הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

התפתחות המסדר בעכו - טיולי דתות, תרבות ורוחניות

התפתחות המסדר השאזלי יאשרוטי בעכו

(כפי שסופר על ידי מר עומאר ראיס ז"ל)

עלי נור א-דין הגיע לעכו ב-1849 והקים את הזאוויה הגדולה ב-1862. בחלק גדול מהימים שעשה בעכו הוא היווה משקל נגד להשפעה ההולכת וגוברת של הבהא אוללה שהגיע לעכו ב-1868 ומת ונקבר מצפון לה ב-1892.
הזאוויה של השאזלים צמודה למבצר עכו, שהיה גם מבנה השלטון וגם הכלא. המכלול כולו משתרע על פני ארבעה דונמים וחצי לאורך הצד המערבי של המבצר עד לחפיר. לא ייתכן שלסמיכות זו לא הייתה השפעה על תושבי המקום.
 
בשיפוץ החצר לפני כמה שנים התגלה פתח בצד המערבי של הזאוויה ועליו סמלו של הסולטאן. הפתח היה קצהו של מעבר שהוביל מביתו של השליט, הפאשא המקומי, אל חצר המצודה שהייתה מקום מושב השלטון. השיח' היה מקורב לסולטאן ולמשפחתו ושמר על קשר מכתבים איתם. היחסים ביניהם נמשכו שנים ארוכות. שלושת הסולטאנים התורכיים, עבדול חמיד, עבדול עזיז ועבדול מג'יד, שלטו במשך שנים רבות, וכך גם השיח' (שמת בגיל 108). ואילו הפאשא, השליט המקומי, התחלף מדי שנה או כמה שנים. האם ייתכן שעלי נור א-דין השגיח על השליטים המקומיים מטעם הסולטאן?
 
בכל בוקר היה הפאשא נועל את סנדליו, חובש את כובעו, לובש את מכנסי השרוואל ויוצא לעבודתו במצודה. ביתו של הפאשא הוא הבית הגדול והמפואר שממערב למרכז השאזלים, הנמצא כיום בידי הבהאים. הפאשא נהג לעבור דרך חצרו של עלי נור א-דין, שתה כוס קפה של בוקר, אמר ברכה, אולי גם התפלל איתו, ואז המשיך לעבודתו בצד השני של החצר, עלה לקומה השנייה בבית הקשתות הצלבני שנשאר בחצר, ועבר דרך דלת נוספת שחיברה את החצר עם המצודה. בסוף יום העבודה, לאחר שישב במשפט וניהל את ענייני הארץ, חזר הפאשא המקומי לבקר את ידידו השיח', ללגום בחברתו כוס קפה נוסף ולספר על אירועי היום לפני שחזר לביתו.
 למסדר השאזלי יאשרוטי, ביחד עם מסדרים סופים נוספים, היה תפקיד חשוב בסוריה וגם בלבנון, בעיצוב פני האסלאם החדש.
עלי נור א-דין פגש בסולטאן עבדול מג'יד בתקופת גלותו ברודוס. בעקבות המפגש  החזיר הסולטאן את עלי נור א-דין לאחר כבוד לעכו ב-1860, אולי כחלק ממאמצי הרפורמה שלו. המסדר היווה כוח מייצב וממתן, שבתחילת דרכו נטה אל האורתודוקסיה האסלאמית. הסולטאן העניק למסדר, בנוסף לשטחים בעכו, גם שטח בדמשק ושטחים רבים נוספים. לאחר מותו של עבדול מג'יד ב-1861, המשיך את דרכו אחיו, עבדול עזיז, שהלך גם הוא בדרך הרפורמות. הוא היה הסולטאן הראשון שביקר באנגליה, ומלכת אנגליה אף העניקה לו תואר אביר 'מסדר הבירית'. באותה תקופה חלה בארץ התקרבות בין המסדר השאזלי יאשרוטי לבין נציגי הכנסייה האנגליקנית ובראשם הבישוף סמואל גובאט, שכיהן מ- 1846 ועד 1879.
גובאט היה הבישוף הפרוטסטנטי הראשון בארץ, ופעל רבות למען שיפור תנאי חייה של האוכלוסייה הערבית. "בארץ ישראל חיו בעת ובעונה אחת שלושה אנשים קדושים", אומרים השאזלים, "שיח' עלי נור א-דין יאשרוטי, הבישוף סמואל גובאט והבהא אוללה, והיו קשרים ביניהם". הייתכן שההתקרבות שבין עלי נור א-דין וסמואל גובאט נבעה מההתקרבות שבין המלכה ויקטוריה לסולטאן עבדול עזיז? במשך כל תקופת קיומו של המסדר השאזלי יאשרוטי הוא היה בעל אוריינטציה מערבית, אמריקאית–אנגלית, ועל כך בהמשך.




 ב-1876 הודח עבדול מג'יד על ידי האסיפה התורכית בגלל אורח חייו הראוותני. לשלטון עלה עבדול חמיד, ששמר גם הוא על קשר קרוב עם השיח' עלי נור א-דין במשך קרוב לעשרים שנה, עד לפטירתו. לאחר מכן ליווה את יורשו של עלי נור א-דין, אברהים, במשך עוד שתים עשרה שנים. באותם ימים חלו תמורות באימפריה העות'מאנית. קרנם של המסדרים הסופים ירדה, אך מסדר השאזלי יאשרוטי שמר על מעמדו האיתן והמשיך לעשות נפשות לתורתו בארץ ובעולם. בנוסף לכך היה לו תפקיד רב חשיבות בחיזוק השפעת האסלאם ובביסוסה במזרח אפריקה, בעיקר באזור איי קומורוס, מוזמביק ומדגסקר.
 
עבדול חמיד היה הסולטאן המקורב ביותר למסדר השאזלי ולשיח' עלי נור א-דין. בארכיון המסדר שמורים מכתבים נלהבים ממנו אל השיח', וידועים סיפורים רבים על הקשר ביניהם. בין השאר מסופר על הקשר שרקם עלי נור א-דין בין השיח' הגדול אסעד שוקיירי לבין הסולטאן. שיח' אסעד שוקיירי, שהיה לימים אחת הדמויות החשובות בחיפה ובציבור הערבי - פלסטיני, יצא לאיסטנבול לעבוד כספרן בספריית הסולטאן, ובא לבקש לפני הנסיעה את ברכתו של השיח' עלי נור א-דין. השיח' אמר לו שכאשר ייפגש עם הסולטאן ימסור לו דרישת שלום ממנו. ארבעה חודשים לאחר מכן הגיע הסולטאן במפתיע לספרייה בחיפוש אחר ספר מסוים, ואסעד שוקיירי, שנשלח להביא לו את הספר, מסר את דרישת השלום. כבר למחרת התמנה אסעד שוקיירי למנהל הספרייה, ומכאן הייתה דרכו סלולה במעלה התפקידים בממשל העות'מאני, עד שלבסוף התמנה לשיח' הצבא העות'מאני הרביעי והפך לאישיות הפלסטינית הדתית הבכירה ביותר בעולם המוסלמי.
 
בשנת 1929 יצא שיח' המסדר, אל האדי, נגד הפגיעה ביהודים במאורעות תרפ"ט, וטען שהיא ביזיון לאסלאם ולערכים שהערבים דוגלים בהם. הוא הוסיף שבואם של היהודים לארץ ישראל הוא צו הגורל ועל הערבים להשלים עמו. אם אלוהים לא היה רוצה, הוא לא היה מאפשר זאת. היהודים הם עם הנביאים, והחזרה של עם הנביאים לארצו מסמלת את תחילת ימות המשיח. בקוראן נקראת ישראל 'הארץ המבורכת'. אם אלוהים סלח לאלה שהעלו את חרון אפו וזכו עקב כך לגלות, מי אנחנו שנמשיך לכעוס עליהם?
 
דעותיו של אל האדי קוממו עליו את ההנהגה הדתית המוסלמית. החברה הפלסטינית נחלקה באותה תקופה לקיצונים ולמתונים. הקיצונים נשענו על כוחו של חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים. הם דגלו במאבק מזוין וגייסו לצדם את ארצות ערב. הם נעו בין פאן-ערביות לבין עצמאות מקומית ונשענו על פירוש מחמיר של הדת ומצוות הג'יהאד. סיסמתם הייתה ועודנה: 'דין מוחמד בסיף'.
 
המתונים הונהגו על ידי משפחות נששיבי מירושלים, משפחת שוקיירי מחיפה והשאזלים. הם היו מוכנים לשקול פתרון של שתי מדינות לשני עמים, נשענו על פירוש מתון של האסלאם והתנגדו לטרור. הם נשענו על יוקרתם של שיח' אל האדי יאשרוטי והשיח' אסעד שוקיירי, שהקים את המפלגה הליברלית הפלסטינית והיה מקורב מאוד למשפחת נששיבי.
 המלחמה בין הקיצונים למתונים הגיעה לשפיכות דמים. המופתי, או שליחים מטעמו, שלחו שלושה אנשים להרוג את השיח' אל האדי, את אחיו לטיף יאשרוטי, שהיה רופא כירורג וניהל באותה תקופה את בית החולים בחיפה (לימים בית חולים רמב"ם) ואת דוקטור אנואר שוקיירי, בנו של השיח' אסעד שוקיירי. השלושה הרגו את בנו של השיח', אנואר, אך לא הצליחו להתקרב לאל האדי יאשרוטי. לטיף יאשרוטי הגיע לשיבה טובה, כיום הוא בן 95, ומבקר בעכו לפחות פעם בשנה.



מוחמד אל האדי הנהיג את המסדר במשך שישים שנה. החל ממאורעות תרפ"ט וכלה במלחמת האזרחים בלבנון, שבמהלכה שהה בביירות. תקופתו אופיינה בחוסר יציבות ושינויים, בתקופה סוערת זו היה אל האדי עוגן של יציבות ודמות מופת. עם גבור הקיצוניות ברחוב הערבי הבין אל האדי שהמאבק אבוד, וחזה שארץ ישראל תיפול בידי היהודים. כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת העצמאות התמוטטה קשת בזאוויה בעכו, והשיח' הסביר לחסידים שכשם שקשת זו התמוטטה כך גם פלסטין תיפול. הוא ציווה על סגירת הזאוויות בצפת, בלוביה, בתרשיחא ובעכו, השאיר משפחות שיישמרו עליהן ויצא עם חסידיו ללבנון. ואכן, לא חלפו אלא חודשים מספר ועכו נפלה, בדיוק כפי שניבא.
במאבק שבין מתונים וקיצונים בעכו הייתה לרוב ידם של המתונים על העליונה, בזכות השפעתו של השיח'. תושבי עכו והגליל לא השתתפו בפרעות ביהודים, ובמלחמת העצמאות סירבו לשתף פעולה עם צבאו של פאוזי קאוקג'י, ואפשרו מעבר שיירות לגליל המערבי, דבר שבסופו של דבר היה בעוכריהם.

לאחר המעבר לביירות בנה אל האדי זאוויה גדולה הקיימת עד היום. היא לא נפגעה בסכסוכים האחרונים שבין הסונים לשיעים.  אל האדי ידע לקבל החלטות קשות, במיוחד בענייני מודרניזציה. הוא יצר קשר עם כל הקבוצות הלבנוניות ודאג לקיום דיאלוג חודשי בין הסונים לשיעים. את בנו, אחמד יאשרוטי, שלח ללמוד משפטים בקהיר, ועם סיום לימודיו הוא שימש יועץ משפטי לממשלת ירדן, תפקיד בו כיהן שמונה עשרה שנים. כשהפך אחמד לשיח' המסדר בשנת 1980, הוא העביר את ההנהגה לירדן והרחיב את הזאוויה בעמאן. בעקבות זאת העביר המסדר השאזלי את מרכזו המנהלי לעמאן. כיום יש בעמאן זאוויה גדולה של המסדר השאזלי ובה אולם עגול ובו מקום לאלף איש.
יש אמנם אמת בטענה שהשיח'ים של המסדר השאזלי לא עסקו ישירות בפוליטיקה. אך למרות זאת הם היו מעורבים בכל האירועים החשובים שהתרחשו בארץ.
 
בתקופת השיח' אל האדי הפך כלא עכו לבית הסוהר המרכזי של השלטון המנדטורי. במגדל הכלא הצופה אל חצר המסדר, מקום בו היה כלוא בעבר הבהא אוללה, נכלא גם זאב ז'בוטינסקי. בכלא עצמו הוצאו להורג עולי גרדום, יהודים וערבים כאחד.
בכלא קיים חדר הנצחה לזכרו של שלמה בן יוסף, עולה הגרדום היהודי הראשון, המוצג כגיבור שהיה מוכן להקריב את עצמו למען עמו. שלמה בן יוסף זרק רימון על אוטובוס ערבי שבו נסעו חפים מפשע, נשים, ילדים וזקנים, כנקמה על הרג של יהודים על ידי ערבים יום קודם לכן. לא ברור לי מה ההבדל בינו לבין טרוריסט ערבי? או מה מידת הגבורה הנדרשת להשליך רימון על אוטובוס המסיע אזרחים חפים מפשע? לא ברור כלל מדוע הקימו חדר הנצחה ומהללים אדם כזה? איננו ערים מספיק לסבל שנגרם לאחינו הערבים בארץ ישראל. בעת מצוקה, אנו נוטים להתעלם מהצד שכנגד ואיננו מהססים לדרוך את הרובה.

דודי הנערץ נהג להתפאר על מעלליו בצבא הבריטי ובזמן מלחמת העצמאות. הוא היה לוחם בחטיבת גולני ונפצע בקרבות בצומת גולני, סמוך לכפר הערבי לוביה, בו הייתה זאוויה של השאזלים יאשרוטים. "ירינו פגזים לתוך הכפרים בכדי לגרום להם לברוח", סיפר לי הדוד. "ואתה לא מצטער על זה?" שאלתי, "הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שלא ברחו יותר ערבים", השיב בנימה אופיינית.

ערביי הגליל חייבים הרבה למשה כרמל, מפקד חזית הצפון במלחמת העצמאות. בדרך כלל הוא אפשר לאוכלוסייה המקומית להישאר במקומה. כך חלק מהריכוז הערבי בגליל התחתון נותר בארץ. במקומות שבהם נלחמו חטיבות אחרות הקרבות  הסתיימו פעמים רבות בגירוש. משה כרמל, שהיה בעל השכלה בפילוסופיה והיסטוריה, נכלא בכלא עכו  במשך שנתיים, בשנים 1941-1939. בכלא כתב את הספר "יומנו של אסיר עברי", שהיה לרב מכר ביישוב החדש. האם הושפע מקרבתו של המסדר השאזלי יאשרוטי?



במפגשים עם השאזלים הם מדגישים את נושא ההשגחה והגורל ואת התפיסה של השאזלים שאם אלוהים אפשר ליהודים לשלוט, כנראה שיש כאן יד מכוונת ואיזשהו טעם נסתר שעלינו לקבל אותו. כן מדגישים השאזלים את יתרונות המדינה המודרנית המאפשרת לכל אדם לחיות לפי אמונתו ודעותיו. ביום מן הימים החלטתי לשאול אותם ישירות על הצער והסבל שהיו מנת בני עמם. לימים אף גיליתי שאחד מבניו של השיח' אל האדי, חאלד יאשרוטי, היה מראשי הארגון לשחרור פלסטין בביירות. חאלד יאשרוטי, שהיה אדריכל, נהרג כשנפל עליו מנוף באתר בנייה שעליו פיקח, ויש אומרים שהייתה זו עבודה של המוסד.
מה הרגיש האבא לגבי מותו של הבן? כיצד ניתן להמשיך ולאהוב את היהודים שעשו לך דבר כזה? "איך אתה מרגיש?", שאלתי את נציג המסדר, "עם העובדה שחלק גדול מאנשי המסדר שלכם גורשו מן הארץ?", הקשיתי, "איך זה מסתדר עם קבלת המדינה ותמיכה בה ובמוסדותיה?". נציג המסדר לא התבלבל: "בוא נגיד כך", אמר, "גם כשנולד בן ממזר צריך לטפל בו ולשמור עליו".
 
השאזלים מספרים על מפגש בין עלי נור א-דין לבין עבאס אפנדי, נכדו של הבהא אוללה בזאוויה בעכו: "אני מרגיש שיש נשמה שנשרפת בסביבה", אמר לפתע עלי נור א-דין ופנה מיד למאפייה שהייתה מתחת לזאוויה, ועבאס אפנדי אחריו. הוא שלף מן האש גזר עץ, ביקע אותו לשניים וחילץ מתוכו תולעת, ורק אחר כך שבו השניים לענייניהם. בזמנו של אל האדי נשרפו נשמות רבות, עונו והוצאו להורג בכלא עכו המשקיף על הזאוויה. השיח'ים הסופים אמורים להיות אנשים רגישים הקולטים את המתרחש סביבם, לבם הוא כמו ראי המשקף את המציאות שמסביב, והמציאות שסביב לאל האדי הלכה ונעשתה עכורה מיום ליום. האם לא שמעו בלילות את צעקות המעונים בכלא הסמוך? האם לא הרגישו את עליית הנשמה של עולי הגרדום? האם לא החריד את הזאוויה פיצוץ חומות הכלא בבריחה הגדולה וקולות הקרב שאחר כך?
 כיצד ניתן לעבוד את האל במקום שהוא כה קרוב לגהינום עלי אדמות? ואולי היה תפקיד מסוים לנוכחותו של השיח', 'קוטב הזמן', ושל המסדר דווקא כאן? שהרי על פי אמונתם של היאשרוטים הטוב והרע הולכים תמיד יחדיו.
 
בסוף חייו של עלי נור א-דין נולדה לו בת בשם פטימה. היא גדלה בחצר בעכו והוכשרה לחיי תפילה וקדושה. חייה התרכזו בהגות פנימית ובאהבה לאל, והיא נחשבת לאחת הקדושות הסופיות הארץ ישראליות החשובות. פטימה עזבה את עכו לפני מלחמת העצמאות ועברה למרכז החדש בביירות. על רקע העולם הלא יציב והמטורף שבו חיה, היא הצליחה לשמור על חיי דת עשירים ומלאי משמעות, והיא מתארת זאת באוטוביוגרפיה שכתבה.
 פטימה מייצגת את הזרם המרכזי במסדר השאזלי שדגל באי מעורבות פוליטית, בהתרכזות בחיים פנימיים, בחיי דת, במאמץ להגיע אל האלוהים, בהתערבות בעולם הזה ברמה של פרנסה ודאגה לחיים, אך לא בשעבוד מחשבתי ורגשי למצבי רוח משתנים של נטיות פוליטיות.
 דרך זו הייתה נר לרגליהם של אברהים יאשרוטי ושל מוחמד אל האדי יאשרוטי, ראשי המסדר אחרי עלי נור א-דין יאשרוטי, ואותה מעודד גם כיום אחמד יאשרוטי, ראש המסדר הנוכחי.

המסדר השאזלי יאשרוטי כיום
המסדר השאזלי יאשרוטי הוא המרשים ביותר בארץ. למסדר כמה אלפי מאמינים המרוכזים בשלושה אזורים: בגליל המערבי, כולל תרשיחא ועכו, שהם המקומות הקדושים למסדר, באום אל פחם וביפו. בעבר היו לשאזלים מרכזים חשובים גם בירושלים, בחיפה, בכפרים ובערים בגליל כמו כברי, לוביה, צפת ועוד. בכל אחד מהמרכזים הללו נמצא נציג של שיח' המסדר (היושב כיום בירדן), האחראי על חיי הדת של הקהילה ובכלל זה על קיום טקסי הזיכר.
 המקום הקדוש ביותר למסדר השאזלי יאשרוטי נמצא בעכו. זהו מקום הזאוויה העתיקה, שבה מקום קבורת השיח'ים של המסדר. לפי דוקטור יצחק ויסמן מאוניברסיטת חיפה, הנחשב למומחה עולמי בתחום העולם הסופי באזורנו (לבנון, סוריה וארץ ישראל), ישנם, בנוסף לסופים שאזלים יאשרוטים בעכו, עוד שתי קבוצות של סופים שאזלים מתת מסדרים שאזלים אחרים. בירושלים ידוע, למשל, על שיח'ים שאזלים נוספים שלא שייכים למסדר השאזלי יאשרוטי בירושלים. גם בארצות המגרב ובמצרים מצויים מרכזים שאזלים גדולים, כמו למשל המסגד הגדול של אל מורסי באלכסנדריה, מקום קברו של יורש אבו אל חסן שאזלי ומקום קדוש לסופים השאזלים מכל העולם. עם התפשטות האסלאם לארצות אירופה ולארצות הברית יש כיום מרכזים סופיים גדולים גם בארצות אלו. לסופים השאזלים יאשרוטים ישנו מרכז בשיקגו שנמצא בקשר ישיר עם ההנהגה בירדן.


 

שיחה עם מנהיג המסדר השאזלי יאשרוטי

אחמד יאשרוטי, מנהיג המסדר השאזלי יאשרוטי, הוא פרופסור למשפט בינלאומי. הוא שימש עורך דינו הפרטי של המלך חוסיין, וכן יועץ משפטי לממשלת ירדן. זהו אדם בעל השכלה וחינוך מערביים, משכיל ומרשים, שהנהיג מודרניזציה באורחות המסדר, כולל, למשל, ביטול חובת לבישת רעלה לנשים. אחמד יאשרוטי עזב את ישראל במלחמת העצמאות בהיותו נער כבן 18. הוא זוכר היטב את שנותיו כנער בארץ. אחמד הוא זה שהחליט על הבנייה המחודשת של המרכז השאזלי בעכו. בשנות ה-80 של המאה ה-20 נקבר אביו, שיח' אל האדי יאשרוטי, במרכז בעכו, ובבוא היום גם הוא ייקבר לידו. בינתיים הוא עושה הכל לחידוש המרכז ההיסטורי של המסדר למען המשך מסורת אבות.
 היורש המיועד של אחמד יאשרוטי הוא עלי יאשרוטי, דוקטור לביוכימיה שחי שלוש עשרה שנים בארצות הברית. גם הוא אדם משכיל ומרשים מאוד. לפי מסורת השאזלים יאשרוטים, פרופסור אחמד יאשרוטי כיום ודוקטור עלי יאשרוטי בעתיד, הם התגלמות האדם השלם, האור של מוחמד, והם שמגלמים את מוחמד. העולם של המאה ה-21 אולי שינה פניו: יש לנו היום אייפודים, אינטרנט, פלאפונים, ודוקטור עלי יאשרוטי יודע להשתמש בהם לא פחות מאיתנו, אך המסתורין של חיי אנוש ושל הדת נשאר בלתי מפוענח, כפי שהיה פעם, אלא אם כן יש מורה שיכול לפתוח את הדלת. העולם השתנה, והאסלאם כדרך רוחנית לא השתנה, אולם עליו להתאים את עצמו לזמננו.
 "האם גם מי שאינו מוסלמי יכול להתקבל לדרך החניכה הסופית?" שאלתי את פרופסור אחמד יאשרוטי בפגישה שהתקיימה בירדן.
"כן, בוודאי", ענה.
"האם חייבים מורה?" הוספתי לשאול.
"כן", הייתה התשובה.
"האם יש אפשרות ללמוד ממורה בלי להיפגש איתו פנים אל פנים?" שאלתי.
"במקרים מיוחדים יש אפשרות כזו", ענה השיח'.
בעולם של אמצעי תקשורת מודרניים, המאפשרים הפצה של רעיונות, בעולם בו ניתן להגיע בקלות ממקום למקום, עולם בו תרבויות ודתות מתערבבות ויש התעניינות מחודשת ברוחניות – נראה לי שיש מקום להפצת רעיונותיהם של הסופים, לא רק בדרך העתיקה והטובה של מפגש פנים אל פנים בין המורה לתלמידו, אלא גם בדרך חדשה.
 

 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו