לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

המשמעות של צבע בהיסטוריה:

על צבעים אפשר/ צריך לחשוב/להתייחס קודם כל ביחס לאלים, הצבעים הם הופעה של האלים, או אם תרצו – אנרגיה. בתורות פסיכולוגיות מודרניות הצבעים קשורים לפסיכולוגיה האנושית, לרשמים, לרגשות, למה שזה עושה לנו. בימי קדם השפעות אלו יוחסו לכוחות מבחוץ.

בכל התרבויות, אפילו בתרבויות פרה היסטוריות מופיע השימוש בצבעים ובתמונות כאמצעי קסם, פולחן, עידוד אספקטים מסוימים של היכולת האנושית, וכו'…

התרבות הראשונה הידועה לנו – התרבות של מצרים העתיקה, היא אולי אחת התרבויות שבה השימוש בצבעים הוא הבולט ביותר, כל מי שמבקר בקברים במצרים מתפעל מהשימוש בצבעים שנראה כאילו נצבעו רק אתמול. תוסיפו לכך שבימי קדם הבתים, המקדשים, ויש אומרים אף הפירמידות, היו צבועים בצבעים ותקבלו עולם ססגוני, מיסטי, מלא משמעות נסתרת.

אוסיריס, היה למשל קרוי ה"ירוק", מוות ולידה מחדש, פוריות.

אמון – כחול, נמשך לאינסוף, קוסמי

רע – צהוב, זהב: צבע של השמש והאל רע, בשרם של האלים, צבע מקודש.

סת – אדום, אדם עם לב "אדום" נחשב לאדם מרוגז. לעשות דברים אדומים נחשב לעשות רע בעוד שלעשות דברים ירוקים נחשב בדיוק ההפך. בעולם התחתון היה אגם אדום של אש שבו החוטאים נענשו. לסת עיניים ושיער אדום. אדום הוא תוקפנות , סכנה, אך גם חיים, צבעו של סת מלך המדבר, כוח שלילי.

שחור היה גם כן צבעו של אוסיריס – מלך השאול וכן צבעו של אנוביס – האל תן השומר על המתים. מוות, העולם התחתון אך גם לידה מחדש.

המהות של האלים הייתה צבע, אם מישהו למשל יכל לדעת את צבעו של האל הוא יכל לדעת את מהותו, כמו בימינו לדעת את שמו.

ממצרים מגיע הביטוי – "להיות צבוע" שמשמעו שאדם ששיקר צבע מסוים הופיע עם זה.

לבן: הפוך מאדום. בעולם התחתון אכלו לחם מגרגרים לבנים ובירה מגרגרים אדומים. מצרים העליונה הייתה לבנה והתחתונה אדומה. להיפופוטם זכר אדום ונקבה לבנה, והם עוזרים או עוינים לשני חליפות. למלך המצרי היה כובע לבן וכובע אדום. לבן הנו צבע של טוהר וקדוש, במקדשים לבשו גלימות לבנות, אך גם צבע של שמחה, אדם שמח נקרא לבן.

משמעות המילה צבע במצרים הייתה: חומר.

אדום היה צבעה של מצרים התחתונה, ולבן צבעה של מצרים העליונה. אדום ולבן במידה רבה הם 2 ניגודים, וניגודיות זו היא דרך טובה לנסות ולפתוח את העולם של הצבע:

אדום הוא הצבע המרוכז ביותר המעורר ביותר החד ביותר, ואילו לבן הוא הצבע המכיל ביותר, ה"נקי" ביותר, הטהור ביותר. ביחד הם מסמלים "דוגמה" (אדום) וריכוז של מאמץ דתי מסוג כלשהו (לבן), כמו למשל בהופעתם בקתוליות.

מצריים הייתה שילוב של הניגודים של אדום ולבן, לבן באספקט אחר שלו מסמל מחשבה ואדום גוף. המלך המצרי לבש הן את הכובע האדום של מצרים התחתונה והן את הכובע הלבן של מצרים העליונה. והיה לו כובע נוסף שלישי – כובע כחול, אותו שמר לעתות חירום, עתות מלחמה.

הנילוס הכחול איחד בן 2 הארצות.

לבן, דרך אגב, סימל כל יכולות ארצית, דברים קדושים, והיה הצבע של טוהר אך גם של שמחה (קישור מעניין) , אדם שמח נחשב ל"לבן".

השימוש של המצרים בהתייחסויות שלהם לצבע מזכיר קצת את ההתייחסויות של האינדיאנים באמריקה למשמעות ולתכונות של הצבעים, והרי זה נושא למחקר בפני עצמו.


גם אצל היוונים הקדמונים היה שימוש מסיבי בצבע. הפסלים הנהדרים שנשארו מאז היו צבועים לרוב, החוץ של הפרתנון היה מעוטר בצבעים בהירים של כחול, אדום, צהוב, זהב, ושחור.

הצבע של אתונה שהייתה קשורה לאלה אתנה היה לבן, צבע החוכמה, ואכן אתונה הייתה בירת החוכמה של ימי קדם, בעוד שהצבע של ספרטה, יריבתה הגדולה של אתונה, הייה אדום, ואכן ספרטה הייתה מדינה הנשענת על כוח ומלחמה.

 

מדינה נוספת הקשורה לכוח ומלחמה הייתה רומא, הצבע שקשור לאימפריה שבאה אחרי האימפריה היוונית, הלא היא האימפריה הרומית, הוא הצבע האדום, צבעו של מרס אל המלחמה.

ביוון ולאחר מכן בתרבות שהמשיכה את התרבות היוונית – התרבות הרומאית, הצבעים היו קשורים לאלים:

כחול וסגול היו הצבעים של יופיטר – אבי האלים,

אדום צבעו של מרס – אל המלחמה אך גם אל החקלאות והאדמה, שהיה אלה של העיר רומא, ומכאן השימוש הרב באדום כצבע וכסמל בתרבות הרומאית.

לבן היה צבעה של דיאנה אלת הירח.

צהוב צבעו של אפולו – הליוס אל השמש.

ירוק צבעה של וונוס,

וסגול או כחול שוב צבעו של מרקורי – שליח האלים.

שחור היה כמובן קשור לשבתאי – סבא זמן, אל המוות והמגבלה.

הרומאים היו עם שמבחינות רבות הייה פחות מוכשר מהיוונים ואף מהאטרוסקים שהיו בקרבתו, אלא שהיו להם כמה תכונות "בריאות" שאפשרו להם להשתלט על כל העולם של אותה תקופה ולהקים את האימפריה האדירה ביותר שהתקיימה מאז ומעולם. תכונות אלו היו הסדר והמשמעת שלהם, כוח הסבל וחוזק הפיזי, והיכולת ללמוד מכל דבר ולהיות פרקטיים. תכונות אלו כולם מתאימות ומיוצגות על ידי הצבע – התדר האדום.

ואכן, הרומאים ראו באדום את הצבע שלהם, ואף זכו בשל כך לכינוי "אדום" במקורותינו. צבע נוסף שהיה חשוב בשביליהם היה הצבע הסגול, צבעו של יופיטר, כפי שניתן לראות בשרידים המרשימים של פומפיי שכוסתה על ידי הלבה ונשתמרה לכן כפי שהייתה. סגול הינו שילוב של אדום וכחול ברמה גבוהה יותר.

חלוקת הצבעים לפי שייכותם לאלים הייתה למעשה חלוקה של כל החיים ל7 תחומים שמקבילים ל7 גרמי השמיים שנעים בשמיים, שמקבילים ל7 האלים העיקריים.

חלוקה זו נפוצה בשיא הפוליתיאיזם הרומאי – תקופת הקיסרים. ונשארה על מקומה גם כשהנצרות כבשה את מקומה כדת האימפריה והופיעה שוב במדע הדגלים והסמלים – הרלדרי, שהופיע במזרח התיכון ובאירופה עם מסעי הצלב במאה ה11.

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics