לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מי היו הטמפלרים?
 
הטמפלרים היו המסדר הצבאי הגדול והחזק ביותר בישראל ובעולם כולו. מסדר מסתורי שהיו לו טקסים סודיים סגורים, ורבו האגדות עליו לטוב ולרע. עשרים שנה לאחר שעזבו הטמפלרים את ישראל הכריז עליהם האפיפיור ככופרים ופיזר את מסדרם, מאז ועד היום האגדה של הטמפלרים רק הלכה והתעצמה ועד היום ישנם קבוצות ואנשים הטוענים להמשכיות הדרך הרוחנית שלהם בנסתר, קבוצות ואגודות שונות, החל מהבונים החופשיים והמשך במסדר צלב הוורד ואחרים.
המסדר הטמפלרי החל בירושלים, כמה שנים לאחר כיבושה על ידי הצלבנים. קבוצה של תשעה אבירים התיישבה בהר הבית, וחייתה שם במשך תשע שנים כשאיש איננו יודע בוודאות את עיסוקם. לאחר תשע שנים הם כינסו אסיפה של כל הגדולים והחשובים בממלכה והודיעו על הקמת מסדר חדש, מסדר שבו חידוש מהפכני: לראשונה בהיסטוריה מסדר של נזירים שהם גם לוחמים אבירים, דבר שנראה, לפחות עד לאותה תקופה, כחילול קודש, שהרי ישוע התנגד לכל סוג של אלימות.
כותב על כך ברנרד מקלוורו, האב הרוחני של המסדר והקדוש בעל ההשפעה הרבה ביותר באותה תקופה במכתב להוגו דה פיין – הראש הראשון של המסדר: "פעם, פעמיים, שלוש פעמים, אם אינני טועה הוגו היקר, ביקשת ממני לכתוב לך מילות עידוד, לך ולחבריך האבירים, ולכן, כתוצאה ממעמדי החדש, למרות שאינני יכול לאחוז בכידון כנגד הרודנות של אויבנו, לפחות אני יכול לאחוז בעט…"
ברנרד מצדיק את ההרג של לא נוצרים, במוצאו הצדקה בעובדה שהלחימה וההרג מתבצעים למען ישוע: "האבירים של ישו נלחמים בקרבות של אדונם בבטחה, לא מפחדים לחטוא בהורגם את האויב, ולא מפחדים ממותם שלהם, מפני שהן הרג והן מוות למען ישוע לא מהווים פשע אלא דווקא זכות וגמול מפואר. בדרך זו מגיעים לישוע דרך מלחמה למען ישוע. מי שבאמת רואה במותו של האויב אקט של נקמה, ימצא נחמה במעמדו כחייל של ישוע, החייל של ישוע הורג בבטחה, ומת עוד יותר בבטחה. לא בלי סיבה הוא נושא את חרבו, הוא כלי של אלוהים בכדי להעניש את הרשעים ובהגנה על הצודק. למעשה כשהוא הורג עושי רע זה לא רצח אלא גרוש זדון, והוא מהווה המוציא לפועל החוקי של ישוע…"

המסדר החדש שם לו למטרה לשמור על הדרכים בישראל ועל עולי הרגל שהיו נתונים עד אז לסכנות גדולות, הוא קובע את משכנו בכיפת הסלע ומקדש את הבניין כסמל שלו. הם קוראים לכיפת הסלע : "מקדש האדון". הם בוחרים בתלבושת וכסמל שמלה לבנה ועליה צלב אדום. מגלחים את שערות ראשם ומגדלים זקן. הכללים ואורח החיים של המסדר הם קשים ונוקשים, אך רבים רוצים להצטרף אליו, תהילתם מתפרסמת במהרה על פני הארץ והעולם. והם נהיים עד מהרה למסדר הגדול והעשיר בעולם, והם נהפכים ,למעשה, ביחד עם מסדר ההוספיטלרים ומסדרים אחרים לצבא הקבע של הממלכה הצלבנית.
 

קבלה למסדר:
לטמפלרים היה קוד חוקים, כללים, שהיו דומים בחלקם לכללים של נזירים ומסדרים אחרים: היה עליהם ללבוש גלימה לבנה בכל הזמנים חוץ מאשר בזמן שבו היו חולים. הגלימה הייתה צריכה להילבש כהלכתה ואסור היה להם לאכול או לשתות בלעדיה. היה עליהם להגיד עשרים ושש פעם "אבינו שבשמים" עם הקימה, עוד שישים פעם לפני האוכל. היה צריך לאכול בשקט, בלי יין או מים בארוחה, לאכול רק מה שכולם אכלו יחדיו. יתרה מזאת, בכדי להדגיש את עיסוקם הדתי היה עליהם לצום שתי צומות בשנה, אחד לפני פסח ואחד לפני קריסמס, בכל פעם ארבעים יום של צום.
היו שני סוגי עונשים לשתי סוגי עברות: עברות שבגללם האביר הוצא מהמסדר, שהעיקריות שבהם היו הרג נוצרי, כפירה, גילוי סודות, שוחד, וגניבה. הסוג השני היה עברות שבגללם נשללה מהאביר גלימתו, שהעיקריות שבהם היו: פציעת נוצרי, סירוב פקודות, מריבות ונתינת רכוש הבית לאנשים אחרים.

בקוד החוקים מפורטת דרך הקבלה למסדר:
המאסטר פותח את טקס הקבלה בצורה הבאה: "אחים אבירים יקרים, אתם רואים שהרוב הסכים שאיש זה ייהפך לאח. אם יש מישהו ביניכם שיודע משהוא שימנע ממנו להיהפך לאח לפי קוד החוקים שלנו, אז שיגיד זאת, לפני שההוא יבוא בפנינו"
אם אין התנגדויות המועמד מובא לפני האסיפה, מנהיג האספה מבהיר לו שהחיים של הטמפלרים הם קשים:
"אתה רואה אותנו עם סוסים טובים ורתמות יפות אוכלים טוב ושותים טוב ושיש לנו בגדים נאים, ולכן זה נראה לך שהחיים שלך יהיו נוחים. אבל דע שאתה אינך אדון לעצמך, אתה נהפך להיות עבדו של אחר… אם אתה רוצה להיות על אדמה בצד זה של הים אתה תשלח לצד האחר, אם אתה רוצה להיות בעכו אתה תשלח לטריפולי…"
המשך הכתוב הנו חקירה של המועמד לגלות אם הוא מוכן לסבול למען אלוהים, לוודא שאיננו חבר של מסדר אחר, לבדוק שאיננו נשוי או מאורס, אין לו חובות, ואין נגדו משפט.
השאלה האחרונה, שנשמעת נפלא גם כיום, לא משאירה מקום לספק שהמועמד משאיר מאחריו את חייו עד כה: "האם אתה רוצה להיות, למשך כל ימי חייך עבד ושרת של הבית?"
לשאלה זאת המועמד עונה: "כן, אם ירצה האלוהים, אדוני".
וכך, מקימים להם הטמפלרים מבצרים בכל רחבי הארץ, כשעתלית הוא אחד מהם. מבצר חשוב נוסף היה בצפת.
ז'אק דה ויטרי כותב על אומץ ליבם והמשמעת של הטמפלרים:
"הם נהיו כה איומים לאויבים של אמונת ישו שאחד מהם רדף אחר אלף ושניים מהם עשרת אלפים. כשהם נקראו לדגל הם לא שאלו כמה אויבים יש אלא היכן האויב. הם היו אריות במלחמה ורכים ככבשים בביתם. בשדה הם היו לוחמים נועזים, בכנסייה הם היו כמו נזירים. הם היו קשים ואכזריים לאויביו של ישו, אך נדיבים ואדיבים לנוצרים".
ז'אק מדגיש את החשיבות של המשמעת ביסוד תהילתם של הטמפלרים:
"בראותם שלהט דתי לא יכול להישמר בלי משמעת נוקשה, אותם אנשים חכמים ואדוקים שמרו על עצמם מלכתחילה והבטיחו את ההמשך הטוב של ממשיכיהם על ידי זה שהגדירו בצורה לא מתפשרת שלא להשאיר בלא עונש את ההזנחות והעברות של אחיהם הנחשלים…"
כותב האפיפיור של אותה תקופה (1139) על הטמפלרים:
"כל מתנה הטובה ביותר וכל מתנה מושלמת היא מלמעלה, באה למטה מהאב של האורות, שבו אין שינוי וצל של שינוי. וכך, בנים אהובים של האל, אנו מברכים את אלוהים הכל יכול מפניכם ובשבילכם, מאז שהמסדר והמוסד המכובד שלכם הוא מפורסם בכל העולם.
מפני שבטבעכם הייתם ילדים של זעם, ניתנים לתענוגו של העולם, אבל עכשיו דרך ההשראה של החסד נהייתם כלי למסר של הבשורה, ובעוזבכם מאחוריכם את ההדר הארצי ואת רכושכם וכן את הדרך הרחבה המובילה למוות, אתם בצניעות בחרתם את הדרך הקשה המובילה לחיים, ובכדי להוכיח זאת אתם באופן מצפוני מאד השבעתם על חזיכם את הסמל של הצלב החי, מפני שאתם החלטתם במיוחד להיות חברים באבירות של האלוהים.
ובנוסף לכך, כמו ישראלים אמיתיים ולוחמים שמנוסים בקרב הקדוש, באש עם הלהבה של חסד אמיתי, אתם נושאים במעשיכם את המילה של הבשורה, שבה נאמר: "אהבה גדולה מזאת אין לאיש, שאדם יקריב את חייו למען חבריו". ובהמשך לצו של הרועה הראשי, אינכם מפחדים כלל לתת את חייכם למען אחיכם ולהגן עליהם מהכופרים. ואתם ידועים בשם אבירי ההיכל (הטמפלרים), נוסדתם על ידי האדון כמגינים של הכנסייה וכתוקפים של האויבים של ישו."
יש אומרים שהטמפלרים גילו ב"חפירות" שלהם בהר הבית את סוד הגביע הקדוש, ותימוכין לכך הם מוצאים באגדות הגביע שבהם שומרי הגביע מופיעים, לפי התיאור, בלבוש של טמפלרים.
 

סופם של הטמפלרים.
כותב וויליאם מצור: "במשך זמן רב הם שמרו על מטרתם האצילה ומילאו את חובותיהם בחוכמה ובנאמנות, יחד עם זאת, בסופו של דבר, הם הזניחו את הצניעות השומרת של כל המעלות, שעל ידי יושבך במקום הנמוך ביותר, אין סכנה של נפילה. הם נפרדו מהפטריארך של ירושלים, שממנו הם קיבלו את הייסוד של המסדר שלהם ואת הזכויות הראשונות, וסירבו להישמע לו כפי שעשו קודמיהם, הם נהיו בעייתיים לכנסיות של אלוהים, ונסוגו מהזכויות והמעשים הראשונים שלהם וחילקו בצורה לא צודקת את רכושם."
כותב נזיר ציסטריאני בשם יצחק מאטויל: "המסדר החדש הנורא שמשהו קרא לו בנוחיות המסדר של הבשורה החמישית נוסד למען המטרה של הכרחת הכופרים לקבל את האמונה בחודה של החרב. החברים שלו חושבים שיש להם כל זכות להתקיף כל אחד של מכיר בשמו של ישו, ולהרוג אותו, בעוד שאם הם עצמם נהרגים בעודם תוקפים בצורה לא מוצדקת את הכופרים, הרי שהם קדושים שנפלו למען האמונה... איננו חושבים שכל מה שהם עושים הוא רע, אבל אנחנו מתעקשים שמה שהם עושים יכול להוביל לרוע עתידי..."


פיליפ היפה מוציא פקודה למעצרם: "דבר מריר, דבר מצער, דבר נורא לחשוב עליו ונורא לשמוע. פשע נתעב, מעשה רשע איום, עבודה מתועבת, בושה וכלימה, דבר שהוא לגמרי לא אנושי, זר לכל אנושיות, הגיע, תודות לדיווחים של כמה אנשים הראויים לאמונתם, לאוזננו. לא בלי להכות אותנו בפליאה גדולה ולגרום לנו לרעוד באימה אלימה, וכשאנחנו חושבים על חומרתו , כאב גדול עולה בנו, שמתחזק מפני הידיעה שעוצמת הפשע עולה על גדותיה לנקודה של היותה: עבר כלפי המלוכה השמימית, בושה לאנושות, ודוגמא מזיקה של רוע וסקנדל אוניברסלי."
פיליפ ממשיך במכתבו וכותב שהטמפלרים הם זאבים בלבוש כבשים, שהם אשמים בחייתיות מדהימה, פשעים מתועבים, וכו'.. שהובאו לידיעתו על ידי כמה אנשים מפוקפקים הקשורים למסדר. פיליפ מצווה לאסור את כל חברי המסדר ולהחרים את רכושם.

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics