לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

קופטים.

מתחיל הכנסייה הקופטית, השליח הראשון אל הקופטים, היה לפי האגדה סנט מרקוס, כותב הבשורה השנייה, תלמיד ישיר של פטרוס, ודמות חשובה בירושלים של הנוצרים הראשונים. לפי הסורים בביתו הייתה הסעודה האחרונה הוא היה זה שהלך עם כד המים בשוק. הוא היה אחד מ70 התלמידים של ישו. לפי האגדה הוא הגיע לאלכסנדריה במטרה לחפש אנשים שאליהם הוא יוכל להעביר את הבשורה, בינתיים הוא ניגש לתקן את סנדליו אצל סנדלר בשם אנניוס. במהלך התיקון הסנדלר דפק את אצבעו, וצעק, כתוצאה מהכאב "אלוהים הוא אחד". מרקוס הבין שהגיע לאדם הנכון. הוא ריפא את הסנדלר מפצעו. ולאחר מכן, לאחר שהסנדלר שאל אותו מנין כוח הריפוי שלו, הוא סיפר לו על ישו ועל הבשורה שלו. הסנדלר נהיה, כמובן, נוצרי, וכך כל בני ביתו, ואחר כך גם הפטריארך הראשון של אלכסנדריה. לפי האגדה ניתן גם ללמוד על הנוצרים המצריים הראשונים, הם היו כנראה מקהילת היהודים היווניים שחיה באלכסנדריה, וזה ניתן להבין מהקריאה: "אלוהים הוא אחד".

אנניוס נהיה הבישוף הראשון ביחד עם 3 פרסביטרים – אבות ו7 דיאקונים ו11 משרתים אחרים.

פעולתו של מרקוס באלכסנדריה והקמת הכנסייה והקהילה שם הרגיזה מאד את הפגאנים, בזמן הפסטיבל של סרפיס, שהיה בדיוק בזמן הפסחא, קהל גדול נכנס לכנסייה, תפש את מרקוס וגרר אותו ברחובות אלכסנדריה. בלילה, הוא נזרק שותת דם לכלא. הייתה רעידת אדמה גדולה ומלאך הופיע לפניו ואמר לו כך: הו מרקוס, משרת האלוהים, הראשון מבין הקודשים במצרים, ראה שמך נכתב בספר של החיים הנצחיים ואתה נספר בין השליחים הקדושים, הזיכרון שלך לא ישכח לנצח..." לאחר מכן ישו הופיע לפני מרקוס.

בבוקר ההמון המוסת הוציא את מרקוס וגרר את גופו בכל רחבי העיר עד שמת, שניסו לשרוף את גופתו שלח ישו סערה גדולה שפיזרה את הכנופיה, והמאמינים יכלו לקחת אותה ולקבור אותה בכנסיה, שם היא נמצאת עד היום

.

סנט מרקוס:

בברית החדשה מופיע יוחנן מרקוס כמלוום של המיסיונרים הראשונים פאול וברנבס. הוא היה בקשרים קרובים עם ברנבס, גם קשרי משפחה, כנראה בני דודים. הוא ליווה את פול וברנבס בשליחות הראשונה שלהם לסלוקיה וקפריסין כעוזר, ואז הוא נסע איתם לפמפליה באסיה הקטנה, שם הוא עזב אותם וחזר לירושלים (הכל מופיע במפעלות השליחים ובמכתב אל הקולוסיאנים). העזיבה של מרקוס גרמה לריב בין ברנבס ופאול, כשפאול תכנן את המסע השני הוא הציע זאת לברנבס וברנבס הציע לקחת אתם גם את מרקוס, פאול סרב בתואנה ש"אחד שעזב אותם בפמפיליה" לא זכאי להימנות על חברתם. כתוצאה מהריב דרכם של פאול וברנבס נפרדה וברנבס לקח אתו את מרקוס לקפריסין בעוד שפאול חזק לקיליקיה וסוריה.

מרקוס נחשב קרוב לפטר מכיוון שבמכתב של פטר הראשון הכותב מעביר דרישת שלום לקוראים ממרקוס שמזוהה עם מרקוס האוונגליוני המדובר.

לפי המסורת הנוצרית הבשורה על פי מרקוס היא רשומות של דברים שקיבל מרקוס מפטרוס. מרקוס הוא המתרגם או המפרש של פטרוס. קלמנט מאלכסנדריה שחי בסוף המאה השניה אומר שמרקוס, המתרגם והתלמיד של פטרוס, גם העביר לנו בצורה כתובה את הדברים שנאמרו על ידי פטרוס, לפי דבריו מרקוס כתב את הבשורה שלו ברומא בזמן שפטרוס עדיין לימד. הוא מסתמך על הפסוק במכתב הראשון של פטרוס: זו אשר בבבל, שנבחרה יחד אתכם, שולחת לכם ברכות, וכך גם בני מרקוס. זו אשר בבל מפורש כרומא, קהילת רומא. יש מפרשים שאומרים ש"זו אשר בבבל" הכוונה היא למצרים...וזאת לפי גון קריסוסטום.

יחד עם זאת המקור הראשון המוסמך שמתאר את תפקידו של מרקוס כמייסד הכנסייה במצרים הוא אאוזוביוס, היסטוריון הכנסייה שחי בקיסריה במאה ה4. "אומרים שמרקוס זה היה הראשון לצאת למצרים ולהטיף את הבשורה, שהוא כבר כתב לעצמו, והראשון שארגן את הכנסיות באלכסנדריה".

לפי אאוזוביוס מרקוס הגיע למצרים 15 שנה לאחר מות ישו.

 

ישנו מכתב מקלמנט מאלכסנדריה, שיש וויכוח בין החוקרים בנוגע למהימנותו, על בשורה סודית שנכתב על ידי מרקוס בהיותו באלכסנדריה. קלמנט מצטט קטע מבשורה זו שבה ישו מקים מהמוות צעיר ומקבל אותו בטקס לילי ארוך של חניכה.

"באשר למרקוס, אס בזמן שהותו של פטרוס ברומא הוא כתב סיכום של מעשי אדונו, לא, יחד עם זאת, מספר על כולם, ולא מרמז על הסודיים שבהם, אלא בוחר את אלו שהוא חשב שהם השימושיים ביותר למען הגברת האמונה של אלו שהודרכו. אך כשפיטר מת כקדוש, מרקוס הגיע לאלכסנדריה, מביא עמו את רשימותיו ואת אלו של פטרוס, שמתוכם הוא העביר לתוך הספר הקודם שלו את הדברים המתאימים לכל מה שתורם להתקדמות כלפי ידע (גנוסיס). וכך הוא חיבר בשורה רוחנית יותר למען השימוש של אלו שכבר נהיו מושלמים. למרות זאת, הוא לא פתח עדיין את הדברים שאי אפשר לבטא אותם, וכן לא כתב את שיעורי החניכה של האדון, אך לסיפורים שכבר נכתבו הוסיף עוד אחרים ויותר מכך, הביא מספר אמרות שהוא ידע שהתרגום שלהם, על ידי המיסטיקן, יוביל את השומעים לתוך המשכן הפנימי ביותר של האמת החבויה על ידי 7 צעיפים. וכך, לסיכום, הוא סידר מראש את העניינים, לא בחוסר זהירות ולא בטרוניה, לפי דעתי, ובמותו, הוא השאיר את החיבור שלו בכנסייה של אלכסנדריה, היכן שהוא גם כיום מאד נשמר, ונקרא רק לאלו שעברו כבר חניכה לתוך המסתורין הגדולים

  

מאמרים על הנצרות הקופטית באתר "תרבויות עולמי":

מאמר כללי על הנצרות המונופיזיטית - לחצו כאן

מאמר על קלמנט מאלכסנדריה - לחצו כאן

מאמר על אוריגן - לחצו כאן

מאמר על אנטוניוס הקדוש, מייסד הנזירות - לחצו כאן

מאמר על אתנסיוס פטריארך אלכסנדריה הכל יכול במאה ה4 - לחצו כאן

למאמר על הנזירות המצרית הקדומה - לחצו כאן

למאמר על ג'ון קסיאן - לחצו כאן

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics