 

תאודוקיס – אם האל

בנצרות האורתודוקסית ישנו מושג של תאודוקיס – אם אל, מושג המתייחס למריה – אימו של ישו. מריה הכילה ברחמה את האל לפני שהוא נולד, דבר שהוא בלתי נתפש ממש. בתור שכזאת מריה משמשת מעין מתווכת בן המין האנושי לאל, בגלל שהיא הכילה ברחמה את האל היא לא יכולה למות, הן נפשית והן פיזית, ולכן האגדה הנוצרית והמסורת הנוצרית מספרת שמרים לא מתה, כמה ימים לפני ה"מוות" שלה הופיע לפניה מלאך והודיע לה שהיא הולכת לעבור מהעולם הזה לעולם טוב יותר, הדרך שבה זה יעשה זה שתרדמה תיפול עליה, תרדמה שתדמה למוות, ולאחר מעט זמן היא תתעורר במקום אחר, ואכן כך היה, כמה ימים מאוחר יותר מריה פשוט נרדמה לה ונראה היה שהיא מתה, התלמידים שהיו מפוזרים בכל רחבי האימפריה הרומית הובאו על כנפי עננים ורעמים לבוא ולחלוק לה כבוד אחרון ולהיפרד ממנה

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics