לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

זרקור על מקום: מצודות האבירים הטבטונים.

במערב הגליל ישנו אוסף של מצודות מתקופת הצלבנים, שהיו שייכות למסדר האבירים הטבטונים, כן, אותו מסדר ידוע לשמצה שהטביע את הפגאניות של הים הבלטי בנחלי דם והיווה את הרוח, הרוח הטבטונית, שיצרה את פרוסיה המיליטריסטית. הכל התחיל כאן, במבצר היפה בארץ, הלא הוא המונפור (נוף יפה) שבנחל כזיב, וב2 מבצרים אחרים שנמצאים בסביבותיו: מבצר המלך במעיליא ומצודת יחיעם...

 

קצת על אבירות.

במאה ה4 לספירה מתפתחת תורת לחימה שבה פרשים על סוסים לומדים להשתמש בחנית תוך כדי רכיבה בשדה הקרב, טכניקה זו מקנה להם עליונות על חיל הרגלים, ומעמד חדש של לוחמים, מעמד הפרשים הרכובים המשוריינים בשריון כבד ובחנית, נהיה למוביל בשדה הקרב ובעקבות כך גם בחברה. זאת תחילתה של האבירות, והיא מתפשטת בקרב חבורות של לוחמים גרמניים המונהגות על ידי מנהיג שנקרא "פיהרר".

השבטים הגרמניים כובשים את כל רחבי אירופה וממלכות חדשות מוקמות בצרפת, ספרד, גרמניה ועוד... ממלכות אלו מאמצות את הדת הנוצרית, ואת המבנה החברתי של ימי הביניים. בראש המבנה עומדת האצולה הלוחמת והכנסייה, אנשי המלחמה מאמצים את תורת המוסר הנוצרית בתוספת לאידיאלים של הלוחם השבטי הגרמני – אידיאלים של אומץ, נאמנות לא סייג, ועוד....כך נוצר לו אידיאל האביר, שמקדיש את חייו למען החלש כנגד החזק, שלעולם לא משקר, שלעולם לא פוחד, ששומר על הסדר החברתי של העולם ועל הכנסייה. אידיאל האביר מקבל גיבוש סופי בימיו של קרל הגדול, במאה ה8 לספירה, ומבוטא בשירה שנכתבת אז שנקראת "שירת רולנד".

אידיאל האביר הוא זה שעומד מאחורי מסעי הצלב וכיבוש ארץ ישראל על ידי הנוצרים. השחרור של הקבר הקדוש, מקום סבלו של ישו, מידי הכופרים, נחשב לעזרה לחלש האולטימטיבית, כינון ממלכת צדק שתאפשר הגעה של ממלכת השמים. הצלבנים שבאים לארץ הקודש מכירים יותר טוב את שירת רולנד מאשר את התנך או הברית החדשה. וכאן בארץ ישראל, מתפתח יצור חברתי חדש: מסדרים של נזירים שלוקחים על עצמם תפקידי לחימה. מסדרים שהם שילוב של אבירות ונזירות.

המסדר הראשון שנוצר ככזה הוא המסדר הטמפלרי, ומייד אחריו ההוספיטלרי, אלו הם מסדרים של אבירים צרפתיים בעיקר, אליהם מצטרפים אבירי שאר אומות אירופה, אלא שבסופו של דבר האבירים הגרמניים מעדיפים מסדר נפרד משל עצמם והם מקימים את המסדר הטבטוני בעכו ב1291.


הרמן פון זלצה.

בשנת 1226 הגיע הקיסר הגרמני פרדריך השני למזרח התיכון לשיחות שלום עם המוסלמים, שיחות שכתוצאה מהם ירושלים הוחזרה לידי הצלבנים ומניותיו של הקיסר עלו. כחלק מהמהלך הדיפלומטי המבריק הוא מינה את מקורבו – הרמן פון זלצה לראש המסדר הטבטוני ויחדיו הם רכשו נסיכות בגליל המערבי בשם "גוסלן" שכללה 3 מבצרים: המבצרים במעיליא, מונפור ויחיעם. המבצרים היו משומשים במצב טוב. המבצר במונפור עובר שיפוץ ובנייה יסודית, והופך להיות המרכז של המסדר הטבטוני בישראל.


המונפור מיער גורן.

נקודת תצפית טובה על המונפור היא מיער גורן, יער טבעי משוקם ובו מערכת של דרכי נוף, חניונים ומצפורים. נכנסים מכביש הצפון ממזרח לקיבוץ אילון ונוסעים ישר כ2 קילומטר עד לחניון המונפור. משם הולכים הכליה קצרה למצפה המונפור. המטיילים רגלית יוכלו להמשיך בשביל המוביל מהמצפה, דרך נחל כזיב, אל המצודה. חוזרים באותה הדרך.

מהמצפה רואים שבקדמת המצודה, שבנויה כמצודת אורך על שלוחה מאורכת וצרה, ישנו רחבה גדולה שבמרכזה בסיס עמוד ענקי. רחבה זו הייתה בעבר אולם ענקי בגודל 17 על 17 מטר, שהעמוד תמך בתקרתו. האולם ממש יושב על הנוף, אפשר לדמיין את האבירים הגרמניים שותים בירה באולם כשמתחתיהם פכפוך מי הנחל, רוח מערבית מהים מקררת את האוויר והם לא יכולים שלא להיזכר ביערות שהם השאירו אחריהם בגרמניה... מצורת האולם והמצודה אנו יכולים להבין שהמקום שימש כמרכז אירוח וכמרכז אדמיניסטרטיבי של הטבטונים, ולאו דווקא כמצודת מלחמה. כאן, במרחק יום רכיבה מעכו, התארחו האורחים החשובים, ובראשם הקיסר. כאן, למדו האבירים את סודות המסדר, כאן נשמרו האוצרות והארכיבים, (ואכן ארכיון המבצר שהיה גם ארכיון המסדר, נמצא עד היום במרתפים בווינה ומשמש מקור מידע חשוב על התקופה).

בצד השני של המבצר, לכיוון ההר, ישנו את מגדל העוז, החלק המבוצר ביותר, מגדל נישא על סביבותיו שעל שרידיו ניתן לטפס גם כיום. מי שיטרח ויעשה את המסלול הרגלי אל המבצר יגלה גרם מדרגות העולה לתצפית נפלאה מעל מגדל העוז. בין המגדל לבין אולם הטקסים היה את מגורי האבירים, כנסייה, ושאר ירקות.

ניתן להגיע למונפור גם בשביל עפר היורד ממגרש חניה שנמצא לא רחוק מהישוב הילה. ההגעה היא מדרום.


מעיליא – בתוך הכפר מבצר..

כפר שמוזכר כבר בתנ"ך. יש בו שרידים מבית שני ומהתקופה הביזנטית, אך עיקר חשיבותו בתקופה הצלבנית. תושביו הנוצרים הנוכחיים הגיעו אליו החל מהמאה ה18 מלבנון. כיום יש בכפר 3000 איש על טהרת היוונים קתולים, זה הכפר הקתולי יווני היחיד בארץ מחוץ לפסוטה, כפר עם 30 אחוז אקדמאים, ונחשב למתקדם ביותר במגזר הערבי.

שיטוט בסמטאות הכפר הוא כמו שיטוט בחו"ל, ומוביל אותנו בסופו של דבר לראש הגבעה, שם שוכן לו לבטח שרידי מבצר צלבני ענקי, נחבא בין הבניינים. המבצר הוא מבצר בצורת קסטרום (מבנה מרובע שבאמצעו חצר ובור מים), שכיום נשאר ממנו שלם רק האגף הצפוני, שם ניתן לראות את מגדלי הפינה. נוסעים בדרכי הכפר העקלקלות עד לראש הגבעה, מקום הכנסייה, ומשם מתחיל לשוטט בין החורבות והבתים. בעבר היה כאן מרכזה של סניורה – נסיכות – בירת מחוז, מקום של בית דין בורגני שהיה צריך לתת 24 אבירים כל שנה לשרת את המלך.

בזמן שמבקרים במבצר כדי לבקר גם בכנסיית הכפר הסמוכה. טלפון לתיאום 052-6202165


יחיעם.

מבצר יחיעם נקרא גם מבצר ג'דין, הוא שימש כאחד מהמבצרים של האבירים הטבטונים במאה ה13 וכמקום מבוצר גם לאחר תקופת הצלבנים, ובמיוחד בתקופתו של דהאר אל עומאר – שליט הגליל במאה ה18, שביצר את המקום, ולמעשה רוב השרידים הם מתקופתו. את המבצר החריב איברהים פחה ממצרים בשנת 1843 בעזרת תותחים. כשעלו חברי קיבוץ יחיעם להתיישבות במקום בשנת 1946, הם התיישבו בין החורבות, שהגנו עליהם בזמן מלחמת השחרור.

כיום המקום הוא גן לאומי המשחזר את עבר המבצר הן בזמן הצלבנים והן בזמנו של דהאר אל עומאר. השחזור נעשה בעזרת פסלי דמויות מאותה תקופה ושלטים. ניתן לטפס על מגדל המבצר לתצפית על כל הגליל המערבי. ניתן לצאת מהמבצר למסלולים רגליים ביערות ובנחלי האזור.


"ראשית כול, קיימים משמעת וציות ללא סייג. כל אדם יוצא ובא על פי רצון המפקד. כל אחד לובש את הבגדים הניתנים לו ואיש אינו משוטט לחפש מזון או בגדים כפי נטיית לבו. אנשים מסתפקים בהכרחי ביותר, במזון ובבגדים, ונמנעים מכל מה שהוא מיותר. הם חיים בקהילה, מיושבים בדעתם ושמחים בחלקם, ללא אישה וילדים. כדי להשיג שלמות אוונגאלית מתגוררים הם באותו בית, באותו האופן, ללא רכוש משלהם, חרדים לשמור על אחדות הרוח בכבלי השלום.
ניבולי פה, עיסוקים סרי טעם, צחוק בלתי מרוסן, התלחשויות ואפילו גיחוך כבוש, אינם מקובלים. הם מתעבים שחמט ומשחקי קובייה, שונאים ציד ואפילו אינם נהנים ממעופו של הבז. הם מוקיעים מוקיונים, להטוטנים, מספרי אגדות, שירי זימה, מעשי ליצנות – כל אלה הבל ורעות רוח בעיניהם. הם גוזזים את שערם בתספורת קצרה, לעולם אינם לבושים יתר על המידה, במרחץ הם מבקרים לעתים נדירות, הם מזוהמים ומגודלי זיפים, ועורם שחום משריון קשקשים ומשמש". כך מתאר ברנרד הקדוש מקלברו, האידיאולוג הנוצרי החשוב ביותר בימי הביניים, את דמותם האידיאלית של חברי מסדרי האבירים


אחרית דבר.

לאחר מפלת הצלבנים בקרב על עכו, וכיבושה בשנת 1291, עזבו הטבטונים סופית את הארץ ועברו לחופי ליטא ופרוסיה, שם היה להם תפקיד חשוב, ב300 השנים הבאות, בניצור הפרוסים והליטאים. הם הקימו למעשה ממלכה עצמאית על חופי הים הבלטי, וקבעו את דמותה הצבאית של פרוסיה לעתיד. הקרבות שלהם והמלחמות שלהם באותה תקופה נחשבים לאכזריים ביותר בימי הביניים. הצבע השחור בדגל הגרמני מקורו בצבעו של המסדר הטבטוני, והמונח טבטוני נשמר בשפה בכדי לציין משמעת וקשיחות צבאיים.

המסדר הטבטוני נקרא על שם שבטים גרמניים קדומים, הוא טיפח את רוח הלחימה הגרמנית ונשען עליה. בחוגיו התפתחה, עם הזמן, תורת גזע, על עליונות האביר הגרמני, ועל הצורך להרחיב את גבולות גרמניה. שמו המלא של המסדר הטבטוני היה: "מסדר מריה הקדושה של הטבטונים".

והכל התחיל כאן אצלנו, בין החורשים הקסומים, הכפרים הציוריים, והעמקים של הגליל....

 

קראו על האתרים הבאים בגליל העליון -לחצו לקישור

צפת בירת הגליל העליון

גוש חלב

הר מיירון וקבר רבי שמעון בר יוחאי

פקיעין

חורפייש

חצור וקדש

בור יוסף ליד עמיעד

מונפורט, מעיליא ויחיעם מצודות אבירים

 


 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics