לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

נשים בנצרות

בנצרות הקדומה היה לנשים תפקיד חשוב הרבה יותר מאשר בימינו, אנו יודעים שישו היה מוקף נשים ולמעשה התקיים על כספם של נשים. סנט פאול מברך 15 נשים לצד 18 גברים בכתביו אל הרומים. נשים היו נביאות, מיסיונריות ומורות כמו פרסיליה, שלפי מספר הצעות היא כתבה את האיגרת לעבריים. כנראה שהיה ארגון של נשים סגפניות שהיו חלק חשוב מארגון הכנסייה ב3 המאות הראשונות לספירה, השם שלהם הופיע ברשימת בעלי המשרות בכנסייה, כבתולות קדושות שלא חיו בקהילות, ולא לקחו שבועות, אלא חיים של וויתור בבתיהם.

סנט קלמנט מאלכסנדריה כותב כך:
"המעלה של גבר ואישה היא אותו דבר, מפני שאלוהים של שניהם הוא אותו אלוהים, המדריך של שניהם הוא אותו אחד, הם חברים בכנסיה אחת
, ומשניהם נדרש שליטה עצמית וצניעות, הם אוכלים אוכל אחד, ולשניהם נישואים זה עול שווה. נשימה, ראייה, שמיעה, ידיעה, תקווה, משמעת, אהבה, וכל הדברים הם אותו דבר בשבילם. ולכן," סנט קלמנט מסכם ש"אלו שחייהם דומים, יש להם גם חסד משותף וישועה דומה,
ושהמעלה והאימון שלהם דומה."
בימיו נשים למדו את הכתובים והשתתפו בכיתות של מורים נוצריים גדולים. לאוריגן היו מספר תלמידות נשים. עד לסוף המאה השנייה או יותר מאוחר, לנשים היה תפקיד מרכזי בכנסייה הנוצרית, הן היו נביאות, דיאקוניות, מורות ומיסיונריות. למעשה הן היו רוב בין המעמדות העליונים
.

במצרים, שהייתה ארץ עם מסורת של שוויון לנשים, הן היו חופשיות לבחור את האמונה הדתית שלהם. בזמן של אתנסיוס, שנהיה בישוף של אלכסנדריה ב327, היו בתי בתולות בעיר, וגם גון כריסוסטמוס מזכיר בתולות במצרים, כשסנט אנתוני, הנזיר המצרי הראשון, עזב את העולם, הוא שולח את אחותו לבית בתולות. פכומיוס בונה מנזר לאחותו מרי על גדות הנילוס, ממול לטבניסי, היכן שהיה מנזרו שלו. השיטה של מנזרים כפולים הייתה נפוצה במצרים, מצד אחד של הנהר מנזר גברים שעבדו בחקלאות ובתעשייה זעירה, ומצד שני מנזר נשים הגברים נתנו את עודף התוצר שלהם למנזר הנשיםו אלו מצדם סיפקו בגדים לגברים.

בין אלו שהגיעו למנזרים (היו עשרות אלפים של נזירות), היו גם רקדניות וזונות, כאלו שרדפו נזירים לתוך המדבר במטרה לפתות אותם, הן עצמן נכבשו על ידי כוחות הקדושה, נכנסו למנזרים או התבודדו במערות, מלאות חרטה ומחפשות סליחה אלוהית, כזאת הייתה מרי המצרית שניסתה להיכנס לכנסיית הקבר אך רוח אלוהית מנעה זו ממנה, היא הייתה זונה שעבדה באוניה שהגיעה לישראל, וחשבה לנצל את הזמן לבקר בקבר הקדוש, אלא שרוח פתאומית מנעה ממנה את הכניסה. היא הבינה שזה בגלל חטאיה ופרשה למדבר, שם חיה בבידוד מתקיימת מעשבים שאספה בשטח כמו חיה, אחרי שלוש שנים, ערב מותה, פגש אותה אחד מאבות המדבר, לו סיפרה את סיפורה.

אישה נוספת היא פלגיה שלה קבר על הר הזיתים, יש שתי גרסאות לסיפורה, גרסה ביזנטית וגרסה מצרית: לפי הסיפור המצרי היא ביקרה נזירים במדבר, מראה את יופייה ותכשיטיה. הם הפנו פניהם ממנה, אך הבישוף שהיה אתם אמר לאחר לנעלמה שהוא מאד נהנה מיופייה מפני שאלוהים קבע שהיא תשפוט אותם. "אני רואה בה יונה שעליה כתמים שחורים, אך יונה זו תישטף במי הטבילה ותעוף כלפי השמיים כיונה לבנה". לאחר זמן קצר חזרה פלגיה להיטבל, נתנה את כספה לעניים, לבשה בגד גס, ועברה לחיות בתא בהר הזיתים.

קדושה אחרת הייתה מליניה מספרד שחיה ברומא, בגיל 22 התאלמנה, נמלאה באהבה אלוהית, ומיטלטליה בידיה הפליגה לאלכסנדריה, משם פנתה לניטריה, מקום מושב הנזירים, פוגשת מספר אבות כנסיה, ואז המשיכה לישראל נותנת את רכושה לעניים. היא ייסדה מנזר ליד ירושלים וחיה שם 27 שנים שסביבה קבוצה של 50 בתולות, הם אירחו רבים מעולי הרגל לירושלים. פלדיוס מספר עליה שהיא מעולם לא התרחצה, נחה במיטה, או השתמשה בפח אשפה.

 

באסיה הקטנה במאה השניה התפתח זרם נוצרי גנוסטי הנקרא מונטניזם. המייסד מונטנוס ביחד עם שתי נשים - פריסיליה ומקסימיליה, טענו למתנת הנבואה ושהם התגלמות השילוש הקדוש. הם עברו בכל רחבי פריגיה שבתורכיה דורשים דרשות ואוספים מאמינים רבים, מעניין לציין שארץ זו הייתה גם הארץ של האמונה באלה סיבל לפני כן. המונטניזם ייסדו כנסיות עצמאיות שבהם נשים הגיעו למשרות גבוהות, כמו בישופים וכמרים ועשו סקרמנטים. התנאי למשרה בכנסייה היה יכולת רוחנית ולא מין.

גם בתנועת הנזירות הקפדוקית היה לנשים תפקיד מכריע: ראשית מפני שמי שהשפיע על בזיל הגדול (מייסד תנועת הנזירות הקפדוקית) להתנצר ולהפוך נזיר היו אחותו ואמו. מרקינה ואמיליה (אחותו ואמו של בזיל) יסדו מנזר על הנהר איריס, ממול לזה של בזיל, ושם חיו חיי סגפנות, מעניין לציין שנשים שהצטרפו למנזר קיצצו את שערם ולבשו תלבושת גברית, אלא שנטייה זו הוקעה בכינוס בקנגרה ב340, כמתנגדת לקידוש שבסקרמנט הנישואים.

 

בעניין הנזירות למול נישואין

אפרעתס הסורי פונה לנזירות ואומר: "בתולות שהשיאו עצמם למשיח, כאשר אחד מהבנים של הברית יגיד לאחת מכם: "אגור אתך ואת תהיי לי". אמרו לו כך: "אני נשואה לבעל מלכותי, ולו אהיה, אהובי יכעס עלי ויכתוב לי מכתב גירושין ויגרש אותי מביתו, ובעוד אתה מחפש להיות מכובד על ידי ואני להיות מכובדת על ידך, הזהר פן פגיעה תבוא עלי ועלייך, אל תשים אש בחיקך, ולא היא תשרוף את שמלותיך, אלא היה בכבוד עם עצמך ואני אהיה בכבוד עם עצמי".

 

פולחן מרים

הוויכוח עם הנסטוריאנים במאה החמישית גרם להעלאת קרנה של מרים הבתולה ולהאלהתה, דבר אליו התנגדו הנסטוריאנים, אפשר לראות זאת עד היום בפסלים של הדרקון שממנו יוצאת יד בכנסיה הסורית של סנט מרק בירושלים. מרים נקראת מאז אם האל, ובכדי שתוכל להיות כזאת רוח הקודש הייתה צריכה להיכנס לגופה לפני הלידה ולטהר אותה מבפנים, זאת המשמעות של היד – רוח הקודש, המציצה מתוך הדרקוןהגוף.

 

בהמשך למחקר על נשים בנצרות מוצע לקרוא את המאמרים הבאים
קלרה הקדושה, מייסדת מסדר הקלאריסיות -
לחצו כאן
תרזה מאוויליה, מייסדת מסדר הכרמליתיו - לחצו כאן
אידית שטיין, קדושה בת זמננו - לחצו כאן  

 

מאמרים על נצרות באתר - לחצו לקישור

סדרת מאמרים כללי

נצרות קופטית

נצרות מרונית

נצרות סורית

 

מאמרים על נצרות באתר תרבויות עולמי חו"ל - לחצו לקישור

נצרות אורתודוקסית

נצרות סלאבית

נצרות קתולית

נצרות פרוטסטנטית

נצרות מונופיזיטית

נזירות מצרית

נצרות כופרת

נצרות אתיופית

 

מאמרים נוספים בנושאי נצרות

סדרת מאמרים בנושא מיסטיקה נוצרית - לחצו כאן

סדרת מאמרים בנושא קדושים בנצרות - לחצו כאן 


 



 

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics