לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

לטיול בנושא המסדר הכרמליתי - לחצו לקישור

 

המשכיות מאליהו

לפי טענת המסדר התקיים בכרמל ברציפות בית ספר של נביאים, במשך 2000 שנה, מתקופתו של אליהו, ועד לייסוד המסדר, והמסדר הוא רק ממשיך של אותו בית ספר. אליהו העביר את הידע שלו לאלישע, ואלישע, שגם הוא קשור לכרמל, ידוע שהיו לו תלמידים, ואלו העבירו את התורה לבאים אחריהם.

אלוהים אומר לאליהו בתנך (מלכים א פרק 17 פסוקים 2-3) כך: "ויהי דבר אלוהים אליו לאמור: לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן, והיה מהנחל תשתה ואת העורבים ציוויתי לכלכלך שם".

הפסוק הזה נושא בחובו משמעות נסתרת המכילה את התורה של הנזירות הכרמליתית: המסע וההסתתרות על יד הנחל מפורשים כמאמץ אנושי שבו הנזיר על ידי מעלות וחסד מציע את ליבו לאלוהים נקי וטהור מחטא. בהגיעו למטרתו אלוהים מרשה לו בחסדו לשתות מהנחל, זאת אומרת לטעום מהנוכחות האלוהית בנפש.

החלק של הפסוק:"לך מזה" - פירושו התרחק מהעולם ומהמציאות ומהאשליות.
"פנית לך קדמה" - פירושו עבוד כנגד תאוות הבשר (המסע מזרחה הייה סמל בימי הביניים למסע רוחני ויש ספר נודע של הרמן הסה הנקרא המסע מזרחה המתייחס לזה).
"ונסתרת בנחל" - משמעו לחיות מחוץ לחברת אנשים.
"אשר על פני הירדן" - פירושו להיפרד דרך חסד ונדיבות מכל החטאים.

אם הנזיר עובר דרך 4 השלבים הללו ומגיע לדרגת השלמות הנבואית אזי הוא - "ישתה מהנחל". ובכדי שיוכל להתמיד - "ציוויתי על עורבים להאכיל אותך" .

דרך 4 שלבים: עזיבת העולם, מלחמה באגו, חיפוש הבדידות, חיים בחסד ובגמילות חסדים. הדרך הזאת מובילה לידיעה וודאית של האלוהים, והראשון שהלך בדרך הזו והראה בכך את הדרך לאחרים הוא לא אחר מאשר אליהו.

את דרכו של אליהו המשיך, כאמור, אלישע, ולאחריו עד ימי ישו חיו נביאים מתבודדים על הר כרמל בציפייה למשיח, הולדתו של ישו הורגשה על ידם, כמו אצל כל שאר החכמים והנביאים בעולם הקדום, והם שלחו שליחים לחפש אחריו.

עם הגעתו של ישו לירושלים הם הגיעו לירושלים גם כן, חנו מחוץ לשער האריות, ולאחר הצליבה חזרו להר הכרמל כשהם כבר נושאים אתם את הבשורה והשינוי של היותם נוצרים. שם הקימו כנסייה קדומה שעל חורבותיה הקימו הנזירים במאה ה12 את ביתם.


רוחו של התקנון הכרמליתי:

התקנון משלב בין הרוח ההרמטית (של ההתבודדות) לבין הרוח הקנובנית (של חיי הקהילה), ויוצר שילוב של דרך חיים מיוחדת למסדר. ראשית דבר המנזר צריך להיות ממוקם במדבר או במקום מתאים אחר שנוח לשמירת התקנון. למנזר יש שומר בדמות אב המנזר שיושב בפתח. בתוך המתחם על הנזיר להיות לבד, נשאר יום ולילה בתאו. אך זאת בהתייחס גם לאחרים. הכל בנוי לשמור ולהגן על פנימיות עשירה הנובעת מהתבוננות ומדיטציה. ביחד עם הציווי להישאר בתא מצווים הנזירים להתפלל יום ולילה, שזה מקור החיות של התקנון. "על כל אחד מכם להישאר בתאו, או לידו, חושב על החוק של האדון יומם ולילה ושומר את תפילותיו, אלא אם כן נקרא לתפקיד אחר". (החריג של "תפקיד אחר" מתייחס הן לתא והן לתפילה המתמידה, ומראה בכך ששני הציוויים הם בלתי נפרדים.)

עיקר נוסף הוא השתיקה, שתיקה שהיא הדרך לקדושה. הקדושה מזוהה עם תפילה תמידית וחסד.

האופי הקנובי (שיתופי) של התקנון מאופיין על ידי משמעת שמכוונת כלפי אב המנזר. בנסיבות מסוימות יש השתתפות של כל האחים בהחלטותיו של האחראי. זה הופך את סמכותו של האחראי לפחות אבסולוטית, נותנת לו את התפקיד של איזון כוח המנהיגות עם הצורך לשמור רוח של שלום בקהילה. האחראי הוא כמו אבא, ועליו להיות צנוע.

הנזירים מצווים בתקנון להיפגש פעם ביום למיסה, דבר זה לא היה נפוץ בתקנונים של מסדרים אחרים. הקהילה של הכרמליטים נולדת מהמיסה, כשם שהכנסייה הראשונית נולדה מחלוקת הלחם. הנזירים קושרים את הפגישה הקהילתית לתודה על הקורבן הגואל של ישו, ומכריזים בכך שקהילתם נולדה מכך.


 

הרעיון ההתבוננותי:

לחשוב על חוק האדון יום ולילה ולהתמיד בתפילה, זה העיסוק העיקרי של הנזירים. זו חובתם הבסיסית. זו הנפש של התקנון. העבודה של הנזירים היא "עבודה של מדיטציה ותפילה". לפני הכל הנזיר הכרמליטי מחויב לחפש את אלוהים ואת החיבור אתו. מסורת המסדר מעולם לא פחדה לחבר את העיסוק בתפילה עם החיפוש המיסטי. הכתבים של הנזירים הראשונים מדגישים את המטרה הכפולה הזו: להציע לאלוהים לב טהור דרך המאמץ האישי, ולחוות ברוח, כמתנה שמימית, את הכוח של נוכחותו ואת המתיקות של הדרו. המאמץ בתפילה אינו יכול שלא למצוא ביטוי בשאיפות יותר ויותר עמוקות שממלאים ומשנים את חיי האדם, הופכים אותה למאמץ של אהבה.


 

הרעיון של השליחות:

זה לא מודגש בתקנון. יחד עם זאת, התעסקות מתמדת בחיבור עם אלוהים לא יכולה שלא להשאיר את המתבונן ללא אהבה יוקדת הגולשת לחייו, ההופכת לקנאות, לשליחות, דחף להודיע לאחרים על החיים והאהבה של האלוהים. זו הגשמה של רוח ההתבוננות. פועל יוצא של שפע שנובע מהתבוננות הוא פעולה, עשייה, בתוך המסדר והמנזר. בלי זה הכרמליטי לא יכול להיות שליח. הכרמליטי יודע ש"מעשה קטן של אהבה טהורה יותר חשוב לאל ויותר שימושי לכנסיה מכל שאר המעשים יחדיו".


 

סגפנות תיאולוגית:

התקנון מציג את החיים כמאבק כנגד החטא. בשטן מתגלם כל הרוע שבאדם ואפשר להתגבר עליו רק במאמצים על אנושיים שהם המעלות התיאולוגיות. האמת התיאולוגית היא שרק אלוהים בעצמו יכול להבטיח ניצחון במאבק זה. ולכן אדם יכול להתרומם רק עם הגדילה של החיים השמימיים בתוכו. המעלות התיאולוגיות מהוות את השריון של הנזיר. המסע של האמונה מוביל אותנו לטיהור שמשחרר אותנו מכל סוג של רציונליזציה והופך אותנו צייתנים לאלוהים ששופע בחיינו. תקווה הנה דרך שפותחת מקום למתנות האלוהים. נדיבות וחסד מכוונים את החופש שלנו לביטוי עמוק של אהבה. מדיטציה קדושה נותנת כוח ללב והופכת אותו למקדש טהור של האל החי.

 

לקריאה על הקדושים והקדושות של המסדר

תרזה מאווילה - לחצו כאן

יוחנן של הצלב - לחצו כאן

אידית שטיין - לחצו כאן

 

מאמרים על נצרות באתר - לחצו לקישור

סדרת מאמרים כללי

נצרות קופטית

נצרות מרונית

נצרות סורית

 

מאמרים על נצרות באתר תרבויות עולמי חו"ל - לחצו לקישור

נצרות אורתודוקסית

נצרות סלאבית

נצרות קתולית

נצרות פרוטסטנטית

נצרות מונופיזיטית

נזירות מצרית

נצרות כופרת

נצרות אתיופית

 

מאמרים נוספים בנושאי נצרות

סדרת מאמרים בנושא מיסטיקה נוצרית - לחצו כאן

סדרת מאמרים בנושא קדושים בנצרות - לחצו כאן 


 



 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics