לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דרך הייסורים אל התחייה.

דרך הייסורים לוקחת אותנו מצפון להר הבית, מאזור מצודת האנטוניה העתיקה, היכן שפונטוס פילטוס שפט את ישו, אל כנסיית הקבר, במסלול שבו צעד ישו, נושא את הצלב, אל מחוץ לעיר, לגבעה שעליה הוא נצלב.

בן האלוהים שנשלח לכאן על מנת להושיע אותנו, נשפט כבזוי בפושעים, ונענש בעונש החמור ביותר של העת העתיקה, עונש הצליבה. בשקט ובהשלמה הוא נושא את גורלו, שותה מכוס התרעלה עד תומה. מוכה, מושפל, מעונה, כואב.

ישו חייב לעבור את דרך הייסורים בכדי להשתתף בגורל האנושי, לטעום את מנת חלקם של בני האדם ולהפיץ אור ונוחם גם בממלכות האפלות של הסבל. דרך הייסורים מובילה את ישו אל השאול, שם הוא משחרר את נשמות בני האדם שהיו כלואות ללא אפשרות גאולה משחר ההיסטוריה. לאחר מכן ישו קם לתחייה ומסמל בכך התחלה של אפשרות הגאולה של המין האנושי. הייסורים מובילים אל התחייה. אחד לא יכול לקרות בלי השני.

בקידוש הסבל נתנה הנצרות פתח של תקווה למיליוני אנשים סובלים, נתנה אפשרות של גאולה למצב הסבל האנושי. גם הבודהיזם התייחס לשאלת הסבל, אך מכיוון אחר. הנצרות מכניסה לתוך הסבל אהבה וקורבן ונותנת לו משמעות רגשית.

מאז תחילת הנצרות יש חשיבות רבה לסיפור רגעיו האחרונים של ישו, ולמסע שלו עם הצלב ממקום המשפט ועד מקום הצליבה. עם הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית מתחילה מסורת של הליכה בדרך הייסורים של ישו, תוך כדי ניסיון להחיות את מה שקרה שם בדרך של תהלוכה עם צלבים. התהלוכות הראשונות הולכות מאזור גת שמנא אל הר ציון, שם האמינו שהיה מקום האנטוניה, ומשם אל כנסיית הקבר. בהר ציון גם היה, לפי המסורת, ביתו של כיפא הכוהן הגדול, אליו הובא ישו מגת שמנא, מבית כיפא נלקח ישו למקום ארמונו של פונטוס פילטוס, שבתקופה הביזנטית זוהה עם מגדל דוד, ומשם לצליבה במקום כנסיית הקבר. במסורת הביזנטית הקדומה אין תחנות לאורך הדרך, כל זה הוא אגדה מאוחרת. בימי מסעי הצלב משתנה המסלול ובמקום ללכת מהר ציון לכנסיית הקבר הולכים מאזור הר הבית לכנסיית הקבר, הסיבה לכך, בין השאר, היא שהר הבית נהפך למרכז הנוצרי השני בחשיבותו לאחר כנסיית הקבר, הרבה בזכות העובדה שהטמפלרים מקדשים את כיפת הסלע.

הפרנציסקנים מעצבים את מפות ארץ ישראל והגיאוגרפיה הקדושה החל מהמאה ה14, בשנת 1342 הם מוכרים כמשמר ארץ הקודש על ידי האפיפיור. הם אלו שמעצבים את 14 התחנות של היום בוויא דולורוזה. במאה ה14 מתגבש המסלול כפי שהוא כיום.

הוויא דולורוזה נכונה לעולם הקתולי, העולם האורתודוכסי והפרוטסטנטי משתמש בדרך אך בלי התחנות.

דרך הייסורים היא מסע פרטי של האדם, התחנות שבסך הכל הם רק מעורר לתחושות פנימיות, הסבל של ישו מחבר אותנו לסבל הפנימי שלנו, ובתוכו אנו אמורים למצוא משמעות, ומשמעות זו קשורה לתחייה, להיוולדות מחדש, למרות הניסיון הרע, לתוך תפישה ומציאות טובה יותר.

 

בשנים האחרונות נעשו ניסיונות, במסגרת הכנסייה הקתולית, לתת משמעות מיסטית ל14 התחנות, ליצור אותם מחדש (למשל האפיפיור יוחנן פאולוס השני חילק את התחנות אחרת), ואף להוסיף תחנות. כל זאת בהסתמך על הטקסט של הברית החדשה. ולכן, גם כשנטייל אנחנו בעקבות הדרך הזאת, ואפילו שאיננו נוצרים, נוכל לנסות ולתת משמעות אחרת לתחנות בדרך הייסורים של ישו, ואולי גם לתחנות בדרך הייסורים שלנו, אם ישנה כזאת.

 

התחנות של הוויא דולורוזה:

תחנה 1: מבנה בית הספר, ארמון פונטוס פילטוס, האנטוניה. כיום יש במקום בית ספר מוסלמי. אפשר לבקש לעלות לחצר, מהחצר נשקפים חלונות עם תצפית מדהימה להר הבית. מבחינת הספר זאת התחנה הראשונה, אך מבחינת המסע הפנימי, אין ספק שהתחנה הראשונה במסע שלנו היא תחנה 2.

 

תחנה 2: מקום ההלקאה, ההרשאה וכפיית הצלב.

תחנה מספר 2 היא בבעלות המסדר הפרנציסקני, מכל האנשים בהיסטוריה, פרנציסקוס הקדוש היה, אולי, האדם שהזדהה הכי הרבה עם הסבל של ישו והבין את משמעותו. ישנו סיפור יפה על פרנציסקוס הקדוש שנקרא "האושר האמיתי" ובו מסופר איך פרנציסקוס ואח נזיר הולכים בהרים בלילה חורפי כשהם פצועים, רעבים וקופאים מקור, ובקיצור: סובלים. ואז פרנציסקוס פונה לחברו ומסביר לו את מהות האושר האמיתי, מהות האושר זה המצב שהם נמצאים בו, ואושר עוד יותר גדול יהיה אם הם ידפקו על דלת המנזר הקרוב, בתקווה למעט חום ומזון, ושומר השער ידחה אותם בלעגות ובמכות. זה יהיה האושר העילאי. ואכן, באחרית ימיו הופיעה אצל פרנציסקוס הסטיגמטה, הפצעים של ישו בגופו, מרוב שהזדהה עם סבלו של ישו.

המסדר הפרנציסקני הוקם במאה ה13 כממשיך דרכו הרוחנית של פרנציסקוס.

מתחם ההלקאה הוא אחד מהמתחמים הפרנציסקנים החשובים בעיר העתיקה, במקום מוזיאון של הפרנציסקנים הפתוח בשעות הבוקר בתיאום מראש וכן בית ספר לתיאולוגיה. חצר גדולה שמשני צדדיה 2 כנסיות, אחת של ברלוצי, מרשימה ביותר, הנקראת כנסיית ההלקאה, וממולה כנסיית כפיית הצלב.

ברלוצי הוא גאון אדריכלות הכנסיות המתחדשת בישראל, תכנן ובנה כנסיות רבות כמו הר תבור, הר האושר, הדמעה, הביקור בעין כרם, ועוד... המיוחד בכנסיות שלו זה שהוא מספר את סיפור האירוע שקרה במקום דרך האדריכלות, הציורים, הקומפוזיציה. והסיפור של כנסיית ההלקאה הוא סיפור הרשעות של המין האנושי והסבל של ישו.

הרשעות של המין האנושי נקשרה בהיסטוריה הנוצרית עם האשמת היהודים, אלא שבוועידת הוותיקן השניה הוחלט שהיהודים לא אשמים יותר במותו של ישו, ולמרות זאת, בכנסייה, בעיקר בציורי הקיר הענקיים, יש תחושה של אשמה. הצבעים הם צבעים קודרים, חום, שחור, זהב, ומשרים תחושה של מועקה. ברלוצי מעטר את התקרה בכתר של קוצים עם דמעות, טיפות דם, אך גם עם פרחים. בצד ימין של החלונות יש את בר אבא, בצד שמאל את פונטוס פילטוס שוטף את ידיו, היהודים במתי אומרים: דמו עלינו ועל בנינו. באמצע ישו מולקה. הגאונות של ברלוצי מביאה לכך שההרגשה בכנסייה היא כאילו כתר הקוצים הענקי שבכיפת התקרה יושב עליך.

בתמונות שבכנסייה רואים את מרים משמאל ויוחנן מימין, פרנציסקוס ופאולוס. כל בוקר ב6 מקיימים מיסה במקום, 2 נרות אדומים דולקים הם עדות לכך שבמקום התקיימה מיסה. באמצע המזבח הקדום ארון – משכן בו שומרים את שאריות לחם הקודש.

מעבר לחצר מתחם ההלקאה, חצר אבן מטופחת, נמצאת הכנסייה השניה שהיא כנסיית כפיית הצלב וההרשאה. בכנסייה רואים אישה עם שער ארוך, הלא היא מריה מגדלנה שמנסה להציץ לתוך בית ואיש – יוחנן המטביל חוסם את מבטה בכדי שלא תחזה בסבל. באפסיס המרכזי רואים את ישו מקבל את הצלב. ממקום זה יוצאת שיירות הצליינים לתהלוכות שלהם, נושאות אתם צלבי ענק שהושכרו תמורת תשלום.

מרכוס טו – ישוע לפני פילטוס

לוקס כג – כפיית הצלב


בכל יום ששי אחה"צ עורכים הפרנציסקנים תהלוכה מיוחדת "בדרך שבה הלך ישו", כשהם נושאים צלב גדול על גבם, מנהג שראשיתו עוד בימי הביניים.

 


מנזר האחיות ציון.

השרידים התגלו בעת בניית מוסד חינוכי על ידי האב רטיסבון. נתגלתה בריכה המוזכרת כבר על ידי יוסף בן מתיתיהו, ריצוף עשוי מרצפות אבן גדולות שחרוטים עליהן לוחות משחק, וקשת רומית. שהיא חלק מקשת אקה הומו, כאן התפתחה מסורת שפוטוס פילטוס מוציא את ישו ואומר לעם: הנה האיש.

אחיות ציון- קהילת אחיות גבירתנו (נוטרדם) של ציון: המסדר נוסד ב-1843 בידי שני אחים, תיאודור ואלפונס רטיסבון, ממשפחת בנקאים יהודית בחבל אלזס בצרפת, שהתנצרו לאחר שמרים נגלתה לאלפונסו כשהיה באיטליה. הוא פגש חבר שנתן לו במתנה מדליון שנקרא "מדליון הפלא" וזה מה שגרם לחזיון.

סיפורו של המדליון: נזירה צרפתיה ממנזר אחיות הצדקה ראתה את מרים בחיזיון כשהיא עומדת מולה, שתי ידיה פשוטות קדימה וקרני אור יוצאות מהן, ומסביב לה כתוב "הו מרים שהתעברה ללא חטא, התפללי עבורנו כשאנו פונים אלייך בצרתנו". בחיזיון מרים ביקשה מהנזירה לטבוע עבורה מטבע מזהב שבו תהיה כתובה הכתובת. הנזירה ביקשה רשות מאם המנזר שלה והכינה מטבע שהפך להיות מדליון פופולארי מאד.

כאמור, אלפונסו קיבל את המדליון מחבר ונשא אותו בכיסו. יום אחד, כשביקר באחת הכנסיות ברומא ועמד בה לבדו, הוא הוציא את המדליון מכיסו, ראה התגלות והבין שדרכו עד כה הייתה טעות, ועליו להתנצר כדי ללכת בדרך הנכונה. הוא הצטרף למסדר הישועי אך עזב אותו, וב-1855 הגיע לארץ כדי להקים קהילה דתית שמטרתה להביא יהודים תחת כנפי הנצרות. הוא הקים את מסדר האחיות ציון, שתפקידו: לעשות פעולות צדקה. בו בזמן הוא ביקש להקים בי"ס צרפתי, וחיפש מקום הקשור לסבלו של ישוע. הוא הצליח לרכוש את ה"אקה הומו" וסביבתה שהיו זרועים עיי חורבות, ובנה במקום כנסייה ומנזר.

מרכזו של המסדר ברומא, ויש לו מסדר גברי מקביל- האבות ציון- העוסק בהוראה ברחבי העולם. המסדר פעיל בעיקר באירוח צליינים ובנזירות ובעבודה סוציאלית בעיקר במדינות עולם שלישי. בעקבות ועידת הוותיקן השנייה, ייסדו אחיות ציון ארגון שמטרתו לקרב בין יהודים ונוצרים ואף מוציאות לאור כתב-עת בנושא. חלק גדול מכך נעשה ע"י הוראת היהדות לנוצרים. מנזרן הראשון בארץ ומרכזן נמצא באקה הומו שבוויה דולורוזה (שזכה לתואר "בזיליקה קטנה"), וברשותן גם מנזר בעין כרם, שם קבור האב אלפונס רטיסבון. הן משתמשות גם במנזר רטיסבון של אבות ציון ברח' שמואל הנגיד בירושלים.

האחיות היו מעורבות בחפירות שנערכו במקום, ואחת מהן, מרי אלין, אף הגישה עבודת דוקטורט בנושא שרידי המנזר והתייחסותם למצודת האנטוניה.

בפינת הישיבה שבהמשך הליתוסטרוטוס, ריצוף האבן שאת המשכו ראינו בכנסיית כפיית הצלב: הרצפה מורכבת מריצוף אבן גדול, מחורץ בחלקו. זהו המשך הרחוב הדרומי. בעבר קישרו החוקרים את הרצפה עם מקום בשם ליתוסטרוטוס, הנזכר בברית החדשה כמקום אליו הוציא פונטיוס פילטוס את ישוע לאחר משפטו, ככתוב: "כאשר שמע פלטוס את המלים האלה, הוציא את ישוע וישב על כס המשפט במקום מרוצף אבנים הנקרא "גבתא" " (יוחנן, יט, יג). עמדה זו נתחזקה בשל העובדה שהיתה מקובלת אז במחקר, לפיה מצודת האנטוניה היתה מבצר ענק, שכלל בשטחו גם את מנזר האחיות ציון. על בסיס זה ניתן היה לשער כי הרצפה היתה חלק מכיכר פנימית בתוך המצודה. מרכיב נוסף בזיהוי המקום כליתוסטרוטוס היו החריתות שניתן לראות על אבני הרצפה, שאחת מהן כוללת ציור סכימטי של כתר ולידו האות היוונית ביתא. אחיות המסדר סברו שאות זו רומזת למונח היווני "בזילאוס" (מלך), וכי זהו שרטוט של "משחק המלך" שבו נהגו הלגיונרים הרומאים לשחק, כפי שמשתקף גם מן הברית החדשה: "לקחו חיילי הנציב את ישוע לבית הממשל והקהילו אליו את כל הגדוד. הפשיטוהו והעטו עליו מעיל שני, ולאחר ששרגו עטרת קוצים שמו אותה על ראשו... וכרעו לפניו כשהם מתלוצצים בו ואומרים: "שלום לך מלך היהודים!" " (מתי כז, כז-ל). בחפירות אף נתגלו קוביות עצם ששימשו למשחק.

אולם בעקבות החפירות החדשות שנערכו במקום בשנות ה-80 השתנתה הבנת האתר. הרצפה המונחת על קמרונות מימי אדריאנוס היא מאוחרת לימיו של ישוע, ולכן זיהויה כליתוסטרוטוס אינה נכון. בנוסף, הרצפה לא היתה חלק ממצודת האנטוניה, כי הסתבר ששטחה של המצודה קטן יותר ואינו כולל את שטח המנזר של היום. המסקנה היא שהרצפה היתה חלק מרחבה גדולה, מעין כיכר שוק (פורום) שנבנתה ע"י אדריאנוס באיליה קפיטולינה. הנזירות מקבלות את קביעת המחקר הארכיאולוגי המאחר את זמנה של הרצפה, אולם לא רואות בכך סתירה למסורת שהן מאמינות בה. לדעתן, אפשר להניח שרצפות הכיכר הונחו כאן ע"י אדריאנוס בשימוש משני, לאחר שנלקחו מתוך חורבות מצודת האנטוניה הסמוכה. לכן יכול להיות שישוע אכן דרך על המרצפות- אם כי לא במקומן החדש.

הכנסייה היא כנסיית מנזר מודרנית, ולא כנסיית הנצחה. הכנסייה משלבת בתוכה את הקשת. פעם חשבו שהקשת היא קשת האקה הומו, שמתחתיה עמד פוטיוס פילטוס והכריז על ישוע "זה האיש". הקשת שכאן איננה קשת ניצחון אלא קשת משולשת- קשת גבוהה שמשני צידיה קשתות קטנות יותר, מסוג הקשתות שרווחו מאד בעולם הרומי. ידוע שהיו 4 קשתות כאלו בירושלים: אחת כאן, שנייה בשער שכם, שלישית ליד הגולגותא ורביעית ליד כנסיית סן סטפנוס. שלוש מתוך ארבע הקשתות קשורות לפורומים- אחת בפורום שהיה ליד הגולגותא ומקדש אפרודיטה, אחת בכניסה לעיר ליד שער שכם, ונוספת מצפון לשער שכם.

הקשת שרואים בכנסייה כאן היא הקשת הקטנה והצפונית, והמשכה נמצא בחוץ ברחוב, מעבר לקיר. באומנה של הקשת בד"כ עשו גומחה שבה הניחו פסל מפואר, על פי רוב של הקיסר

 

קראו מאמרים על ירושלים הנוצרית - לחצו לקישור

כנסיית הקבר

וויא דולורוזה

כנסייה המשיח והנוכחות האנגלית בירושלים

כנסייה סקוטית והנצרות הסקוטית

קבר מרים - כולל סרט

הכנסייה והנצרות הסורית בירושלים

כנסייה ארמנית בירושלים

כנסייה ונצרות מרונית

כנסייה ונצרות קופטי

 

מאמרים על כנסיות בירושלים - לחצו לקישור

מנזר מר אליאס

אבינו שבשמים

דורמיציון

סנטה אנה

אלכסנדר נייבסקי

דומינוס פלוויוס

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics