לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

חצור העתיקה, אם כל ממלכות.

אם אפשר להגיד על מגידו הקדומה שהייתה תחת השפעה מצרית, הרי שעל חצור הקדומה ניתן, אולי, להגיד שהייתה תחת השפעה מסופוטמית.

חצור הייתה העיר הגדולה ביותר בישראל בתקופת הברונזה התיכונה (לפני 4000 שנה) וכנראה גם הקדומה. היא הייתה עיר בשטח 780 דונם, המוקפת סוללות עפר ענקיות שאת שרידיהם ניתן לראות גם היום, בנוסף לשטח זה היה שטח נוסף של 60 דונם שהיווה את חצור העליונה. לשם השוואה: ערים עתיקות אחרות בישראל שטחם לא עלה על 100- 200 דונם, השוואה נוספת היא שהעיר העתיקה בירושלים של היום שטחה הוא בסביבות 1000 דונם, וזה גם היה השטח המקסימלי של ערים גדולות בתקופת הברונזה כדוגמת מארי, גבל, אוגרית, ועוד... זאת אומרת שחצור הייתה חלק ממערך הממלכות השמיות המערביות שהתפתח בעולם העתיק לפני קצת פחות מ4000 שנה, בערך.

ב2000 לפני הספירה, בזמנו של חמורבי מלך בבל, היו ממלכות שפרחו והתבססו על ערים כגון מארי, גבל, אוגרית, וכד'... וחצור לא נפלה מהערים הללו. סביר להניח שהיא שלטה על חלק נכבד מארץ ישראל, או לפחות הגליל, אלא שקשה לדעת פרטים כאלו במדויק כיום. מכל מקום חצור נזכרת כשווה בין שווים במכתבי הממלכות השמיות המערביות של אותה תקופה, באותו מעמד כמו בבל, כרכמיש, ואחרים.

כך או כך, חצור הייתה עיר גדולה שתרבותה נשענה כנראה על התרבות המסופוטמית המערבית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בממלכות השמיות שקמו באותו אזור באותה תקופה, ודבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בפולחן שהונהג בחצור. אם במצרים עבדו את השמש, הרי שבמסופוטמיה האל הראשי היה אל הירח. בהתחלה קראו לו בשמות אחדים, ובתקופת הברונזה התיכונה הוא נקרא "סין" וסמלו היה חצי הסהר. את האל סין זיהו על פני האדמה בתצורת נוף היוצרת חצי סהר בין 2 פסגות הרים, כך היה כנראה בהר כרכום שבנגב, וכך היה גם במקומות אחרים. בכל מקום שבו נראו 2 הרים בולטים וביניהם אוכף בצורת חצי סהר, שם היה מקום מקודש לסין. כשם שהר בעל צורה משולשת, צורת פירמידה, קודש לאל השמש.

 

האל סין

במגידו, במת הפולחן העגולה, לפי קמפינסקי, פונה אל קרן הכרמל, הר שקודש כבר מימי קדם לאל בעל הדד. אל זה היה דמות אל השמש, הגיבור הכנעני הקדום. לפי דעתי המקדש הראשי של חצור והבמה שלידו, שבמרומי התל של העיר העליונה של חצור, מקדש שמזוהה בטעות לעיתים כארמון, מקדש זה מכוון אל שקע שבין הר כנען וההר שמצפון לו, שקע שנראה בצורת חצי סהר. לפי עניות דעתי זה הוכחה לכך שהיה זה מקדש שהוקדש לאל הירח – סין. תוואי הנוף נראה בצורה כה בולטת ממקום המקדש, עד שההשערה הזו זועקת לשמים, מה גם שבצד ההפוך – ברמת הגולן, אל מול הקער של סין בגליל, יש קער נוסף, פחות בולט, שנוצר בין 2 תלים על הגולן. ואכן בחפירות בחצור נמצאו צלמיות של אל הירח סין, וברור שהיו שם מקדשים לכבודו.

 

הפולחן בחצור

אחד הדברים שהבבלים הביאו לעולם היה את אומנויות הניחוש, האסטרולוגיה, הסתכלות בכוכבים, וכמו גם ההסתכלות בכבד של בעלי חיים שהוקרבו קרבן כדרך לחזות את העתיד. הפולחן הזה היה נפוץ גם בחצור, על הבמות הקריבו חיות והסתכלו בכבדיהם, ובכדי לעשות זאת בצורה טובה, נכתבו על גבי חרסים בצורת כבד המשמעות של הסימנים השונים המופיעים על הכבד, חרסים אלו נמצאו בחפירות והם מופיעים במוזיאון של חצור.

אומנויות הניחוש עברו ממסופוטמיה ליוון ומשם לאימפריה הרומית, והיו מרכיב עיקרי בפולחן הרומי, במיוחד ההסתכלות בכבד.

אמצעי פולחן נוסף שמופיע בצורה בולטת בחצור הוא הפולחן של האבנים העומדות. במקומות שונים ברחבי העיר העליונה ישנם מצבורים של אבנים מיוחדות עומדות, לא גדולות במיוחד, אך בעלי צורה מיוחדת, טבעית, ולעיתים גם צבעים שונים. אבנים אלו הם מקומות פולחן ואמצעי פולחן לאלים, וגם הם מזכירים, משום מה, את מעגלי האבנים ומצבורי האבנים העומדים בהר כרכום שבנגב, מצבורים שמתוארכים לאותה תקופה (גם בתל דן מופיעים אותם אבנים, אלא שבצורה אחרת: בצורה של מצבור של 5 אבנים על גבי במה קטנה).

במוזיאון בחצור מופיעים בנוסף לאבנים העומדות גם אבן מרובעת מסותתת ועליה סמלו של בעל הדד. בעל הדד קשור לשמש. אין זאת כי אם אבן זו היא מתקופה מאוחרת יותר, שבה התפשט פולחנו של בעל הדד על פני כל הארץ וגם לחצור הגיע, אז סיתתו את האבנים וסיתתו גם פסלים, מכיוון שהפולחן נשא אופי מעט אחר.

 

ומה בין אל הירח ואל השמש? מה בין דת שהאמינה בשמש, לבין זו שהאמינה בירח?

לשם הבנה של זה נתעמק, תחילה, יותר במשמעויות של אל הירח, וזאת בהקשר למאמר שהופיע באתר של פרופסור ענתי לגבי הר כרכום: בהר כרכום מופיעים קרני יעלים רבות המסמלים את אל הירח. היעל מופיע פעמים רבות ביחד עם סימן של עקבות רגליים המסמלות קודש או תפילה (מזכיר את "של נעלייך מעל רגלייך"). לעיתים מופיעים קרני היעל עם מזבחות אבן ועליהם סימני גביעים. אל הירח היה מקודש לשבטים הערביים הקדומים, וביניהם גם למדיינים.

מרכז פולחן אל הירח - סין במסופוטמיה היה באור ובחרן, הוא מתואר כאיש זקן עם זקן ארוך בצבע לפיז לזולי (תכלת וזהב), לעיתים הוא לובש טורבן, והוא האל הראשי בשלישייה של אלים הכוללת גם את שמש- השמש, ואישתר, הלא היא וונוס.

לעיתים אישתר ושמש מתוארים כילדיו של סין, מה שאומר שהאור מקורו בלילה, בחושך. כל לילה עולה האל סין על מרכבתו, הנראית כמו חצי סהר, ומשייט על פני הרקיע, לעיתים מתואר חצי הסהר כנשקו של סין, אלא שיום אחד חצי הסהר התחלף בירח המלא שמתואר ככתרו של סין. השינויים הללו במצב הירח נתנו לסין הילה של מסתורין, מסיבה זו הוא נחשב ל"זה שאת ליבו העמוק אף אל לא יכול לחדור". סין מלא בחוכמה, בסוף כל חודש האלים באים להיוועץ אתו והוא מחליט בשבילם. אשתו היא ננגל, הגברת הגדולה, הוא גם אב לנוסקו, אל האש.

בעיר חרן סין הוא האל הראשי ותפקידו כה חשוב עד שהוא משמש עד לחוזים בינלאומיים. המקדש שלו משופץ על ידי האשורים והבבלים בזמנם. פולחן סין כולל את א הול הול - מקדש השמחה, ושורה של מקדשים בעלי צבע וצורה ייחודיים המוקדשים, כל אחד מהם, לכל אחד מ7 הכוכבים הנעים בשמים, שהם שליחים של האל הקוסמי. לכוכבים אלו מוקרבים קורבנות.

השם של סין בהופעתו כירח המלא הוא "ננה" ופירושו: המאיר. סין רוכב על פר מכונף, סמלו חצובה משולשת.

אומרים שאל הירח הוא אלם של הנוודים, הוא מגן עליהם ומכוון דרכם בלילה, בעוד שאל השמש הוא אלם של החקלאים. אל הירח במקרה זה הוצג למסופוטמיה על ידי השבטים השמים הנודדים שפלשו אליה לפני 4000 שנה. לאל הירח, במקרה זה, נתלוו באופן טבעי לימוד של תנועת גרמי השמיים בלילה. אל הירח היה קשור, לכן, ללוח השנה ולאסטרולוגיה. החוכמה הקשורה לאל סין קשורה, לכן, לאסטרולוגיה ולמדעי הניחוש.

המיתולוגיה המסופוטמית מספרת שהוריו של סין הם אנליל, אל האוויר, ונינליל, אלת החיטה. אנליל הורחק על ידי מועצת האלים וצווה לחיות בשאול. כשנינליל הבינה שהיא בהריון, היא החליטה ללכת בעקבות אנליל לעולם המתים בכדי שיוכל להיות עד להולדת בנו. הם נתנו את 3 ילדיהם הבאים לאלים בכדי שסין יוכל לעלות לשמיים להאיר את שמי הלילה.

אל הירח הוא אלם של הנוודים, של הנבטים ושל הערבים. אומרים שהאל המוסלמי אללה הוא גלגולו של אל הירח. גם אברהם יצא מחרן שהייתה מרכז של פולחן הירח. בממלכה הכשדית הקדומה היו 2 מרכזי פולחן, אור בדרום, שם עבדו את הירח בצורתו המלאה, של ננה, וחרן בצפון שם עבדו את הירח בצורתו החסרה של סין.

הירח קשור למסתורין, לניחוש, למחזוריות של הזמן, לכוח הרגש והאינטואיציה, בניגוד לשמש הקשורה להגיון, למודעות, לאמת אובייקטיבית, לחוקיות קבועה. הירח זורם, משתנה, עגול, רך, נשי, קשור לטבע, למים. השמש קשורה ליסוד האש, לזהב. הירח קשור למתכת הכסף.

 

קדש.

בקדש יש את המקדש הרומי השמור בארץ, ממוקמת מעל עמק החולה, בדרך לצור, הייתה קדש מרכז פולחן רומי שזוהה עם הרקולס, יופיטר והקיסר, המקדש נבנה פונה מזרחה לקבל את קרני השמש העולות והוא מהמאה השניה לספירה, לפניכם מאמר של וויטרויוס אדריכל המדינה הרומית, על אדריכלות מקדשים.

 

אדריכלות האלים של וויטרוביוס

"...מבנים היפתרליים הפתוחים לשמים, נבנים לכבודם של יופיטר של הברק, השמים, השמש או הירח: שכן הופעתם או ביטוים של אלים אלה מתגלים לנגד עינינו בשמים הבהירים. 

מקדשי מינרווה, מראס והרקולס יהיו דוריים, שכן מפאת עצמתם של אלים אלה – עידון כלל איננו מתאים לבתיהם. 

במקדשים הנבנים לוונוס, לפלורה, לפרוסרפינה, למעיינות ולנימפות, יימצא האורדר הקורינתי כבעל משמעות מיוחדת מפני שאלה נחשבים אלים מעודנים וכך מתארו המאורך, פרחיו, עליו ולולייניו העיטוריים יוסיפו נוי במקום שהוא נחוץ. 

הקמתם של מקדשים מן האורדר היוני ליונו, דיאנה, בכחוס ויתר האלים מסוגם , יהיה מתוך התאמה למעמדם הבינוני, שכן בניינים אלה יהיו מיזוג נכון של הנוקשות של האורדר הדורי עם העידון הקורינתי. 

משמעות המילה אורדר: ..."אורדר" מעניק מידה מתאימה לכל אחד מאיבריה הנפרדים של היצירה והתאמה סימטרית לפרופורציות של כל השלמות. זוהי המתאימה של כמויות, המכונה ביוונית בשם פוסוטס. ובכן בכמויות הכוונה לבחירת מודולים מתוך איבריה הנפרדים של העבודה עצמה, ולהרכבת העבודה ממרכיבים בודדים אלה." 

"... ובאשר למקדשים, לאלה של האלים אשר תחת חסותם נמצאת העיר וגם עבור יופיטר יונו ומינרווה – יש להקצות את האתר הגבוה ביותר בעיר, ממנו נשקף המראה של מרב תחומי העיר. 

את מרקוריוס יש למקם בפורום או בדומה לאיסיס וסרפיס באמפוריום. 

אפולו ובכחוס  - ליד התיאטרון. 

הרקלס – בקרקס, וזאת בקהילות שאין בהן לא גימנסיון ולא אמפיתאטרון. 

מרס - מחוץ לעיר אך ליד מגרש האימונים, וכך גם וונוס, אך בקרבת הנמל. יתר על כן, ניתן למצוא בחיבוריהם המדעיים של החוזים האטרוסקים כי את דביריהם של ונוס, וולקן ומארס יש למקם מחוץ לחומות, על מנת שגברים צעירים ונשים נשואות לא יתרגלו בעיר לפיתויים הנובעים מפולחן ונוס, וכך יהיו בתים משוחררים מפחד שריפות העלולות להיגרם בעטיים של הטקסים הדתיים והקרבת קורבנות לוולקן. ובאשר למארס, כאשר אלוהות זו מתקדשת לה מחוץ לחומות, יביא הדבר לכך שאזרחי העיר לעולם לא ירימו יד איש על רעו..."

"....הפרופורציות המומלצות כל ידי וויטרוביוס לעמודים בפתחו של מקדש הם יחס של 1 ל2.5 בן רוחב העמוד למרחק בין העמודים, ויחס של 1 ל9.5 בן רוחב העמוד לגובהו, יחס זה נקרא "אוסטילוס". 

.....העמוד הדורי: גובה העמוד כולל הכותרת פי שישה מעוביו בבסיסו, וכך העמוד הדורי מציג את הפרופורציות, העוצמה והיופי של גוף הגבר – כף רגל אדם שישית מגובהו. לאחר מכן זה נהיה אחד לשבע. בעמוד הדורי 24 חריצים ישרים. 

העמוד היוני: מציג את חזותה הנאה של האישה: עוביו כשמינית מגובהו, לאחר זמן זה נהיה אחד לתשע. ניכר במראהו התמיר, בתחתית בסיס שהוא כמעין נעל, בכותרת לוליינים שנראים כתלתלים מסורקים התלויים מימין ומשמאל, את החזית מעטרים עם קימטיון ומקלעות צמחים דמוי שיער, ואילו את חריצי העמודים חרצו במורד כל גזע עמוד והם נראים כקפלי גלימות של מטרונות. את העמוד היוני המציאו כשהקימו מקדש לדיאנה.

העמוד הדורי מסמל יופי גברי ערום ולא מעוטר, העמוד היוני מסמל את העידון הנשי המעוטר. 

סוג העמוד השלישי הוא העמוד הקורינתי והוא מתאר דקות גזרתה של נערה בתולה. מופיע בו צמח האקנטוס שבו 3 שורות של עלעלים. גובה הכותרת ובכלל זה האבקסוס – החלק העליון שלה -  כרוחב העמוד בבסיסו.

 

קראו על האתרים הבאים בגליל העליון -לחצו לקישור

צפת בירת הגליל העליון

גוש חלב

הר מיירון וקבר רבי שמעון בר יוחאי

פקיעין

חורפייש

חצור וקדש

בור יוסף ליד עמיעד

מונפורט, מעיליא ויחיעם מצודות אבירים


 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics