לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

היסטוריה.

העיר חיפה היושבת על רכס הכרמל וסביבותיו הנה עיר חדשה יחסית לארץ ישראל, אולם האזור היה מיושב מאז שחר ההיסטוריה, בתקופות הקדומות היו אלו הערים שקמונה וצלמונה, שקמונה מתחת למערת אליהו וצלמונה ליד הצק פוסט. ראש הכרמל היה אתר מקודש כבר מהתקופה המצרית, המצרים כינו את הר הכרמל – הר העוצמה. את העיר המודרנית הקים דהר אל עומאר במאה ה18, זאת הייתה עיר קטנה בת 20 דונם במקום בו נמצאת העיר התחתית של היום. במאה ה19 הגיעה שעתה הגדולה של חיפה, עם התיישבות הטמפלרים, ההקמה מחדש של המנזר הכרמליטי, וההתיישבות הציונית. כיום חיפה היא הן עיר מדע ותעשייה והן עיר גנים, בה חיים בשלום כמה דתות וקבוצות, והיא אף מרכז רוחני של חלק מהם. בחיפה יש ענף של הפלג הסופי באיסלאם הנקרא "האחמדיה". יש את המרכז העולמי של הבהאים, מרכז העולם של המסדר הנזירי של הכרמליטים, ומערת אליהו שהיא מקום קדוש ל3 הדתות. כמו כן יש בחיפה סניף מבוסס של הבונים החופשיים, ועוד קבוצות רוחניות רבות אחרות.


האחמדיה.

תנועת האחמדיה החלה בפנגב שבהודו על ידי מירזא גולאם אחמד, בסוף המאה ה19, שראה את עצמו כמשיח שנשלח לחדש את פני האיסלאם לקראת העידן החדש העתיד לבוא. עידן שבו כל העולם ייהפך להיות מוסלמי. שינוי זה יקרה בדרך של סובלנות ואהבה ולא על ידי מלחמה.

בקרב האיסלאם קמו במהלך הדורות תנועות מיסטיות רבות הקשורות רובם ככולם לפלגים הצופיים שנתנו פרשנות אחרת לקוראן מהפרשנות הרגילה. המאבק של הג'יהאד פורש בתנועות אלו כמאבק פנימי להתגבר על היצר. ההתגברות על היצר קשורה למבנה המשולש של האדם: הנשמה האנושית נתפשת כבעלת 3 "טבעים": טבע חייתי, טבע אנושי, וטבע מלאכי. והמאבק של האדם בחיים הוא להתגבר על הטבע החייתי בעזרת הטבע האנושי בכדי להגיע למהות האמיתית שלו שהיא הטבע המלאכי. זהו הג'יהאד האמיתי. את התורה הזאת מוצאים האחמדים בפסוקים שונים בקוראן, שלפי טענתם איננו מובן נכון על ידי רוב האנשים. לשם הבנה טובה יותר של הקוראן הם תירגמו אותו למעל 70 שפות. וכך, ניתן למצוא בקומת הקרקע שמתחת למסגד תצוגה של ספרי קוראן בכל מיני שפות, וביניהם אף ספרי קוראן בסינית, הודית, עברית, ואפילו... לא תאמינו... באידיש!

אנשי הכפר כבביר היו פועלים בנמל חיפה בתחילת תקופת המנדט והשתייכו לפלג השאזלי של תנועת המיסטיקה הצופית שמרכזו היה, ועדיין הנו, בעכו. יום אחד הגיע לנמל שליח מהודו ועמו ה"בשורה" שהמשיח המוסלמי כבר הגיע, קוראים לו אחמד, והוא הופיע בהודו (מכאן השם אחמדים). אנשי כבביר קיבלו עליהם את האמונה החדשה. אחמד הטיף לדת חדשה שתקבל בזרועות פתוחות גם את היהודים, ההינדים והנוצרים, ושבה דרכי השכנוע והנועם יחליפו את דרכי המלחמה. דת שתבוסס על צדק ושלום.

במסגד מחמוד בכבביר ישנם 2 מינרטים, בניגוד למסגדים רגילים שבהם יש רק אחד. שני הצריחים שבמסגד מסמלים האחד את מוחמד, והשני את אחמד. בכניסה למסגד ישנה כתובת בערבית האומרת: "כל מי שישהה כאן בטוח יהיה". ואכן המסגד משרה אווירה שלווה, הוא בנוי בצורת מתומן בעל כיפה גבוהה שאור רב בוקע מחלונות כיפתו, בצד דרום "מחרב" ומלבד זאת שטיחים פרושים מקיר לקיר והבניין כולו משרה אווירה פשוטה צנועה ומהודרת כאחד.

באופן כללי אדריכלות מסגדים מבוססת על 2 מוטיבים: האחד הוא האור שמבוטא בחלונות הכיפה ובמנורה הגדולה המשתלשלת במרכז, והשני הוא האדמה שמודגשת על ידי העדר ספסלים ושולחנות. המסגד מחבר את האור של האלוהים עם האדמה, כשם שהמוסלמי בתפילתו מחבר את העמידה הזקופה המופנית כלפי השמיים עם ההשתחוות הנושקת לאדמה.

מתחת למסגד מרכז ביקורים ומוזיאון תולדות העדה של האחמדים, שם יש תצוגה נאה של קורותיהם, אמונתם, ואוסף מרשים של ספרים, גם בעברית, שחלקם הם מחלקים לכל דורש.

 


 

נחל שיח והכרמליטים.

ממסגד האחמדים ניתן להמשיך ברגל לאחת מפינות החמד של העיר חיפה. שלט ממול למסגד מפנה אותנו לנחל. יורדים בתוך הגינה הציבורית שבמקום, ופונים שמאלה מתחת לבתים של השכונה בשביל תלול הצופה אל נוף מדהים המוביל אותנו לעמקי הנחל.

בשנת 1204, בעקבות חלום שהיה לנזיר בשם ברתולד, התיישבו במערות שבנחל כמה נזירים, הם ניסו להתקשר לרוחו של אליהו ולבית ספר של נבואה שהם האמינו שהיה במקום לאחריו. לאחר כמה שנים, בעזרתו של דמות אגדתית בשם אלברטוס - ארכיבישוף ירושלים, הם הקימו מסדר שנקרא המסדר הכרמליטי, שהיום הוא אחד ממסדרי הנזירים הגדולים בעולם וקשור אליו גם מסדר של נזירות כרמליטיות. הסמל של הכרמילטים, למרבה הפלא, הוא לא אחר מאשר המגן דוד, והצבעים שהם לובשים הם שחור ולבן, זכר לגלימה של אליהו שנחרכה באש כשעלה בסערה לשמיים, ושאותה זרק לאלישע, מעביר לו בזאת את רוח הנבואה. הכרמליטים מאמינים שהם ממשיכי דרכו של אליהו, ושבית ספר הנבואה שלו התקיים עד זמנם. במסגרת זו הם פיתחו את אומנות המדיטציה וההתבוננות הפנימית, וכמה מגדולי המיסטיקנים הנוצרים באו משורותיהם. 2 המפורסמים ביותר הם תרזה מאוויליה – שחידשה את מסדר הנזירות הכרמליתיות במאה ה16 בספרד. ויוחנן של הצלב. יוחנן כתב ספר הדרכה להולך בדרך המיסטית הנקרא "העלייה על הר כרמל", ובו מתוארים השלבים השונים בדרך והקשיים שעל ההלך להתמודד אתם. תרזה כתבה שירה יפהפייה שמשמשת השראה לנזירים ולנזירות ולאנשים רבים אחרים עד היום.

כשיורדים לנחל מתחילים להבין למה תרזה התכוונה. ראשית דבר לכל אורך הירידה ישנם שיחים יפהפיים שמזהירים בצבעי צהוב ירוק, אלו שיחי חלבלוב השיח. הנחל הוא המקום היחיד שבו גדל השיח בארץ, ועל שמו קרוי הנחל – נחל שיח. השיחים יפהפיים, אבל זהירות לא לקטוף, החלב שלהם רעיל וזה גם צמח מוגן. כשמגיעים לתחתית הנחל, מתגלים לפנינו חורבות מרשימות, אלו הם שרידי הכנסייה הראשונה של הכרמליטים מהתקופה הצלבנית! הנזירים גרו במערות שנראות בצוקים שמסביב, הוגים ומתפללים יומם ולילה, קולעים סלים לפרנסתם.

מאחורי החורבות, בהמשך הנחל נגלה מעיין מקסים ששופע מים כל השנה לתוך בריכה עם דגי זהב. זהו לפי המסורת הנוצרית מעיין אליהו ובמערה שלידה הוא התגורר. מסיבה זו בחרו הכרמליטים להתגורר בנחל. במקום זה כבר לא רואים ולא שומעים את העיר. אנחנו מוסתרים על ידי צמחיית בראשית וצוקים תלולים, ונדמה שהאלוהים של הכרמליטים, תרזה, אליהו, מי שתרצו.. לרגע נוכח.

 

הערצת מרים ומסדרי הנזירות.

כשעלתה העננה הקטנה מהים לכיוון הכרמל, לאחר הקרב בין אליהו לנביאי הבעל, ראה בה אליהו את דמותה של מריה. הוא הבין שכשם שהעננה הקטנה הזו תיהפך לענן גדול שישקה את הארץ וישים קץ לשרב, כך מריה תביא את ישוע שישים קץ למצב החטא של האדם וישקה בגשמי הברכה האלוהית והחסד את הארץ. הכרמליטים כבר מתחילת דרכם ראו את עצמם כהולכים בדרכה של הבתולה, אך הליכה זו עברה התפתחות במשך השנים, בתחילה היא לבשה אופי של הערצת מריה כפטרון המסדר, אחר כך הערצתה כאם, ולבסוף, עם התפתחות מסדרי הנשים, הערצתה כאחות לדרך.

במסגרת המסדר הכרמליטי התפתחו גם מסדרי נשים, ולהם מנזר לא רחוק מסטלה מאריס. הנזירות יכולות להיות נזירות מ2 סוגים: סוג אחד הוא של נזירות שחיות במנזרים, ובחרו בדרך השתיקה והמדיטציה. מנזר מהסוג הזה נמצא, כאמור, לא רחוק מסטלה מאריס, ברחוב הראשי של הכרמל. לנזירות מהסוג הזה אסור לצאת מחוץ לגבולות המנזר.

הסוג השני של נזירות הוא נזירות שנותנות שירות לחברה בנוסף להיותם נזירות, בית נזירות כרמליטי כזה נמצא בעוספייה ומשרת את הקהילה הנוצרית המקומית.

 

סטלה מאריס.

המקום הקדוש ביותר בכרמל היה תמיד הראש שלו, כשם שהראש שלנו הוא מקום האלוהים (יש כאלו שיגידו הלב). ואכן בראש הכרמל היה כבר מני קדם מקדש לאל "בעל" הכנעני שהחליף אותו בתקופה הרומאית מקדש ליופיטר. כיום נמצאת שם מערת אליהו שקדושה ליהודים ולמוסלמים, ומעליה, על ההר, מגדלור ומולו כנסיית סטלה מאריס, שהיא מהכנסיות היפות בארץ, וכנסיית האם – מרכז העולם של הכרמליטים. לשם באופן טבעי המשכנו לאחר הביקור בנחל שיח. העתיקות שהתגלו בנחל שיח נמצאים במוזיאון קטן הנמצא בכניסה לכנסייה. בחדר הכניסה עצמו יש כוכב הגדול על הרצפה המסמל את מרכז היקום, אם לא מצאתם אותו עד כה, אז דעו שהוא בחיפה.

מייד בכניסה מצד שמאל ישנו פתח שכתוב עליו private , שם בדרך כלל יושב נזיר בקשו ממנו לראות את החלקים האחרים של הבניין, לרוב הוא ישמח לשתף פעולה. מייד לאחר הכניסה לחלק הפרטי נמצא אולם התלבושות, ארונות ענקיים עם גלימות משונות בצבעים רבים ובהם סמלים אזוטריים, ביניהם מצאנו גם את הסמל של המשולש ובתוכו השם המפורש – יהוה בעברית. בהמשך הדרך, מאחורי האפסיס של הכנסייה הפתוחה לקהל, ישנו אולם המקהלה של הנזירים, כנסייה נוספת נסתרת, סגורה לקהל, שבה נפגשים הנזירים כל בוקר ב5 בבוקר לשיר שירי דת. מקום זה נקרא "קורו". בדרך לשם, אם תזכו, תוכלו לראות את חדר הגולגלות, שם נמצאים גולגלותיהם של נזירי המנזר שמתו. זה נמצא מאחורי המזבח של הכנסייה הראשית, היזהרו שמרוב בהלה לא תמשכו בחבל שמשתלשל מהתקרה, מכיוון שזה יפעיל את הפעמון שמעליכם ובהלתכם תגבר. בהרבה כנסיות יש גולגלות ליד המזבח והסיבה היא שלפי האמונה הנוצרית עצמות האדם ממשיכות להחזיק את הקדושה שהייתה בו במהלך חייו.

גם ביקור בכנסייה הרשמית הוא מעניין, בתוכה ישנה מערה שבה, לפי המסורת, התבודד אליהו הנביא ולימד נבואה את תלמידיו. מעל המערה האפסיס המרכזי ובו פסל. זה הוא אחד הפסלים המפורסמים של הכרמליטים שהובא לכאן מרומא, פיסלה של מריה האוחזת בידה את ישו התינוק, על גלימתה התכולה קבועים מספר סמלים וקמיעות כמו הפנטגרם – הכוכב המחומש, הקשור בהגנה מפני עין הרע – הייעוד המקורי המיוחס לפסל. הכחול של מריה אמור להגן על הנזירים והנזירות של המסדר מפני מדוחי השטן.

מלפני הבניין רחבה ובה פירמידה קטנה. זאת מצבת זיכרון לחיילים צרפתיים שנפלו במסע נפוליון לכיבוש עכו לפני 200 שנה. נפוליון השתמש בבניין בתור בית חולים לחיילים שנפצעו במערכה על עכו. הפירמידה הנה מצבת זיכרון לאלו מביניהם שמתו במקום.

הכרמליטים הינם מסדר בינלאומי של נזירים יחפנים שהוא אחד מ4 מסדרי הנזירים הקבצנים הגדולים בעולם. הם קשורים לכנסיה הקתולית, כ40.000 נזירים ונזירות נמנים עם המסדר ברחבי העולם.


 

הקפלה של האב פרוספר:

ליד כנסיית סטלה מאריס ישנה מרפסת נוף שממנה יורד הרכבל, מצידי המרפסת יורד שביל הולכי רגל, משער ברזל, כמעט לא נראה בעיקול הראשון של השביל, יוצא שביל עפר המוביל לקפלה של האב פרוספר, הנמצאת באמצע מדרון ראש הכרמל.

הראשון שהחזיר את הכרמליטים לחיפה היה האב פרוספר. לפרוספר היה תפקיד חשוב בשליחויות של הכנסייה הקתולית במזרח התיכון, ביניהם באלפו בסוריה, בבצרה בעיראק, באיראן, ועוד.. בשנת 1631 האמיר טורביי, ששלט באותה תקופה בסוריה ובארץ ישראל, נותן לפרוספר רשיון להקים מנזר על הכרמל, האישור הוא על הקמת מנזר במערת אליהו. רצונו של פרוספר להקים מנזר במערה נתקל בהתנגדות של דרווישים מקומיים שישבו במקום, והוא מקים לבסוף את המנזר ב3 מערות שהם כמה עשרות מטר מעל המקום. שם היו הכרמליטים במשך 130 שנה, עד שבשנת 1763 החריב שליט הגליל דהר אל עומאר את המקום, וכן אתר של כנסייה אורתודוקסית על ראש הכרמל. לאחר כמה שנים ניתן רשיון לכרמליטים לבנות את כנסייתם מחדש, הם בונים אותה בראש הכרמל על אתר הכנסייה האורתודוקסית. כנסייה זו נחרבת לאחר מסע נפוליון לישראל, אך נבנת מחדש כמה עשרות שנים אחר כך, והיא זאת שעומדת עד היום. אל הקפלה של האב פרוספר יורדים


הגיאוגרפיה המיוחדת של מפרץ חיפה:

אין ספק שהקו הבולט ביותר, כיום, בנוף של חיפה הוא קו הגנים הבהאים המתחילים לרגלי הכרמל ומגיעים לראשו, קו זה ממשיך לאורך השדרה המרכזית של שכונת הטמפלרים. אם נמשיך את הקו הזה אל הים ומשם אל מעבר למפרץ, נגלה דברים מאד מעניינים: הקו חוזר אל היבשה, פחות או יותר, צפונית מעט לעכו. מקום שם נמצאים הגנים הבהאים של עכו, החשובים יותר לבהאים מבחינת קדושה, מכיוון ששם קבור מייסד הדת הבהאית הבהא אוללה.

הבהאים מתפללים כשפניהם לכיוון עכו, בחיפה קבור רק המבשר של הדת, השער, ה"בב", זאת אומרת שחיפה היא בעצם ה"שער" לעכו, וכל חשיבותם של הגנים והמקדש היא שהם מראים את הכיוון הנכון. ישנו כאן קו אנרגטי, שהבהאים, אולי באופן תת מודע, עלו עליו, קו המחבר צד אחד של המפרץ עם הצד השני, את ראש הכרמל עם עכו. אך האם רק הבהאים התקשרו לקו זה?

כפי שהזכרנו קודם, גם הרחוב הראשי של מושבת הטמפלרים מראה לכיוונה של עכו, והוא מהווה למעשה המשך לקו של הגנים. וכאן המקום אולי להגיד שהבחירה של הבהאים במקום המקדש בחיפה נבעה מכך שהבהא אוללה שחי ומת בעכו, נהג לבוא לכרמל למקום המקדש, לחנות שם בסמוך לשכונת הטמפלרים שאתם הוא היה בקשרים טובים, לחנות שם למשך כמה שבועות עם פמלייתו, באוהלים, ושם, בחיפה היו לו חזיונות על העתיד לקרות בארץ ובעולם בעוד הרבה שנים, בדיוק כמו שהיו להרצל בספרו "אלטנוילנד".

ומדוע שהרחוב הטמפלרי יראה לעכו?

הטמפלרים הם קבוצה נוצרית גרמנית שהתיישבה בישראל במאה ה19 ובשבילם הקהילה הייתה ה"מקדש" – הטמפל. לפחות בשמם הם מתייחסים למסדר האבירי הגדול ביותר והמפורסם ביותר שהיה אי פעם בעולם, הלא הוא המסדר הטמפלרי, שמרכזו הייה בעכו במשך שנים רבות. לא מקרה הוא שמושבתם מצביעה לכיוונה של עכו. עכו היא ההיסטוריה, הישן, ואילו חיפה היא החדש.


הבשורה על הכרמל.

יום אחד כשהבהא אוללה – מייסד הדת הבהאית היה בחיפה הוא עמד ליד עץ ברוש בודד בחצי מורד הכרמל, הצביע על סלע לידו ואמר לבנו הבכור שבמקום זה עליו להקים את המאוזוליאום שיכיל את השרידים של הבב (זה שבישר על בואו). שרידים שנשמרו בסתר והועברו ממקום מחבוא אחד לאחר משנת 1850. ולכן הוקם המקדש הבהאי במקום, מקדש שהוא כיום סימן ההיכר של חיפה.

במסגרת ביקורו בחיפה ביקר הבהא גם במערת אליהו, ושם גילה - כתב טבלה הנקראת טבלת הכרמל.

"קרא לציון, הו כרמל, ובשר את הבשורה השמחה, שזה אשר היה נחבא מעיניים אנושיות הגיע! השלטון כולל הכל שלו נמצא, הזוהר הכולל הכל שלו התגלה. היזהר פן תהסס או תתמהמה, מהר והקף את העיר של האלוהים שירדה מהשמיים, הכעבה השמימית שסובבה בהערצה את בחיר אלוהים, הטהור בלבו, והחברה של המלאכים המרוממים. הו, כמה חיכיתי לבשר לכל מקום על פני האדמה, ולהביא לכל אחת מהערים, את הבשורות המשמחות של ההתגלות הזו – התגלות שאליה נמשך הלב של סיני, ושבשמה הסנה הבוער קורא: "לאלוהים, אדון האדונים, שייכים הממלכות של הארץ ושל השמים". באמת זה הוא היום שבו גם האדמה וגם הים שמחים למשמע הודעה זו, היום שנועד למען אותם דברים שאלוהים, דרך העושר שנמצא מעבר ללב והשכל האנושי, הועיד להתגלות. לא יעבור זמן רב עד שאלוהים יעביר את ארון בריתו מעליך, ויקומם את האנשים של הבהא שהוזכרו בספר השמות

 

לחצו לקריאה על אתרים באזור המרכז

קיסריה

סידני עלי

לטרון

מראשה ובית גוברין

תל גזר

רמלה

לוד

תל לכיש

חיפה הרוחנית

אליהו במוחרקה

אום אל פחם

מגידו

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics