לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מנזר לטרון.

במנזר לטרון ישנו יקב וחנות לממכר יין, (חנות נוספת לממכר יין וגבינות נמצאת בקיבוץ נחשון הסמוך), ומדי פעם מתקיימים בו קונצרטים הפתוחים לקהל הרחב.
 
יומנו של האב מרסל – תולדות המנזר בלטרון מייסודו ב1890 ועד 1960
המנזר שייך לתראפיסטים שמסדרם הוא פלג של המסדר הציסטיריאני, על שם עיירה בנורמנדיה בשם טראפ, ששם החל המסדר במאה 17.
השטח של המסדר היה במקורו של הכרמליתים, שלהם שייכת עד היום אמאוס, אלא שהכרמליתים היו בעיקר נזירות ואלו לא התאימו לעיבוד חקלאי אינטנסיבי, ולכן הם העבירו את הקרקע לטרפיסטים.
התראפיסטים דוגלים בחיי פשטות ורואים בדיבור בעלמא מקור לבזבוז זמן הגורם למחשבות כפירה, ולכן הם נמנעים ככל האפשר מדיבור סרק, אך אין הם נודרים נדר שתיקה. הם מתפללים 7 פעמים ביום, מקיימים מדיטציות ועובדים. ישנם יותר מ100 מנזרי גברים בעולם, ויותר מ70 נשים.

האב קליאופס עלה לבדו למנזר ב1887, השם קליאופס הוא שמו של אחד האנשים שנפגש עם ישו באמאוס. במקום הייתה חווה שנקנתה על יד הטרפיסטים וכן עוד כמה בניינים, הבולט מביניהם היה אכסניה שנקראה מלון המכבים, זה היה מלון שנבנה באמצע המאה, עם סלילת כביש יפו ירושלים, על ידי האחים בטאטו, אך ירד מגדולתו בעקבות סלילת הרכבת לירושלים בשנות ה90 של המאה ה19. בשנת 1890 מושלמת רכישת המנזר, בעזרת ממשלת צרפת, והנזירים עולים למקום. אחת הסיבות לבוא הנזירים למקום הייתה מדיניות הגיוס של רפובליקה השלישית. השלטון גייס גם כמרים, אלא אם כן הם שרתו מעבר לים במשך יותר מ10 שנים, פטור זה התקבל ב1889 ונקרא "הכמרים עם תרמיל על הגב" והוא נועד לעזור במאמץ הקולוניאלי הצרפתי. הנזירים הגיעו למנזר לאחר טיול ברץ, בו הם גם ביקרו אצל הפטריאך הלטיני, שציווה למסור למנזר את ספרייתו העשירה לאחר שילך לעולמו. ב9 לדצמבר נחגג ייסוד המנזר. ומרגע זה הונהג התקנון החמור של הטרפיסטים בחיי הקהילה. השנים הראשונות היו קשות גם בשל התנאים הפיזיים וגם בשל תככים פנימיים, אך היו הישגים יפים בתחומי החקלאות והבנייה. מעניין לציין שהתקנון של המנזר לא מגביל שתיית יין. הנזירים הקימו בית ספר שקלט נערים מן הכפר עמוואס, שפת ההוראה הייתה צרפתית. הם גם הגישו עזרה רפואית לנזקקים רבים, והמשיכו בעזרה זו אפילו בימי המלחמות שעברו על האזור. בשנת 1905 מגיע קבוצה של טרפיסטים מהולנד וגרמניה. המנזר נסגר והנזירים גורשו במלחמת העולם הראשונה, אך נפתח שוב לאחריה ופרח עד מלחמת השחרור. בניית הכנסייה הושלמה ב1929, בניית המבנה המפואר של היום הושלמה סופית רק ב1960. במלחמת העצמאות ידע המנזר שעות קשות, הוא הופגז, נורה, עשרות פצועים הגיעו אליו, היבולים קמלו בשדות, אך הנזירים התעקשו להישאר במקומם והיו עדים לקרבות הקשים שהתרחשו באזור. לאחר המלחמה הפך המנזר לנקודת תצפית של האו"ם, והמנזר הפך להיות חלק ממובלעת ירדנית.
אחד הדברים הבולטים בכנסייה זה הפסל של גבירתנו של הייסורים, המראה את מריה נותנת צלב לישו התינוק. 
 

המסדר הציסטריאני:

בשנת 1098 בונה אב מנזר בשם רוברט ממולזם "מנזר חדש" בבורגונדי, שבו יש ניסיון לחזור לחוקה הבנדיקטית המקורית. המנזר שהוא מקים נהיה מקור של רפורמות בעולם הקתולי. הדמות העיקרית ברפורמות הוא ברנרד מקלרבו, הוא היה האב הרוחני של הטמפלרים, של המסדר הציבטריאני, ואף מורה של כמה אפיפיורים. בשנת 1119 מפרסם האפיפיור את תקנון המנזר, שמורכב כבר מ4 מנזרים שמרכזם בסיטו. בשנת 1200 היו למסדר כבר 2000 מנזרים. במאה ה17 מגיע המסדר לשיאו, והוא נחשב לעשיר ביותר בעולם הקתולי.
בתוך המנזרים הנזירים לובשים חלוק לבן ובחוץ חלוק אפור ולכן ידועים גם בשם "הנזירים האפורים".
 

ממול מגרש החניה של מנזר השתקנים ישנו פסל גדול המוקדש ל3 אישים: סלאח א דין, ברנרד מקלרבו, והרמח"ל. פסל זה מסמל את תכונות האצילות והשלום שהיו קשורות ל3 האישים הללו, ואומר שאותם תכונות אנושיות יכולות להיות קיימות בכל 3 הדתות, והם כעין מכנה משותף גבוה יותר מהפירוד ביניהם.
ברנרד מקלרבו: נולד ב1090, אביו מת במסע הצלב, אמו כשהיה ילד. בעקבות מות אמו הצטרף ברנרד לכנסייה, הוא היה חולני מדי מכדי להיות חייל. ברנרד מצטרף למנזר בסיטו ב1108 ומייסד מנזר בת בקלרבו ב1115, שם הוא ראש המנזר. ברנרד הצטיין כמטיף, דרשן, כנזיר בעל כוח רצון ושמרבה בעינויים עצמיים. רבים הגיעו לקלברו בעקבות פרסומו. עם הזמן הוא נמשך לחיי העולם. קלברו הופך להיות המרכז של המסדר הציסטיריאני 1119, ומרכז רשת של מנזרים. כאשר הונוריוס השני נבחר כאפיפיור ב1124, ברנרד הוא אחד מאנשי סודו. בשנת 1127 הופך ברנרד את הטמפלרים למסדר נזירי רשמי, וזאת הוא עושה על ידי כתיבת התקנון שלהם וארגון המסדר. כמו כן הוא מעודד את אצילי אירופה לתרום להם. לאחר מותו של הונוריוס יש מאבק על האפיפיורות. ברנרד תומך באינוצנטיוס כנגד מתחרהו שיושב ברומא – אנקלטוס. ברנרד נעשה ליד ימינו של אינוצנטיוס ומסתובב איתו ברחבי אירופה, אינוצנטיוס אף גר זמן מה בקלברו. אינוצנטיוס זוכה, עקב פועלו של ברנרד, בתמיכת הארצות הגדולות: צרפת, אנגליה, ספרד וגרמניה. ברנרד תומך בלותר – קיסר רומי הקדושה. בשנת 1138 מת אנקלטוס והקרדינל גרגורי נבחר ליורשו. בחירה זו היא נצחונו של ברנרד ופרי השפעתו האישית. הקרע בכנסייה נרפא, וראש המנזר של קלרבו יכל לחזור ולשבת בשקט במנזרו. כתוצאה מפרסומו של ברנרד ומכוחו גדל המסדר הציסטריאני במהירות, 83 מנזרים אחרים מצטרפים, נזיר צסטיריאני שהיה חבר בקלרבו נבחר לאפיפיור – אאוגינוס השלישי.
מ1145 מטיף ברנרד נגד הכפירה במחוז לנגדוק, אך הטפתו החשובה יותר היא למען מסע הצלב השני. ההשפעה של בקשתו היא שלואי השביעי – מלך צרפת, נענה לאתגר. המסע היה כישלון, וברנרד תולה אותו בחטאיהם של נושאי הצלב.
לאחר שהגיעו ידיעות על כישלון מסע הצלב השני, נעשה ניסיון לארגן עוד מסע צלב, והפעם בראשותו של ברנרד, אלא שברנרד כבר היה חולה מדי וזקן מדי לכך, והנזירים הציסטריאנים אסרו עליו לצאת להרפתקה זו.
גדולתו של ברנרד הייתה בדמותו ותכונותיו, הוא היה התגשמות האידיאל של הנזירות בימי הביניים. ראייתו הייתה בהירה והוא הלך בעקבות עקרונות האמונה הנוצרית, האדיקות, והגיון חסר פשרות, אבל למרות שהיה אדוק הוא לא היה קנאי או רודף, וגם כאשר הטיף בעד מסע הצלב במיינך, הוא התערב על מנת להפסיק את רדיפת היהודים שהייתה במקום, את הכופרים הוא אמר שצריך לשכנע במילים ולא באלימות. הוא היה ענוו, אציל, ועדין במגע עם אנשים אחרים. תומכי הרפורמה בכנסייה ראו בו את מוביל עיקרי האמונה המועדפת עליהם של גאולה אלוהית. הוא כתב הרבה וכתביו הוצאו בהוצאות רבות. הוא היה דרשן בחסד, מלא בקסם וחיים ויודע איך להשפיע על רגשות שומעיו.
מהפסל המוקדש ל3 האישים מובילה דרך עפר במעלה הגבעה אל מצודת "לטורון דה שווליה" של הטמפלרים. זה אך סמלי שהדרך מובילה מפסל המוקדש גם לברנרד מקלרבו, שהרי הוא היה האב הרוחני של הטמפלרים. 
 

המצודה

שעל גבעת לטרון היא מצודה שנבנתה עבור המסדר הטמפלרי בין השנים 1150 – 1170. את המצודות הצלבניות בישראל ניתן לחלק באופן גס ל2 סוגים: מצודות גבול – הגנה, ומצודות דרכים. מצודות הדרכים שייכים ברובם לטמפלרים, מכיוון שהם היו ממונים על הביטחון בדרכים, ומצודות הגבול שייכות פעמים רבות להוספיטלרים, שהתמחו בביצורים, התמחות שהם לקחו איתם גם הלאה, לאחר העזיבה של ישראל. באזור השפלה היו לטמפלרים כמה מצודות ששלטו על הדרכים, למשל בית גוברין. מטרתם המקורית של הטמפלרים הייתה להגן על עולי הרגל, ובמיוחד אלו העושים את דרכם מיפו לירושלים, לשם כך נבנתה בתחילה מצודה באזו בכפר בית נובא, אך היא לא הספיקה בכדי להגן על הדרכים הדרומיות בעמק איילון, ולכן נדרש להקים מצודה נוספת באזור לטרון. שם המצודה היה לטורון דה שבלייה, זאת אומרת: מצודת הפרשים. עם הזמן זוהה השם "לטורון" עם השם: לטרו – שהוא הגנב הטוב המופיע בלוקס. "ואחד מאנשי הרשע התלויים גדף אותו לאמור הלא אתה המשיח הושע עצמך ואותנו, ויען האחר ויגער בו לאמר הלא תירא את האלהים כי ענשו ענשך, והנה אנחנו כמשפט כי לקחנו כגמול ידינו והאיש הזה לא עשה מאומה רע, ויאמר אל ישוע זכרני נא אדני בבאך במלכותך". לוקס כג,39-43.
לוקס הוא גם הספר שבו מופיע הסיפור על 2 האנשים, (אחד מהם קליופס, כשם ראש מנזר השתקנים הראשון), הפוגשים את ישו ליד עמאוס. 
 

עמק הכלניות.

בין מנזר השתקנים לנווה שלום משתרע עמק קסום, שהיה עד בעבר לכמה מהקרבות הקשים ביותר במלחמת השחרור. כיום פורחים בעמק שלל כלניות, שלפי המסורת פורחות היכן שנשפך דם. לפי המסורת הכנענית הקדומה אדוניס, הנקרא גם אוזיריס, או תמוז, או נעמן, היה מאהבה הצעיר של אשתר, אלת הפריון. תמוז מת כל שנה וזה קורה עם בוא הקיץ, אז מבכים בני האדם את מותו, אלא שהוא קם לתחיה מחדש עם בוא הסתיו.
לפי המיתולוגיה היוונית היה אדוניס בחיר ליבה של אפרודיטה, הוא היה צייד יפה תואר ויום אחד חזיר בר פוצע אותו. אפרודיטה מאחרת לבוא לעזרתו והוא מת בין זרועותיה, על דמו של האהוב שופכת האלה מעט ממשקה האלים – נקטר והדם האדום הופך לפרח הכלנית. בפולחן אדוניס – תמוז היו מקריבים חזיר, ומכאן, אולי, האיסור לאכול חזיר ביהדות. גם אצלנו הכלנית נהפכה סמל למוות, לחללים.
השם כלנית נובע מהמילה כלה, והסיבה לכך היא שלאחר שהכלנית מופרית היא עוטה שמלה לבנה, עטרה לבנה, במרכז הפרח שלה.
במרכז העמק ישנה חורשת אקליפטוסים בולטת, כאן, ב48, נפצע קצין צעיר בשם אריק שרון, פציעה קשה, ונאלץ לחכות במשך כל היום עד שיוכלו לחלץ אותו עם לילה, במקום זה התגבשה תפישת עולמו. לא רחוק משם, להבדיל, ישנו אתר פרה היסטורי בשם חתולה, שם ניתן לראות סלע עם מכתשים לכתישת תבואה.

 

לחצו לקריאה על אתרים באזור המרכז

קיסריה

סידני עלי

לטרון

מראשה ובית גוברין

תל גזר

רמלה

לוד

תל לכיש

חיפה הרוחנית

אליהו במוחרקה

אום אל פחם

מגידו

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics