לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מהבעלת לבעל - אלוהות נשית ואלוהות גברית בישראל.

 

עד לפני 4000 שנה הכול היה טוב. האלוהות הראשית של ארץ ישראל הייתה אלה ושמה: "בעלת". אישה שמנה עם שדיים גדולות שמוצאים את פסלוניה באתרים העתיקים. דמות אם כורעת, המסמלת את הפריון ואת האדמה. החברה באותו הזמן הייתה חברה מטריאלית, חברה שבה לאישה היה את התפקיד החשוב יותר. הנשים עיבדו את האדמה, ליקטו מזון, החזיקו את הבית, קבעו מה יהיה בחברה, ואילו הגברים יצאו מדי פעם לציד. בשרידים שהתגלו מאותה תקופה אנחנו מוצאים בתי רכבת אחידים, מה שמעיד על שוויון כלכלי בין כולם. כמעט ואיננו מוצאים עקבות של מלחמות ושל היררכיה שלטונית, המקדשים הוקמו בנקודות מיוחדות, אנרגטיות, בטבע, תוך התייחסות לסביבה ושימוש בצורה הבסיסית של המעגל.

אלא שאז הכל קרס... פלישה של שבטי מלחמה גבריים, שהאמינו באל המלחמה "בעל", השתמשו בכלי מלחמה וכנראה שגם בסוסים, הביאה להרס התרבות האימהית השלווה הקדומה, ערי ארץ ישראל נשמו, בכל מקום ניכרים עקבות החורבן. בארכיאולוגיה הקלאסית התקופה הזו נקראת "ברונזה תיכונה ב'".

 

על חורבות העולם הישן, על חורבות פולחן האלה, נבנה עולם חדש, אלים יותר, גברי, תחרותי יותר, היררכי, עולם שהאמין שאלוהים הוא גבר, עולם שהביא להתפתחות הכלכלה, הטכנולוגיה, המדע, אך גם למלחמות ולהרס הפלנטה, ולניכור בין בני אדם.

 

בשביל מה צריך גברים?

 

בהרבה חברות של יונקים, למשל יעלים, הנקבות מגדלות את הילדים לבד, שומרות בעצמם על המבנה החברתי, מנהלות את העדר, ואילו הגברים משוטטים להם אי שם במרחבי המדבר, לעיתים בחברה משלהם, לעיתים לבד. בעונת הייחום רבים הגברים ביניהם מי יהיה זה ה"מאושר" שירביע את העדר. הגברים רבים ביניהם בנגיחות קרניים מי יצטרף אל הנשים ויפרה אותם, ומי שמנצח (אם הוא לא סובל מכאב ראש) מצטרף אליהן, שהרי מספיק גבר אחד בשביל לעשות את העבודה, שהרי בזרע של הגבר יש מיליוני תאי זרע, בעוד שאצל הנקבה יש כל פעם ביצית אחת.

 

הגברים נלחמים בינם לבין עצמם, והמלחמה היא מנגנון של הטבע להבטיח שהגנים החזקים ביותר הם אלו שיעברו לדור הבא. המלחמה שייכת לעולם שלהם, אך בעדר הנשים: שלווה והרמוניה, אם אחת מהם תיפול, יטפלו השאר בילדה. לאחר שעשה את "עבודתו", שוב אין צורך בגבר המנצח, הוא עדיין מהלך לו זמן מה נפוח ומלא חשיבות בסוף העדר, עד שנמאס לו והוא מצטרף חזרה לחבריו.

 

תפקידו של הגבר, בהרבה חברות של חיות, הוא בסך הכל להפרות את הנקבה, ולאחר שעשה זאת אפשר להיפטר ממנו, את זה הבינה עכבישה בשם האלמנה השחורה, שנקראת כך משום שהיא הורגת את העכביש שלה לאחר הזיווג. עדיף, אם אתה גבר, לא ליפול ברשתה של עכבישה כזאת, וזה בדיוק מה שקרה לאורפיאוס מהמיתולוגיה היוונית: פולחן האלה סיבל ביוון העתיקה לווה בחבורות של נשים שהיו מסתובבות ביערות, נכנסות למצב אקסטטי, ומתנפלות על גברים מזדמנים שעברו בסביבה, לאחר שביצעו בהם את זממם הם היו קורעות אותם לגזרים, אורפאוס נפל בידה של חבורה כזאת ומצא את שלוותו במוות.

 

 

ביקור במגידו.

 

מגידו היא אחת הערים העתיקות ביותר בישראל, היא נזכרת כבר בכתבים מצריים, והייתה מרכז פולחן במשך אלפי שנים. בחפירות שנערכו בה נתגלתה במה עגולה גדולה שבה היו עורכים טקסים לאלה אם שנקראה "בעלת מגידו". בבמה נמצאו פסלונים של האלה, פסלים של יונה (סמל של האלה), ועוד... תל מגידו נמצא כיום בתוך פארק לאומי מגידו. מראש התל ניתן לראות את מתחם המקדשים החפור. במרכזו הבמה העגולה שקוטרה כ10 מטר, וגובהה כשני מטר אליה עולות מדרגות מכיוון מזרח – דרום מזרח.

 

אם ננסה לחקות את הקדמונים ולעלות אל הבמה מהמדרגות, נגלה דבר מוזר: כשעולים אל הבמה, רק כשאנחנו נמצאים למעלה, נגלה מעבר לרכס הגבעות הסמוך פסגתו הרחוקה והמיוחדת של הר המוחרקה, מציצה מעבר לגבעות הקרובות. כיוון הר המוחרקה הוא כיוון העלייה לבמה. לפני העלייה לבמה פסגת המוחרקה לא נראית, אך לאחר העלייה היא מציצה מעבר לרכס הגבעות הקרוב, בכיוון בו עלינו.

 

בזמן שהאלה שלטה בעולם האדמה הייתה מקודשת ונחשבה ליצור חי,  ליצור זה היו מקומות דרכם הוא נשם, דרכם הוא דיבר, או במילים אחרות; מקומות מקודשים, והר המוחרקה היה מאז ומתמיד אחד מהם.

הכיוון של הבמה אל הר המוחרקה איננו במקרה, בנוסף לכך שהמוחרקה היה הר מקודש, הרי שביום הארוך שבשנה נראת ממגידו השמש שוקעת בכיוונו של הר המוחרקה.

שקיעת השמש סימלה בימי קדם, וגם בקבלה כיום, את הזיווג של הזכרי – השמש עם הנקבי – האדמה, האלוהות עם השכינה. לכן בטקסים קבליים, בזמן קבלת שבת, יוצאים החוצה ופונים אל שקיעת השמש עם השיר: "לכה דודי לקראת כלה". 

הזיווג של הזכרי עם הנקבי היה אחד הטקסים העיקריים שנעשו על הבמה העגולה. קראו לזה "הנישואים המקודשים", במסגרתם השליט ביצע מין טקסי עם הכוהנת, מין שנועד להבטיח את פוריות האדמה.

 

השתלטות הגברים.

 

לפני 4000 שנה בערך פשטו שבטים גבריים על תרבויות האלה העתיקות והרסו אותם. בצפון היו אלו ההינדו אירופאים שפלשו להודו, פרס, תורכיה, יוון ואירופה. ומהדרום היו אלו השבטים השמיים שיצרו את ממלכות בבל, ארם, אדום, ועוד...שבטים אלו היו שבטי מלחמה שהשתמשו בחיות מלחמה (סוסים) ובברזל, ומכוח היותם אנשי מלחמה קידשו את האלוהות הגברית, שבשמה המקומי נקראה "הבעל". האל החשוב היה הגיבור הלוחם ולא האם המולידה חיים.

שבטים אלו הרסו את ערי ארץ ישראל ואף את מגידו. לאחר ההרס החלה תקופה של בנייה מחדש, מקדשים נבנו מחדש לאלים, אלא שהפעם זה מקדשים אחרים ואלים אחרים. המקדש החדש שנבנה במגידו הוא מקדש מלבני בעל שני מגדלים בחזיתו, ניתן לראות את שרידיו באזור המקדשים ואת שחזורו במוזיאון שבכניסה לפארק הלאומי. צורת הבנייה איננה קשורה לסביבה ולא מתחשבת בה, היא בולטת בשטח (סמל פאלי) וכמו מכריזה על עצמה כשולטת, והתרבות שהיא מייצגת היא במידה רבה כזאת.

התרבות הגברית מתאפיינת במאבקי כוח, מלחמות, צבירת רכוש, בניית סביבה מלאכותית, ודיכוי של כל השאר, וזה לא שלהיות גבר זה דבר רע, התרבות הגברית גם מצטיינת בחדשנות, התפתחות, לימוד, ועוד... אלא שחוסר האיזון בין הצד הגברי והנשי מביא לחוליים מסוימים המתפשטים בעולם עד כדי כך שהיום אנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם, ולא כך הוא.

 

היום יש ניסיון לחזור לאיזון שבמרכזו עומד קשר מחודש עם האדמה, לצורך כך אנחנו צריכים, שוב, את עזרתה של האלה אם, או שמא נאמר האלות אם, שהרי אחד מהמאפיינים של האלה הנשית הוא הריבוי....

 

 

המשך הטיול במגידו.

 

מגידו היא אחד האתרים הארכיאולוגים החשובים ביותר בישראל, בנוסף לאזור המקדשים ניתן לראות בה גם גורן ישראלית, אורוות מימי אחאב, בתים, רחובות, ועוד... השריד הכי מרשים הוא נקבת מים מתקופת אחאב, מפעל אדיר מתחת לאדמה, ניתן ללכת לכל אורכה.

 

בביקורכם במגידו בוודאי תתקלו בקבוצות של נוצרים. מגידו מזוהה בנצרות כארמגדון – מקום הקרב האחרון בין כוחות האור לכוחות החושך. הזיהוי מופיע בברית החדשה ויש אומרים שהוא נובע מקרב בו נפל יאשיהו, המלך הצדיק, ליד מגידו, בסוף תקופת בית ראשון. אנחנו, מכל מקום, מעונינים בשלום והרמוניה ולא במלחמה. המלחמה היא תכונתו של אלוהות הגבר, ואילו עניינו בביקור במגידו הוא אלוהות האישה....

 

 

בעלת

 

בעלת היא אלת אדמה, בכל מקום היא נקראת על שם המקום, ישנם אלי אדמה וישנם אלי שמים, נשים נתפשו כקשורות עם האדמה. מלקטות, משתנות, כמו העונות. בעלות יכולת ההולדה ולכן גם מוות. מחזורי האישה הם מחזורי הטבע. הגברים נתפשו כקשורים יותר לאוויר, בעלי אידיאות, מחפשים מישהו מישהו או משהו ללכת אחריו, לכבוש את העולם. הפעולה שלהם היא לא טבעית, הטבע מחכה בסבלנות שמשהוא יקרה, אבל מה שמפרה אותו זה השמיים, או הקרינה של השמש.

 

הפולחן החשוב ביותר של העולם הקדום היה "נישואים מקודשים" - מין פולחני של המלך עם הכוהנת. לאחר המין אפשר לזרוק את הגבר, העכבישה הורגת את העכביש. אותו דבר קרה בכתות מסוימות של פולחן אלה נשית. מלך האלון היה נהרג על ידי גבר צעיר ממנו. אצל כל החיות יש מלחמה בין הגברים ואחד מפרה את הנשים, זוהי דרך לשיפור גנטי. למעשה לא צריכים את הגברים, אפשר להסתדר לבד עם גבר תורן.

 

גברים המציאו את המלחמה בכדי שיצטרכו אותם. השינוי שקרה בעולם לפני 4000 שנה, קשור לביות סוסים ולתעשיית הברונזה. ברונזה תיכונה ב' היא תקופת חורבן של ערי ארץ ישראל, לפני כן התקיימו ישובים מטריאלים בהם חברה של שוויון, עם הכיבוש של הערים על ידי שבטים פולשים, שביניהם כנראה גם ה"עברים" נפסק פולחן האלוהות הנשית "בעלת" והחל פולחן אלוהי צבאות גבר, בין אם זה בעל הכנעני או יהוה העברי 

 
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו
Web Analytics