לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

נווה שלום.

נווה שלום מפורסם בכך שהוא הישוב המעורב יהודי – ערבי היחיד בארץ שהוקם בצורה מתוכננת ככזה. המקום נועד להראות שישראלים ופלסטינאים יכולים לחיות ביחד והוא משמש כמרכז וכמודל לתנועות השלום השונות. מעטים יודעים את הסיפור האמיתי שמאחורי הקמת היישוב, סיפורו של נזיר דומיניקני נוצרי בשם ברונו הוסר שבזכותו הוקם המקום. מעטים גם יודעים שבנווה שלום, בפינה מוסתרת בטבע בעלת נוף נפלא הוקם מרכז רוחני בשם "דומייה" לכבודו של אותו ברונו הוסר.

המרכז הרוחני "דומיה" הוא בית עגול, בדמות כדור גדול, המוחבא ביער, בצידו הצפוני קרוע חלון עגול גדול הצופה אל מנזר השתקנים בלטרון. בתקרה חלונות עגולים קטנים המכניסים פנימה קרני אור, ובמרכזו אבן ובתוכה קער עגול בו מדליקים המבקרים נרות לזכרו של ברונו הוסר או אחרים.

לפני שנוצרו השפות השונות, עברית, ערבית, אנגלית, וכו'... לפני שהיו הקולות, המראות, והצלילים, הייתה דומייה. "הארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום..." וכמעט וניתן לשמוע את הדממה בחושך הזה...מן הדממה הזאת הגענו ואל הדממה הזאת נחזור בסוף חיינו. בתהילים סה2 נאמר: "לך דומיה תהילה אלוהים" . הדממה היא אם כן כלי להגבר על המחלוקות והחלוקות שבתוכנו ולהתחבר לפנימיות שלנו, אל האלוהים.

ברונו הוסר רצה כל חייו להיות נזיר מהסוג של הנזירים הקתרוזיים, הנזירים השתקנים, אלה שמעבירים את כל חייהם בתפילה, דממה והגות, אלא שחייו, גם החיים הנזיריים שלו, הובילו אותו שוב ושוב לחיים של פעלתנות. אך סמלי הוא שלאחר מותו, לאחר ששקטו כל הרעשים, הוקם לכבודו בית שמהותו דממה עמוקה הוא צופה של מנזר של נזירים קתרוזיים – מנזר השתקנים.

הכדור העגול שהוקם לכבודו של ברונו הוסר בפינה שקטה ביער הוא בעל תהודה מיוחדת הנשמעת עם פסיעת הרגליים כשנכנסים פנימה, המקום הוא מקום תפילה והגות פתוח לכל, מקום שכל בני אדם באשר הם יכולים למצוא בו מעט שקט ומרגוע לנפשם. אפשר לבקר בו בכל שעות היום, ובעתיד ייבנה לידו בניין נוסף שישמש מרכז לפעילות רוחנית ברוח אמונתו של ברונו הוסר.

על ברונו הוסר – מייסד נווה שלום:

ברונו הוסר נולד וגדל כיהודי במשפחה חילונית בקהיר, בגיל 22 הוא נהיה קתולי והפך עם הזמן לנזיר דומיניקני, נסיבות חייו המיוחדות הביאו אותו להבנה ולקשר עם 4 אנשים בתוכו כפי שהוא מתאר זאת: היהודי – שכך הוא גדל ונולד, הערבי – הסביבה שבה גדל ואיתה הייה בקשר במהלך חייו, הנוצרי – מהותו כנזיר דומיניקני, והישראלי – הארץ בה שירת מרבית חייו ובה פעל את פועלו.

4 האנשים בתוככי ברונו חיו בשלום אחד עם השני, ברונו התגאה במוצאו היהודי וכיבד אותו, פעל רבות למען מדינת ישראל ואהב אותה, פעל רבות גם למען האוכלוסייה הערבית שהיא למעשה הייתה צאן מרעיתו בישראל, והגשים בחייו את אידיאל הנוצרי של האהבה.

נסיבות חייו המיוחדות של ברונו, והשלום שהוא הגיע אליו בתוכו בין האנשים השונים שבו הביאו אותו לחשוב שאולי ניתן ליישם שלום זה, אהבה והשלמה אלו, גם בחיים החיצוניים בקרב אנשים חיצוניים. שאולי בגלל נסיבות חייו המיוחדות זה הוא הגורל, השליחות, שהוטלה עליו מאלוהים.

ברונו הגה והקים, ביחד עם אנשים נוספים, את היישוב נווה שלום, יישוב שבו חיים יחדיו יהודים וערבים, נוצרים מוסלמים ויהודים, בשלום ובכבוד הדדי. אי של שפיות, והבנה שאפשר אחרת, בתוך עולם של מלחמות.

קצת על האלוהים של ברונו, והדרך שהוא עשה אליו – סיפור של נזיר:

ברונו אמנם היה יהודי, אך למעשה גדל מרוחק מן הדת, כשהיה צעיר בן 22 הלך ללוויה של חבר שנהרג בתאונה בעת טיפוס הרים, הלוויה הייתה לוויה קתולית וברונו התרשם עמוקות מהאווירה בכנסיה ומכל הטקסים. משהוא שם דיבר אליו וסיפר לו על איזשהו סוד, איזשהו מסתורין, שהיה חסום בפניו, אך ידוע לכל שאר האנשים, והוא החליט לנסות ולהתעניין ולגלות את הסוד הזה, את המסתורין הזה, שנראה היה לו שחבוי בטקסים. הוא התחיל להתעניין ולקרוא, בעיקר, ספרות נוצרית, על נוצרים ובידי נוצרים, ובן השאר קרא במעט את הברית החדשה, אך לא כאדם המאמין, אלא כשם שמישהו קורא טקסט של תרבות זרה, כמתעניין. יום אחד הכתה בו ההכרה שאולי מה שכתוב בברית החדשה הוא נכון? אם זה כך, הוא חשב לעצמו, זה משנה לחלוטין את כל התמונה, אך ברונו הייה טרוד מדי בלימודיו באותה תקופה מכדי להמשיך עם המחשבות שלו.

במסגרת לימודיו בפריז הוא נתקל בפרסומים שבועיים של הרצאות בנושאי דת באחד המוסדות הדתיים בעיר, ברונו באותה תקופה החליט שהוא לא מעוניין להיפגש עם אנשי דת נוצריים שמא ילכדו אותו ברשתם, אך משהוא באחת ההרצאות ריתק אותו. הייתה זו הרצאה שקשורה להסברים על הסיבות לרוע בעולם, והוא החליט לענות לאתגר וללכת. את ההרצאה נתן האב פסרדי, והיא הייתה מעניינת מאד והעלתה בברונו שאלות רבות, אותם העלה למחרת על הכתב ושלח לאב פסרדי. התוצאה של מכתב זה הייתה סידרת פגישות חודשיות שנמשכה על פני יותר משנה בן ברונו לבן האב פיסרדי שבה הועלו שאלות משאלות שונות לגבי הדת, ישו, ואחרים. לבסוף גמר ברונו את לימודיו ויצא לשבוע תרגול מעשי (ברונו למד להיות מהנדס) בעיר בלוקסמבורג. ביום האחרון של העבודה שלו שם הוא חזר לחדר הקטן שבו התגורר, ואז הוא הרגיש שיש איזו שהיא נוכחות בחדר. כפי שהוא מתאר זאת: "מייד ידעתי שהוא שם. לא שמעתי דבר, לא ראיתי דבר. פשוט הייתי בטוח בנוכחותו." ברונו נשאר עם הנוכחות הזאת במשך 3 ימים אחר כך יצא להרים עם הברית החדשה אופניו ואוהל. היה זה רגע הנוכחות ששינה את מהלך חייו של ברונו, הרגע שבו הוא ידע את האלוהים שהופיע לפניו בדמותו של ישוע ורוח הקודש, הרגע שבו נהפך הלכה למעשה לנוצרי. אלא שאי אפשר היה להישאר בהרים לאורך זמן וברונו נאלץ לחזור לציוויליזציה, ראשית דבר הוא הודיע למשפחתו על החלטתו, אותה הם קיבלו בצער, אך ברונו לא התייאש, הוא ידע שיבוא יום וגם הם יהפכו לנוצרים (דבר שאכן קרה), שנית דבר ברונו ניגש לנערה שאהב והודיע לה על שקרה לו וגם ביקש, בהזדמנות זאת, את ידה, לפני שעשה זאת גמר אומר בינו לבן עצמו שאם היא לא תיענה לו יהיה זה סימן בשבילו שעליו להקדיש את חייו לאלוהים ולאלוהים בלבד, משמע להיהפך לנזיר, הנערה כמובן שענתה בשלילה, מתברר שהיא הבטיחה להינשא, קודם לכן, לחברו הטוב של ברונו. ברונו קיבל עליו את התשובה בהקלה, מעתה הדרך הייתה ברורה, אלא שהיה מכשול נוסף בדרך: על ברונו הייה לפרנס את אמו, מכיוון שאביו נפטר, ברונו קיבל עליו גם את המטלה הזאת והציב אתגר לאלוהים: מכיוון שנמנע ממני לשרת אותך עתה בגלל שאני צריך לתמוך באימי, עשה כך שאימי היא זאת שתתן אותי לשירותך, כשם שמרי – אמו של ישו נתנה את ישו לשירותך. חלפו להם 9 שנים, אמו של ברונו נהייתה נוצרייה בינתיים, ואז, יום אחד, היא אמרה לו שהוא לא צריך לתמוך בה יותר, ושהיא מבקשת ממנו שיגשים את חלומו, גם בשבילה, וייהפך לאיש אלוהים. הבקשה התמלאה.

אך להיות נזיר זה דבר אחד, איזה סוג של נזיר זה דבר שני. בכנסייה הקתולית יש הרבה מסדרי נזירים וכל אחד מהם הוא בעל אופי שונה. בתחילה הייתה נטיית ליבו של ברונו להיהפך להיות לנזיר קרתוזי, זאת אומרת סוג של נזיר שהעיקר אצלו הוא העבודה הפנימית, המדיטציה, התפילה, ההתאחדות עם האלוהים. במנזרים הקרתוזים הנזירים חיים בבידוד, בשתיקה, ונפגשים רק לתפילה. נטיית ליבו של ברונו הייתה החיים הפנימיים, האיחוד עם האלוהים והאלוהים בלבד. אך היה בו גם עוד צד של אישיות, הצד הפעיל, של עשייה, של להיות עם בני אדם, של ללמד. בתחילת דרכו הנוצרית רצה ברונו בכל מאודו להיות נזיר של הגות, במיוחד לאור טבעו הפעלתן שהוא ראה בו את הפיתוי שלו, הדבר שירחיק אותו מאלוהיו. אך עם השנים התגבר בו הרצון ללמד אנשים. בסופו של דבר הוא הגיע בתוך עצמו לדרך שהייתה עבורו נכונה: הוא ייתן ביטוי לטבעו הפעלתן, אך לא לפי נטיות ליבו, מכיוון שאז הוא לא על קרקע בטוחה, אלא לפי מה שיוכתב לו על ידי הכנסייה, לפי הציות למשימות ולחוקים, שזה מה שיבטיח שהוא יעשה את רצונו של האלוהים ולא את רצונו האישי שלו, שעלול לפתות אותו להאדרה אישית אפילו בתחפושת של עבודת אלוהים.

ברונו הצטרף למסדר הדומיניקני – מסדר האחים המלמדים. במסדר הדומיניקני הוא קיבל את השם ברונו – על שם מייסד המסדר הקתרוסי –ברונו, כך שהושלם בכך המעגל של איחוד שני הקצוות שבאישיותו. לאחר שגמר את לימודי הנזירות, בתחילת שנות החמישים, ביקש ממנו האב איבריל, לאור הרקע המיוחד שלו, להקים מרכז דומיניקני ללימודי היהדות בירושלים שיהיה מקביל למרכז הדומיניקני ללימודי האיסלאם בקהיר.

ברונו, שנשבע לקבל את כל שיצוו עליו, נענה בשמחה ויצא לדרך.

על הדומיניקנים:

הנזיר הקתולי הספרדי דומיניק גומז הצטרף ב1206 למסע לדרום צרפת להטיף נגד הכפירה האלביגיונית שהתעוררה שם, תוצאות המסע הזה היו הקמת מסדר שבו הדגש על השכלת החברים שישמשו מופת למאמינים, בן עקרונות המסדר עוני מוחלט, והטפת הנצרות בקרב הכופרים ומאמינים כאחד, ומכאן שמם – האחים המטיפים – הדרשנים. המסדר הדומיניקני היה גורם חשוב במיסיונריות ובהשכלה באירופה, ולהבדיל גם באינקוויזיציה. כיום עוסקים הדומיניקנים בעיקר במחקר ובהוראה וברשותם המכון לחקר המקרא וארכיאולוגיה במנזר סט אטיין בירושלים, מכון שהוא מהחשובים בחקר ארץ ישראל, וכן בית ישעיהו הפועל לקירוב לבבות בן יהודים לנוצרים שהוקם ביוזמתו של ברונו הוסר.

ברונו הגיע לישראל על סיפון אונייה, משימתו הראשונה בארץ לא הייתה הקמת מרכז הלימוד דווקא, אלא הקמת קהילה של נוצרים ישראלים – עבריים ביפו, רק לקראת סוף שנות החמישים הוא החל בהקמת בית ישעיה – מרכז לחקר היהדות ולקירוב בן יהודים לנוצרים בירושלים .

בשנת 1961 התפרסם בוותיקן טקסט הנקרא "הטקסט היהודי" שבו מובע הצער של הכנסייה על הפשעים והחטאים שבוצעו כנגד היהודים במהלך הדורות, האהבה של הנוצרים לאחיהם הבכורים באמונה באלוהים ורצון הכנסייה לשנות את תורותיה והתייחסויותיה כלפיהם. במשך 3 שנים הבאות התנהל בוותיקן מאבק על הקבלה הרשמית של מסמך זה כמדיניות של הכנסייה, ברונו מצא את עצמו במרכזו של מאבק זה, כאיש שהיה בעברו יהודי, כמנהיג הקהילה הנוצרית עברית בישראל, הוא דיבר אל וועידת הכנסייה ושכנע אותם לקבל את המסמך, על אף התנגדות הנציגים הערבים. הוועידה קיבלה את המסמך ברוב גדול וברונו קיבל מייד אחר כך, כאות הוקרה, אזרחות ישראלית.

במשך השנים נמשך ברונו יותר ויותר לפעילות פוליטית, חבריו לבית ישעיה היו בדעה שאל להם כאנשים דתיים להיות מעורבים בחיי המעשה אך ברונו השתמש בטיעונים תנכיים של הפסוק "נעשה ונשמע" וכן הוסיף את השקפתו ש"באנו לכאן בכדי לכפר על החטאים שהעולם הנוצרי עשה כלפי היהודים, ולפתח ידידות אמיתית בן 2 הדתות, לכן, אל לנו, ברגע האמת להימנע מלהיות מעורבים."כתוצאה מהשקפה זו היה ברונו מעורב בפעילות למען ישראל באו"ם ובמקומות אחרים, ויחד עם זאת גם השתתף בהפגנות ובפעילות כנגד עוולות שנעשו לערבים, כמו במקרה של עיקרית וברעם. כמו כן החל פועל ברונו למען השלום במסגרת של "שלום עכשיו" ובמסגרות אחרות.

לאחר שהקים ברונו את בית ישעיה ודאג לכך שהוא יתבסס כמרכז לימוד, הוא החל לחלום שוב: האם ההשלמה בן יהודים וערבים היא לא יותר חשובה מאשר לימוד וחילופים אינטלקטואליים? מחשבה היא הכרחית וחשובה, אך האם היא מספיקה? יהודים ונוצרים כה מחולקים על ידי היסטוריה ודעות קדומות, האם איננו צריכים לנסות ולמצוא דרך שבה הם יוכלו לשתף את חייהם? קהילה שבה הם יוכלו להישאר נאמנים לאמונתם ומסורתם בעודם מכבדים לחלוטין איש את רעהו. כך נולד החלום של נווה שלום.

סביב החזון הזה נקבצו מספר אנשים. מטרת הכפר-קהילה הייתה להיות מקום-רקע לבית ספר לשלום. ברחבי העולם ישנם בתי ספר רבים למלחמה, שלום גם כן צריך להילמד, שלום הוא אומנות, בנווה שלום יקום בית הספר הראשון לשלום בעולם.

ב1967 הציג ברונו את חזונו לאב קופף וקיבל את רשותו להקדיש עצמו לחזון זה. לקח עוד 3 שנים עד שהתפנה ברונו לחלוטין והחל להקדיש את עצמו לחלוטין להקמת הישוב. בתחילה הוא נתקל בספקנות, אנשים אמרו לו: זאת אוטופיה". "זה לא יעבוד". המנזר התראפיסטי בלטרון נתן לטובת הפרוייקט חלקת אדמה ליד לטרון. ב1972 עלו המתיישבים הראשונים, בתנאים של חלוצים, במשך 5 שנים הם חיו במקום בתנאים לא תנאים, ביתו הראשון של ברונו הייה אוטובוס ישן, לאחר כמה שנים חל שיפור בתנאי מגוריו והוא עבר לגור בתוך קופסה גדולה. ואז, ב1977 התחילו לעלות ולהתיישב בנווה שלום המשפחות היהודיות והערביות הראשונות, בתחילת שנות השמונים קיבל הישוב הכרה על ידי השלטונות, בתים החלו להיבנות, וכיום זה הוא ישוב פורח בן יותר מארבעים משפחות. ברונו המשיך להתגורר ביישוב עד מותו.

כותב ברונו ב1988: "הענן, שהוביל אותי דרך השלבים השונים של חיי לנווה שלום (הוא מתייחס לענן שהוביל את בני ישראל במדבר), לא התרומם שוב. אינני רואה עוד את עמוד החושך או האש לפני. במקום זאת לשונות של אש עוטפות את השלבים השונים של המסע שנעשה וקוראות לתשומת ליבי.

אן זה עוד מסע במדבר, עכשיו נדמה שהרוח אומרת לי: "העמק את מבטך, נסה להבדיל בן הסימנים של הזמנים. השלמת את המסע האופקי, עכשיו נסה את המסע האנכי… אינך חי עוד לעשות דבר, אלא בכדי שמה שנעשה ישא פרי." זה מה שאני חי בשבילו היום, עד שהבורא המאד אהוב ואוהב שלי, אבי, יבוא לקרוא לי."

ברונו מת בשנת 1995.

עוד על נווה שלום:

בנוסף למרכז הרוחני דומייה ישנם כמה מוקדי עניין נוספים בישוב, במקום ישנו את הבית ספר לשלום שהוא בית ספר למבוגרים ובני נוער בו מלמדים אנשים איך לחיות בשלום אחד עם השני וגם עם עצמם, בבית ספר עברו עד כה מעל 35 אלף איש והוא משתתף בפרוייקטים רבים בארץ ובחו"ל, בעיקר פרוייקטים של דיאלוג יהודי ערבי. בנוסף לבית ספר שלום קיימת בנווה שלום גם מערכת חינוך מיוחדת בה יש גם פעוטון וגם בית ספר "רגיל" בו לומדים יחד יהודים וערבים בשני השפות, במערכת החינוך לומדים נוסף לילדי נווה שלום גם מעל 250 ילדים מהסביבה.

בנווה שלום חנות של אומנות ערבית מסורתית ומדי פעם בשבתות מתקיימים בזארים של אומנות ערבית בהם ניתן להשיג גם את תוצרי הגדה השונים: כדים וזכוכית מחברון, שולחנות שש בש מסוריה, קרמיקה ורקמת יד מרמאללה, ועוד. הבזאר מתקיים בגן מיוחד שנקרא (איך לא) גן השלום.

בנווה שלום יש מלון וכן משרד ובהם ניתן לתאם ביקורים, מדי פעם נערכים במקום הופעות, ערבי שיח ציבורי, אירועים מיוחדים, ועוד.. במקום אוהל אירועים מיוחד ואולם אירועים במלון. בנווה שלום גרים מספרי סיפורים ונגנים ומוזיקאים ערבים ויהודים שניתן לתאם איתם פעילות.

נווה שלום נמצאת בתוך פארק לאומי על שם יצחק רבין, ניתן לצאת ממנה למסלולים רגליים ליערות באזור, לדרך בורמה המפורסמת, לעמק איילון ולמנזר לטרון.

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics