לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מסורות ירושלים באיסלאם הקדום

המסורות המוסלמיות של שבחי ירושלים מעניקות לירושלים מקום מיוחד באחרית הימים ויום הדין. מוחמד האמין כי קץ העולם קרב ועליו להזהיר את עמו מאימת יום הדין ומייסורי הגיהינום. הספרות של יום הדין באיסלאם בהקשר לירושלים קשורה למסורות מאוחרות לקוראן שצמחו מייד לאחר תקופתו של מוחמד, במאה 1-2 להיגרה, והושפעו ממסורות נוצריות ויהודיות. המעמד המיוחד של דויד ושלמה בקוראן ובאיסלאם תרם להזדהות עם בית המקדש. ישנם שוליים באיסלאם שמקשרים את יום הדין עם תחיית בית המקדש.

את המסורות על קדושת ירושלים קידמו השליטים של בית אומייה. כותב כעב אלאחבאר – יהודי מומר: "התבשרי ירושלים והיא בית המקדש והסלע, ויש קוראים לה ההיכל, אני אשלח אליך את עבדי עבד אל מלכ והוא יבנה אותך ויקשטך. ואני אשיב לירושלים את שלטונה כבראשונה, ואכתיר אותה בזהב ובכסף ובפנינים. ואשלח אליך את ברואי ואציב על הסלע את כס כבודי ואני הוא האלוהים הריבון ודוד מלך בני ישראל." היו חוגים שתפשו את בניית כיפת הסלע על ידי עבד אל מלכ כחידוש בניית המקדש, זאת אומרת שכיפת הסלע היא המקדש. היו גם מסורות שראו את כיבוש ירושלים על ידי המוסלמים כהתגשמות נבואות יום הדין.

אומר הסגפן הידוע איבראהים בן אדהם: "אלו הם זמני העונשים, עזבו את העולם הזה על יושביו הנוגשים בו וצאו אל ארץ הקודש ואל ההרים הללו.."

מעאוויה, החליף האומיי הראשון אומר: "באתם אל החליף הטוב ביותר ובאתם אל ארץ הקודש ובאתם אל ארץ ההיאספות ותחיית המתים ובאתם אל ארץ אשר בה קברי הנביאים."

המסורות מציינות את ירושלים והסלע כמקום גן עדן, מקור 4 הנהרות. מסופר על אור אלוהי היורד מעדן אל מסגדה של ירושלים, ועל שער פתוח משערי גן עדן אשר החמלה והרחמים יורדים ממנו על ירושלים.

הגיהינום קשור גם הוא לירושלים: מקום הגיהינום מזוהה עם עמק יהושפט. המסורת אומרת שהחומה אשר מזכיר אללה בקוראן "הוקמה ביניהם חומה אשר שער לה, מתוכה הרחמים ומחוצה לה, לפניה, העונש (של גיהינום)". סורת אל חדיד , יג. היא החומה המזרחית של המסגד בירושלים אשר "מתוכה הרחמים ומחוצה לה, לפניה, העונש".

בקוראן מוזכר תקיעת שופר כאות לתחיית המתים: "והאזן ליום אשר יקרא הקורא ממקום קרוב". סורת ק, מא. לפי המסורות המלאך אסראפיל יעמוד על הסלע של ירושלים ויתקע בשופר ויאמר: "הו אתם, העצמות הנקות והעורות הקרועים לגזרים והשערות הגזוזות! הנה אלוהים מצווה אתכם להיאסף אל החשבון של יום הדין."

פסוק קוראני נוסף אומר בקשר לכופרים: "יצאו מן הקברים במהירות כאילו הם חשים אל דגלם הניצב". סורת אל מערג, מג. לפי דברי פרשנים הכופרים יחושו אל הסלע של ירושלים. הגיהינום יפתח מן הגיא וגן העדן מן המסגד.

פסוק נוסף אומר: "הנה הם על פני הארץ" פרשנים ניסו לזהות את "על פני הארץ" וזיהו את המקום עם הר הזיתים. הר הזיתים נזכר כהר מקודש הן בפרשנות הקוראן והן בחדית.

אומרת מסורת של אבן אל מרגא בהקשר לירושלים: "אללה יתעלה ישלח ארבע רוחות מן הים לכיוון ירושלים, והן תגלינה כל אבן ובניין ותטהרנה אותה מכל נזקי בני האדם. אחר כך הוא יבנה עליה 7 חומות: חומה של אור אשר עליה מלאכי הקודש, וחומת עננים וחומה מפטדה וחומה מספיר וחומה מפנינים וחומה מכסף וחומה מזהב. והיא תהא כמנורה. והדת תהא אז דת האמת, וישו בן מרים והמאמינים בו מקרב האומה הזו הם שיפגינו את דת האמת."

אומר איבן אל מהרגא במסורת אחרת: "אללה אמר לירושלים: לא יחלפו ימים ולילות עד שאוריד עליך כיפה מן השמים, אשר אני אבנה אותה במו ידי, והמלאכים יישאו אותה, היא תאיר עליך בשמים כאור השמש ולא ייכנס אליה בן אדם כלשהו... ואני אציב עליך חומה וגדר מעננים וחמש חומות של ברקת וספיר ופנינים וזהב וכסף. אליך ההיאספות וממך תחיית המתים."

מסורות רוחניות מסוימות הודגשו במיוחד בירושלים וביניהם הצום והצדקה, אמרו על מי שצם בירושלים ונתן צדקה שם שזה יהיה לו למסך אל מול אש הגיהינום. אידיאלים של ענווה ושפלות רוח מודגשים אצל סגפני העיר.

 

כיבוש ירושלים.

שנתיים צר הצבא המוסלמי על ירושלים ולא הצליח לכובשה, לבסוף הסכים הפטריארך סופרוניוס להיכנע, אך רק לחליף עומאר בכבודו ובעצמו. עומאר נכנס לירושלים לבוש אדרת גמלים ורכוב על גמל, כאחד מפשוטי העם, החיילים שלו לחצו עליו לרכב על סוס, אך כשהוא ניסה זאת הרגיש "שזה הופך אותו לאדם אחר לגמרי" וחשש ש"אגדל יותר מדי בעיני עצמי, והשינוי לא יהיה לטובתי". עומאר היה ידוע בתור אדם צנוע שחשש תמיד שהוא לא עושה את תפקידו כיאות ולא יהיה מי שיעיר לו על כך. לאחר הכניעה לוקח אותו הפטריארך סופרוניוס לסיור בעיר ובראש ובראשונה לראות את כנסיית הקבר, המקום הקדוש ביותר בעיר ואחד הבניינים המפוארים בעולם. עומאר מתעקש תחילה ללכת למקום המקדש, וכשהוא מגיע להר הבית הוא נחרד לגלות שהאתר הפך למזבלה, בשולי מעילו הוא מוריד את הלכלוך מעל הסלע הקדוש, לאחר מכן הוא הולך לכנסיית הקבר, הפטריארך מציע לו בדרך לבוש מהוגן של פשתן, ועומאר לא מוכן לוותר על בגדיו הבלויים. בזמן הביקור בכנסיית הקבר מגיע זמן התפילה המוסלמי, עומאר מבקש את סליחת המארח ויוצא החוצה להתפלל. כשהוא חוזר שואל אותו הפטריארך מדוע יצא החוצה? עומאר עונה שהוא חושש שהמוסלמים יקדשו את המקום שבו התפלל החליף לראשונה לאחר כיבוש העיר, ואם מקום זה יהיה בתוככי הכנסייה זה ייהפך לסלע מחלוקת בין המוסלמים לנוצרים, ולכן הוא יצא החוצה. ואכן, במקום שבו עומאר התפלל, מחוץ לכנסיית הקבר, הוקם מסגד לציין אירוע זה, מסגד הנקרא "עומארייה" או מסגד עומאר הקטן. המסגד קיים עד היום ליד כנסיית הקבר, אלא שזה לא המסגד הקדום שבנה עומאר, אלא מסגד שנבנה בתקופה הממלוכית על חורבות מבנה צלבני, כנראה בית החולים של ההוספיטלרים. מקום המסגד הישן איננו ידוע. ניתן להיכנס למסגד ולראות את הקשתות הצלבניות המרשימות.

לפי המסורות בנה עומאר מסגד גם בהר הבית, במקום מסגד אל אקצא של היום או בסביבתו. המסגד הראשון היה צנוע ביותר, בדומה למסגד שהקים מוחמד במדינה. לפי מסורות קדומות הנביא אומר שהמסגד חייב להיות צנוע, בדומה לאוהל המשכן של משה, משום שאחרית הימים קרובה לבוא. ולכן המסגד בנוי מלוחות עץ ולמעשה הוא כמו חצר פתוחה, אלא שמסגד זה חרב ואיננו יודעים את מיקומו.

ירושלים נכבשת בשנת 638 לספירה. בשנת 660 לספירה מוכתר בה מועויה לחליף ומתחילה החליפות של בני עומאייה. עבד אל מלכ, מחליפי בית אומייה הראשונים בונה את כיפת הסלע בשנת 686, ובנו בונה את מסגד אל אקצא בתחילת המאה השביעית.

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics