לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

שעור בדרך הסופית - למות בעצמך בכדי להיוולד מחדש, על הכיליון.

לפעמים צריך למות לעצמך בחיים, למות לאגו שלך, לדעת שאתה לא מי יודע מה חשוב, ולא כל כך מוצלח כמו שאתה חושב, בכדי לאפשר למשהוא אחר להיכנס.

בימי הביניים היו בנצרות 7 חטאים קטלניים, שאליהם מתייחסת כל הספרות של התקופה. מביניהם החטא הגרוע ביותר היה חטא הגאוותנות, מכיוון שעל ידי חטא זה אדם מפריד את עצמו מאלוהים, ואין חטא גרוע מכך, מכיוון שזה חטא שאין ממנו דרך חזרה. הסופי צריך למות לחטא זה, לאגו.

אנשים שונים בדרך הסופית מראים לנו את הדרך הנכונה, שהיא ענוותנות, לעיתים מטוב לחטוא במודע, בכדי שלא לחטוא במחשבות הלא נכונות.

מבין כל האנשים כדאי להזכיר את בייזיד ביסטמי שנאמר עליו שהוא הראשון בתסווף שהגיע לביטול היש, לכליון. וכן את מסדר המלאמתיה, שנזהרים מהגאווה כמו מאש.

ההגיון של השעור אומר שבכדי לחיות באלוהים אדם חייב למות לעצמו תחילה, שיש בנו דבר שנקרא אגו שהוא לא טבעי והוא מקור הצרות שלנו. אבל מה זה אומר? מן הסתם זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. מה שזה אומר הוא שאנחנו במלכודת כפולה, מכיוון שבכדי להתאחד מחדש עם אלוהים אנחנו צריכים לעשות מאמץ, אבל בשביל לעשות את המאמץ הזה אנחנו צריכים את עצמנו, מכיוון שאנחנו צריכים את עצמנו זה מחזק את החלק של האני שלנו, ודבר זה, באופן פרדוקסלי, מרחיק אותנו מאלוהים.

ולכך הציעו הסופים כמה פתרונות: האחד הוא לקחת מורה, שתעשה רצונו, ואז פתרת את בעיית רצונך שלך, שרק מחזק, כאמור, את האגו, כי זה הכלי שבו הוא משתמש. אלא שגם כאן יש בעיה: קודם כל יחסי מורה תלמיד יכולים לחזק את האגו של המורה, ואז מה עשינו?... החלפנו אגו אחד באגו אחר שהוא אפילו גדול יותר ובעייתי יותר. בעיה אחרת היא היכן ניתן למצוא מורה אמיתי, ועל כך כבר נאמר הרבה.

פתרון אחר הוא לעבוד אל מול מטרה, אך מה עושים כשאדם לא מחובר למטרה שלו, לגורלו. לא כל אחד הוא נפוליון או שקספיר, שיודע בדיוק את מה שעליו לעשות בחיים.

אחת הדרכים שמצאו הסופים היא לפרוש מהחברה, להפנות עורף לכל מה שאתה: מעמד, יופי, כסף, ועוד... כל מה שאדם מזדהה איתו, זו היא דרכו של הנזיר. דרך אחרת היא לעשות הפוך על הפוך, כל מה שאתה עושה תעשה הפוך בכדי ללמד את עצמך. במקום להיחשב כבן אדם טוב תחשב כמשוגע, במקום לעזור לזקנה לעבור את הכביש תדחוף אותה... ועוד תאשים אותה אחר כך. דרך זו היא דרכם של המלאמתים. ההגיון שעומד מאחורי זה הוא שכשאדם רגיל מתפלל, הוא מרגיש טוב עם ההתפללות שלו, שלפי הרגשתו התקבלה. הרגשה טובה זו מחזקת את האגו, את הדימוי החיובי שיש לנו על עצמנו. ודימוי זה הוא המכשול הגדול ביותר בדרך אל האלוהים. עדיף לחטוא במעשים ולא לחטוא בגאוותנות.

תפישה זו, של חטא מודע היא קיצונית, רוב המסדרים הסופים פשוט מציעים דרכים כיצד להילחם באגו ולהרוג אותו בכדי לחיות מחדש באלוהים. הראשון שהצליח לעשות זאת, ושנחשב לדמות מופת בהקשר זה, הוא בייזיד ביסטמי:

אבו יזיד ביסטמי – על הכיליון:

על שמו של ביסטמי קרוי הזרם של השיכרון וההתלהבות, ה"גלהאה".
להלן מספר ציטוטים וסיפורים המיוחסים אליו:

הוא התפלל לאלוהים: "הו אללה, יצרת את הברואים בלי הידע שלך, ונתת בהם את ה"אמון" בלי שירצו בכך. אם לא תעזור להם מי יעזור להם?"

הוא אמר: "אם אללה אוהב את משרתו הוא יתן לו 3 תכונות שהם ההוכחה של אהבתו: נדיבות כמו הנדיבות של האוקיינוס, חסד כמו החסד של השמש בנותנה אור, וצניעות כמו הצניעות של האדמה. האוהב האמיתי לעולם לא מחשיב פגעים להיות גדולים מדי ולעולם לא מפחית את הערצתו מפני אמונתו הטהורה."

"אינני רוצה דבר שהוא לא רוצה".

ביסטמי מספר על דרכו: "התגרשתי 3 פעמים מהעולם הנמוך בכדי שלא אוכל לחזור אליו, ופניתי אל אלוהי לבדו, מבלי אף אחד, וקראתי לו לבדו לעזרה באומרי "הו אללה, הו אללה, לא נשאר לי אף אחד מלבדך". באותו הרגע נתגלתה לי הכנות של בקשתי בליבי והמציאות של חוסר האונים של האגו שלי. מייד הקבלה של התחינה שלי התקבלה בליבי, זה פתח לפני חזיון שבו כבר לא הייתי קיים ונעלמתי לגמרי מעצמי לתוך עצמיותו. והוא העלה את כל מה שדחיתי מלפני מקודם, והלביש אותי באור ובתכונותיו."

הוא אמר: "עשיתי 4 טעויות בצעדים הראשונים שלי בדרך: חשבתי שאני זוכר אותו ואני יודע אותו ואני אוהב אותו ואני מחפש אותו, אבל כשהגעתי אליו ראיתי שהזכירה שלו אותי קדמה לזכירה שלי אותו, שהידע שלו עלי קדם לידע שלי עליו, שאהבתו אלי קדמה לאהבתי אליו, ושהוא חיפש אותי בכדי שאני אתחיל לחפש אותו."

הוא אמר: "אללה הצודק קרא לי יום אחד לנוכחותו ואמר לי: הו בייזיד כיצד הגעת לנוכחותי? עניתי: "דרך זוהוד, על ידי וויתור על העולם."

הוא אמר "הערך של העולם הנמוך הוא כמו כנף של יתוש. איזה סוג של ויתור באת איתו?". אמרתי "הוא אללה, סלח לי". ואז אמרתי "הו אללה, באתי אליך דרך "תווקל" (אמון באל) על ידי תלות בך".

הוא אמר "האם אי פעם בגדתי באמון שהבטחתי לך?".

אמרתי, "הו אללה סלח לי". ואז אמרתי, "הו אללה, באתי אליך דרכך".

באותו הזמן אללה אמר, "עכשיו אנחנו מקבלים אותך".

הוא אמר: "עמדתי עם הצדיקים ולא מצאתי כל התקדמות איתם, עמדתי עם הלוחמים למען המטרה ולא מצאתי ולו צעד אחד של התקדמות איתם, עמדתי עם אלו שמתפללים באופן מרובה ואלו שצמים באופן מרובה ולא התקדמתי צעד אחד. אז אמרתי "הו אללה, מה היא הדרך אליך?" ואללה אמר "עזוב את עצמך ובוא".

סיפור על ביסטמי: אחד מהחסידים של אל מיסרי הלך בעקבות בייזיד. בייזיד שאל אותו: "מה אתה רוצה?" הוא ענה "אני מחפש את בייזיד". הוא אמר "הו בני, בייזיד מחפש את בייזיד כבר 40 שנה ועדיין לא מוצא אותו."

אדם צעיר רצה חתיכה ממעילו של בייזיד לברכה. בייזיד אמר לו: "גם אם תיקח אל כל עורו של בייזיד ותלבש אותו כשלך, זה לא יעזור לך אלא אם כן תלך בעקבות דוגמתו."

שאלו אותו: מתי גבר נהיה גבר? והוא ענה: "כשהוא יודע את השגיאות של עצמו ומעסיק עצמו בתיקונם".

כשבוסטמי הגיע לרמת הקרבה הוא שמע מישהו קורא: "הו בייזיד, בקש על מה שתרצה." תשובתו הייתה: "אלוהים, אותך אני רוצה."

בתגובה הוא שמע קול: "הו בייזיד, כל עוד תישאר בך טיפה מתשוקה ארצית ולא הגעת לרמה של וויתור ונהיית כלום, לא תוכל למצוא אותנו."

הוא שמע קול: "עד מתי יהיה אני ואתה ביני לבינך? היפטר מהאני שעומד בינינו, כך שתוכל להתמזג בי לחלוטין ולהיהפך לאין."

הוא אמר: "אלוהים, אני מחפש הצלה בך, ודרכך אני מגיע אליך. אלוהי, זה לא מפליא שאני אוהב אותך, מפני שאני משרתך, חלש, חסר ישע, נצרך, אך זה משונה שאתה אוהב אותי, אתה, מלך המלכים!"

אמר אדם לבוסטמי: "שמעתי שאתה עף באוויר".
ענה לו בוסטמי: "מדוע אתה מתפלא, הנשר אוכל פגרים והוא עף באוויר, והמאמין טוב יותר מהנשר, מדוע שלא יעוף"?

אומרים עליו שפעם היה במצריים סופי גדול בשם דול נון אל מצרי, שהיה לו חסיד שרצה ללכת לבית המקדש בירושלים להתפלל , אמר לו: "בסדר, תעבור אצל בוסטמי ותגיד לו שאל מצרי מוסר לו שלום".

נסע לירושלים ושאל: "איפה אבו יזיד"?
אמרו לו: "הנה הוא שם יושב לו לבדו".
הלך אליו.
אמר לו: "שלום אבו יזיד".
אמר לו: "שלום".
אמר לו: "הייתי אצל אל מצרי והוא מוסר לך שלום".
שאל אותו: "מי זה"?
אמר לו: "זה החבר שלך, יה אבו יזיד".
אמר לו: "מי זה אבו יזיד"?
אמר לו: "אתה".
אמר לו: "מי אני"?
אמר לעצמו: "הוי , עם מי אני מתעסק"?!
חזר למצרים וסיפר לאל מצרי מה שקרה.
צחק אל מצרי ואמר: "אלוהים ירחם על אבו יזיד, הוא הלך עם ההולכים, (הגיע למצב הכיליון)".

בוסטמי הופיע לאחד מתלמידיו בחלום. שאל אותו התלמיד: מה קרה לך בשמים.

ענה בוסטמי: שאלו אותי עם מה באתי, ועניתי: "כשאדם עני בא לפתחו של המלך הוא לא נשאל: עם מה באת? אלא, מה רצונך?"

כששאלו את בוסטמי היכן ארץ הבית שלו, הוא ענה: "מתחת לכיסאו של האלוהים, זאת אומרת מעבר לכוחות של התפישה ומעבר לגבול הראיה שלי, וזה המקום שבו נפשי מוצאת מנוחה, והמקום הסודי שבו עבודתי מושלמת, כשם שאלוהים העליון אמר למשה: אתה זר כאן, מפני שאני ארץ הבית שלך."

הוא אמר: "התהילה לי, מה נעלה אנוכי".

"הפלגתי אל האוקיינוס בעוד שהנביאים הקודמים נשארו על החוף"

"הו אדוני, הכניעות שלך אלי יותר גדולה המכניעות שלי אלייך".

הוא אמר: "הו אללה, מה היא האש שלך? זה שום דבר, תן ואהיה האדם האחד שהולך לתוך האש שלך וכל השאר ינצלו. ומה זה גן העדן שלך? זה משחק לילדים. ומי הם אותם לא מאמינים שתה רוצה לענות? הם משרתיך. סלח להם."

יום אחד בוסטמי חלם שהוא מגיע אל כסא הכבוד ואומר לו: "כסא כבוד, אומרים אצלנו שאלוהים שוכן בך." והכיסא עונה: "בייזיד, אומרים אצלנו שאלוהים שוכן בלב של הצנועים."

מספר ביסטמי: "יום אחד חיפשתי את לבי ולא מצאתי אותו, מכיוון שהוא נאבד באהבת אלוהים. וכשהגיע השחר שמעתי קול אומר: הו אבו ייזיד, מדוע תחפש דבר חוץ ממני? מה אכפת לך הלב שלך?"

הוא אמר: "השלתי את האגו שלי כשם שנחש משיל עורו, ואז הסתכלתי על מהותי, והייתי עצמי, הוא."


 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics