לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

 

עמי מסופוטמיה

התרבות במסופוטמיה החלה עם הקמת העיר כצורת בשנת 4500 לפני הספירה. שומר נפלה בשנת 1750 לפני הספירה, כך שיש לנו רצף של חיים ותרבות כמעט 3000 שנה. האוכלוסייה התחלקה למעמדות. גבוה, נמוך, עבדים, מלך ואצולה, כוהנים. סרגון האכדי שירת את האלה איננה, הצלחת כיבושיו נבעה ממנה. באכד היו כ40.000 איש
כוחם של הכוהנים היה בידיעת קרוא וכתוב. זאת תרבות שמקדשת כתיבה, הם גם היו רופאים ומנבאים. גם הפקידים כתבו והאצילים. בבתי המקדש היו בתי ספר
לנשים היו זכויות שוות, אך משום מה הם לא עודדו ללמוד. הם יכלו להיות שליטות, רופאות שיניים (למעשה הן היו הראשונות), ועוד.

בבתי העשירים היו תנורים, שירותים, מערכת ביוב, ואולי גם מים, מיטות, רהיטים, צעצועים לילדים, משחקים, בערבים היו סיפורים ומוזיקה. הם אהבו מאד מוזיקה בכלי הקשה, נשיפה ומיתר. שתו בירה ואכלו לחם שעורה. צמר היה הבד נפוץ, פשתן לעשירים. הגברים לבשו גלימות או חצאיות והנשים טוניקות. הם השתמשו בבשמים וקוסמטיקה,

הם היו אנשים דתיים, האלים ספקו את צורכיהם והם מודים להם בתפילה. אחראים לחיי אדם

 

שומר:

עם קטן, מוכשר ושאפתן, שלא שייך גזעית לאף אחד מהעמים המוכרים, בעל שפה משלו, הקדים את האכדים והתיישב בתקופה פרהיסטורית בדרום בבל, כבר בראשית האלף השלישי לפני הספירה. בשומר קמו ערי מדינות עצמאיות, שכל אחת מהן נחשבה לאחוזתו הפרטית של אחד האלים הגדולים בפנתיאון. האל העליון היה אנליל, פטרונה של העיר ניפור, המרכז הדתי והרוחני של שומר.

הכלכלה הושתתה בעיקר על חקלאות מפותחת ותעשייה זעירה והייתה מאורגנת מסביב למקדש מרכזי. ההישג התרבותי החשוב ביותר של השומרים הקדמונים היה המצאת כתב היתדות, בסוף האלף הרביעי לפני הספירה....

 

הדת השומרית הייתה דת של מלך, שרווחתה של המדינה תלויה בו. המלך השומרי נחשב בדרך כלל לאל ויצג את דומוזי, אל הפריון, בטקס נישואי הקודש שנועד להבטיח את הפריון בארץ.

 

החברה הייתה מאורגנת סביב עיר המדינה, ולכל מקום הייתה אלוהות נותנת חסות משלו. הדת מזכירה את מצרים אך שונה ממנה בדברים אחדים: ראשית הארץ מחולקת למדינות, לערים תפקיד חשוב יותר מאשר לממלכה. גם הדת מחולקת, אין את התפישה הכללית של המעאת, האלוהות האחת, השולטת בכל.
שנית, בשומר עובדים את הירח במקום את השמש
יש דגש רב על ניבוי העתיד ועל ספרות גורלות.

המיתוס השומרי מציג עולם הרמוני ביסודו, שבו מופיעים הבריאה והפנתיאון מתוך הים הקדמוני בדרכי שלום, האדם נברא כדי לשרת את האלים, והיקום כפוף לגזירות אלוהיות שאינן ניתנות לשינוי, הקרויות מה, ומתקיים בזכותן.

 

לספרות היה מעמד מקודש, השירה נתגלתה כחזון אלוהי. יש בשירה הרבה חזרה של 3 או 2. לעיתים מבחינים בחלוקה הבאה: האיבר הראשון הוא שיח שיש בו חיזוי של העתיד, אזהרה, בקשה, תלונה, עצה, וכיוצא באלה, האיבר השני, בחזרה משולשת, הוא התגובה של הנמען שאליו הופנה השיח באותן מילים ממש, האיבר האחרון הוא מימושו של מה שנצפה או נאמר באיבר הראשון.

כתבים רבים כוללים לחשים נגד שדים.

 

האלים הגדולים עסקו בעניינים שברומו של עולם ולא נטרדו לעסוק בגורלו של הפרט. על כן אימץ לו כל אדם אל זוטר כאלו האישי, והוא היה ממונה על שלומו ורווחתו ונתבקש להיות לו מליץ יושר לפני האלים הגדולים. האל והאדם היו תלויים זה בזה – כך, למשל, הציל אל החוכמה אנכי את האנושות מכליה במבול, לא רק מתוך רחמים, כי אם מתוך ידיעה שהאלים זקוקים לאדם כמעט כמו שהאדם זקוק לאלים, האדם פוטר את האלים מלעבוד.

 

ארדו - הייתה עיר קודש שומרית עתיקה ובה מרכז פולחני של אנכי, אל מי התהום המתוקים שהיה ממונה גם על טקסי הטהרה, הוא היה גם אל המגיה.

 

אכד, בבל, אשור

לאחר השומרים הופיעו האכדים שהיו עם שמי, יותר חילוני. המלך הראשון שאיחד את מסופוטמיה למדינה מגובשת אחת שבירתה אכד היה סרגון האכדי, הוא העביר את השלטון לנכדו נרם סין שהשתלט על כל המזרח התיכון והפך את אכד לאימפרייה. סרגון מת 2279 לפני הספירה. לאחר נרם סין מתמוטטת האימפריה האכדית ובמקומה עולה מחדש שומר תחת שלטונו של שולגי, זה תור הזהב של התרבות השומרית שמתקיים עד 2000 לפני הספירה.

 

בתחילת האלף השני לפני הספירה (2000 לפנה"ס) מתחילה ממלכה בבלית קדומה שהתקיימה קרוב ל-400 שנה, האיש הבולט בה הוא חמורבי שמלך עד 1750. את בבל מחליפה אשור, האימפריה האשורית נופלת על ידי התקפה מבפנים של הבבלים והמדים, ונוצרת אימפריה בבלית חדשה שהורסת את ירושלים. התרבות הבבלית ממשיכה להתקיים בעיקר במקדשים עד שנת 100 לספירה. באשור יש ספריה גדולה, כך גם בבל.

 

בבל:

בעיר היו יותר מחמישים מקדשים, בליבה נמצא מרכז פולחני גדול שהיה מקודש למרדוך, אסגילה שמו – בית הראש הנישא. הוא כלל את מקדש מרדוך עצמו ואת בית יסודות הרקיע והארץ, זה היה הזיקורת של בבל, אולי המקור לסיפור מגדל בבל בספר בראשית. מהאסגילה הוליכה דרך תהלוכות רחבה אל שער עשתר, שהיה מקושט ברוחב יד באריחים מזוגגים ובדמויות של חיות מיתיות.

במיתוסים של בבל משתקף יקום הפכפך, המציב בפני האנושות שאלות מכריעות: כיצד יכול האדם להתמודד עם מעשיהם הלא צפויים של האלים (סיפורי המבול)? מדוע אין האנושות נהנית מאלמוות, שהאלים שומרים אותו בקנאות לעצמם - אפוס גילגמש?

 

זיקורות:

אלו הם המקדשים האופיינים למסופוטמיה, וברוב הערים החשובות היה לפחות אחד. זה היה מגדל מדורג גדול, עשוי לבנים, שגובהו הגיע עד 45 מטרים. בראשו ניצב מקדש קטן, ועל רוב היה עוד מקדש למרגלותיו. אפשר שהוא נתפס כמין סולם המקשר בין הארץ לרקיע. האלוהות הייתה באה למקדש העליון כדי להתייחד עם מאמיניה. לפי הרודוטוס, זה היה גם מקומו של טקס הנישואים המקודשים, שמילא תפקיד חשוב בדת מסופוטמיה.

 

אלוהי מסופוטמיה:

עשתר (איננה בשומרית) - אלת המלחמה והמין, המזוהה עם כוכב הלכת נוגה.

סין (ננה) - אל הירח, האל הראשי

שמש (אתו) - אל השמש

אנו (אן) - אלוהי השמיים, ראש הפנתיאון

אנליל - האל הלאומי של שומר

אאה (אנכי) - אל החוכמה והמים המתוקים.

נבו - חרט ודרקון מכונף, אל האומנות והסופרים ושומר לוח הגורל.

מרדוך - אל המאגיה והאל הלאומי של בבל.

נרגל - האל הנורא של המגיפה והעולם התחתון

אדד - ברק כפול ופר, אל מזג האוויר. מזכיר את אל הסערות ומזג האוויר של החיתים.

 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics