עכו.

מקור השם.

מקור השם עכו במילה היהודית: עד כה, שנהפכה לעכו. אגדה עברית קדומה מספרת שהים הגדול הציף את העולם, וכשהגיע לחופה של עכו נעצר במקומו, כנאמר באיוב (לח,יא) עד פה תבוא ולא תסיף. עד פה הופך באגדה לעד כה, ומשם לעכו. האגדה קשורה למסורת כנענית על מלחמתם של ענת ושל בעל באל הים – מות שאיים להציף את היבשה, מלחמה שהוכרעה בעכו, בתבוסתו של אל הים. עכו, לכן, הייתה מני קדם מרכז פולחן כנעני, והיא משמש כמרכז פולחן בצורות שונות עד ימינו.

האגדה היוונית קושרת את עכו להרקולס. לפי היוונים, המילה עכו מקורה במילה "אקה" מרפא: הרקולס ננשך על ידי נחש הים הידרה וסבל יסורים, האורקל בדלפי אמר לו לחפש עשב מרפא במזרח, אותו מצא בנחל נעמן, ליד עכו. ולכן נחל הנעמן קודש וכך גם העיר עכו.

היסטוריה של העיר:

בתנך: האזור של עכו והגליל המערבי היה האזור של שבט אשר, שהמזל שלו היה מזל בתולה. לפי הנאמר בברכת השבטים: "אשר שמנה סלתו" (מזל בתולה באסטרולוגיה הקלאסית קשור להזנה ולסולת, הסמל של מזל בתולה הוא 2 שיבולים). בתקופה הכנענית ראש האלים היה אל, ולימינו זוגתו אשרה – אלת הים והספנות. המילה אשר קרוב למילה אשרה: האלה הראשית של הכנענים. בנהריה הייתה במה לאשרה. ועכו הייתה מרכז פולחן של האשרה. אזור זה היה קשור לאשרה ומכאן, אולי, מקור השם "אשר" ביחס לשבט העברי ששלט בחבל ארץ זה. גם סמלה של האשרה, שנקראה באחת הגרסאות שלה גם דמטר – אלת האדמה, היה סמל של שיבולים. סמל זה עבר להיות הן סמלו של שבט אשר, והן הסמל של מזל בתולה. בגלל המקדשים החשובים שהיו בעכו, היא הפכה להיות לעיר מקלט.

עכו הייתה מרכז פולחן גם לאלה ענת. במיתולוגיה הכנענית בעל היה בנם הבכור של אשרה ואל, הבן השני היה מות – אל השאול ויריבו של בעל, וענת הייתה אחותם של בעל ומות ואלת היופי. ענת זוהתה עם אפרודיטה ועם מים, והפולחן שלה בעכו כלל בנייה של מרחצאות. במשנה מסופר על מרחצאות בעכו המוקדשים לאפרודיטה. ואכן לכל אורך ההיסטוריה התפרסמה עכו במרחצאות שבתוכה. פולחן הבעל, לעומת זאת, רוכז בכרמל. ענת ובעל נאבקו עם האל מות שזוהה עם הים ואיים להציף את היבשה, והם עצרו אותו בעכו.

עכו הייתה גם מרכז פולחן לאלה אטרגטיס, הלא היא גילגולה של עשתורת - אשרה וענת. זו שהפכה להיות הרה היוונית. הרה הייתה קשורה גם לרפואה. נחל נעמן שליד עכו נחשב לנחל קדוש, שם מצא הרקולס, לפי האגדה היוונית, צמחי מרפא שהביאו מזור לפצעיו, גם מימיו נחשבו לקדושים, ולכבוד כוחם המחייה של המים נערך כאן פעמיים בשנה פולחן נשיאת פסליהם של אטרגטיס ושל חדד – בעל בתהלוכה לים.

בתקופת המקרא הייתה עכו אחת הערים הראשיות שבתחום שלטונה של צור. האל של צור היה מלקרת שזוהה עם הרקולס, ייתכן גם שבעכו המקראית היה מקדש להרקולס, ואמנם בתקופה הרומאית אנחנו יודעים שהיה מקדש כזה.

החשיבות של הערים צור צידון וגבל לגבי הפיניקים הייתה בכך שהשיירות מהמזרח: מעיראק, פרס, עברו דרכם, דרך דמשק אל חופי הים התיכון, אליהם, ומשם לרחבי הים התיכון. הערים של הפיניקים היו השער למזרח. עכו כעיר פיניקית הייתה גם כן שער למזרח. אך גם מבחינה גיאוגרפית, עכו הייתה תמיד שער למזרח, מכיוון שאחת מהדרכים לדמשק עוברת דרך הגולן ובקעת בית הכרם אל עכו.

עם הזמן, הפכה עכו מגרורה של צור לעיר יותר ויותר עצמאית, בעלת כוח משלה, וזה היה המצב עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון את האזור. אלכסנדר צר על צור וכבש אותה ובזה תם למעשה פרק השליטה הפיניקי בעכו והיא הופכת להיות לעיר הלנית – יוונית.

מפרץ חיפה הוא תופעה מרהיבה של חוף עגול וישר. בנוסף לכך החול (שמגיע במקור מהנילוס) שימש החל מהתקופה ההלניסטית ליצירת זכוכית. זאת אולי אחת הסיבות לכך שבתקופה ההלניסטית והרומאית עכו נהיית למרכז חשוב, והופכת להיות עיר הרבה יותר גדולה משהייתה קודם, (יש אומרים שאז הגיעה לשיא גודלה הפיזי).

בתקופה ההלניסטית נקראה עכו פתולמאיס, על שמו של תלמי השני – שליט מצרים. היא עוברת מהתל אל מיקומה הנוכחי. אך כוללת בתוכה גם את התל וגם את העיר הנוכחית. והייתה, לכן, אחת הערים הגדולות בארץ. היא אורגנה במסגרת של "פוליס".

פוליס.

מתוך "ספר עכו": "העיר ההלניסטית – פוליס היוותה את גרעין התרבות של ההלנזים בארץ. תושביה נתחלקו לאזרחים ולשאינם אזרחים. חבר האזרחים הוא שהיה, למעשה, את העיר. גם אם הוחרבו הבניינים, כל עוד נותר בחיים חבר האזרחים, המשיכה העיר להתקיים. מושג הפוליס היווני הוא מושג חברתי וחל בעיקרו על האזרחים ופחות על המבנים. לאזרחים הייתה הזכות להשתתף בניהול העיר, ולהיבחר למועצת העיר, ה"בולי". הבולי ניהל את ענייני העיר והמספר המקובל שלו מאז תיקוני קליסתנס היה כ500 איש. אזרחי הפוליס היו רשאים להיבחר לתפקידים נוספים – בדרך כלל, כנראה, לתקופה של שנה אחת. אזרחים אמידים נשאו אף בהוצאות שונות, אם נבחרו לתפקידי ניהול, כגון עריכת משחקי התגוששות פומביים, או הנהלת הגימנסיון. "ליטורגיות" נקראו ביוונית הוצאות ציבוריות אלה והן הוסיפו כבוד ויוקרה חברתית לאזרח הנושא בהן. בגימנסיון חונכו האזרחים הצעירים ברוח ההלניות, קיבלו אימון גופני וגם למדו שירה ומוסיקה, לעיתים הייתה מצויה בו ספריה. הגימנסיון היה תאגיד שהייתה לו הזכות להיות בעל נכסים – כסף ואדמות – ובראשו עמד גימנסיארך נבחר. צעד הוכחה למוצאו היווני של אדם שימשה השתייכותו לגימנסיון. זה היה חשוב לתושב שרצה לזכות באזרחות העיר, שכן זו הייתה תלויה בהחלטת המועצה ואסיפת העם. ברם, זכותם של בני האזרחים לאזרחות הייתה אוטומטית. יחד עם זאת רוב תושבי העיר לא היו אזרחים."

- בתחום הפולחן הדתי כנראה שלא היה הבדל ניכר בין הפיניקים ליוונים: בכפר יאסיף נמצאה כתובת יוונית בזו הלשון: "לחדד ולאטרגטיס, האלים המקשיבים לתפילה. דיאודוטוס בנו של נאופטולמוס מטעמו ומטעם פיליסטה אישתו והילדים הקדיש את המזבח בהתאם לשבועתו."

חדד הוא התגלמות של בעל ואטרגטיס התגלמותם של עשתורת וענת, שניהם הופכים לאלים היוונים של זיאוס והרה. פולחנה של אטרגטיס נקשר לעכו גם בגלל הקרבה שלה לנעמן הקדוש. בשם עכו נרמזת גם המילה ביוונית "אפקואוס" – המקשיב למישהו, מילה המרמזת על תפקידה של עכו כמצילת יורדי הים בעת צרה.

אטרגטיס זוהתה גם עם ארטמיס – אלת הציד הרומאית וגם עם אפרודיטה היוונית. על גבי מטבעות הלניסטיים של עכו מופיעים סמלי אלים יווניים שונים שניתן לשייך לצמד חדד – אטרגטיס. באחד מהם נראית אפרודיטה עולה מן הרחצה. באחר מופיע, למשל, סמל הברק, סמלו של זיאוס, המזוהה עם חדד, וכן שיבולת תבואה שהיא סמלה של דמטר – ארטרגטיס. אלה העיר "הטיכה" של עכו – פתולמאיס מופיעה על גבי מטבעות העיר וסמליה. במטבע אחת היא יושבת על סלע לשפת נחל הנעמן המתואר בדמות גבר שוחה. לעיתים מופיע במטבעות עכו גם אל הפוריות – סראפיס. אל ההרים המופיע במטבעות עכו הוא אל הכרמל המזוהה הן עם חדד והן עם זאוס. כן מופיעה במטבעות עכו נמסיס – אלת הנקמה, וכן אסקולפיוס – אל הרפואה והרמס – שליח האלים.

מקדשי עכו היו מקודשים לאלים: זאוס, נמסיס – אלת הנקמה, ארטמיס הציידת, הדס אל השאול, פרספונה זוגתו, טיכה אלת העיר, סרפיס אל השאול המצרי ואיסיס זוגתו, והרקלס הנחשב למייסדה האגדי של עכו.

בעקבות התפשטות התרבות ההלנית, נמנית עכו עם ערי הנמל והמסחר שהיו הנהנות העיקריות מהרחבת תחומי המסחר שהשתרעו עתה על פני חלקים גדולים של אירופה אסיה ואפריקה. הלכו ונעלמו בהן קשיי העבר שנבעו מקיומן של תרבויות שונות ושפות שונות.

כמאה שנה נשלטה עכו על ידי התלמים שמרכזם היה במצרים ואז ב200 לפני הספירה עברה לשלטון הסלבקים שמרכזם בדמשק. חשיבותה של עכו הייתה שהיא הייתה מקום מושבו של הנציב הסלבקי על ארץ ישראל. במאה השלישית לפני הספירה (התקופה התלמית) הייתה עכו חלק ממדינה ריכוזית ויציבה, ואילו במאה השנייה (התקופה הסלבקית) היית חלק מממלכה מתפוררת. פעלתנותם האישית של השליטים הנמרצים אנטיוכוס השלישי והרביעי יכלה לדחוק את הקץ אך לא למנעו. דווקא בשנים אלו הואץ תהליך ההתייוונות של השכבה השלטת בעיר. אנטיוכוס הרביעי – אפיפנס העניק לעכו מעמד עצמאי של פוליס. בתקופה זו החלה עכו להצטייר כעומדת בראש המאבק היווני נגד החשמונאים בגליל.

עכו נגררת למאבקים בתוך הממלכה הסלבקית על השליטה, והייתה עדה למעשה בוגדנות של טריפון – אחד הנאבקים על השלטון בממלכה ביונתן החשמונאי: יונתן מוזמן על ידי טריפון לעכו כדי לדון באפשרות העברתה לידי החשמונאים, אך כשהוא מגיעה לעיר הוא נרצח.

אולי כעונש מאלוהים על דבר הרצח הזה מספר לנו אתנאוס מנאוקרטיס סיפור מוזר ומעניין ביותר על סופו של טריפון: "כאשר טריפון, איש אפמאה, שהשתלט על ממלכת סוריה, הותקף סמוך לעיר פתולמאיס על ידי סרפדון, שר צבאו של דמטריוס השני, הובס סרפדון ונאלץ לסגת אל פנים הארץ עם חייליו. צבאו של טריפון התקדם לאורך חוף הים לאחר ניצחונו בקרב, כשלפתע התרומם גל מן האוקיינוס לגובה ענק והתנפץ על החוף ותוך כדי כך הקיף את כל האנשים הצועדים והטביע אותם וכיסה אותם במימיו. כשנסוגו המים השאירו מאחוריהם ערמה גדולה של דגים בין הגוויות. כששמעו אנשי סרפדון על שואה זו באו וצהלו על גוויות אויביהם, ונטלו עמם דגים רבים והעלום קורבן לפוסידון אל הים, סמוך לפרברים של עכו."

אם אכן תיאור זה נכון, אזי אתנאוס מספר לנו כאן על גל ענק של "צונאמי" שמכה בחופי ארץ ישראל!

בשנת 140 לפני הספירה! כתוצאה מהתפוררות הממלכה הסלבקית, זוכה למעשה עכו לעצמאות מוחלטת, זה נמשך עד שבעים שנה לאחר מכן, עד שבא פומפיוס הרומאי לאזור. כמו כן מוענק לה התואר: "הקדושה ונותנת המקלט". עכו (ואשקלון) היא גם העיר היחידה שלא נכבשת על ידי החשמונאים.

בתקופה הרומית הייתה עכו מקובלת מאד, פרו קונסולים רומיים שבאו ממקום מושבם באנטיוכיה לטפל בענייניהם של ארץ ישראל ושל הנבטים, קבעו בדרך כלל את מקום מושבם בעכו. הצבא הרומי במלחמתו ביהודים התרכז תחילה בעכו. הורדוס כבש את ארץ ישראל דרך עכו. יוליוס קיסר ביקר בעכו ב47 לפני הספירה ותושבי עכו החלו לספור את מועדיהם לפי ביקור זה.

- בימי הביניים עכו משמשת כמרכז לממלכה הצלבנית. צריך להבין שהממלכה הצלבנית , מעבר למאבק הפוליטי והצבאי שלה, הייתה גם מאבק רוחני לנסות וליצור נצרות אחרת, שונה מנצרות האפיפיור. נצרות שהתגבשה במסדרים הצבאיים שקמו בארץ, כמו הטמפלרים. בימי הביניים ישראל ועכו בראשה משמשים כעוגן להתפתחות תורות כמו האלכימיה, האסטרולוגיה, ואף המתמטיקה שעוברים לצלבנים מהערבים. סיפורים כמו סיפורי הגביע הקדוש מתחילים בארץ, תורות אומנות כמו ההרלדרי, מתחילים בארץ, בית החולים הראשון בעולם מוקם בארץ, פרנציסקוס הקדוש מבקר בארץ, התנועות המיסטיות המוסלמיות פוגשות את מקבילותיהם הנוצריות. וגם היהודיות.

בימי הצלבנים נקראה העיר: עכו של סנט ג'ון, על שם הקדוש יוחנן המטביל. יוחנן המטביל מהותו במיסטיקה הנוצרית (ביהדות המקביל שלו זה אליהו) היא להכין את הקרקע לקראת ביאת המשיח, להחזיר דברים למקומם, ליצור בעולם את הסדר הנכון, כך גם היה תפקידה של עכו בימי הצלבנים כבירת הממלכה, ליצור בירה ארצית שתוכל לקבל עליה את מלכות שמים לכשתגיע, אלא שזו לא הגיעה....

מיקומה הגיאוגרפי אנרגטי של עכו הוא מיקום מיוחד: עכו הייתה, שנים רבות, הפתח של ישראל כלפי הים, מכיוון שזה הוא המקום היחיד לאורך החוף שיש בו נמל טבעי המאפשר מעגן אוניות. גורלה של עכו, לכן, נקשר, בדרך כלל, לכוחות פוליטיים מחוץ לישראל, לרוב כוחות ימיים, בין אם זה הפיניקים בימים קדומים, או ההלנים והרומים או הצלבנים מאוחר יותר. במקרים אלו בדרך כלל הייתה עכו בירתה של הארץ, או אחת הערים החשובות בה, או שלא הייתה חלק מארץ ישראל כלל, אלא מובלעת נוכרית שגובלת עם אדמות תושבי הארץ – כמו בימי התנך.

אכן, התחושה בעכו, במיוחד בחצי האי, היא של להיות בחוץ לארץ. אין עוד מקום בארץ שמרגיש ככה. נדמה כאילו הים עוטף את עכו סביב סביב וכמו לוקח אותה בחיקו לארץ אחרת.

לאחר מפלת הצלבנים הורסים הממלוכים את עכו. היא חוזרת לגדולתה רק במאה ה18 עם עלייתו של דהאר אל עומאר – שליט הגליל, שמקים אותה מהריסותיה והופך אותה לבירתו. במשך 150 שנה משמשת עכו כבירת הארץ, העיר החשובה ביותר בה, והנמל הראשי שלה. תקופה זו היא גם התקופה של מסדרים מיסטיים מוסלמים שמתמקמים בעיר. במאה ה19 אף נוסד בה מסדר עצמאי על ידי השייך עלי נור א דין א יאשרוטי, מסדר המונה כיום יותר מ3 מיליון איש ברחבי העולם. במסגרת זו מתפתח בעכו גם התורה הבהאית. אין ספק שהתנועה הקשורה ביותר לעכו כיום היא התנועה הבהאית. הבהאים מתפללים לכיוון עכו 3 פעמים ביום, עכו היא הקיבלה שלהם, מכיוון שבעכו חי ונקבר מייסד הדת – הבהא אוללה. למעשה כל הקומפלקס המרשים של הגנים הבהאים בחיפה תפקידו אחד: להצביע לכיוונה של עכו. הבהא אוללה טען שהזמן הזה הוא זמן של התגלות חדשה ודת חדשה, הבהא אוללה מדבר על 7 שלבים בדרך, וארבע דרגות בדת. צריך לשרור שלום כלל עולמי, שפה אחת, מטבע אחד, יבוטלו ההבדלים בן עשירים לעניים, יבוטלו ההבדלים בן האומות , יבוטלו הגבולות. במקומם יהיו מוסדות עולמיים, שלום צדק ואחווה ישררו בן בני האדם, ועידן חדש של דעת יבוא לעולם, כל זה יקרה בהדרגה וללא שפיכות דמים.

טיול בעיר:

לפני שמתחילים את הטיול בתוככי העיר העתיקה, ניתן לבקר בכמה מקומות מחוץ לה הקשורים, עמוקות, להיסטוריה שלה. ראשית דבר בתל עכו, הידוע בכינויו גם כתל נפוליון, מכיוון שכאן חנה נפוליון כשצר על העיר. העלייה לתל היא בשבילי עפר מהכביש שליד תחנת ופסי הרכבת, וממנו יש נוף מקסים של העיר. גם נחל הנעמן שנשפך למפרץ והחוף שלידו נותן ממד נוסף של העיר, כפי שהיא נראית מהים, כיום יש לא רחוק את בית ספר לקציני ים בעכו, וכן את מלון חוף התמרים, אך החוף עצמו כמו נשמר בבתוליותו, וגבעות העשב מסביב לנחל נראות כמו שנראו מלפני הרבה שנים, מהחוף ניתן לקבל מבט חדש הן על עכו והן על הכרמל שנראה כאי בים.

המסלול המומלץ שלנו יתחיל, אם כן, בתל עכו, לתצפית כללית וקבלת תחושה של העיר, ומשם אל החוף להרגיש את המפרץ ואת הקשר של עכו לים, אין עוד עיר בארץ ישראל שניתן לראות את הים ממזרח לה, וזה מה שבדיוק נעשה. מהחוף נמשיך רגלית דרך בית ספר לקציני ים וניכנס לעכו בשער המזרחי הצמוד לחוף. כמעט כל המבקרים בעכו נכנסים דרך הפרצה בחומה הצפונית, ורבים יוצאים מהשער המזרחי, אנחנו עשה בדיוק הפוך, כולם נכנסים מצפון, אנחנו נכנס ממזרח. למה? ככה! תודו לפחות שזה יותר מעניין. והכניסה המזרחית היא אכן מעניינת, זה הוא שער מתעקל שנשאר כמו שהוא מהמאה ה19. חומות עכו של היום הוקמו על ידי יורשו של גזאר פחה, סולימן פחה בתחילת המאה ה19, ואלו חומות מרשימות במיוחד. לאחר הכניסה ניתן לפנות ימינה ולעלות את החומות, רוחבם עשרות מטרים ועליהם רחבה מדושאת ועליה כמה תותחים, שרידים למצור של נפוליון. מי שלא מתעניין בחומות יכול לפנות שמאלה ולהתחיל לצעוד לאורך חומות הים אל הנמל. בדרך עוברים את אחד החאנים של עכו חאן אל חליל. אין ספק שנמל עכו, שכיום משמש כנמל דייגים ויכטות, הוא, אם לא הלב, אז הרוח של העיר. הרוח נושבת כאן קרירה, רשתות דייגים מוטלות על משטחי הבטון והאספלט, שלל מסעדות דייגים נמצא סביב, כשהידועה שבהם היא אבו קריסטו. צמוד לנמל ניתן למצוא את חאן אל עומדאן, ללא ספק החאן היפה בעיר, המוכר בזכות מגדל השעון שמעליו. בחאן יש שימוש בעמודים עתיקים שהובאו מקיסריה, ובתחילת המאה ה20 הוא שימש כמרכז לאנשי הדת הבהאית שהתרכזו בעיר, כאן הם גרו וכאן הם קיבלו את האנשים שבאו לפגוש ולראות את הבהא אוללה ואת בנו עבדל בהא שגרו בעכו. מהנמל נעבור דרך מסעדת אבו כריסטו אל הטיילת שעל החומה הדרומית, הצמודה, גם היא, לים. אפשרות אחרת היא להיכנס לחאן אל עומדאן ומשם דרך הכניסה המזרחית אל המנהרה הטמפלרית. כך או כך נגיע לקצה הדרומי מערבי של העיר הקצה המרוחק ביותר של חצי האי, הפולש ביותר אל הים, מקום שם יש מגדלור, מקום שם היה בעבר מבצר מרשים ואדיר של המסדר הטמפלרי (ולכן מובילה לשם המנהרה הטמפלרית). המבצר נהרס ופורק ונותרו רק סלעים שוממים, מה שמוכיח, שוב, שאנחנו כאין וכאפס לעומת הנצח.

מהמגדלור – מבצר נמשיך לאורך הכביש המערבי עד שנראה בית מטופח להפליא, מסויד לבן נקי וחלונותיו ודלתותיו צבועים בפסים כחולים. בית זה שייך לבהאים, זה אחד המקומות המקודשים שלהם, מכיוון ששם גר הבהא אוללה במשך 6 שנים ושם הוא כתב את החשוב שבספריו. לפני הבית סמטה בה נפנה ימינה וסמטה זו תוביל אותנו אל כנסיית סנט גורג, אחת הכנסיות הנוצריות החשובות בעיר.....

הסופים השאזליים בעכו

השייח' עלי נור א-דין אל יאשרוטי (אב סבו של השייח' הנוכחי) ייסד את המסדר השאזלי לפני 150 שנה בתרשיחא שבגליל.

סיפור שהיה כך היה: השייח' היה בדרכו למכה, למלא את מצוות החג'. הוא היה כבר אדם מכובד ומפורסם כקדוש, ושימש בתחילת דרכו כמפיץ התורה הסופית בארצות אפריקה. לילידים הייתה דרך משלהם לבדוק אם אנשי הדת שהגיעו אליהם הם אמיתיים או לא. הם נהגו לזרוק אותם לאריות. והיה ואלוהים אתם, הוא יגן עליהם, והיה ולא, אז טוב יותר שלא לשמוע את תורתם.

עלי נור א-דין התייצב אל מול האריה והאחרון לא עשה לו דבר. כך החל פרסומו.

בהיותו באוניה לצור, נגלה אליו אלוהים בחלום ואמר שיש לו משימה בשבילו. עליו ללכת לעכו לארץ ישראל ולהתחיל שם תנועה דתית חדשה בתוך האיסלאם, תנועה שתחדש את פני הדת.

השייח' לא חשב פעמיים והגיע לגליל. הוא רכש אדמות באזור הכפר תרשיחא והקים שם את ה'זוויא' הראשונה של המסדר וגר שם ביחד עם חסידיו.

עד מהרה נודע כאיש חכם, קדוש, וכמחולל נסים. מכל קצוות הארץ נהרו אנשים לתרשיחא לקבל את עצתו וברכתו. תורתו של יאשרוטי התפשטה כאש בשדה קוצים בקרב הארץ. לפי מקורות מקומיים מספר הנוהים אחריו התקרב ל200.000, דבר שמצד אחד הדאיג מאד את השלטונות, ומצד שני שימח אותם: מכיוון שהוא שימש כמשקל נגד להשפעה ההולכת וגוברת של הבהאיים.

מספר יחיאל בריל, בן המאה ה-19, על תורתו: "הוא יבינם באמרי בינה כי מוחמד לא היה כאחד הנביאים כי אם איש אשר נחה עליו רוח חכמה וברוחו הכביר בער את עבודת האלילים מהארץ. אכן בימינו אלה רוח אחרת עברה על הארץ ותטהר את בינת האדם. וחוקי מוחמד ומצוותיו ותורותיו אינן לפי הרוח העולה עתה על לב האדם למעלה למשכיל. עתה חובה והמצווה על המוסלימאני לאהוב את הנוצרי ואת היהודי כמוהו, כי כל בני האדם אשר על פני האדמה, אל אחד בראם".

בסופו של דבר גבר אצל השלטונות העותמאנים החשש מפני השייח' והם החליטו להגלותו לרודוס, שם בילה כשנתיים. בינתיים ביקשו את חברתו כמה מראשי הממשל העותמאני, ודרכם החל עלי נור א-דין להתקרב למשפחת השולטן ואף לשולטן עצמו, שהפך לאחד ממאמיניו. מספרים שהשייח' היה האדם היחידי שהשולטן קם לכבודו. בידי המסדר הישרוטי ישנם מכתבים שכתב השולטן לשייח' ובו הוא פונה אליו בתואר: "מורי".

כך או כך, לאחר שנתיים של "גלות" חזר השייח' עלי נור א-דין בכבוד גדול לעכו, וקיבל מהשלטונות שטח אדמה גדול במרכז העיר. השייח' וחסידיו בנו במקום את ה'זויא' הנמצאת שם עד היום. (השאזלים מספרים שהמנורה המפוארת הנמצאת ב'זויא' היא מתנתו של השולטן.)

השייח' בילה את שארית ימיו בעכו, עם חסידיו, ושם נקבר. בשביל השאזליים, תרשיחא ועכו הם המקומות הקדושים ביותר. תרשיחא, שבה הייתה ה'זויא' הראשונה היא כמו מכה עבורם, ועכו, מקום קבורתו של השייח', היא כמו מדינה.

בתרשיחא ניתן לראות, עד היום, את ה'זויא' הראשונה של השאזליים. זהו בניין אבן מרשים מהמאה ה-19הנמצא ליד המסגד המרכזי של הכפר. בתוכו יש חצר עם באר ומסביב לה חדרי לימוד וחדרים גדולים אחרים שבהם גר בעבר השייח'. בקומה השנייה של הבניין גרה משפחה, השייכת למסדר, ושומרת על המקום. כמו כן יש במקום מטבח גדול שהיה גם מטבח ציבורי, דיר לצאן, ועוד. המטבח הוא אחד השרידים היפים ביותר של אומנויות הבנייה בבוץ מהמאה ה-19.

למטבח יש משמעות מיוחדת אצל הישרוטים והוא מסמל נתינה וקבלה. המטבח הוא מדיום, תחנת מעבר, לאנשים וסחורות.

אדם שרצה להתקבל למסדר הישרוטי היה צריך תחילה לנדור נדר של שנת עבודה במטבח או בשרות ציבורי אחר. שנת השירות הזו גיבשה את אופיו ועזרה לו להיות צנוע.

ה'זויא' של השאזליים בעכו, מרשימה אף יותר מזו שבתרשיחא. זהו אחד המקומות המרשימים והיפים והאותנטיים ביותר בעיר. האולם המרכזי נמצא מתחת לכיפה השנייה בגודלה בעכו לאחר זאת של המסגד הלבן. זהו אולם ענק שמזרנים וכריות פזורים סביבו.

באולם יכולים להתארח עשרות ומאות אנשים ואף לסעוד בצוותא. מדי פעם מתארחים באולם ונערכות סעודות לאורחים, לעניים או לחברי הקהילה. ליד האולם מטבח ציבורי גדול ושירותים המשמשים מטרות אלו.

באולם יכול להתאסף קהל רב לצרכיי שיעור, ריקוד, זימרה, או לצרכיי הטקסים הסופים השונים. כאן מארח בדרך כלל עומאר ראיס, מארגן המסדר בארץ, את הקבוצות הבאות לשמוע את תורתו.

ליד הכיפה נמצאים כמה מבני שירותים וחצר, ובצד השני שלה יש מבנה שטוח גדול מאד ולו חלונות שבכה גדולים יפהפיים. האולם בפנים הוא אולם עמודים, מכוסה שטיחים מקיר לקיר.

באולם יש ארבעה מבנים קטנים, מאוזולאומים (מבני קבר) מתומנים. בתוך שלושה מהמבנים יש קברים מכוסים בפרוכת ירוקה. אלו הם קבריהם של יאשרוטי, בנו ונכדו, ראשי המסדר. המבנה הרביעי עומד ריק, מחכה לבא אחריהם. המבנים צבועים מבחוץ בכחול עם ערבסקות מזהב והם עבודת אמנות של ממש.

השייך עלי נור א-דין אל יאשרוטי חי בעכו במקביל לבהא אוללה - מייסד הדת הבהאית שחי לא רחוק משם. שני ענקי הרוח הללו מעולם לא נפגשו, אולם מסופר על מפגש בין בנו של הבהא אוללה - עבאס אפנדי לבין עלי נור א-דין. עבאס נכנס ל'זויא'. שלידה הייתה מאפייה. לפתע אמר עלי נור א-דין: "אני מרגיש שיש נשמה שנשרפת לא רחוק מכאן".

מייד יצאו שניהם מה'זויא' ונכנסו למאפיה. עלי נור א-דין הוציא מתוך התנור גזר עץ בוער, שבר אותו לשניים, ובפנים הם ראו תולעת. עלי נור א-דין שחרר את התולעת וזרק את גזר העץ חזרה לתנור.

צלבנים.

בימי הביניים עכו משמשת כמרכז לממלכה הצלבנית. צריך להבין שהממלכה הצלבנית , מעבר למאבק הפוליטי והצבאי שלה, הייתה גם מאבק רוחני לנסות וליצור נצרות אחרת, שונה מנצרות האפיפיור. נצרות שהתגבשה במסדרים הצבאיים שקמו בארץ, כמו הטמפלרים. בימי הביניים ישראל ועכו בראשה משמשים כעוגן להתפתחות תורות כמו האלכימיה, האסטרולוגיה, ואף המתמטיקה שעוברים לצלבנים מהערבים. סיפורים כמו סיפורי הגביע הקדוש מתחילים בארץ, תורות אומנות כמו ההרלדרי, מתחילים בארץ, בית החולים הראשון בעולם מוקם בארץ, פרנציסקוס הקדוש מבקר בארץ, התנועות המיסטיות המוסלמיות פוגשות את מקבילותיהם הנוצריות. וגם היהודיות.

בימי הצלבנים נקראה העיר: עכו של סנט ג'ון, על שם הקדוש יוחנן המטביל. יוחנן המטביל מהותו במיסטיקה הנוצרית (ביהדות המקביל שלו זה אליהו) היא להכין את הקרקע לקראת ביאת המשיח, להחזיר דברים למקומם, ליצור בעולם את הסדר הנכון, כך גם היה תפקידה של עכו בימי הצלבנים כבירת הממלכה, ליצור בירה ארצית שתוכל לקבל עליה את מלכות שמים לכשתגיע, אלא שזו לא הגיעה....

מיקומה הגיאוגרפי אנרגטי של עכו הוא מיקום מיוחד: עכו הייתה, שנים רבות, הפתח של ישראל כלפי הים, מכיוון שזה הוא המקום היחיד לאורך החוף שיש בו נמל טבעי המאפשר מעגן אוניות. גורלה של עכו, לכן, נקשר, בדרך כלל, לכוחות פוליטיים מחוץ לישראל, לרוב כוחות ימיים, בין אם זה הפיניקים בימים קדומים, או ההלנים והרומים או הצלבנים מאוחר יותר. במקרים אלו בדרך כלל הייתה עכו בירתה של הארץ, או אחת הערים החשובות בה, או שלא הייתה חלק מארץ ישראל כלל, אלא מובלעת נוכרית שגובלת עם אדמות תושבי הארץ – כמו בימי התנך.

אכן, התחושה בעכו, במיוחד בחצי האי, היא של להיות בחוץ לארץ. אין עוד מקום בארץ שמרגיש ככה. נדמה כאילו הים עוטף את עכו סביב סביב וכמו לוקח אותה בחיקו לארץ אחרת.


דף הבית
אודות
לוח אירועים
טיולי יום בירושלים
טיולי יום בצפון
טיולים בארץ
טיולים בנגב
חוויה בירושלים
חוויה בצפון
אתרים בירושלים
אתרים בצפון
גיבוש לחברות
סופים בישראל
צבעים וסמלים
ישובים רוחניים
נצרות מיסטית
קבלה ויהדות
הרצאות
מאמרים תרבויות
מאמרים ישראל
המלצות וקישורים
צור קשר
ריקוד ושירה סופית
דמנהור בישראל
נבואה כדרך חיים
פיזיקה רוחנית


אור על גבי אור זאוויה

ניתן לרכוש בדואר
במחיר 50 ש"ח לספר

הזמנת ספרים