לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

טיטוס ה"רשע" כמודל מנהיגות.

במקורות היהודיים מצטיירת דמותו של טיטוס כרשע האולטימטיבי, הורס בית המקדש, שכעונש על חטאיו יתוש נכנס לאוזנו והציק לו עד מוות. עיון במקורות רומאיים מראה תמונה בדיוק הפוכה, טיטוס מצטייר כדמות מנהיגות אולטימטיבית. על נושא מודל המנהיגות של טיטוס כמקרה לימוד מנהיגות ידון מאמר זה, המתבסס על הספר "12 הקיסרים" של ליוויאס.

האימפריה הרומית חוותה במאה ה-1 לפני הספירה משבר מנהיגות קשה שנבע מאי התאמה של שיטת השלטון שלה לגודל האימפריה ולהתפתחויות שחלו בה במהלך הדורות. מהמאה ה-6 ועד המאה ה-1 לפני הספירה, במשך תקופה שעלתה על חמש מאות שנה, סלדו הרומאים מכל סוג של מנהיגות אוטוריטית כלשהי. הם נשבעו שלא יהיה להם מלך, אלא שלטון אצילים בצורה של רפובליקה. את הרפובליקה הנהיגו שני פרוקונסולים שהתחלפו כל שנה, כך שכוח המנהיגות לא יכל להיות מוחזק בידיו של איש זה או אחר.

המנהיגות של הממלכה הייתה למעשה בידי הסנט שהורכב בתחילה רק משכבות האצולה, אך לאחר מאבק מר וממושך זכו גם השכבות הנמוכות לייצוג בצורה כזו או אחרת. גם מוסדות אחרים של השלטון, מערכת המשפט והצבא, היו מבוססים על הסכמה עממית רחבה ועל שיתוף של שכבות האצולה בתחילה ואחר כך גם שאר העם. המנהיגות, אם הייתה, הייתה מנהיגות כריזמטית שנבעה מתוקף תכונות המנהיג וקבלת מנהיגותו מרצון על ידי כלל התושבים.

במאה ה-1 לפני הספירה התברר ששיטת מנהיגות זו לא עובדת. השלטון נהיה יותר מדי מפוזר, כשכל קבוצה מושכת לכיוון שלה, דבר שהוביל לאנרכיה ולמלחמות אזרחים. באותה תקופה חל שינוי בצבא והוא הפך להיות מצבא עם לצבא קבע, וזאת נוכח דרישות המלחמות הקשות. בצבא הקבע התפתחה מנהיגות קבועה שנשענת על סמכות – אוטוריטה. מנהיגות זו הציעה עצמה כאלטרנטיבה לכאוס של הרפובליקה. בסופו של דבר אחד הגנרלים – יוליוס קיסר תפש את השלטון בכוח וייסד סוג שלטון חדש ברומא, פירמידה ובראשה אדם בעל כוח כמעט לא מוגבל.

מטרת המבנה השלטוני החדש לא הייתה צבירת כוח כאידיאל בפני עצמו, אלא כמטרה להנהגת סדר במדינה ובחברה. את אידיאל השליט הטוב גילם בצורה הטובה ביותר ממשיכו של יוליוס קיסר – אוגוסטוס, שהנהיג את האימפריה במשך כמעט שישים שנה, והוביל אותה לתקופה של רווחה ושלום, שנבעה, בין השאר, ממנהיגותו ויציבות שלטונו.

השיטה של שליט אוטוריטי בראש מבנה פירמידה טמנה בחובה סכנות ומלכודות רבות, שבאו לידי ביטוי לאחר אוגוסטוס. בכדי שמנהיגות קיסרית תצליח צריך שהעומד בראש הפירמידה יהיה איש מופת שידע לנווט את האימפריה בצורה הנכונה. בכדי שמנהיגות קיסרית תצליח צריך שיהיו לה מנגנוני בקרה ואיזון ויהיה מי שיבקר את הקיסר ויוכל לתקן אותו במקרה שהוא טועה. בכדי שמנהיגות קיסרית תצליח צריך לקבוע מנגנון בחירה של הקיסר הבא, מנגנון שידע לבחור לתפקיד את האיש המתאים ביותר. כל התנאים הללו לא קויימו לאחר ימיו של אוגוסטוס. לשלטון אלו קיסרים תאבי בצע ושטופי זימה – טיביריוס, סדיסטים ואכזרים – קליגולה, רפי שכל – קלאודיוס, ולא שפויים – ניירון. חוסר מנגנוני פיקוח ובקרה נתן בידי הקיסרים כוח לא מוגבל שאותו הם ניצלו לצרכי עצמם במקום לצרכי האימפריה. האדישות של ההמון שנבעה מוויתור על השתתפות בשלטון גרמה לכך שהמנהיגות השלילית שהפגינו הקיסרים עברה לסדר היום. בסופו של דבר התנהגות הקיסרים הגיעה לשיאים שליליים בזמנו של ניירון, שהודח מתפקידו ווהוצא להורג. 

השינוי קרה לאחר שמצביא שנלחם בארץ ישראל  – אספסיאנוס, תפש את השלטון ברומא וניסה להחזיר למוסד הקיסרות את הערכים של צניעות אישית ונחישות ארגונית, ראיית התפקיד כשירות וכזכות ולא כרישיון להוללות, עידוד ביקורת בונה, ועוד... מי שהמשיך את דרכו אחריו היה בנו - טיטוס.

טיטוס כמודל מנהיגות.

ערך מנהיגות: בחירת האנשים הנכונים לתפקיד במקום העדפת מקורבים:

"לידידיו בחר באנשים, שגם הקיסרים שבאו אחריו השאירום במשרתם כנחוצים להם ולמדינה כאחד, ובראש ובראשונה השתמשו בשירותיהם. את ברניקה שלח מיד לאחר שנעשה קיסר מן העיר, למרות רצון שניהם. חדל לגמרי להטות חסד לאחדים מאהוביו היקרים לו ביותר..."

ערך מנהיגות: שירות לארגון:

"הוא היה הראשון שאישר בפקודה אחת ויחידה את כל מעשי קודמיו, ולא הרשה אפילו שיבקשום ממנו מחדש. אשר לשאר בקשות האנשים הפונים אליו, קבע לו לכלל שלא ישלח איש מעל פניו בלי לתת לו תקווה כל שהיא. אפילו כשהעירו לו סוכני ביתו, כי הוא מבטיח יותר משיש בידו לקיים, ענה להם: אין זה מן הראוי שאיש שראה את פני הקיסר יצא ממנו בעצבות. כאשר ניזכר פעם בשבתו אל השולחן, כי במשך כל אותו יום לא גמל חסד לאיש, הביע אותה אמרה הראויה לזיכרון ולשבח: חברים, אבד לי יום"!

ערך מנהיגות: דוגמא אישית, אכפתיות מאנשים.

"בימיו קרו מקרי אסון מעציבים אחדים, כגון התפרצות הר הווסוביוס בקאמפאניה, הבעירה ברומא שארכה שלושה ימים ושלושה לילות רצופים, ושוב מגפה, שאולי לא הייתה כדוגמתה במקום אחר. בכל האסונות הכבדים והמרובים האלה הוכיח טיטוס מלבד דאגת שליט גם אהדת אב שאין כדוגמתה, פעם על ידי שפרסם דברי תנחומין ופעם בהחישו עזרה ככל שהשיגה ידו. את הממונים על בנייתה מחדש של קאמפאניה בחר על פי גורל מבין הקונסולים לשעבר. את נכסיהם של אלה שנהרגו על ידי הווסוביוס ולא נמצאו להם יורשים, הקדיש לעזרת הערים שסבלו. בשעת השריפה ברומא הודיע ברבים, כי ההפסד יחול עליו לבדו, מסר את כל תכשיטי ארמונותיו לטובת הבניינים הציבוריים והמקדשים, והפקיד על כל העבודות אנשים רבים ממעמד הפרשים, כדי שכולן תיגמרנה בקדם. בריפוי החולים ובהקלת המגיפה אחז בכל האמצעים שבידי שמים ובידי אדם, בזבחי כפרה ובתרופות למיניהם".

ערך מנהיגות: קיום המילה, בהירות, קריטריון חיצוני.

"לאחר שהצהיר כי הוא מקבל עליו את הכהונה הגדולה כדי לשמור על ניקיון כפיו, קיים דברו ומאותה שעה ואילך לא נהרג איש בפקודתו או גם בידיעתו, אף על פי שלא חסרו הסיבות לעונש, הוא היה חוזר ונשבע, כי "מוטב שיאבד מאשר יאבד"."

ערך מנהיגות: ביקורת עצמית.

"בתוך כך הקדימו המוות, לאסונה של האנושיות, יותר מאשר להוותו הוא. לאחר שגמר את המשחקים, שבסופם בכה בכי מר קבל עם, יצא לחבל הסבינים מדוכא במקצת על אשר בשעת הזבח ברח הקורבן מידשו ועל אשר נישמע רעם משמיים בהירים. ואך הגיע לתחנה הראשונה חלה בקדחת, וכאשר שהעבירוהו משם באפיריון סילק את הוילונות, כפי שמספרים, הרים עיניו אל השמים והתאונן מרה, על אשר חייו נגזלים ממנו בלי שיהיה ראוי לכך, כי הרי אין בידו מעשה שעליו יתחרט, זולת אחד בלב. מה היה הדבר הזה, לא מסר הוא עצמו באותה שעה, וגם לא יעלה בנקל בידי מישהו לנחשו..."

אולי הדבר שהוא התחרט עליו היה שרפת בית המקדש?

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics