לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הר ציון

לפי המסורת ההר הוא מקום משכנו של קבר דויד. אלא שדויד איננו מת, אלא חי וקיים, ומסתתר במערות שבתוך ההר, עד הזמן שישראל תצטרך אותו, ואז הוא יחזור. דויד מסל את ספירת המלכות, מבין 10 הספירות של הקבלה. ספירת המלכות היא הספירה שדרכה מתממשים העולמות העליונים, הרוחניים, על פני הארץ. לכן היא האלוהים בשבילנו. היא השכינה. דויד אמור להקים מלכות צדק על פני האדמה שבזכותה תוכל לקום מלכות שמיים. האות צ' לפי הקבלה קשורה לאידיאליזם, תכונות נסתרות, צדק. האות י' לאנרגיה רוחנית. האות ו' לחיבור בין דברים. והאןת נ' להעברה של אנרגיה ממקום למקום.

מכאן שהשם ציון מרמז לנו, לפי הפירוש הקבלי של האותיות, על אידיאלים רוחני שמתחבר על ידי העברה של אנרגיה. מלכות ארץ נכונה שתאפשר מלכות שמים על פני האדמה. הר הבית נמצא על הר המוריה, צד אחד של גיא עושי הגבינות. הר ציון נמצא בצד השני. מציון, העיר העליונה, יש מבט על עיר דויד, העיר התחתונה. ואין זה מקרה שהר ציון הוא מחוץ לחומות. מכיוון שנקודת המבט האידיאליסטית עדיין איננה קיימת בתוככי העיר, אלא היא מחוצה לה. גם הקהילה הנוצרית הקדומה התקיימה מחוץ לעיר, בזמן שירושלים הייתה עיר אלילית. קהילה נוצרית התקיימה בהר ציון, כשם שקהילה יהודית התקיימה שם בזמן שהערבים שלטו על העיר העתיקה.

אצל הנוצרים יש חשיבות רבה להר ציון וכמה מסורות מזוהות איתו. ראשית דבר שם הייתה הסעודה האחרונה. והסיבה שהסעודה האחרונה הייתה בהר ציון היא כנראה ששם היה שכונה של האיסיים שישו היה קרוב להם ברוחם. דבר זה עולה מהכתוב בברית החדשה שישו מדריך את תלמידיו לחפש אדם הנושא כד של מים בכדי לעשות אצלו את הסדר. הכד של המים מסמל טהרה שהייתה כל כך חשובה אצל האיסיים. התלמידים מוצאים את האדם שנושא כד של מים והסעודה האחרונה נערכת בביתו. כנראה שמשפחות איסיות מיוחסות גרו בעיר העליונה של בית שני באזור ההר. באזור זה גם גרו הכוהנים, ולכן המסורת הנוצרית מזהה את בית כיפא הכוהן הגדול. הבית שאליו הובא ישו בתחילה מגת שמנים בכדי לעמוד מול הטענות שנגדו, המסורת הנוצרית מזהה את הבית הזה עם הר ציון. אז ישו עושה את הסעודה האחרונה בהר ציון. יורד אחר כך למקום הנמוך ביותר בעיר העתיקה, לגת שמנים. ומשם מובא על ידי הסנהדרין והשומרים לבית הכוהן הגדול שנמצא, גם כן, בהר ציון. משם נלקח ישו לארמון המושל פונטוס פילטוס. כנראה באזור מצודת דויד (או לפי המסורת המאוחרת יותר באנטוניניה שמצפון להר הבית). ומשם לאחר שהוא מורשע, לצליבה בגבעת הגולגותא שבכנסיית הקבר. אך בזה לא תם תפקידו של הר ציון. הר ציון הוא ההתחלה, האלפא, וגם האומגה, הסוף, בסיפורו של ישו. הקהילה הנוצרית היתומה, בראשות אימו של ישו ואחיו יעקוב, מתכנסת לאחר צליבתו שוב בבית או באזור שבו נעשתה הסעודה האחרונה. שם הם חיים את חיי הקהילה שלהם, מנסים לשמר את תורתו של ישוע, ושם קורה הנס הבא בחשיבותו בעולם הנוצרי לאחר הגאולה (שקורת לאחר הצליבה בקבר), הנס של ביאת והצטרפות רוח הקודש לשליחים בחג השבועות, הפנטקוסט. נס זה קורה, גם כן, באזור חדר הסעודה האחרונה. שם ישו מעביר את הכוס בין התלמידים ואומר להם: זה הוא דמי שאותו אתם שותים (מסמל בכך שותפות שלהם במהות הרוחנית שלו, שהרי הדם זה הנפש). ושם התלמידים זוכים להשתתף במהותו הרוחנית של ישו על ידי הצטרפות רוח הקודש אליהם, 49 יום לאחר הצליבה.

הקהילה הנוצרית הצעירה חיה בהר ציון, היא סובלת קשות בזמן המרד הגדול, אבל גם אחר כך מרכזה בהר ציון, גם לאחר מרד בר כוכבא והאיסור על יהודים לגור בירושלים (הנוצרים הראשונים היו יהודים) ממשיכים הנוצרים הקדומים לגור בהר ציון (שהרי זה מחוץ לחומה), ובהר ציון מוקמת אחת הכנסיות החשובות בעולם הנוצרי, ואחת הגדולות שביניהם. כנסייה שנקראת "אם כל הכנסיות" על ידי הלנה וקונסטנטינוס. כנסייה שמאחדת בתוכה את המסורות השונות הקשורות להר ציון. התהלוכות הנוצריות הקדומות של דרך הייסורים, היו מהר ציון לכנסיית הקבר. מדרום לצפון, ולא כפי שכיום ממזרח למערב, שזו מסורת בת אלף שנה בסך הכל, מאזור שער האריות אל כנסיית הקבר. הוויא דולורוזה הקדומה הייתה מהר ציון לכנסיית הקבר, ולא בתוואי הוויא דולורוזה של היום.

הדרום מסמל, תמיד, את הפיזי, את הארצי. הצפון את הנצח, את האלוהי. המזרח את ההתחלה, המערב את הסוף. הר ציון, אם כן, הוא התנאי של מלכות ארצית נכונה על פני האדמה, שתאפשר את מלכות שמים, גם ביהדות (הקשר לבית דויד) וגם בנצרות. גיא בן הינום ונחל קדרון שואפים למדבר. ואפשר להרגיש את נוכחותו כבר שם, בהר ציון. למרות שזה הר גבוה וחלק מהרי ירושלים. העין נמשכת את המשכו של נחל קדרון, אל האזורים השוממים. הקער של ירושלים, בא לידי ביטוי נופי מיוחד בהר ציון, אך זה כבר עניין אחר.

בשנת 1905 מגיע הקיסר ווילאם הגרמני לירושלים ומקבל אדמות בהר ציון להקים כנסייה. הוא מוסר אותם למסדר הבנדיקטי ומוקמת כנסיית הדורמציון ששולטת כעת על קו הרקיע של ירושלים. מה שחשוב לדעת לגבי כנסיית הדורמציון הוא שהיא נבנתה בצורת טירה של המלך קרל הגדול מגרמניה, טירה מאככן, בירתו, ששם, לפי המסורת הוא ישן במרתף. דמות המלך האידיאלית במסורת הגרמנית היא דמותו של קרל הגדול. הוא היה הראשון שניסה להקים ממלכת צדק נוצרית, בתקופתו פרחו ההשכלה והמשפט, הוא נחשב על ידי האפיפיורים למחדש האימפריה הרומאית במובן הנוצרי שלה. תקופתו מציינת את התחלת והתפתחות מושג האבירות. האביר הנלחם למען הטוב כנגד הרע, מגן על הכנסייה, על החלשים, על הנשים, לא משקר, נאמן לסדר החברתי הקיים (הפיאודלי). ועוד, בקצרה האביר כמגלם בדמותו, למרות שהיא דמות של לוחם, את האידיאל הנוצרי. שירי האבירות, שירתו של רולנד, מתפתחת בתקופתו של קרל. קרל ואביריו ממלאים גם תפקיד מכריע בעצירת ההתפשטות המוסלמית לאירופה ובחיזוק הנצרות והאפיפיורות וניצורה של אירופה הצפונית. בקצרה, קרל הוא גבר שבגברים מבחינת הנוצרים והגרמנים, הוא דמות המלך האידיאלית שבא להקים כאן ממלכת צדק על פני האדמה כהקדמה לממלכת אלוהים, ובתור שכזה לפי המסורת הוא לא מת, אלא נרדם וישן במרתף טירתו באאכן, מחכה לרגע שבו הזמן יהיה מתאים שוב, שבו גרמניה תצטרך אותו, זמן שבו הוא יחזור ויקים בפעם הנוספת והאחרונה ממלכת צדק על פני האדמה שתבשר את בואה של ממלכת השמים. ובכן, המסורת שבבסיס האדריכלות של כנסיית הדורמציון שבהר ציון, מקבילה למסורת היהודית של דויד המלך שבהר ציון, כשקבר דויד נמצא ממש מעבר לקיר הכנסייה. אלא שבמרתף של כנסיית הדורמציון לא ישן קרל אלא ישנה נסיכה, יפהפייה נרדמה, (יש שם פסל של יפהפייה נרדמת) שלפי הנוצרים והכנסייה, מייצגת את מריה שנרדמה במקום.

מי שעמד בראש הקהילה הנוצרית הקדומה לאחר מותו של ישוע היה מריה, אימו, וכן אחיו יעקוב, פטר ואחרים, אבל לאמו היה התפקיד החשוב יותר. מריה היא זו שאפשרה את ביאתו של ישו לעולם, בתומתה, באיכויותיה. בלעדיה ישו לא יכל להיוולד. היא, אם תרצו, הממלכה הארצית, שמאפשרת את הופעתה של ממלכת השמים. היא גם זאת שילדה אותו פעם נוספת, רוחנית, בחג הפנטקוסט, כשאספה את כל התלמידים ואפשרה לרוח הקודש, מהותו של ישוע, להתחבר אליהם ועל ידי כך להמשיך את ההופעה הנוצרית. בגלל סיבה זו כשהגיעה שעתה למות הופיע לפניה מלאך ובישר לה שלא תמות מכיוון שנשאה את האלוהים ברחמה. מה שיקרה הוא שבבוא יומה היא תירדם לשלושה ימים ולאחר מכן יבוא ישוע וייקח אותה לשמים, וכך אכן היה. מריה נרדמה במקום בית הקהילה הקדום בהר ציון, והכנסייה שבמקום נועדה לחגוג את האירוע, הנס, הזה.

אנחנו רואים, אם כן, שגם המסורת של מריה, מתאימה למסורת של דויד, מתאימה למסורת של קרל הגדול, שכולם קשורות למקום, ואולי זה יכול להגיד לנו משהוא לגבי מהותו האנרגטית, הרוחנית, של הר ציון, או לפחות לגבי המסורות הרוחניות שנקשרות למקום זה.

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics