לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

כנסיה סנט מרקוס הסורית אורתודוקסית.

המקום הקשור לסורים בעיר העתיקה הוא מנזר סנט מרקוס. בפתח הכנסייה קשת כריות צלבנית ותמונה של סנט מרקוס בפסיפס מסביבה כתב בארמית, הסורים משתמשים עד היום בארמית עתיקה בניב שקרוב לשפה שבה דיברו בישראל לפני 2000 שנה, מסיבה זו וגם מסיבות אחרות רואים את עצמם הסורים כממשיכי דרכם הישירים של ישו והשליחים וככנסייה הראשונה והאמיתית מכולם.

הכניסה מובילה לחצר שמסביבה קומפלקס שלם של מגורים. ממול הכניסה הכנסייה.

מרקוס היה אחד מ70 התלמידים של ישו וכתב את הבשורה הקדומה ביותר – הבשורה על פי מרקוס. בביתו של מרקוס לפי הסורים הייתה הסעודה האחרונה, מרקוס הוא זה שנשא את כד המים, שם גם ירדה רוח הקודש בפנטקוסט, שם גם חיו התלמידים בשנים הראשונות. המסתורין של הסקרמנטים התפתחו לראשונה בבית מרקוס, שם הוטבלה מריה – אם ישו, לשם הגיע פיטר לאחר שהשתחרר באופן פלאי מהכלא... בקיצור המקום מאד חשוב במסורת הסורית וכל המסתורין הנוצרי נקשר אליו.

ואכן, נמצאה כתובת מהמאה החמישית שמעידה שהבית הוא מהמאה הראשונה. הכתובת נמצאת על עמוד הכניסה שמימין לדלת. להלן נוסח הכתובת: "זהו בית מרים, אם יוחנן, המכונה מרקוס, אותו הנציחו השליחים הקדושים ככנסיה בשם אמו של האל, מרים, לאחר עליית אדוננו ישוע המשיח השמיימה. הכנסייה נבנתה מחדש בשנת 73 לספירה, לאחר שהקיסר טיטוס החריב את ירושלים."

כותב הקדוש סט אפרם ביחס לבית מרקוס: "בבית מרקוס ביטל ישוע את הקורבנות הקדומים ובאותו לילה מנע את הסכין מבעלי החיים. שם כתב את האמונות החדשות וביטל את האמונות הכוזבות".

בבית מרקוס שהו השליחים 10 ימים עד שנחתה עליהם רוח הקודש בפנטקוסט. בית מרקוס הוא במקורו בית מרים, אמו של יוחנן המכונה מרקוס. מרקוס היה תלמיד של פטרוס וכן ליווה את פאולוס בכמה ממסעותיו.

התיאולוג הסורי איאוניס, 860 לספירה, מספר לנו כי השליחים הנציחו את שמן המשחה הקדוש בפעם הראשונה בתולדות הכנסייה בבית זה. כמו כן העניקו את טקס ההכנסה בברית הדת הנוצרית לראשונה בבית זה. אפילו מרים הבתולה קיבלה את סודות ההטבלה בבית זה ובשנת 51 לספירה היה הכנס הראשון כל הכנסייה בבית זה. מתתיהו נבחר להשלים את 11 השליחים בבית זה. 7 השמשים הראשונים נבחרו בבית זה. ועוד כהנה וכהנה.

הכנסייה חודשה בימי יוסטיניאנוס וגם בתקופת הצלבנית, לאחר שהוחרבה על ידי אל חכים בתחילת המאה ה11. רוב המבנה כיום הנו צלבני. במאה ה18 בוצעו בו שיפוצים, הכיור, הכסא, ארון הספרים וארון האוצרות, וכן תמונות רבות, הם מתקופה זו.

ממול הכניסה יש דוכן ובו תמונה שנחשבת לקדושה במיוחד. זאת תמונה של מריה בזמן אמת, שאותה צייר לוקס, כותב הבשורה השלישית, זאת אומרת שהוא צייר את התמונה כשמריה הייתה עדיין בחיים והוא ראה אותה. לתמונה מיוחסים כל מיני מעשי פלאים והיא משמשת מושא להערצה ולתפילות.

הקודש מופרד מהחול בכנסייה על ידי ווילון צבעוני במיוחד שמוסט הצדה לפי בקשת המבקרים ומגלה קיר עץ יפהפה ועליו 3 כיפות בקדמת האולם. מצד שמאל של המזבח ישנו כסא מפואר, זה הוא הכסא של יעקוב. לפי האמונה הסורית יעקוב, אחי ישו, מנהיג הקהילה הנוצרית הראשונה, התגורר, גם הוא, בבית זה, והפטריארכים של הכנסייה הסורית הם ממשיכי דרכו של יעקוב. כל הפטריארכים נקראים איגניטיוס, וכיום יש כבר איגניטיוס ה123, וזאת על שם הפטריארך השלישי של אנטיוכיה שנקרא איגניטיוס (הראשון נחשב לפטרוס). כשהשליחים רבים ביניהם באחת ההזדמנויות, לוקח ישו ילד קטן ומעמיד אותו מול כולם ואומר להם: אתם צריכים להיות כמו הילד הזה. לימים הילד גדל ונהיה הפטריארך של אנטיוכיה, ושמו איגניטיוס!

יש במקום ספריה של ספרים עתיקים רובם בארמית. לסורים היה תפקיד חשוב בשמירת התרבות האנושית. לספרות היה תפקיד חשוב. הם העתיקו את הכתבים של הפילוסופים היוונים ומשם זה עבר לערבים. גם לנזירות היה תפקיד חשוב. כשהמפורסם ביותר מבין הנזירים הוא שמעון של העמוד.

ואכן, הסורים החלו כעדה נוצרית באנטיוכיה כבר בימיהם של פאולוס ופטרוס, בברית החדשה נאמר שבאנטיוכיה החלו לקרוא לראשונה למאמינים בשם נוצרים. אנטיוכיה הייתה בירת סוריה והמזרח בזמן הרומאים, עיר ענקית בת קרוב לחצי מליון איש. הפטריארך של אנטיוכיה היה אחד מ4 הפטריארכים העיקריים והתחרה על תפקיד הבכורה בעולם הנוצרי. עם הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית מתחילים פילוגים בכנסייה על רקע וויכוחים תיאולוגים שמאחריהם עומדים מאבקים לאומיים ופוליטים. המחלוקת שקורעת את המזרח מהאימפריה היא המחלוקת המונופיזיטית: האם יש לישו טבע כפול: גם אלוהי וגם אנושי, כפי שדורשת האורתודוקסיה, או שיש לו רק טבע אחד: אלוהי, כפי שטוענים הסורים, למשל. בעקבות המחלוקת המונופיזטית הסורים פורשים מהכנסייה האורתודוקסית ומקימים כנסייה עצמאית משל עצמם. כך גם קורה לעדות אחרות כמו הארמנים והקופטים. השלטון המרכזי רודף את ה"כופרים" ומי שמארגן מחדש את הכנסייה מחדש בעקבות הרדיפות הוא נזיר בשם יעקב ומכאן השם האחר של הסורים - "יעקובינים". זמן השיא של הכנסייה הוא דווקא תחת השלטון הערבי, הם מונים כ2 מליון איש. הכנסייה הסורית שולחת שליחים להודו, ורבים שם מקבלים את אמונתם. בזמן מסעי הצלב יש להם רובע משלהם בירושלים, הרובע הצפון מזרחי של העיר העתיקה. לאחר מסעי הצלב ועם התגברות הרגשות המוסלמיים בסוריה הם מאבדים מכוחם ומתמעטים.

 

כמו הארמנים, גם הסורים סובלים משואה במהלך מלחמת העולם הראשונה. כרבע מליון סורים מתו במהלך המלחמה כתוצאה ממחלות, רעב ורדיפות, וכיום נשאר רק מיעוט מבוטל של כמאה אלף איש בסוריה, עיראק ותורכיה. חלקם בכפרים בהרים שבהם מדברים עדיין סוג של ארמית. אך יחד עם זאת החלו לקום קהילות סוריות ברחבי העולם, והקהילה בהודו גדלה והתרחבה. שנת 1915 ידועה על ידי הסורים בתור "שנת החרב". כיום מונים הסורים יותר מ2 מיליון איש, כמיליון בהודו, ועוד מיליון מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם. הם מנסים לשמור על ייחודם התרבותי והדתי. בארץ יש כמה אלפים, מהם רבים בבית לחם, שם הם הקהילה הנוצרית השלישית בגודלה ושולטים על עסקי אומנות העץ.

מעל הכסא של יעקוב, על קיר הצדי של הכנסייה, ישנו פסל של דרקון שממנו יוצאת יד שמחזיקה יונה. זה הוא סמל לרוח הקודש שנכנסה לגופה של מריה וטיהרה אותה מבפנים. בזמן הבשורה ירד מלאך אלוהים על מרים וניקה את קרביה מבפנים, עושה אותה טהורה, אז יכל העיקרון השני של האלוהות להתגשם בתוכה. מרי היא יולדת אלוה, בישו הטבע האלוהי והאנושי מחוברים, המוות הפריד בין הגוף לנפש, אך אלוהותו נשארה גם בגוף והייתה אחד. אמונות אלו חשובות כי הם מנוגדות לרוח הנסטוריאנית. הנסטוריאנים היו היריבים האידיאולוגים ולעיתים גם הפיזיים של הסורים באותו חבל ארץ. הנסטוריאנים התנגדו הן לפולחן מריה ולהגדרתה כיולדת אל. הם גם התנגדו למונופיזיטיות בצורתה הסורית. לפי הסורים אלוהים הוא אחד אך מופיע בצורה משולשת, העיקרון הראשון הוא האב, השני הבן, השלישי התהלוכה, התקדמות – ישו הוא אדם שלם עם נפש שלמה.

הסורים מתפללים 7 פעמים ביום, אך מחברים את התפילות לכדי 3 זמני תפילות. התפילה משולבת עם שירה בארמית. למוזיקה תפקיד חשוב אצל הסורים ורבים מאנשי הקודש שלהם הלחינו לחנים בהשראת שירת הלווים בבית המקדש. אם מבקשים ניתן לשמוע את השירה הדתית שלהם מפי הנזירה האחראית על הכנסייה, וזאת חוויה בפני עצמה. אחד מדמויות המופת של הסורים ומלחין חלק גדול מהשירים הוא סט אפרים: היה הבישוף של אדסה לקראת סוף המאה הרביעית, כתב ספרים רבים, שירים והלחין לחנים. הוא נקרא "השמש של הסורים", "הנבל של רוח הקודש", ועוד...

את הביקור בכנסייה משלימים בירידה לקריפטה שנמצאת מתחתיה. זה אולם מאורך שחציו חסום בקיר, כך שנכנסים רק לחצי ממנו, ששם לפי המסורת היה חדר הסעודה האחרונה. בעבר היה מפלס הרחוב נמוך הרבה יותר, דבר שמוכח בחפירות שנעשו באזור, ואז החדר היה עליית גג כפי שנכתב בברית החדשה. מעברו של הקיר ישנו חדר המתים של הפטריארכים של ירושלים הסורים. כל פטריארך שמת מושב לאחר כבוד כל כסא מעבר לקיר כשהוא לבוש בבגדיו הטקסיים ובידיו שרביט הרועה. לפי האגדה הגופות נשארות יושבות במקומותיהם שלמות עד זמן המוות של הפטריארך הבא. על הקיר שמאחריו יושב הפטריארך ישנו ציור של הסעודה האחרונה בגרסה סורית נשען על מזבח תפילה.

מביתו של מרקוס תיקח אותנו הדרך אל מנזר מר מרון המרוני הנמצא מרחק הליכה קצר דרך הסמטאות.


סיפורו של המלך אבגר.

לפי המסורת של הסורים, בזמנו של ישו חי מלך בשם אבגר ששלט על אדסה וסביבותיה. מלך זה שמע על ישו וכתב לו מכתב, בו הוא מבקש ממנו שיעזור לו להתרפא ממחלה שממנה סבל. ישו משיב לו תשובה, ולאחר מותו אחד מתלמידיו מגיע לאדסה ומרפא את אבגר, כתוצאה מכך הופכים אבגר וכל ממלכתו להיות נוצרים, והם הקהילה הנוצרית הראשונה בסוריה. לסורים יש ספר קאנוני שמספר את כך הסיפור הזה וסיפורים שנלווים אליו, והם גדלים על האמונה בקדמות קהילתם. כך או כך, בין אם דרך אבגר, פטרוס, פאולוס, איגניטיוס, מרקוס, לוקס, או אחרים. אותו מסר מועבר למאמיני הכנסייה. והמסר הוא שלכנסייה היה קשר ישיר עם ישו ועם האנשים שסביבו, והפולחן היום הוא המשך ישיר של הקשר הזה.

להלן התכתובת בין אבגר לישו (תכתובת דומה מופיעה גם אצל הארמנים):
"אבגר אוקומו, השליט, לישו המושיע הטוב שהופיע במחוז ירושלים, שלומות. שמעתי עליך ועל הריפויים שלך, איך אתה מרפא ללא תרופות ועשבים... וכששמעתי על כל הדברים הללו הקשורים אליך החלטתי שזה אחד משני דברים, או שאתה אלוהים וירדת מהשמים לעשות את הדברים הללו, או שאתה בנו של אלוהים מפני עשותך את הדברים הללו. מסיבה זו אני כותב בכדי להתחנן לפניך להגיע אלי במהירות ולרפא את הדברים שאני סובל מהם.."

תשובתו של ישו דרך חנניה:
"ברוך אתה שמאמין בי, מבלי לראות אותי... בקשר למה שכתבת אלי, לבוא אליך, אני צריך קודם כל להשלים את כל שבשבילו נשלחתי הנה, ולאחר שאשלים זאת להלקח אליו ששלח אותי, וכאשר אלקח למעלה, אשלח לך אחד"

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics