לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

שיעור בדרך הסופית - המסע האופקי והמסע האנכי. תרגולות.
המערכת המשולשת של מוחאסבה, זיכר, מוראקבה. עבר, הווה, עתיד.

אצל הסופים יש כמה תרגולים בסיסיים, שלושה מהם מצטרפים, לעניות דעתי, למערכת משולבת שמכניסה מימד של עומק רוחני לחיים. ואלו הם: מוחאסבה - דין וחשבון שאדם עושה בסוף היום לגבי מה שהיה. זיכר – הזכרת שם האל בכדי להתחבר למהותו. ומוראקבה - תרגיל עירנות מודעות ומוכנות לגבי מה שיהיה.

 

המוחאסבה, כפי שאני מפרש אותה, היא לעצור מפעם לפעם ולשאול מה הביא אותי עד הלום, מה קרה בשעה האחרונה, ביום האחרון, איזה נקודות ראויות לציון. כשאדם עושה זאת הוא כמו מכפיל את מה שקרה. אומרים שאי אפשר לשנות את העבר, אבל זה לא נכון, אפשר לשנות את איך שאנחנו חושבים עליו, ועל ידי כך לשנות אותו, כי המציאות היא מה שאנחנו עושים ממנה. זאת המשמעות העמוקה של יכולת הבחירה של האדם. אנחנו קודם כל חווים את החוויה ורק אחר כך נותנים לה מילים, תהליך נתינת המילים הוא לא פחות חשוב מתהליך החוויה עצמה. פתאום אתה רואה דברים שלא ראית קודם, פתאום הכל מקבל ממד אחר.

המוחאסבה היא ההסתכלות אחורנית והעטרת הארועים בעטרת זוהר אלוהי. המוחאסבה היא להפוך את החיים למשמעות מפני שאתה יודע שבסופו של דבר עליך לתת דין וחשבון, מכיוון שיש דין ויש דיין. החיים, עקב כך, מקבלים משמעות אחרת לגמרי. כשצריך לדווח למאן דהו על מעשייך הרי שלמעשים יש טעם אחר לגמרי, מפני שתמיד ישנה, ולו גם בתת ההכרה, התחושה של הדיווח בסוף וההרגשה הטובה, או לא טובה, שבאה עם זה, בהתאם לציפיות ולמה שעשית.

המוחאסבה היא רגל אחת בתרגול המשולש הסופי של עבר הווה עתיד: מוחאסבה, זיכר, מורקאבה.

 

הרגל השנייה היא תרגול הזיכר. הזיכר הוא ביטוי שמו של האל כשתוך כדי כך אתה מתחבר למהותו. בביטוי השם של הדבר קיימת המהות של הדבר עצמו. הזיכר קשור להווה מכיוון שההווה מקבל כאן משמעות שונה. בתוך ההוויה הנוכחית חבויה הוויה אחרת, נסתרת, גבוהה יותר, שניתן להתחבר אליה על ידי תרגול זה, מכיוון שהאל נמצא בכל דבר, וכל דבר מכיל את מהותו. לעיתים אומרים בזיכר את המשפט "אללה חי", זה מפני שאללה נמצא בחיים, צריך רק לראות את זה. לעיתים אומרים את המשפט: "אין אלוהים מבלעדי האלוהים", שהוא משפט המחבר את הניגודים, את האין ואת היש. הזיכר גורם לאדם להיכנס למצבים אקסטטיים ולרגע להימשך לנצח, הוא מעבר לגבולות הזמן והמקום, ולכן השער אליו הוא בהווה. בכדי להתרחב צריך להצטמצם תחילה, וההצטמצמות האולטמטיבית היא לתוך רגע קטן אחד שמכיל את הנצח.

 

הרגל השלישית של התרגול הסופי היא המורקאבה, הערנות, המודעות, המוכנות, לקראת מה שיהיה. בתוך כך על הסופי, לפי הבנתי, להיות פתוח ובו בזמן בעל עקרונות מסויימים שדרכם הוא מסנן את המציאות. נוכחות העקרונות בתוכו והדרכים של ההתנהלות המוכרים והבטוחים, מאפשרים לו לאבד את עצמו לקראת רגע חדש, דבר חדש.

לפי התפישה האורתודוקסית העקרונות הם החוקים של הדת - השריעה, הגדר שמאפשרת את החופש, רשת הביטחון המוודאת שהאדם לא יפול לאחר שהוא נפתח לחלוטין כלפי העתיד. בתוך כך ישנה דינמיקה של מה שקורה והיכולת להיות מודע אליו בזמן שהוא קורה בתוך עצמך. הקומפלקס שלנו, האינסטינקט והאינטואיציה, יודעים יותר טוב מאיתנו להגיב לדברים חדשים. ולכן העצה היא להיות מודע לעצמך, לתחושותיך, למה עולה בך, כי זה יתן את האינדיקציה הטובה ביותר לגבי איך לנהוג עם משהוא חדש, עם העתיד.

המוראקבה מתבטאת על ידי המשפט: "חייה כאילו אתה רואה את אלוהים, ואם אתה לא רואה את אלוהים דע כי הוא רואה אותך". העניין של מישהו מסתכל עליך נותן לאדם נקודת מבט חיצונית על עצמו, בניגוד למוחאסבה זה לא לגבי דברים שקרו, כי אז זה אני מסתכל על מה שקרה לי, אלא זה לגבי דברים שיקרו, מכיוון שזה מישהו אחר שמסתכל עלי והנוכחות שלו מאפשרת לי להיות יותר ממה שאני. בסופו של דבר אותו מישהו מסתכל דרכי ואז אני יכול להתקדם לכיוון העתיד שאליו הוא מוביל אותי. מכיוון שאינני יכול להוביל את עצמי לבד, מתוך נקודת השקפתי האישית, מכיוון שהיא מבוססת על נסיון העבר. אז הנקודה כאן ב"אלוהים רואה אותך" היא שאלוהים לא רק רואה אותך, אלא הוא גם משגיח עליך, מספק לך הזדמנויות. יש מי שדואג לך, וכל מה שעליך לעשות זה להגיב.

זאת היא הרגל השלישית במבנה המשולש של עבר הווה עתיד, וזה בשבילי אחד השיעורים החשובים בדרך הסופית.

 

מורקאבה – ערנות:
תרגול סופי בסיסי: לראות את עצמך מבחוץ ומבפנים בו זמנית, לדעת להזכיר לעצמך מראש מי אתה ומה אתה ומה אתה רוצה, ולהיות צנוע , שזאת נקודת מבט חיצונית משולבת עם נקודת המבט הפנימית.

 

מוחאסבה - דין וחשבון:

תרגול סופי בסיסי שאותו עושים לפני השינה, רואים מה קרה במשך היום ומתקנים בעצמך את מה שצריך לתקן, השלב הבסיסי הוא מה קרה פיזית, השלב השני הוא היכן איבדתי את הקשר אל האור ומה צריך לעשות בכדי להתנקות ולחדש את הקשר הזה.

 

הזכרות

לזכור את עצמך, מה הוא זה שגורם לך לזכור... זה שאלוהים זוכר אותך. ולכן צריך גם להזכיר וגם להיזכר. הפעולה של לזכור את עצמך היא פעולה של מודעות. אדם מסתכל על עץ ובאותו הזמן הוא מודע לכך שהוא מסתכל על עץ, שמשהוא מסתכל דרכו. הוא רואה את העץ: פעולה מהפנים החוצה, ובאותו הזמן מסתכל על עצמו מסתכל על העץ, פעולה מהחוץ פנימה. דבר זה מביא לידי נוכחות של משהו גבוה יותר שהוא מכיל את שני הכיוונים המנוגדים. רק הפעולה של הניגוד, של הסתכלות בשני הכיוונים בו זמנית, יכולה לאפשר את זה. המשהו הגבוה נותן תחושה של נוכחות לכל התהליך ומביא את האדם לרמת מודעות גבוהה יותר. זו היא בעצם מודעות אמיתית. החושים מתחדדים, נדמה כאילו משהו רואה דרכך, ואז אתה מרגיש כאילו אתה באמת עיניים ואוזניים של האלוהים, כפי שנאמר בכתבי הקודש ובמסורות המקודשות. אתה מרגיש כממלא את תפקידו של האדם עלי אדמות, תפקיד העד!

כשאדם חוזר פעמים רבות על שמו של האל, או אפילו עושה משהוא אחר פעמים רבות באופן רפטטיבי, זה גורם אצלו בסופו של דבר לשים לב למה שהוא עושה, מכיוון שהמוח לא יכול לברוח יותר לדברים החדשים, ואז נזכרים בדבר הישן, במה שיש, במה שהיינו מחוברים אליו פעם, ביעודנו.

תרגיל הזיכר הקלאסי הוא לחזור על השם של האל הרבה פעמים, תרגיל "זיכר" לא קלאסי הוא לחזור על כל שם אחר, נגיד "פרח". ולראות מה זה עושה החזרה הזאת, נגיד למשך 10 דקות.

הנשימות צריכות להיות עם נוכחות ועם עבודת אלוהים. האוויר מכיל הן אוויר פיזי והן אנרגיה רוחנית , היכולת למצות מהאוויר את האנרגיה הרוחנית תלוייה בכוונות האדם הנושם. זאת אומרת שיכולים להיות שני אנשים בחדר וכל אחד מהם ינשום דבר אחר. היכולת לנשום את האנרגיה באוויר נובעת ממודעות.

 

מאמרים על הסופים באתר "תרבויות עולמי חוץ לארץ" - לחצו לקישור

הדרווישים המחוללים

הדרווישים הבקטשים

סופים במרכז אסיה

סופים בעולם

מאמרים על הסופים ב"תרבויות עולמי ישראל" - לחצו לקישור

שיעורי סופיזם

רשימת כל המאמרים

 



 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics