לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

צבע באיקונין.

בתמונות איקונין של הטרנספיגורציה ושל התחייה, מופיע ישו שמסביב לו הילה שמשנה את צבעיה מכחול לכחול בהיר וללבן, מהפנים החוצה. השינוי הזה של הצבע מסמל את המעבר מהרשאה למצב של הופעה ממשית של רוח הקודש, מצב של קדושה.

הזהב, או אם תרצו הצהוב, המופיע בציורי האיקונין מסמל את האצילות של האלוהות, המילה האנגלית divinity . אנשים קדושים ישנה סביבם הילה בצבע זהב.

לפי דברי הכומר מהר ממר'ר: התהליך של יצירת האיקונה הוא תהליך ארוך ומיוחד. ראשית דבר יש לעשות מדיטציה ותפילה על נושא הציור. מדיטציה זו צריכה לעשות משני כיוונים, הן מכיוון מזמין התמונה שבמקרה שלו הנו הכומר המקומי, והן מכיוון מצייר התמונה שבמקרה של ישראל אלו רק 2 נזירות שהוכשרו לכך במיוחד והחיות בהר הזיתים.

מהר מספר שכל תמונה הנמצאת בכנסייתו צוירה במשך 3 שנים, בתחילה עשו הוא והנזירה מדיטציות משותפות, כל אחד במקומו הוא, ורק אחר כך, אחרי זמן רב, פנו לציור התמונה. התמונה עצמה מצויירת רק בעזרת חומרים טבעיים, תחילה עושים את הרקע מאבקת שיש ודבק, ורק אחר כך מתחילים בציור עצמו.

 

לציור האיקונין עצמו יש הן כללים של הצגה והן של צבע:

האדום מסמל את ההתגשמות של האלוהי בארצי

הכחול מסמל את ההרשאה השמימית

הלבן טוהר

הזהב אצילות אלוהית

הירוק גדילה התחדשות בהרשאה אלוהית

 

המטרה של האיקונין לפי האבות הקדמונים הייתה להוביל את האדם כלפי מעלה "איקונים מרימים את הנפש והמחשבה של המאמין שרואה באיקונין את תחום הרוח, הלא מתקלקל, של ממלכת האלוהים, בצורה הקרובה ביותר שניתן להגיע אליה באמצעים חומריים. על האיקונוגרף להיות איש תפילה ולחיות חיים של תפילה ושל צום "האיקונוגרפים צבעו בעודם מתפללים". האיקונוגרפיה מתארת את הקדושים לא כפי שהיו בחיי היום יום שלהם, אלא כפי שהם בנצח. האיקונוגרף מעביר את החזון שלו של העולם השמימי לא דרך סמלים כמו השקיעה או מלאכים מנגנים על נבל, אלא דרך צורות מיסטיות וצבעים "האיקונוגרפיה מבטאת צורות רוחניות שיוצאות מהתופעות הטבעיות, עולם שהוא מעבר לעולם התופעות, עולם רוחני."

האיקונוגרפיה היא תיאולוגיה בקו ובצבע. צורת הקדושים ומתאר המאורעות הוא קבוע וארכיטיפי. האיקונוגרף משתמש בצורות מסורתיות ובטכניקות מסורתיות. אחד הדברים הבולטים בתמונות הוא הצורה הלא טבעית של הבגדים. הקיפולים של הבגדים נותנים צורות גיאומטריות המראות על סדר שמימי. גם הפרצופים הם מסוגננים, ומראים את הטבע האנושי משתנה לאלוהי, ולא פרצופים אמיתיים. הידיים בדרך כלל דקות ובעלות הבעה ולעיתים בתנוחות ברכה. ההילה היא תמיד עיגול מושלם. בניינים צמחים וחיות מתוארים בצורה סכמתית ופשטנית.

בצביעה של האיקונות יש כמה דברים מעניינים. ראשית דבר ציור איקון מתחיל במדיטציה והכוונה, הן של מזמין האיקון, והן של זה המצייר אותו. המצייר לומד על הדמות ומחפש צורות מסורתיות של ציורה. לאחר תקופה של התכוננות והכנה מתחיל הציור עצמו. את הציור מציירים על לוח של עץ. על העץ מורחים כמה שכבות של שיש מפורר או גבס מעורב בביצה ודבש כרקע. הביצה היא סמל לישוע, הרקע הלבן מסמל את הטוהר הרוחני שמאחורי עולם התופעות, וכמו כן, מכיוון שצבעי האיקון שקופים בחלקם, הוא זוהר, ולו גם בצורה לא מודעת, דרך הצבעים. לאחר הלבן צובעים את האזורים באיקון שצבועים בזהב, זהב מסמל את הרוחני, ואת העולם האלוהי, הזהב בוא ציפוי זהב אמיתי. לאחר שהרקע מוכן מתחילים בציור הדמויות. מעבירים את הדמות בעפרון לציור וחורתים את קוויה. כך שגם עם הצביעה הם ישארו ברורים. מסמלים את ההלו בעזרת מחוגה עם עפרון אדום, ומתחילים בתהליך הצביעה. הצביעה מתבצעת מהצבעים הכהים לבהירים. בתחילה צובעים הכול בצבע רקע כהה, ועליו מתחילים לצבוע את הצבעים הבהירים, הצבעים הכהים ברקע נותנים עומק לדמות, הצבעים שמשתמשים בהם הם על בסיס ערבוב עם חלמון ביצה, והם רק צבעים שמופקים מחומרים טבעיים. את אזורי הגוף צובעים תחילה בירוק זית כהה, ואז מתחילים להבהיר.

 

צבעים ומשמעותם - לחצו על הכותרת לקישור למאמר

 

צבע בהיסטוריה
 
משמעות של צבע באיסלאם.
 
משמעות של צבע בנצרות.
 
צבע בציורי איקונין
 
משמעות של צבעים בתורת המגינים של ימי הביניים - הרלדרי
 
משמעות צבעים ביהדות.
 
התייחסות לצבעים ביהדות

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics