לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ההוספיטלרים.

המסדר ההוספיטלרי לוקח את שמו מהמילה "הוספיטל" – בית חולים באנגלית. ואכן, זה היה מסדר שבתחילת דרכו, וגם כיום, שם לו למטרה את הטיפול בחולים. עוד לפני תחילת מסעי הצלב, קבוצה של אבירים מכובדים שראתה בסבל החולים מבן עולי הרגל לירושלים, עזבה, באבירות רבה, את כל שאר עיסוקיה, והקדישה עצמה לטיפול בחולים אלו ברוח החמלה הנוצרית והריפוי שמסורתה מתחילה כבר בישו. הם הקימו בית חולים שהיה הראשון, אולי, מסוגו בעולם, בירושלים, והקדישו עצמם למאמץ זה. עשייה אבירית ללא צל של ספק. אלא שעם ייסוד המסדר הטמפלרי, כמה עשרות שנים אחר כך, ראו ההוספיטלרים כי טוב, והחליטו שלא די להם לטפל בפצועים, אלא עליהם להילחם גם כן, (ואולי על ידי כך גם להיות פצועים בעצמם). החליטו ועשו.

המסדר ההוספיטלרי נהפך גם הוא למסדר של נזירים לוחמים כשהוא שומר עדיין על עיסוקו הקודם של טיפול בפצועים, שחלק מהם הם פצעו בעצמם.

המסדר ההוספטלרי שם לו לעיקרון לטפל בכל פצוע שהוא, ויהיה זה גם מוסלמי או יהודי, או כל אחד אחר. הם היו מוכנים להקריב את הכל למען החולים שלהם, וידוע הסיפור על סלח א דין שביקש לבדוק האם נכונות האגדות על המסדר המהולל הזה ולכן עשה את עצמו כחולה שהדבר היחיד שירפא אותו הוא סוסו של ראש המסדר ההוספיטלרי. באותם ימים, חשוב לזכור, הסוס היה חשוב לאביר, יותר ממשפחתו ומילדיו , מכיוון שיחדיו הם נלחמו בשדה הקרב ובו היו תלויים חייו. ובכן, לאחר התייעצות ארוכה החליטו ההוספטלרים שהסוס, אם צריך, אכן קרוב יוקרב למען הצל את אותו חולה מסתורי, שהתגלה כלא אחר מאשר סאלח א דין, שמיהר ושיבח אותם על אבירותם. אולי בגלל סיבה זו או אולי בגלל אחרת נהג סלאח א דין גם כן באבירות, בדרך כלל, במלחמותיו עם האבירים.

ובכן ההוספיטלרים הפכו למסדר צבאי גדול, ובנו, גם הם, מצודות ברחבי הארץ, אחת המרשימות מביניהם, אם לא המרשימה מכולם, היא המצודה בכוכב הרוחות הצופה על מעברות הירדן, המקום ממנו אמור היה להגיע האויב המוסלמי.

הנוסע בכביש עמק הירדן עולה בעלייה תלולה אל פסגת הר הצופה אל העמק ממערב. בהימצאנו במקום, ובנשבו בו הרוח. אנו כמו יכולים להרגיש את הרוח האבירית שבנתה והניחה בידיה אבן על אבן בכדי להגן על ארץ הקודש מהלא מאמינים.

המסדר ההוספטלרי המשיך להתקיים עד לתקופתו של נפוליון כמסדר צבאי, והם ממשיכים להתקיים עד היום במקומות מסוימים בעולם וגם בירושלים כמסדר שנותן עזרה רפואית. בשייך גרח שבירושלים יש מרכז של המסדר ההוספטלרי, והם פעלו רבות בירושלים בתקופת המנדט במאבק כנגד מחלות העניים בקרב האוכלוסייה הערבית. סימלם הוא צלב לבן על רקע אדום, ולמעשה הצלב האדום של ימינו הוא ממשיכו של המסדר ההוספיטלרי.

 

כוכב הירדן

במאה ה-12, עם כיבושה של ארץ ישראל בידי הצבאות הנוצרים, הוקמה נסיכות הגליל, שבירתה הייתה העיר טבריה ואשר הייתה כפופה מנהלית לממלכת ירושלים. הנסיכות השתרעה בשיאה מביירות בצפון ועד רכס הכרמל והר הגלבוע בדרום, ובכלל זה כללה את המקום בו הוקם מאוחר יותר מבצר כוכב הירדן.

בעקבות סכסוכים פנימיים בממלכת הצלבנים בין המלך בולדווין הראשון מלך ירושלים לנסיך הגליל טנקרד, קוצץ שטחה של הנסיכות על ידי מסירת שטחים ממנה לידי אצילים שונים שקיבלו עצמאות על נחלותיהם החדשות. אחוזת כוכב הירדן נמסרה לידיה של משפחת אצילים טבריאנים ממוצא צרפתי בשם משפחת ולוס (Velos).

לאחר שזכו בנחלה החלו בני משפחת ולוס לבנות במקום חווה מבוצרת, צורת בניה נפוצה באותו הזמן, אשר שמשה כמרכז אדמיניסטרטיבי ממנו יכלו האצילים לנהל את המתרחש באחוזה, להיות קרובים לחקלאים הצמיתים שעיבדו את אדמותיה וגם להסתתר בין כתליה המגינים בשעת צרה. לא ידוע מתי בדיוק נבנתה החווה המבוצרת, אולם יש להניח כי היא נבנתה בין השנים 1138-1140 בתקופת מלכותו של המלך פולק ואולי אף בפקודתו. ההנחה לפיה בניית החווה המבוצרת הייתה בתקופה זו, מבוססת על המגמה אותה הנהיג המלך של מפעלי בניה וביצור לאורך גבולות ממלכתו.

לא בכדי בחרו מקימי החווה את הנקודה בה היא נמצאת. ממקום זה ניתן להשקיף ולשלוט על שתיים מהחשובות שבכניסות המזרחיות אל ממלכת הצלבנים: גשר ז'ודיר בקרבת נהריים, (בערבית: ג'יסר אל מג'מע) שעליו עברה הדרך העתיקה שקישרה את דמשק ובית שאן דרך העיר אירביד וגשר שייח' חוסיין, הנקודה בה חוצה את הירדן דרך המלך שחיברה בין עג'לון לבית שאן. יחד עם השליטה שהעניק המבצר לצלבנים על דרכי הגישה בין בקעת הירדן ומערב הממלכה הסתכמו כל הגורמים לכדי הפיכתו של המקום לאחת מנקודות המפתח החשובות ביותר במערכת ההגנה על גבולות הממלכה.

בשנת 1168 מכר איבו ולוס (Ivo Velos) את החווה ואדמותיה לידי הוספיטלרים תמורת 1,400 ביזאנטים של זהב. האבירים פרקו את המבנים הקיימים במקום עד ליסוד ובנו במקום את המבצר אותו אנו רואים כיום. לאחר בניית המבצר החלו האבירים מגדילים את נחלתם החדשה, אם בתשלום ואם תמורת תשורות ומתנות שונות, וזמן קצר לאחר מכן כבר השתרעה הנחלה על פני 200 קמ"ר, כשבתוכה עשרות כפרים מקומיים.

שנות השמונים של המאה ה-12 הביאו איתן תקופה של עימותים צבאיים רבים בין כוחות הצלבנים לבין הצבאות המוסלמים בהנהגתו של צלאח א-דין. בשנת 1182 התנגשו הצבאות במרומי רמת יששכר, קילומטרים ספורים מערבית למבצר. הקרב הסתיים בשוויון, אולם שנה לאחר מכן שבו הצלבנים למקום והצליחו לכבוש את מבצר פורבלה (טייבה).

בשנת 1187 הכניע צלאח א-דין את עיקר הכח הצלבני של ממלכת ירושלים בקרב קרני חיטין והחל שועט אל פנים הממלכה כשהוא כובש ומכניע כל עיר וכל מבצר שעמדו בדרכו. רק שלושה מבצרים עמדו בפרץ, וכוכב הירדן, שהיה מאויש באותה התקופה בכוחות מתוגברים, היה אחד מהם (האחרים היו מבצרה של צפת והעיר צור). המוסלמים הגיעו לשערי המצודה בחודש יולי שנת 1187, ומשלא עלה בידם לכובשה הטילו עליה מצור. בתחילה הסתפקו האבירים הנצורים בהגנה שהעניקו להם החומות והביצורים, אולם עד מהרה הם החלו עוזבים את חיק המבצר ויוצאים לפשיטות והתקפות על הכוחות המוסלמים, פשיטות שהגיעו לשיאן בהשמדתה של יחידה מוסלמית שלמה בחודש דצמבר 1187.

לאחר שישה חודשי מצור הדוק החלה אוזלת האספקה במבצר, אולם ישועתם של הצלבנים הגיעה כאשר תקפו זוג שיירות מוסלמיות שעשו דרכן מזרחה ועל גבן שלל ממחסניו של המבצר הכבוש "לה פב" (מרחביה). שלל זה נלקח מיד אל בין חומות המבצר וסיפק את מבוקשם של האבירים הנצורים בו.

בחודש מרץ של שנת 1188 הגיע למבצר צלאח א-דין עצמו, לאחר שנוכח כי כוחותיו אינם מסוגלים להכריע את האבירים הנצורים בו. צלאח א-דין ראה בכיבוש מבצר כוכב הירדן אמצעי לשבירת רוחם של הצלבנים הנצורים בעיר צור ועל כן החליט להגיע ולפקד בעצמו על כיבוש המקום. מכל מקום, גם נוכחותו של המפקד העליון של כוחות המוסלמים לא הצליחה לרפות את ידי הנצורים, ובחודש מאי הוסר המצור על המבצר.

כוחותיו של צלאח א-דין שבו אל המבצר בסוף שנת 1188 וחידשו את מצורם. החורף הקשה של אותה השנה, יחד עם ההתנגדות ועוז הרוח שהפגינו המתנגדים הצלבנים הסבו אבדות רבות לכוחות הצרים, אולם בסופו של דבר הצליחו יחידות החפרים המוסלמיות לפרוץ פרצה בחומה החיצונית שממזרח למצודה ופרצו בעוז אל עבר החומות הפנימיות.

לאחר קרב קצר, אבדה תקוותם של הצלבנים, וכעבור מספר שעות הפוגה הציעו תנאי כניעה בפני המוסלמים. אומץ ליבם ונחישותם של מגיני המבצר קסמו לצלאח א-דין, והוא אישר להם לעזוב את המקום עם כל רכושם ולעבור לצור. ב5 בינואר 1189 הועבר המבצר לידי המוסלמים, וזאת לאחר שנה ומחצה של מצור כבד. המוסלמים הותירו במקום יחידת צבא קטנה, ובביקור שערך צלאח א-דין במקום כעבור מספר חודשים הוא הורה לתקן את הנזק שגרמו חפריו לחומות ולשקם את המבצר.

במשך זמן מה היו חיילים מוסלמים במבצר, אולם ב1219, בעקבות המאבק בין אל מועטם שליט דמשק ואל כמאל שליט מצרים, החליט אל מועטם להתרכז בהגנה על דמשק, הוא בנה את מבצר נמרוד וציווה להרוס את כל המבצרים החיצוניים, ובכלל זה התבור, ירושלים, וכוכב הרוחות, השלמת הריסת המבצר קרתה ב1228, ההורסים מוטטו את הקומה השניה לתוך הקומה הראשונה וכך נותרה הקומה הראשונה שלמה, ונחשפה בחפירות הארכיאולוגיות.

מבנה המבצר: חפיר אימתני, מגדלים בפינות הבולטים מהחומה עם פתחי גיחה. 2 מערכות ביצור חיצוניות החובקות זו את זו, אחת מעל השניה (מזכיר את אפולוניה שגם היא של ההוספיטלרים), כניסות עוקפות וגשר מתרומם, מבצר פנימי – דונגון.

הקמת המבצר קשורה, אולי, להתחזקות הטמפלרים בדרום צרפת בתקופה זו, התחזקות שבאה לידי התנגשות עם מלך צרפת פיליפ היפה שנים אחר כך.

 

קראו על האתרים הבאים בגליל התחתון - לחצו לקישור

ערים

טבריה

נצרת

עכו

אתרים נוספים באזור הצפון

אתרים בגולן

אתרים בגליל העליון

ישובים רוחניים

הררית

הרדוף

ענבר

יודפת

מעלה צביה

כללי

ציפורי

בית שערים

בקעת ארבל

בית שאן

בית אלפא

דיר אל אסעד

כוכב הירדן

אתרים נוצריים

הר האושר

טבחה וכפר נחום

הר תבור


 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics