הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

דואליות קדושה - טיולי דתות, תרבות ורוחניות

הקדושה מופיעה פעמים רבות במפגש בין תווכים שונים, זמנים שונים, ובמהותה היא הבדלה בין שני מצבי קיום באדם, האחד זה הרגיל והיומיומי והשני זה המקודש, ומכאן ההבדלה שבין קודש לחול. נדמה כאילו בין הניגודים קיים משהו שלישי הקשור בקדושה, בדיוק כפי שבבית המקדש בירושלים כבוד האלוהים שכן במקום שבין שני הכרובים, ניזון מהמתח ביניהם
להלן כמה מאפיינים דואלים של הקדושה

הבדלה בין קודש לחול

מעצם ההגדרה של הקדוש הרי שהוא נפרד מהשגרתי, הרגיל, זאת תכונתו, ודבר זה צריך להיות מבוטא על ידי שינוי כלשהו בתוואי השטח: גבול, גדר, סימון. ההגדרה יכולה להיות מלאכותית (לדוגמא חוני המעגל חג עיגול סביב עצמו) או טבעית.
לפי אליאדה משמעות הקדושה היא שבירה מישור החולין ההומוגני והאמורפי, שלא מתבדל, מכאן שהגבול הוא סוג כלשהו של שינוי, מעבר מימד.
ההבדלה יוצרת מרחב מקודש, ו/או זמן מקודש
גם רודולף מדבר על ה"אחר לגמרי", השונה.
חוקרים סוציולוגים כגון דורקהיים מאפיינים את הקדושה מבחינה נגטיבית כאיסור כניסה, ומכאן הבדלה בין קודש לחול
אפילו המילה קדושה בלטינית sacred משמעותה נפרד ממעשי ומקומות היום יום
הרבה פעמים ההפרדה מתבטאת על ידי גבול או גדר. לעיתים על ידי סימן.
כותב אליאדה," החומה או מעגל האבנים המקיפים את המרחב הקדוש, נחשבים בין המבנים האדריכליים העתיקים ביותר של המקדשים המוכרים" (אליאדה, 2003, עמ' 224)
החומה אינה מחייבת ואין פירושה רק נוכחות קבועה של קרטופוניה או היירופוניה בתוך השטח המגודר. תכליתה להגן על החילוני מפני הסכנה שאליה היה נחשף לו חדר לשם בלא לשים לב לכך. הקודש מסוכן תמיד למי שיוצר אתו מגע בלא הכנה, בלא שעשה את "מחוות ההתקרבות" הנדרשות על פי כללי הדת"
הגבול איננו רק סימון פיזי בין חלקה אחת לאחרת, אלא הבדלה בין מהויות שונות ומכאן שהוא אקטיבי במידה מסוימת, סמלי, קשור לטאבו של דורקהיים, למפחיד של רודולף ואליאדה, צריך עוד התעמקות בנושא זה של גבול שהוא גם מאגי וגם סמלי מיסטי.


מפגש בין תווכים שונים

לפי אליאדה מקום קדוש הוא מעבר בין מישורים קוסמיים שונים, אלוהי וארצי, הקדוש הוא פתח במישור הקיום היום יומי השגרתי אל מציאות אחרת. הממצא של המחקר מראה שהרבה פעמים הקדושה מתבטאת במעבר פיזי בין תווכים מסוגים שונים. מקום קדוש נמצא פעמים רבות במפגש בין מים ואדמה, ים ויבשה, יער ושטח פתוח, מדבר וארץ נושבת, סלע ואדמה, או אפילו במפגש בין חלל תת קרקעי למה שעל פני הקרקע, אדמה ושמיים.
המפגש בין תווכים שונים מסמל מעבר מעולם אחד לעולם אחר ולעיתים אף מאפשר מעבר זה לפי עיקרון המאגי של הקולן, במסגרת זו אפשר להכליל את הבחירה בראשי הרים כמקום מפגש של אדמה ושמיים.
מקום קדוש הוא מקום מעבר, ומכורח ההגדרה הזו גם מקום מפגש בין תווכים שונים, זה יכול להיות פיזי אך גם רוחני, מקום מעבר בין עולם החיים למתים הוא דוגמא קלאסית לכך

אופקי ואנכי

המקום הקדוש הוא הרבה פעמים שילוב של שני מישורים שונים ולעיתים המישורים הם נקודות התייחסות שונות, דרכי פעולה, נקודות מבט, לפי אליאדה כשמקדשים נקודת התייחסות אופקית, וציר אנכי של תקשורת נוצר עולם. השילוב של שני אלה נראה כחזרה של האקט הראשוני של הבריאה על ידי האלים.
באסלאם יש מושג שנקרא "אל איסרא אל מהרג" המתקשר לירושלים כמקום בריאת העולם, ומשמעו "המסע האופקי המוביל למסע האנכי", זה מתייחס למסע הלילי של מוחמד, אך בממד עמוק יותר למסע הרוחני האנושי, שמעביר את האדם ממסע במישור אחד לחיפוש והתקדמות בממד אחר, ומכאן גם המילה זאוויה – זווית, המתארת מרכז רוחני סופי.
בכל הדתות יש התייחסויות למימד זה של למעלה ולמטה, וכן לארבע הכיוונים. האחדות הנחשקת נמצאת במפגש בין שניהם. במישור האופקי יש התייחסות לכיוונים כמעבירים קדושה (לדוגמא מזרח), המישור האנכי מתייחס לתפישת החלל שלנו כבני אדם השואפים כלפי מעלה.

שמיים וארץ

מקום קדוש מבטא הרבה פעמים חיבור של שמיים וארץ, שיקוף של שמיים על פני האדמה, השמיים נתפשים כמקום שבו קיים סדר המתבטא במחזורי הירח, תנועת הכוכבים, ובזריחת ושקיעת השמש, אלא שבנוסף לכך השמיים משפיעים מחסדם על הארץ, ולכן המקום הקדוש מאופיין בביטוי סדר זה וביצירת הקשר בין השמיים לבין האדמה, היכול להתבטא, לדוגמא, באוריינטציה לזריחת השמש בימים מסוימים בשנה, כמו למשל ברוג'ום הירי, או אפילו במקדש בירושלים וכנסיות ברחבי העולם.
השמיים אינם רק מקום, אלא מייצגים מציאות אחרת, תפישה, אחדות וקדושה.

במדעי הדתות ישנה תיאוריה שקודם לאנימיזם הייתה אמונה באל עליון הקשור לשמיים, ורק אחר כך "הופיעו" מגוון אלים המתייחסים לתופעות על פני האדמה. הארכיטיפ של שמיים וארץ נמצא כבר בספר בראשית, וכנראה שגם בתפישה הפגאנית הקדומה.
ולכן, אחד המאפיינים של מקומות קדושים הוא שהם יתייחסו לתנועת וסדר גרמי השמיים, ובראש ובראשונה השמש והירח, ובמקרים רבים ישקפו מקומות קדושים את מבנה גרמי השמיים על פני האדמה, ובמיוחד את העיגול שנקשר לשמיים וגם לצורת השמש והירח.
השמש וירח, הם גרמי השמיים הגדולים והחשובים ביותר שהיה להם תפקיד מרכזי בתפישות האנימיסטיות בכל העולם, ולכן נצפה שיתבטאו במקומות קדושים, אעז ואומר שהשמש והירח הם ארכיטיפים הקיימים בתת מודע של האדם וקשורים לתפישה הדתית.

ארכיטיפ נוסף הקשור לשמיים הוא המספר שבע, מכיוון שישנם שבעה גרמי שמיים שנראים בעין בלתי מזוינת נעים על פני הכוכבים הקבועים, ואלו הם: שמש, ירח, מרקורי, וונוס, מרס, יופיטר וסאטורן (כל השאר לא נראים), ובנוסף לכך שבעה צבעים בקשת שבשמיים, ולכן המספר שבע (או שמונה המייצג את אלוהים שמעל שבעה הרקיעים) יופיע במקומות קדושים.
מבחינה ארכיטיפית השמיים מתקשרים עם צורת הכיפה והעיגול, הארץ עם הריבוע והקו הישר. בארכיטקטורה האסלאמית, לדוגמא, הריבוע מסמל את הארץ והעיגול את השמיים (Clinton, 1988), ולכן יש כיפה מעל ריבוע כמבנה קדוש בסיסי (קבר שייח). אבל זהו מוטיב קדום הרבה יותר שהמוסלמים לקחו מהארכיטקטורה הפרסית – זרתוסתרא והוא קשור למשמעות של עיגול וקו ישר – ריבוע, מופיע בקבלה, בנאופלטוניזם, וגם בדתות המזרח.


זכרי ונקבי

הרבה מהמקומות הקדושים מבטאים את הקשר והזיווג של הזכרי עם הנקבי, זה מתבטא בדואליות הטופוגרפית של עמק והר, או מערה וקרן שמש, ישר לעומת עגול, עומד לעומת שוכב. למעשה המקום הקדוש הקדום ביותר שנבדק – רוג'ום הירי, שמקבילות רבות שלו נמצאות במקומות רבים בעולם, מייצג את החיבור הזה, כשהעיגול הוא הנקבי וקרן השמש היא הזכרי.
בקבלה הזכרי קשור לספירת יסוד והנקבי לספירת מלכות, העולם תלוי בזיווג תמידי ביניהם. המקובלים היו יוצאים לשדה תפוחים במאה ה16 בצפת, בכדי לצפות בשמש שוקעת בין שתי הפסגות של הר מירון ערב שבת, ושרים "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה" ההר או האדמה זה הכלה, השמש השוקעת החתן, הפנייה מערבה (ולא מזרחה) בערב שישי נשמרה במסורת היהודית עד היום. מקום המערב הוא מקום קבר הרשב"י גם כן.
החלוקה הבסיסית של העולם לדואליות. היא אחת התובנות הבסיסיות של הדת הקדומה, ומופיעה באתרים קדושים עתיקים רבים. הזכרי נתפש לרוב כשמיים, והנקבי כאדמה, למרות שיש תרבויות שאצלם השמיים נקביים והאדמה זכרית (מצרים). קו ישר מסמל לרוב את הזכרי ועגול את הנקבי, הווקטור האנכי את הזכרי והאופקי את הנקבי. כיוון צפון דרום את הזכרי וציר מזרח מערב, מקום זריחת ושקיעת גופי השמיים (אירועים המסמלים לידה ומוות), את הנקבי.
הטקס הדתי המרכזי בימי קדם נקרא "הנישואים המקודשים", לפי החוקרים זה מה שעשו ברוג'ום הירי. החיבור בין הזכרי לנקבי משמעותו לידה חדשה, חזרה על מעשה בריאת האדם והעולם, הן במובן פיזי והן במובן רוחני. ולאן נצפה שמאפיין של חיבור בין זכרי לנקבי יופיע במקומות קדושים.

דואליות פיזי ורוחני

הקדושה היא הופעה של משהו אחר, נסתר, במישור הרגיל והיומיומי. ההתייחסות אליה יוצאת בהכרח מתוך נקודת הנחה שישנה חלוקה דואלית בסיסית במבנה האדם והעולם  שקשורה לחלוקה בין פיזי לרוחני, גוף ונפש, גלוי ונסתר.
מירצ'ה מקדיש פרק שלם לנושא הדואליות בספרו the quest (אליאדה, 1969), אלא שהוא מתייחס לדתות "פרימיטיביות", בדיקה של האתרים שנבחרו לצורך עבודה זו מראה שברבים מהם מופיעה דואליות פיזית, המסמלת את הדואליות הבסיסית של גוף נפש: 
בהר תבור, לדוגמא, יש קומה תחתונה המייצגת את הגוף ומפלס עליון המייצג את הרוח, בכיפת הסלע יש את הסלע המסמל את העולם הפיזי, והכיפה את הרוחני.
הדואליות איננה רק בחלוקה שבין פיזי לרוחני, אלא גם בשתי הופעות שונות של האלוהות. בתיאוריות של הדת מדובר על אלוהים בורא – נסתר, ואלוהים משמר ויוצר – גלוי, שהוא במהותו נשי, במיסטיקה מדברים על אלוהים והאצלותיו, מלבושיו, אמונה זו מתבטאת במורכבות ובדואליות של האתרים, לא רק במישור הארצי דו ממדי.

בזאוויה בעכו שתי כיפות שמייצגות את אלוהים והאור של אלוהים – מוחמד, כנסיית הקבר מתחלקת לחלק עגול – רוטנדה, וחלק מלבני – קתוליקון, (הדואליות של המבנה מופיעה בהעתקים שלו ברחבי אירופה, כגון כנסיית הטמפל בלונדון). במקדש הבהאי בעכו יש דואליות ודיאלוג בין מקום זה לבין המקדש הבהאי בחיפה, באחד קבור המבשר ובשני הבשורה.
לסיכום: הדואליות של רוח וחומר, אלוהים והאצלותיו, זכרי ונקבי, היא חלק מהותי בתפישה הדתית ובדיאלוג שבין האדם והקדושה, ומאפיין מרכזי של מקומות קדושים.



 
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו