לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

כנסיית הבשורה.

כנסיית הבשורה בנויה על גבי שרידים של כנסיות קדומות יותר. כשבנה גובני ממילנו את הכנסייה, לא ידע מה לעשות עם השרידים הקדומים שבמקום? האם להרוס אותם ולבנות מחדש? או לבנות תוך שהוא מותנה על ידיהם. חשב ומצא פתרון מקורי (שגם מסמל את מהות הברית החדשה הנוצרית): הוא בנה את הכנסייה בשתי חללים, אחד על גבי השני , כמעט כנסייה על גבי כנסייה. החלל התחתון נועד לשמר את השרידים הישנים. בתוכו נמצא את הגרוטו – הכוך שנשאר מהבית של מרים ויוסף, המקום שבו נתבשרה מרים שהיא עומדת ללדת בן מאלוהים, ולידו את שרידי הכנסיות הביזנטית והצלבנית. חלל זה הוא אולם בפני עצמו, הוא מוקדש לשימור וקידוש העבר, הנס שקרה בנצרת, ההופעה של המשיח. בגגו קרוע כוכב מתומן ענק השופך אור פנימה. בחלל שמעל המתומן נמצאת הכנסייה החדשה, היא הפתח לעתיד, לגאולה שעתידה לבוא לכלל האנושות.

מסביב לפתח המתומן המחבר בין החלק העליון לחלק התחתון של הכנסייה, סמלים של אפיפיורים שתמכו וקידמו את פולחן מריה בנצרות.

 

הכנסייה נבנתה כפרוייקט משותף לכלל האנושות, כלל הציבור הנוצרי קתולי בעולם (כך גם נבנו כנסיות נוספות בשנות החמישים והשישים בארץ). כל קהילה שרצתה ויכלה תרמה את תרומתה. הארצות השונות מיוצגות על ידי תמונות של מריה, כשכל קהילה מציירת את מריה בדמות הארץ שלה. על הקירות של האכסדרה שבחצר ובכנסייה העליונה, ישנם תמונות רבות של אישה שהיא דמות האם הגדולה, מריה. ובכל תמונה היא מופיעה בצורה אחרת:  בזו המייצגת את קהילת יפן, למשל, מופיעה מריה הנראית כמו יפנית ולבושה בקימונו. בזו של קהילת מקסיקו היא מופיעה במראה ולבוש מקסיקני מסורתי. כל קהילה והמריה שלה, כל תמונה וחלק העולם שאותו היא מייצגת.

התמונות של מריה בלבוש ארצות שונות הן חלק חשוב של הכנסייה, ומייצגות את הרעיון שמאחורי בניית הכנסייה.

 

לפי נקודת המבט של הפרנציסקנים השומרים על המקום נצרת הנה מקום שבו אפשר להבין את ישו יותר טוב, ובמיוחד את העובדה המוזרה לכאורה שהוא היה המשיח של העניים והנחותים. הברכה של השתיקה מתגשמת במלואה בנצרת. כאשר ב5 בינואר 1964 הגיע האפיפיור פאול השישי לבקר בנצרת כעולה רגל, הגיע אליו הרעיון שנצרת הנה בית ספר. שם אדם יכול לעשות ניסיונות ראשונים בהבנת חייו של ישו, זה בית ספר של הבשורה. האפיפיור אמר: "כאן אנו לומדים איך להבין מי היה ישו. כאן נולד בנו הצורך לשים לב לרקע של שהייתו בתוכנו: המקומות, הזמנים, המנהגים, השפה, ההלכה הדתית – כל שנעשה בו שימוש על ידי ישו בכדי לגלות עצמו לכולם. כאן כל דבר מדבר ולכל יש משמעות."

 

המשמעות הסמלית של הבניין

 

הכניסה והקיר המערבי.

הכניסה לבזיליקה של הבשורה היא מכיוון מערב. קיר אבן מפואר, קעור, מקבל את פני הבאים ועליו כמה מסודות  המקום: מעל הקיר – הפוטיקו, פסל של ישוע מברונזה מחזיק בידו השמאלית ספר ומרים את ידו הימנית כלפי מעלה, עם שלוש אצבעות מצביעות כלפי מעלה לפני הפרצוף, אצבעות אלו מייצגות את ישוע: עוצר, שואל ומאתגר. מכין, על ידי כך, את האדם לחסדים שבמקום. מתחת לישוע תבליטים של המלאך גבריאל ושל מריה, ומתחתם של 4 האוונגליסטים - מבשרי הבשורה, כשכל אחד מהם מיוצג על ידי אחד מ4 החיות התנכ"יות בחזון יוחנן, אלו שסביב כיסא כבוד של אלוהים: שור, אריה, נשר ואדם.

 

המעבר מ-1 שהוא -3  ל-4, מבטא את הקוסמולוגיה הנוצרית, את המעבר מהאנרגיה שהיא שלוש, לחומר שהוא ארבע: ארבע יסודות, ארבע מצבי צבירה, ארבע כיווני שמיים.

4 החיות מסמלות, כאמור, את 4 היסודות. ואכן, בפסים האדומים שעל הקיר רואים אותם: בפס העליון מתחת למלאך ולבתולה רואים את הכוכבים שבשמיים – אוויר. בפס שמעל הדלת, בקצותיו, את להבות האש - אש. בפס שמתחתיו את גלי המים - מים. ובפס שמתחתיו את הצמחים של האדמה- אדמה.


הקיר מייצג את המסתורין של ההתגשמות והוא עוצב על ידי פרופסור ביאניצי. הכתובות על הקיר הם המשפטים מבראשית: "אל האישה אמר הרבה ארבה עצבונך והריונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא יימשל בך". ולעומת זאת הפסוק בישעיה ז, 14: "לכן ייתן אדוני הוא לכם אות הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל".

ניתן לראות שמריה ולידת הבתולין של ישו הם מעשה התיקון לעונש שקיבלה חווה בחטא גן העדן.

 

שני פסוקים נוספים שחרוטים על קיר הכניסה הם הפסוקים בברית החדשה המתייחסים למסתורין של ההתממשות: "ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקודש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן קדוש יאמר לילוד בן האלוהים" לוקס 1, 35. וכן "והדבר נהיה בשר וישכון בתוכנו ונחזה כבודו ככבוד בן יחיד לאביו רב חסד ואמת" יוחנן 1, 14,.

 

הקיר המערבי, אם כן, מייצג את המסתורין של ההתממשות ואת המעבר מהעולם הרוחני לארצי, הקוסמולוגיה הנוצרית, מעבר זה נראה ברצועה של האש שמעל הדלת בה כתוב המשפט הבא: הדבר – וורבום, נהיה – קרו, עובדה – פקטום אסט, ושכן - אט הביטט, בתוכנו - אין נוביס. זה חלק מהמשפט ביוחנן 1, 14, האומר שהדבר שוכן בתוכנו עכשיו. שבתוך הישות של כל אחד מאתנו ישו קיים.

 

בכניסה המערבית ישנם 3 פתחים לכנסייה, אחד מרכזי גדול ו2 קטנים ב2 צדדיו. אחד מהדברים היפים ביותר בקיר הכניסה המערבי, לפי דעתי, הוא היחס בין הכניסה המרכזית לכניסות הצדיות, הפרופורציות הם פרופורציות של יחס הזהב. הפרופורציות שבין רוחב השער המרכזי לגובהו הם 1 ל2, היחס בין רוחב השער הצדי לבין גובהו הוא 1 ל1.618. היחס, כאמור, בין גובה השער החיצון לגובה השער המרכזי הוא 1 ל1.618 – יחס הזהב. יחס זה נחשב למקודש בימי קדם ומופיע כבר במצרים בדלתות כניסה של מקדשים.

 

על דלת הכניסה של הצד המערבי תבליטי ברונזה בהם נראים סצנות מחייו של ישו. זה עבודתו של פרופסור פרידריך סן מבווריה, מצד שמאל של הדלת רואים מאורעות מההיסטוריה האנושית והנפילה של אדם, מצד ימין נבואות הגאולה. מעל הדלת נמצאת רוח הקודש בדמות יונה. הדלתות מנחושת, בצד הדלת ציורים בנחושת חרוטה.

 

הקיר הדרומי

הקיר הדרומי החיצוני של הכנסייה מוקדש למריה. מעליו פסל של מריה מציעה עצמה כמתווכת של חסד לאנושות, עליו חרותות המילים salve regina, הושיעי אותנו מלכה, על הדלת תבליטים מנחושת המציגים סצנות מחייו של ישו שקשורים למריה, וכך גם על השיש שליד הדלת ובפסיפסים.

 

הכנסייה התחתונה

במזבח שבקריפטה התחתונה יש מבנה מוזר של קובייה ובתוכה משולשים מנחושת. בנה את המבנה י' בן שלום מחיפה. המשולש בתוך המרובע מסמל את הקדוש בתוך החומר. המבנה המרובע עומד על 4 עמודי גרניט שמסמלים את 4 עמודי הארץ. אלא שלמזבח יש 3 עמודים תומכים, וגם 3 מדרגות העולות אליו, כי הוא לא מהארץ אלא מהשמיים. מעל המזבח משתלשל צלב נחושת גדול ועליו דמותו של ישו. ישו תלוי בין הארץ לשמים, מקשר ביניהם. באותה קריפטה ישנו גם אורגן. הקריפטה היא מתחת למזבח הראשי, ובנויה על יסודות האפסיס הצלבני. על הנחושת חרוטים כל מיני סמלים, ובתקרה נמצא כוכב משונה.

 

הכנסייה העליונה.

כנסיית הבשורה העליונה בנויה בצורת בזיליקה מלבנית גדולה שבחלק הקדמי של גגה קרוע חרוט – קופולה ענקי המתנשא אל על. חרוט זה הוא סימן ההיכר החיצוני של הכנסייה ומהווה את סימן הנוף הבולט ביותר בנצרת. מרחוק הוא נראה כמו מגדלור ענקי, הממוקם במרכז הקערה של בקעת נצרת. וכמו מאיר מאורו למין האנושי כולו. מבפנים החרוט נראה כמו פרח שושן לבן ענק, המסמל את מריה. מריה קשורה במסורת הנוצרית לפרחים: האגדה מספרת שכמה ימים לאחר שמתה פתחו התלמידים את קברה ולא מצאו דבר פרט לזר פרחים לבנים ענק. מסיבה זו היא נקראת ה"פרח של הגליל".

מבחוץ החרוט שחור, מבפנים לבן, והחלקים השונים שבו יוצרים את האות M , האות שמסמלת את מריה.

 

הכיפה היא הדבר המרשים והמושך ביותר בכנסייה, נותן האור, היא מתנשאת אל על לפני המזבח, אבל לא מעליו, לצד החדר הקדוש בו בושרה הבתולה על ידי המלאך, אך לא מעליו. יש לה נוכחות משלה, מקום משלה, שבלעדיהם הן המזבח והן הבשורה לא מתאפשרים. הכיפה מגיעה לגובה של 60 מטר מעל הגרוטו וקוטרה קרוב ל18 מטר. היא הופכת להיות למתומן שמסמל את 8 ההאצלות האלוהיות. הירידה של המילה דרך הסולם הקוסמי של 8 הרקיעים, ועלייתה חזרה דרך 16 שלבים המסומלים בכיפה על ידי 16 חלונות שמתארים את: 12 השליחים, אבא ואימא של מריה – יהויכין ואנה, והקדושים סנט אפרם וסנט ברנרד (שייחודם ההוא שהם קידמו את פולחן הבתולה). נוכחות הכיפה עוברת גם לקומה התחתונה דרך צוהר בצורת מתומן ברצפת הכנסייה.

הכיפה היא המסתורין של הבניין, היא נותנת לו את יופיו ומהותו. נדמה שבכדי להגיע למזבח צריך לעבור דרך החלל שמושרה על ידי הכיפה. הדרך להגיע לישו – המזבח, היא דרך מריה – הכיפה, שהיא מעין נוכחות בלתי נראית שנותנת את העוצמה והכוח לבניין.

 

חשיבותה של מריה בנצרות הוא שהיא מהווה תיקון של החטא הקדום של חווה. חווה חטאה ולכן גורש המין האנושי ממלכות השמיים, בכדי לתקן זאת צריכה הייתה לבוא אישה טהורה שלא תחטא ותאפשר את הופעתו של אלוהים על פני האדמה כצעד מקדים למלכות שמיים שעתידה להתחדש ולבוא. חווה חטאה ולכן בנות המין האנושי מולידות ילדים בצער, לידת הבתולין של ישו היא תיקון של העונש הזה. חווה חטאה ולכן היא ואדם "התבוששו", לכן המין האנושי שטוף בתאוות ובזימה וחי בחטא. צריכה הייתה לבוא בתולה קדושה שתהרה מרוח הקודש ובכך תתקן את החיים בחטא ותאפשר לאלוהים להופיע. זאת אומרת שמריה היא זו שאפשרה במעלות שבה את הופעתו של האלוהים.

חשיבותה של מריה, גם כיום, היא שדרכה ניתן להגיע לאלוהים. היא הייתה ונשארה השער שדרכו המין האנושי יכול להיגאל. היא מתווכת ומלמדת סנגוריה, כמו שהאם מלמדת סנגוריה על הילדים בפני האב. מריה היא רחל אימנו של הנוצרים, אבל מעבר לכך, היא דמות האדם המושלם המאפשר את הגעת האלוהים.

 

סמליות מספרית בנצרות.

היחס בין גובה האולם לבין רוחב הכנסייה הוא שורש של 5. וכך גם היחס, בקירוב, בין האורך לרוחב האולם. 5 בנצרות מסמל את המעבר חזרה מהארצי אל הרוחני, לאחר הירידה מהרוחני לארצי שקורת במעבר מהמספר 3 ל4. עליה חזרה זו, אל הרוחני, מושגת דרך קורבנו של ישו ו5 הפצעים שמהם סבל.

ישו על הצלב הוא השילוש שנצלב בעולם החומר, שדרך שחרורו חזרה לעולם הרוח היא דרך 5 הפצעים, כשהחמישי מכוון ללבו. החשיבות של ה5 מופיעה ב5 צלבים של המסדר הפרנציסקני, שהם גם הסמל של הפטריארכיה בירושלים..

ה5, הכוכב המחומש, קשור ליחס הזהב. זה דרך השחרור. השלוש קשור ליחס של 2 ל1, הוא דרך ההאצלה. 2 הדרכים משלימות זו את זו, ואכן, על המזבח המרכזי של הכנסייה יש 5 מעמדים ל4 נרות ולצלב. הסמל של ישו הוא הוורד האדום בעל 5 עלי הכותרת, וזה גם היה הסמל של מסדרים סודיים בנצרות כמו מסדר הוורד. 5 זה סמל לשחרור היסוד האלוהי שבאדם מכבלי החומר. ואכן יש 5 מדרגות העולות אל מזבח דמוי ארון הברית שנמצא מאחורי המזבח הראשי באמצע האפסיס. בארון הברית היו כמובן 2 לוחות שבכל אחת מהם 5 דיברות.

לעומת זאת, הסמל של מריה הוא שושן צחור, שמסמל אותו הפלייר דה לי שעל החלונות בקיר המערבי, שזה סמל לשלוש, להאצלה האלוהית שמושגת דרך טוהר. ה3, אם כן, הוא מה שבא לפני, הרוחניות בצורתה הטהורה. ה5 הוא מה שבא אחרי, הרוחניות לאחר שהתנסתה והשתנתה בחומר, ה3 עובר דרך ה4, נצלב דרך ה4, בכדי להגיע ל5, שזה קיום ברמה גבוהה יותר, קיום עם ניסיון חיים, קיום עם גדילה.

 

בחלונות שבקיר המערבי האחד הופך לשלוש, שהופך ל4, שהופך ל5. ומשם ל2 שישיות שהם 12. גם בדמויות שבחזית המערבית השילוש מופיע דרך ארבע בעולם: ארבע כותבי הבשורה, 4 יסודות.

 

המספר 8 קשור בנצרות (ובמיסטיקה בכלל) להתרחשות ניסית, שלא כדרך הטבע.

דרך הטבע מסומלת על ידי המספר 7 שהוא הברית. ישנם 7 צבעים בקשת, 7 כוכבי לכת שרואים אותם בעין בשמיים, 7 ימים בשבוע, ועוד.
כשיד אלוהים נסתרת מתערבת ומפריעה סדר זה מופיע המספר 8. נס קשור ל8. לכן החנוכייה בבית המקדש שהייתה קשורה למנורה עם 7 הקנים, דלקה 8 ימים, לסמל את הנס. ישו קם לתחיה ביום השמיני. המספר 8 מופיע בדרשת ההר – 8 ברכות אשרי.

למרים קרה נס והיא הרתה לרוח הקודש, דבר שללא כל ספק הוא כנגד הסדר הטבעי של הדברים, עד כדי כך כנגד שהברית החדשה לא מתאפקת ומספרת לנו על דאגותיו של יוסף שגילה שאשתו בהריון וזה לא ממנו. יוסף נרגע לאחר שאלוהים מגלה לו מה שקרה, ויש להניח ששמח לאחר שאלוהים גילה לו את ייעודו. נס זה משתקף במתומן המחבר בין החלק התחתון והחלק העליון של הכנסייה.

 

בתוך הכנסייה העליונה.

מקום הכמורה – האפסיס נבנה מעל האפסיס של הצלבנים, ויש בו מושבים מעץ מהגוני למקהלה שבה 35 איש. באפסיס זה רואים פסיפס ענקי ובו שילוש בדמות: ישו באדום, פיטר בצהוב, ומריה יושבת מאחריהם כמלכה בכחול. פיטר משמאל לישו ומריה מעליו ולימינו.

מימין לישו, בצידה של מריה, שורה של אנשים שמייצגים את הכנסייה שברוח, כל מיני הוזים והוגים, נביאים וקדושים למיניהם שהופיעו ב2000 שנות נצרות. מצד שמאל של ישו, בצדו של פיטר, ישנה שורה של אנשים שמייצגים את הממסד הנוצרי: האפיפיורים למיניהם, בעלי תפקידים אחרים. הפסיפס מייצג את שני צדדיה של הנצרות: הצד הממוסד והצד הכריזמטי נבואי.

מימין לאפסיס המרכזי, אפסיס צדי המוקדש לפרנציסקוס הקדוש ולמסדר הפרנציסקני. פרנציסקוס היה אולי הדוגמא הבולטת ביותר לנצרות כריזמטית.

משמאל לאפסיס המרכזי אפסיס צדי ובו מזבח המוקדש למלחמת האור בחושך, ברקע המזבח תמונותיהם בפסיפס של האפיפיור וראש הנצרות האורתודוקסית יחדיו. משמעות התמונה היא שהחושך עובד בנצרות בדרך של פירוד בין הזרמים השונים, ואילו האור עובד בדרך של איחוד והסכמה שמיוצגת על ידי ההופעה המשותפת של בכיר הנוצרים הקתולים ובכיר הנוצרים המזרחיים.

ארון הברית שבאפסיס המרכזי עשוי מכסף ומברונזה, בעוד שהמזבח שמתחתיו, בקומה התחתונה, והמסגרת שמעליו עשויים מנחושת ומגרניט. בחירת החומרים מראה התפתחות במתכות מלמטה למעלה.

 

על הקיר האחורי של הבזיליקה יש 4 תמונות הקשורות למוטיב של סליחה. תמונה אחת היא של מריה מגדלנה שמושכת את ישו בשמן ומנגבת את גופו בשערה.

 

הקיר הצפוני

הדלתות בקיר הצפוני הם תמונות של הבשורה ליהודים ולגויים, הדלת השמאלית היא בשורה ליהודים, מצד אחד רואים את העץ הגניאולוגי של בית דוד. מצד שני את הבשורה, את הדיג הפלאי בכינרת ואת ה"חומר המשיחי". בצד ימין רואים את המאגי באים ומביאים מתנות, את הפנטקוסט בראשותה של מריה, ואת פאולוס מקבל את שליחותו, וכן קטעים מסיפורו של יונה, הנביא הראשון לגויים.

 

למאמר על טיול בנצרת - לחצו כאן 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics