לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הוספיטלרים

המסדר ההוספיטלרי לוקח את שמו מהמילה "הוספיטל" – בית חולים באנגלית. ואכן, זה היה מסדר שבתחילת דרכו, וגם כיום, שם לו למטרה את הטיפול בחולים.
עוד לפני תחילת מסעי הצלב, קבוצה של אבירים וסוחרים מכובדים ראתה בסבל החולים מבין עולי הרגל לירושלים, ועזבה באבירות רבה את כל שאר עיסוקיה, מקדישה עצמה לטיפול בחולים אלו ברוח החמלה הנוצרית והריפוי שמתחיל בישו.
הם הקימו בית חולים שהיה הראשון מסוגו בעולם בירושלים, והקדישו עצמם למאמץ זה. עשייה אבירית ללא צל של ספק, אלא שעם ייסוד המסדר הטמפלרי, כמה עשרות שנים אחר כך, ראו ההוספיטלרים כי טוב, והחליטו שלא די להם לטפל בפצועים, אלא עליהם להילחם גם כן (ואולי על ידי כך גם להיות פצועים בעצמם). החליטו ועשו.

המסדר ההוספיטלרי נהפך למסדר של נזירים לוחמים כשהוא שומר עדיין על עיסוקו הקודם של טיפול בפצועים, שחלק מהם הם פצעו בעצמם.
המסדר ההוספטלרי שם לו לעיקרון לטפל בכל פצוע שהוא, ויהיה זה גם מוסלמי או יהודי, או כל אחד אחר. הם היו מוכנים להקריב את הכל למען החולים שלהם, וידוע הסיפור על סלאח א דין שביקש לבדוק האם נכונות האגדות על המסדר מהולל זה, ולכן עשה את עצמו כחולה שהדבר היחיד שירפא אותו הוא סוסו של ראש המסדר ההוספיטלרי.

באותם ימים, חשוב לזכור, הסוס היה חשוב לאביר, יותר ממשפחתו וילדיו , מכיוון שיחדיו הם נלחמו בשדה הקרב ובו היו תלויים חייו. וכך, לאחר התייעצות ארוכה, החליטו ההוספטלרים שהסוס, אם צריך, יוקרב למען הצל את החולה המסתורי, שהתגלה כלא אחר מאשר סאלח א דין, שמיהר ושיבח אותם על אבירותם.
אולי בגלל סיבה זו נהג סלאח א דין באבירות במלחמותיו עם ההוספיטלרים.


ההוספיטלרים הפכו למסדר צבאי גדול, ובנו מצודות ברחבי הארץ. הם היו מומחים בבניית מבצרים, ורוב מבצרי החוץ של הארץ שייכים להם.
כמסדר צבאי, הפך המסדר מעין חיל הרפואה של הצבא הצלבני, ועסק בעיקר בעזרה לחולים ופצועים.
לאחר מפלת הצלבנים והגירוש מארץ ישראל נדד המסדר לקפריסין, ובשנת 1310 השתלט על האי רודוס והפך אותו לנחלתו הריבונית ובסיס לפעילות ימית נגד האיסלאם. ברודוס התעצב המסדר במתכונת של שבע-שמונה אחוות אבירים (שכונו "לשונות"), כשבכל אחת אבירים ממוצא לאומי שונה. כל אחת מהאחוות התגוררה בקסרקטין משלה ולכל אחת היה בשעת מלחמה תחום אחריות משלה. ראשי האחוות, שכונו "עמודים", היוו את מועצת המסדר, ועל פי המסורת לכל עמוד היה תפקיד קבוע.

העמוד של פרובנס היה המפקד הכללי והאחראי על האוצר, העמוד של איטליה היה מפקד הצי, העמוד הגרמני היה האחראי על הביצורים ועוד. המסדר הפך לכוח ימי משמעותי במזרח אגן הים התיכון והצליח לעמוד בפני התקפות של כוחות ממלוכיים ועותומאניים שעלו עליו במספריהם.


בשנת 1522 נכנעה רודוס בפני כוחותיו של סולימאן המפואר, ולאחר שמונה שנים של נדודים ברחבי אירופה חכר המסדר את האי מלטה מהמלך הספרדי, צארלס החמישי. כתשלום התחייבו האבירים לספק למלך מדי שנה בז ציידים מלטזי אחד (זהו מקור שם הספר והסרט "הבז ממלטה" שתורגם, בטעות, בעברית כ"נץ ממלטה"), ולהקצות חיל מצב להגנת העיר טריפולי שבלוב.

ההוספיטלרים עיצבו במלטה את סימן צלבם, המוכר בשם "צלב מלטזי" ולו שמונה חודים. שמונת החודים האלה סימלו לטענת אנשי המסדר את שמונת פסוקי דרשת ההר של ישוע, את שמונת הנדרים שנדר האביר ההוספיטלרי בנוסף לשלושת נדרי הנזיר - חיי אמת, אמונה כנה, כפרה על חטאים, ענווה וצניעות, אהבת הצדק, רחמנות, יושר והקרבה, ואת שמונה האחוות שמהן מורכב המסדר.

 

במלטה עמדו האבירים תחת לחץ של התקפות עותומאניות כבדות, שהגדולה שבהן הייתה בשנת 1565. לאור עמידת גבורה במצור התורכי, זכה המסדר לתהילה בכל רחבי אירופה. בשנת 1798 לא הצליחו אבירי המסדר לעמוד בפני צבא נפוליון בפלישתו לאי. הוא החרים את נכסי המסדר והאבירים יצאו לגלות. כיום המסדר, על סניפיו השונים, עוסק בפעילות רפואית בלבד.
בשייך גרח שבירושלים יש מרכז של המסדר ההוספטלרי, והם פעלו רבות בירושלים בתקופת המנדט במאבק כנגד מחלות העניים בקרב האוכלוסייה הערבית. סימלם הוא צלב לבן על רקע אדום, ולמעשה הצלב האדום של ימינו הוא ממשיכו של המסדר ההוספיטלרי.


 
טבטונים

מערב הגליל הוא גם ארץ הצלבנים, במיוחד ארצו של המסדר הטבטוני. המסדר הטבטוני נקרא על שם שבטים גרמניים קדומים, הוא טיפח את רוח הלחימה הגרמנית ונשען עליה, בחוגיו התפתחה עם הזמן תורת גזע, על עליונות האביר הגרמני, ועל הצורך להרחיב את גבולות גרמניה. שמו המלא של המסדר הטבטוני היה: "מסדר מריה הקדושה של הטבטונים".

הוא התחיל כמסדר של אבירים גרמניים ששילב בחוקתו את חוקתם של הטמפלרים ושל ההוספיטלרים, אך היו לו גם דברים ייחודיים משל עצמו. הטבטונים פרשו מהמסדר ההוספיטלרי על רקע בעיות של שפה ומנטליות וגם בעיות פוליטיות, והקימו מסדר משל עצמם כבר בתקופת ממלכת ירושלים הראשונה, באמצע סוף המאה ה12. המרכז שלהם היה ברובע היהודי בירושלים. אחרי כיבוש ירושלים על ידי סאלח א דין הועברו מנגנון המסדר ומרכזו לעכו, אלא ששם הסתכסכו עם הטמפלרים ועם ההוספיטלרים, ולכן עזבו את עכו, רכשו נחלות בגליל המערבי, והקימו שם את ממלכתם.


לפי ההיסטוריונים המסדר התחיל כבית חולים שדה לחיילים גרמניים בזמן המצור על עכו ב1191, לאחר מכן התפתח המסדר ואף היה להם מרכז בעכו כנראה ליד החומות של היום, בבית הקברות ממזרח. ב1230 כבר מועבר מרכז המסדר וחלק מהפעילות שלו לחו"ל, בתחילה למרכז אירופה, ואחר כך לפרוסיה וחופי הים הבלטי.
המסדר לא נתמך על ידי האפיפיור, אלא על ידי בית הקיסרות הגרמנית. הוא תמך בקיסר הגרמני פרידריך השני, גם כשזה נודה על ידי האפיפיור. המסדר עלה לגדולה ותפש עמדה חשובה בארץ, רק כאשר עמד בראשו המדינאי המפורסם הרמן פון זלצה, מתומכי הקיסר.

ב1226 הגיע למצרים פרדריך השני במסע צלב שבו ניהל משא ומתן עם המוסלמים, בעקבות כך התחזקה מאד עמדתו של מסדר הטבטונים. בזכות עליית קרנו של הקיסר הגרמני שהיה פטרונם, עלה בידם לרכוש נחלות בגליל המערבי. המסדר רכש שלושה מבצרים: מונפור, מעיליה וגדין – יחיעם, מידי הטמפלרים הצרפתים. לאחר תקופה קצרה הועבר מרכז המסדר למונפור, ושם היה המרכז האדמיניסטרטיבי והלימודי של המסדר בארץ.



לאחר מפלת הצלבנים בקרב על עכו, וכיבושה בשנת 1291, עזבו הטבטונים סופית את הארץ ועברו לחופי ליטא ופרוסיה, שם היה להם תפקיד חשוב ב300 השנים הבאות בניצור הפרוסים והליטאים. המסדר הטבטוני, שכבר משנותיו הראשונות היה מעורב בסכסוכים ובניסיונות להקים את "מדינת המסדר" בכל רחבי אירופה, עבר בשנת 1309 לעיר מרינבורג שבפרוסיה, שם היו לו נכסים רבים, והקים את היסודות למדינת פרוסיה. הם הקימו למעשה ממלכה עצמאית על חופי הים הבלטי, וקבעו את דמותה הצבאית של פרוסיה לעתיד. הקרבות והמלחמות שלהם באותה תקופה נחשבים לאכזריים ביותר בימי הביניים.

הצבע השחור בדגל הגרמני מקורו בצבעו של המסדר הטבטוני, והמונח טבטוני נשמר בשפה בכדי לציין משמעת וקשיחות צבאיים.
בימי הביניים לצבעים הייתה משמעות, האבירים האמינו בנוסף על הדת הנוצרית גם באסטרולוגיה וכל צבע יוחס לאחד מגרמי השמיים. הצבע השחור היה צבעו של שבתאי, כוכב הלכת האיטי ביותר בשמיים המסמל מוות ומגבלה. זמן השפעתו של שבתאי הינו שיא החורף והכוכב מסמל לכן קושי, אך גם התגברות על הקושי שמושגת בעזרת משמעת עצמית. הצבע השחור מסמל את אופיו של המסדר הטבטוני שהייה בעל משמעת צבאית נוקשה.
במשך 200 שנה הם היו הגורם הדומיננטי באזור הים הבלטי, ובנו שם מדינה טוטליטרית צבאית. את מורשתם זו הורישו, ביחד עם הצבע השחור לממלכה הפרוסית שבאה אחריהם, ומשם זה עבר לגרמניה. למעשה הטבטונים הם האבות הקדמונים של הצבאיות הגרמנית, כך שסימולו של השחור כמסמל מוות הגיע לידי ביטוי מפלצתי בגרמניה, הפוך ממסורת החיים והחמלה של הנצרות.

בשנת 1410 ספג המסדר מפלה בקרב טננברג מידי פולין וליטא ואיבד עקב כך חלק ניכר מאנשיו ונכסיו. עם השנים, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לחדשו כמסדר צבאי, הפך המסדר למסדר נזירים קטן שעסק בעיקר בעזרה לחולים ופצועים.
 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics