לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

התייחסות לצבעים ביהדות.

במדרש מסופר על עובר, שלומד תורה במעי אימו, כשנר דלוק על ראשו.
העובר זוכה לראייה עמוקה של המתרחש בגן עדן ובגיהינום, מעבר למה שיקרה לו בעולם הזה. בגן העדן הוא רואה את הצדיקים יושבים ועטרת אור בראשם, בעוד בגיהינום מלקים את החוטאים בפולסאות (שוטים) של אש.
במדרש זה מוצג ניגוד בין אור הנר העדין, המשמר תחושה של מרחב האור הגנוז שעל האדם לממש בחייו, לבין האש המאיימת. הנר הדלוק על ראשו של העובר מייצג את ההילה האלוהית.
מכיוון שהעובר מצוי כביכול במרחב האור הגנוז, שהיה בעולם בראשית בריאתו, ראייתו אינה מוגבלת.לכן מבין העובר את כל הדרכים הפתוחות בפניו ויודע את גורלו.

סמליות האור היא צבעונית ושלהבת אור הנר כוללת שני אורות: האור הלבן וסביבו חלקה העליון של השלהבת (ההילה המרחפת) מסמלים את ההתקרבות למגע עם האלוהי או הרוחני, החלק התחתון של האור, שצבעו שחור או תכלת, מסמל מגע עם הגשמי, ההתבוננות באור הנר ובריבוי צבעיו, המתלכדים לכדי אחדות, מבטאת דרגות במערכת האלוהות. הספירה התחתונה (צבעי התכלת והשחור) מייצגת את מגע האלוהות בגשמי ואת היפוך החיים והמוות, בעוד האור העליון ("אור סתום המקיפו") מייצג את הספירות העליונות, המתקרבות לאלוהות הנחבאת בתוך עצמה.

 

ההתייחסות הראשונה לצבע היא בתורה. שם מתואר אור שנברא לפני השמש, קשת שהיא סמל לברית בין אלוהים לבין הארץ, כותנת פסים של יוסף וצבעים במשכן ובבית המקדש. התפישה המקראית היא שיש אור שמסמל רוחניות הקיים לפני בריאת העולם הפיזי, אור זה מבטא עצמו דרך צבעים.

צבעי המשכן הם: תכלת, אדום (תולעת שני), סגול (ארגמן), ולבן (שש משזר). סך הכול 4 צבעים המסמלים 4 עולמות שלפיהם העולם נברא. עולם אצילות, עולם בריאה, עולם יצירה ועולם עשיה.
לכל צבע יש כמה התגלויות:
א. בעבודת אדם עלי ארץ, עולם העשייה.
ב. בעולם היצירה, עולם הטבע ונפש האדם.
ב. בעולם הבריאה, הכולל בתוכו את גרמי השמים לסוגיהם (מעשה בראשית).
ג. בעולם האצילות, עולמות רוחניים שאינם נראים לעינינו (מעשה המרכבה).

 

את משמעות הצבע בתורה, האור הגנוז, הקשת, מסביר ספר הזוהר. להלן כמה ציטוטים ממנו.
אומר רבי יוסי הגלילי:
"שהקשת אינה באה אלא להגן על העולם, בדומה למלך שבכל פעם שבנו חטא, והמלך רואה המלכה, מסתלק הכעס ממנו על בנו. שכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם, וע"כ לא נראה הקשת אלא כדי להגן על העולם... שאינה מתגלה אלא בלבוש המלכות היקר…"
"שואל, וכי בגלות, שהקב"ה מתרחק מן המלכה, ואיך מתלבשת המלכה בלבוש מלכות בגלות… ומשיב, לא. שאין לה בגלות לבוש מלכות. אבל בגלות לבושה של קדרות, דהיינו שחרות, והיא אמרה, "אל תראוני שאני שחרחרת"."

זאת אומרת, שלפי הזהר, הלבוש השחור שלובשים החרדים הוא לבוש של גלות. אך המקובלים מסוגלים להחליף את הלבוש הזה בלבוש אחר. ממשיך הזהר ואומר:
"אם יש צדיק שזכיותיו ומעשיו הם להאיר את המלכות ולהפשיט ממנה לבושי השחרות של פשט בלי סוד, ולקשט אותה בלבושים של צבעים המאירים את סודות התורה, מה כתוב בו, וראיתיה לזכור ברית עולם, וראיתיה, היינו בסודות המאירים של התורה, כי אור נקרא רז, כלומר, אור בגימטרייה רז, וע"כ אור רומז על רזי התורה."

בזוהר מדובר על 3 צבעים שמהם נברא העולם. ואלו הם: לבן, ירוק ואדום. להלן כמה ציטוטים מהזוהר בהקשר לצבעים ולנושא זה:
רבי אלעזר אמר: יפה לעולם לא נתלבשה קשת הזו שהיא המלכות אלא בלבוש של האבות הראשונים שהם חג'ת דז'א , שהם ירוק אדום ולבן. ירוק זה הוא לבושו של אברהם, ונצטבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל. אדום זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצטבע כשיצא ממנו עשו. ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים שנאחז בו עשו. לבן זה הוא לבוש הטוב של יעקוב, שלא נשתנו פניו הטוב לעולם..."
"רבי אבא אמר: ... לבן זהו אברהם. שנתלבן בלובן של אש, על ידי נמרוד שהפילו לאור כשדים. אדום זה וודאי יצחק. ירוק זה יעקוב, העומד בין 2 צבעים, כי ירוק כולל לבן ואדום, וירוק הזה פירושו ירוק כחמה...... ובאלו הלבושים, לבן, אדום, ירוק, מתלבשת הקשת. שהיא המלכות, בשעה ההיא נראית לפני המלך."
זוהר רעיא מהימנא: רבי יהודה אמר, מי שרואה קשת בצבעים מאירים, צריך לברך ברוך זוכר הברית, ובגלות שאינה מאירה בצבעיה כראוי, משום שבגלות אין המלכות מקבלת היחוד של 3 קוין כראוי שה'ס 3 גווני הקשת..."

 

רבי משה קורדובה

הוא נחשב למקובל החשוב ביותר במאה ה16 ומתייחס לצבעים בספרו "פרדס רימונים" השער התשיעי נקרא השער של הצבעים, ובו כתוב כך:  "שעניין הגוונים הוא משל נאות אל הפעולות והעניינים הנמשכים מהספירות. והנרצה בגוונים אל הספירות משל אל הפעולות הנמשכות לפי טבעם ועניינם. ואין לנו מקום וגדר להמשילו ולהגדירו בעניין חילוקם אלא במשל וגדר הגוונים אשר יתחלקו ויעלו וירבו לפי תגבורת הגוונים אחד על חברו. לכן נמשיל עניין הפעולות העליונות במשל הגוונים והכול לשכך את האזן הגופני במה שיכול לשמוע."

הצבעים הם דרך להסביר את פעולתם של הספרות – משל, וכן כלי לכוון את הדעת והדמיון אל הספרות: "ואין ספק שיש לגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שפעם ולסיבה זו כאשר יצטרך הממשיך להמשיך שפע רחמים מהחסד יצייר לנגדו שם הספירה בגוון אותו עניין הנצרך כפי גוון המידה אם חסד גמור ללובן גמור, ואם לא כל כך יצייר לובן כסיד ההיכל וכיוצא בזה כמו שנבאר בשער הכוונות…"

הצבעים מחברים אותנו לעולמות הרוחניים: "כי מהגוונים הנראים לעיניים או המצטיירים בשכל, בגופנים, יתפעל הרוחני, והנפש תעורר לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה ממציאות למציאות, עד שתתעלה אל מקום יניקתה, ויתעו ויתעורר לפי מציאות ציורה..."

אומר הרמ"ק: אם אתה רוצה להעביר השפעה של חסד ולקרוא להשפעה של חסד, חשוב על הצבע הלבן, ואף לבש לבן. אם אתה רוצה להעביר השפעה של דין, להגיע להחלטות נכונות, ולקרוא להשפעה של דין, חשוב על הצבע האדום, ואף לבש בגדים אדומים. דוגמא לכך נותן הרמ"ק בבגדיו של הכוהן הגדול בבית המקדש בירושלים. הכוהן הגדול היה לבוש בדרך כלל בבגדי זהב, שקשור לאדום, שהראו את תפקידו ברוב ימות השנה כעוסק בדין ועזרו לו בכך, אולם ביום כיפור הוא היה פושט בגדיו אלו ולובש בגדים לבנים, מכיוון שביום כיפור ההשפעה הרצויה הייתה השפעה של רחמים – חסד, כל הטקס ביום כיפור היה בבגדים לבנים.

 

צבעים ומשמעותם - לחצו על הכותרת לקישור למאמר

 

צבע בהיסטוריה
 
משמעות של צבע באיסלאם.
 
משמעות של צבע בנצרות.
 
צבע בציורי איקונין
 
משמעות של צבעים בתורת המגינים של ימי הביניים - הרלדרי
 
משמעות צבעים ביהדות.
 
התייחסות לצבעים ביהדות

 

ראו מאמר נוסף על צבע ביהדות - לחצו כאן


 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics