לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הגיאוגרפיה המיוחדת מקודשת של ירושלים.

ירושלים הרים סביב לה. צורתו של העמק שבתוכו ירושלים היא צורת קערה, עיגול, כשהר הבית במרכז. צורה זו של קערה משמעה הכלה, שלמות, זאת צורה של אמפיתיאטרון, בעבר הייתה זו צורה מקודשת. לכן, בתרבויות קדומות, ערים קדושות כמו מקסיקו סיטי, קטמדנדו, רומא, וגם חברון שלנו, קמו להם במעין מקומות שבהם הוד הארץ נשקף מסביב, סביב, ולא נותן אפשרות בריחה למרחקים, אלא ממקד את האדם בחזרה אל עצמו, אל הבפנים, ומכאן לא נותרות אלא שני דרכים: למעלה או למטה.

ואכן ירושלים היא מקום של למעלה או למטה: מצד אחד היא מקום החיבור לשמיים, טבור הארץ, המקום שאליו ירדו וממנו עולים מלאכים, המקום שבו טיפסו למעלה הנביאים הגדולים, ישו ומוחמד, המקום שבו שכן בית המקדש. ומצד שני ירושלים היא עיר של מלחמות ושפיכות דמים, המקום בו הקריבו ילדים למולך, בו ככמעט והקריבו את יצחק, ובו עדיין מקריבים חיים יום יום על מזבח השנאה העיוורת. או במילים אחרות : מקום של גהינום, שקרוי, אולי, על שמו של גיא בן הינום, הנמצא, גם הוא, בירושלים. זה המקום שבו היו מקריבים את הילדים.

הצורה הגיאוגרפית המיוחדת של ירושלים הרים סביב לה, נוצרה עקב שביית נחל קדרון, שזרם במקורו מערבה, על ידי השבר הסורי אפריקאי המתחתר, מזרחה. בירושלים נוצר מעין מכתש, כמו שנוצרו המכתשים בנגב, על ידי שביית הנחלים והתחתרותם המהירה עקב כך. התחתרות זו הביאה גם לידי כך שבגבעות המרכזיות של ירושלים, בין נחל קדרון לגיא בן הינום, התגלו שכבות סלע קדומות ובכלל זה הסלע של הר הבית והסלע של הגולגותא, שלא היו מתגלים לולא ההתחתרות הלא טבעית של נחל קדרון. המסלע והקרקע באזורים שמסביב לירושלים שונים ,אם כן, מהמסלע והקרקע בעיר עצמה, זו אולי הסיבה לכך שבירושלים פורץ החוצה מעיין גדול, הגדול מסוגו באזור ההר, הלא הוא מעיין הגיחון, המאפשר בתורו הקמת עיר גדולה לידו.

ייחוד נוסף של העיר הוא שהיא נמצאת במקום הנמוך ביותר בקו פרשת המים של ההר, דבר המאפשר להביא אליה מים מהרי בית לחם וחברון הגבוהים יותר.

לפי המסורות העתיקות הסלע של הר הבית, או לחילופין של הגולגותא, הוא הבסיס שממנו נבנתה הארץ, הוא אבן השתייה, או לחילופין התשתית. הקצה הנראה שלו הוא רק קצה של קרחון סלע ענק, שמתחתיו נובעים באופן תת קרקעי כל מעיינות הארץ, נהרות תת קרקעיים יוצאים לארבע רוחות תבל, ואליו מחוברים כל שאר הסלעים בעולם.

ארבע מעיינות התבל, או לחילופין ארבע הנהרות של גן העדן, הם הגיחון הפישון ועוד שניים, שמהם לצערנו רק הגיחון נובע בירושלים וגם הוא מעיין קטן יחסית למעיינות אחרים בעולם.

מבנה של קערה היה, כאמור, אחד התנאים לגיאוגרפיה קדושה בימי קדם, אך היו גם תנאים אחרים: שיהיה ליד מקור מים, שיהיה בראש גבעה או הר, שיהיה קשור לסלע גדול, שיהיה קשור למערה. 4 תנאים אלו התקיימו יחדיו במיקום של הר הבית בירושלים: הר הבית הוא לא רחוק מהגיחון המעיין הגדול באזור. הוא בראש הר, שעליו יש סלע מיוחד אבן השתייה. ובתחתית סלע זה יש מערה. ולא עוד אלא שכל התנאים הללו מתקיימים על הר שהוא במרכזו של קער קערה, בנקודה שהיא ייחודית מבחינת קו פרשת המים של ההר, ובמקום בעל גיאולוגיה מיוחדת ששונה מסביבותיה.

אולי בגלל סיבות אלו, אולי בגלל אחרות, נבחרה ירושלים, כבר מימי קדם למקום קדוש. אך אם נרד לפרטים של העיר עצמה נמשיך ונגלה דברים מעניינים: ראשית דבר אם נחבר בקווים את פסגות ההרים שמסביב לירושלים נגלה דבר מדהים:


הקווים המתחברים הם

הקו של הר הצופים ואבו טור,

הקו של הר הזיתים ורחביה,

הקו של הר המשחה ורוממה.

והקו של גבעת התחמושת וארמון הנציב.

חיבור ארבע הקווים הללו מתרחש בדיוק במיקום של כיפת הסלע, כשהם יוצרים ביניהם כוכב מתומן בכיוון צפון דרום, בעל פאות שווים. מתומן זה הוא בדיוק המתומן של כיפת הסלע, והכיפה מדגישה את ריכוזיות ומרכזיות המקום.

 

מיקומה של כיפת הסלע, אם כן, איננו מקרי. כל מבנה העמק סביב תומך בכך, ומכאן שכל העמק כולו הוא חלק מהמקדש של כיפת הסלע. (זאת אדריכלות שאנו רואים אותה גם המקומות עתיקים אחרים היא המעטפה של חומות הר הבית, חומות שבהם יש כיום 7 שערים. המעטפה השנייה היא בעולם, למשל המקדש של הפרתנון באתונה נבנה ביחס לעמק שסביבו).

ואכן, יש כאלו המאמינים שירושלים כולה היא מקדש ולו שבעה מעטפות, מעגלים: המעטפה הראשונה המתחם של הר הבית, המעטפה השלישית היא הרחבה המורמת של כיפת הסלע עצמה בתוך הר הבית, רחבה זו איננה מוקפת בגדר אבל יש בה 8 שערים קישוטיים, סמליים, הפונים ל4 רוחות שמיים. 4 מהם בעלי 3 קשתות, 3 בעלי 4 קשתות, ורק השער המזרחי, בעל 5 קשתות. שערים אלו הם המעטפה השלישית ובסידור המספרי שלהם טמון חלק מהידע הסודי שהיה קיים בעבר לגבי כיפת הסלע והר הבית כמקום מעבר לממדים אחרים מעבר ל3 ממדי החלל והממד הרביעי הלא הוא ממד הזמן.

 

חשיבותו של המספר 5 הוא שהוא מסמל מעבר לממד אחר מעבר למספר 4 שקשור לארץ: 4 יסודות, 4 כיוונים, 4 עונות, וכו

ככלל ירושלים כולה קשורה למספר 5 בצורה זו או אחרת. בה נכתבה התורה, ובתורה הלא יש 5 חומשים. הסמל  של דוד היה הכוכב המחומש, זה היה הסמל שהתגלה בחפירות עיר דוד. במזוזה שבכניסה לקודש הקודשים היו 5 משקופים ועוד

המעטפה הרביעית במקדש הגדול של ירושלים היא השערים של כיפת הסלע, בתוך כיפת הסלע יש את המעטפות החמישית והשישית, הבאות בצורה של 2 שורות, 2 עיגולים, שהם השערים העמודים, מסביב לסלע. השורה הראשונה מכילה 24 קשתות המקיפות את קודש הקודשים שהוא הכיפה, והשורה השנייה היותר קרובה לכיפה מכילה 16 קשתות. כמובן שבמספרים אלו טמון סוד גדול. רק משעוברים את שורת העמודים השנייה מתגלית הכיפה עצמה מבפנים במלא הדרה.  הכיפה היא השער השביעי.

 

לפי טענותיו של דר יצחק חיות מן, שחוקר מזה שנים רבות את מסתרי הר הבית, בעיטורי הכיפה טמון הסוד של איך להגיע לממד אחר. הכיפה היא כמו שער קשת מסתובבת, תלת ממדית. מופיעים בה 32 דמויות מסתוריות שמקבילות ל32 האותות המרכיבים הבסיסיים של היקום שמהם נברא הכול. אותות אלו מופיעים בספר היצירה, זה 22 האותיות ו10 המספרים. מי ששולט באותות הללו, ב32 הנתיבים המתגלים בין הדמויות, שולט ברזי היקום והוא בדרגה אחת עם האלוהים.

הידע הקבלי הקדום הזה היה עם בוני הבניין, האומנים שבנו את הבית בתקופה המוסלמית הקדומה, הם היו קשורים למסורות סוד יהודיות ונוצריות, והם הצפינו ידע זה בעיטורים, במידות ובמספרים המופיעים בבית, בכדי שאם יגיע היום ואנשים בדרגתם יגיעו לבית הם יוכלו להבין מכך ולקלוט את המסרים האוניברסאליים הקיימים בבניין.

 

אך בכיפת הסלע עצמה לא מסתיימת הגיאוגרפיה המקודשת של ירושלים. ישנו בתנ"ך פסוק אניגמטי בספר יחזקאל המתאר את הכוהנים על הר הבית, אחוריהם אל המקדש, והם מחכים לזריחת השמש על הר הזיתים. ואכן, אם מושכים קו מזרח מערב ממקום העלייה לשמיים של ישו על פסגת הר הזיתים, מגלים שהקו עובר דרך שער הרחמים, אל כיפת הרוחות שעל הר הבית, שהיא לפי אחד ההשערות מקום קודש הקודשים של בית המקדש, אל גבעת הגולגותא שהייתה האבן המקודשת השנייה בירושלים וסביבה נבנתה כנסיית הקבר. קו זה נקרא הקו המשיחי, ואם בונים מסביבו רשת של קווים המבוססים על מידות רחובות ירושלים, מגלים ששני נקודות המרכז של הרשת הזאת הם גבעת הגולגותא ומקום המקדש בכיפת הרוחות. שני נקודות אלו הם  שני נקודות המשען העיקריות של התכנון העירוני של ירושלים, 2 האתרים הקדושים ביותר, ובהם 2 הכיפות הגדולות ביותר השולטות בנוף. מעניין לציין שקוטר הכיפה של כנסיית הקבר זהה לקוטר הכיפה של כיפת הסלע! אך זה הוא כבר סיפור אחר...

ה"קו המשיחי" הוא הקו שלאורכו יבוא המשיח. הוא יגיע מהר הזיתים, גשר דק כחוט שערה ייווצר מעל נחל קדרון, המשיח יעבור מעליו, יכנס להר הבית דרך שער הרחמים, ונשמות המתים יכנסו על הגשר הדק אחריו לעמוד לפני כיסא הדין. מי לשבט ומי לחסד, לעמוד למשפט הגדול של העמים.

הגיאוגרפיה המקודשת של ירושלים מבוססת על הקו המשיחי ועל העיגול, הקערה, שבתוכו הוא נמצא ואותה הוא כמו מפרה. כשהקימו ערי בירה בימי קדם חיפשו, כתנאי ראשון, מקום שיהיה מיוחד מבחינת תוואי הקרקע שלו. היחס שלו לאדמה, התנאי השני היה: מקום שיהיה מכוון כלפי גרמי השמים, ובמיוחד השמש וכוכבי הצפון. המקום שנבחר צריך היה למזג את 2 הדברים, מכיוון שעיר הבירה צריכה הייתה להיות גם מקום הפולחן המרכזי, ופולחן זה מטרתו הייתה, בדרך כלל, לחבר בין שמים לארץ. ואכן, כבר מקומות קדומים מאד כמו סטונהג באנגליה וגלגל רפאים ברמת הגולן בנויים כך שהם במקום מרכזי מבחינת רמה או מישור ויחסם לסביבה, ומכוונים כלפי נקודות מסוימות של זריחת השמש בזמנים מיוחדים בשנה. גם כשהמלך אחנתון המצרי מבקש להקים בירה חדשה הוא הולך לאורך הנילוס עד שהוא מוצא מקום שבו יש עיקול מיוחד בנהר ושבהרים שממזרחו יש שקע שנראה בצורת האות המצרית הראשונה שדרכו השמש זורחת ביום מיוחד בשנה. לפי דעתי כשדוד המלך בוחר להקים בירושלים את הבירה, אחת הסיבות לכך הייתה שהמקום היה מיוחד מבחינת תוואי השטח שלו ומבחינת כיווני השמים שלו, ולכן נחשב, עוד לפני שדוד הקים שם את עירו, למקודש ולמתאים להקמת מקדש שאמור לחבר בין שמים לארץ.

 

קו אנרגיה נוסף בירושלים הוא הקו המחבר את כיפת הסלע עם מסגד אל אקצא. קו צפון דרום בסטייה קלה שהוא המשך של השלוחה של עיר דוד. האקרופוליס, האתר הקדוש של ערים, הוקם בעולם העתיק, במידת האפשר, תמיד מצפון לעיר ובמקום גבוהה. לכיוונים הייתה משמעות רבה בימי קדם, "מצפון תפתח הרעה" אומר הנביא, ואילו אנו אומרים מצפון תפתח הטובה. גם מבחינת הכיוונים ביחס לעיר דוד עונה הר הבית על הדרישות המקודשות של ימי קדם, ובכלל כל העיר העתיקה גם בתבניתה כיום, עולה על התוואי של הריבוע ההולך לפי כיוון רוחות השמיים ובו שני רחובות ראשיים במרכזו רחוב צפון דרום הקרדו, ורחוב מזרח מערב הדקומנס . תוואי מרובע זה של ירושלים הוא מורשת מהעיר הרומית שהוקמה לאחר שירושלים של ימי בית שני הוחרבה. אצל הרומאים ואצל הפגאנים בכלל הייתה חשיבות רבה למיקומים ולכיוונים. ואכן, טוביה שגיב בספריו מביא טיעונים לכך שהמבנה של כיפת הסלע ביחס למסגד אל אקצא מקביל ליחס שבן החלקים השונים של מקדש יופיטר בבעל בק. מכאן הוא מסיק שהמבנים הקיימים כרגע בהר הבית נבנו על בסיס מקדשים אלילים קדומים שהיו במקום בימי איליה קפיטולינה, העיר הרומאית. מכל מקום להר הבית, לכיפת הסלע ולירושלים בכללותה יש גם אוריינטציה של צפון דרום וגם אוריינטציה של מזרח מערב.

 

לימוד של תוכניות של ערים כפי שהם מופיעות בספרים ישנים של כותבים וארכיטקטים כמו אמברוסיוס ליאו במאה ה16, מראה שהתכנון הראשוני התבסס על נומרולוגיה ותוואים קוסמיים. ספריו הארכיטקטוניים של ויטרוביוס (רומאי) מלאים בהתייחסויות להתחשבויות גאומנטיות ואחרות ביחס לתכנון עיר. האתר צריך להיבחר באמצעים של ניחוש, העיר צריכה להיות בנויה בתוואי גיאומטרי. נקודת המבט של הארכיטקטים הקדמונים הייתה שהטבע הוא מושלם, אך הוא יכול להיות מועשר על ידי מאמצים אנושיים, כשם שכל המתכות שואפות להיהפך לזהב, כך גם שואפת הפלנטה להיהפך לראי מושלם של גן העדן השמימי. בני האדם נוצרו למען היות עזר בהשלמת מטרה זו. ההשראה מאחורי מונומנטים קדושים עתיקים הייתה, אם כן, הדימוי של ירושלים החדשה הנוצרת על פני האדמה.

 

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics