לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

סופים בסכנין - שייח' פלסטין

את אבו פלסטין פגשתי לראשונה לפני כ-18 שנה. כבר אז ידעתי על הסופים, אך לא הכרתי איש מהם. סיפרו לי שבסכנין, לא רחוק ממקום מגורי, יש שייח' סופי ומסגד. המסגד נראה מהכביש הראשי והוא בולט בצבעים הכחול והירוק שלו עם פסי הזהב. החלטתי לבדוק את העניין.

אבו פלסטין ישב בחדר האירוח והפגישות שמתחת למסגד, והעביר, כמו תמיד, את המחתה בין הגחלים הלוחשות שעל השולחן שלפניו. מדי פעם הוא הדליק באחת מהגחלים הלוחשות סיגריה.

"ידעת שהאדם עובד על חשמל"? היה הדבר הראשון שהוא אמר לי.
"כן אני יודע", עניתי, לא בטוח שהוא ואני מתכוונים לאותו הדבר.
"השקע זה האלוהים", המשיך אבו פלסטין, "אם התקע בשקע, החשמל עובד, ואם לא אז המכשיר מקולקל".

כך החלה היכרותנו. בהמשך הוזמנתי לטקס ‘זיכר’ שנערך בכל יום חמישי בערב. לכבודי העביר אבו פלסטין את השיעור בעברית. לאחר זמן קצר הוציא מישהו תוף גדול, הקבוצה הסתדרה במעגל והשייח' החל לנצח על קריאות "אללה" קצובות. תוך כדי נענועים ותנועות, החלו האנשים קופצים על מקומם ואני קפצתי עם כולם.

אבו פלסטין הסתובב במרכז המעגל מכוון את הקוראים והקופצים. קפצתי וצעקתי "אללה" כמו שרק סופי אמיתי יכול לצעוק. "כולנו בני אדם", אמר אבו פלסטין, "אין הבדל בינינו", כולנו עובדים את אותו האלוהים".

 

כמה ימים אחר כך נסעתי באחד משבילי האזור, מלפני נעצרה לפתע מכונית ומתוכה קפצו אבו פלסטין ועוד כמה סופים. הם לא זיהו אותי. הם רצו לצד הדרך שם שכבה ציפור פצועה, כאילו ראו בן אדם פצוע שוכב בצד הכביש. הדרך שבה הגיבו, חיממה את ליבי וגרמה לי לראות שיש משהו מיוחד בדרך שאותה הם עושים.

אבו פלסטין וחבריו מסתובבים בגלביות לבנות, סימן להיותם חג', כלומר אנשים שביצעו את עליית הרגל למכה. אבו פלסטין סיפר לי שכשהוא היה בערב הסעודית הוא אמר לכולם שהוא מישראל ולא מפלסטין. לערבים הוא אומר שהוא מישראל, ובישראל הוא קורא לעצמו אבו פלסטין.

"זה הכל חיצוני", אומר אבו פלסטין, "הכל עניין של גלביות"… העניין הוא לא הגלבייה, אלא התוכן - האדם. ה'בחוץ' יכול להיות בזבל, אבל ה'בפנים' - הלב, מחובר לתקע – לאלוהים.

 

מאוחר יותר נפגשתי לראשונה עם השייח' של שייח' פלסטין הגר בעזה. ישבנו על מרפסת ביתי ואכלנו אבטיח. לאחר מכן המשכנו לשבת כשאנו מסתכלים על הנוף, איש איש שקוע בהרהוריו. דבר לא נאמר, אך שררה בינינו אינטימיות נעימה. לבסוף אמר השייח' של השייח': "יאללה"… שלושתם קמו, נפרדנו לשלום והם נסעו לדרכם.

כמה שנים מאוחר יותר במסגרת מחקרי על הסופים נתקלתי באחד התרגילים הבסיסיים שלהם הנקרא ‘סוחבאת’ שבו התלמיד יושב עם השייח' ודבר לא נאמר, וגם לא צריך להאמר. אז הבנתי את מה שאירע על מרפסת ביתי. השייח' בדק אותי. ניסה להרגיש מי האדם לפניו ואני הרגשתי מעט מרוחניותו של השייח'.

 

מאמרים על הסופים באתר "תרבויות עולמי חוץ לארץ" - לחצו לקישור

הדרווישים המחוללים

הדרווישים הבקטשים

סופים במרכז אסיה

סופים בעולם

מאמרים על הסופים ב"תרבויות עולמי ישראל" - לחצו לקישור

שיעורי סופיזם

רשימת כל המאמרים

 



 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics