הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

חוק הקרמה - טיולי דתות, תרבות ורוחניות

כל עץ צומח מזרע. אם הזרע נובט באדמה דשנה הוא מוציא שורשים, מגדל גבעול שהופך לגזע, ובין הענפים באות לחסות ציפורים. בבשורה על פי תומא, תורת הסוד הנוצרית, משול אותו זרע למלכות השמיים, לרוח. הזרע לדרכי הרוחנית נזרע לפני שלושים שנה, בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. העץ שצמח מאז הוא בעל ענפים רבים. יש לו ענף של תורת הסוד הנוצרית, היא הגנוסטיקה, תורתו הסודית של ישו; יש לו ענף של תורת הסוד היהודית, על סודות המקדש וספירות הקבלה; ענף לא פחות חשוב הוא ענף דרך האימן, הדרך הרוחנית שהייתי חלק ממנה במשך עשרים שנה. זהו ענף שכמעט והפך לגזע, עד שהבנתי שהגזע האמיתי הוא אך ורק החלק האלוהי שבתוכי, ולא דרך, תורה או ארגון כזה או אחר. ענף נוסף הוא הענף של המיסטיקה הסופית, שצמח במהלך חמש עשרה השנים האחרונות. כל הענפים עולים וצומחים מגזע אחד, שהוא עצמו צמח מזרע.
 עומאר ראיס אומר שהכל הוא מעגל. על המעגל יש אינספור נקודות, ומכל אחת מהן אפשר להגיע אל המרכז. כל נקודה היא דרך כלשהי – בודהיזם, יהדות, יוגה, אימן ועוד. ככל שמתקרבים יותר למרכז, כל הנקודות הופכות לאותה נקודת מבט. אינסוף נקודות יוצרות מעגל, שהוא גם אחד וגם אינסוף, גם יחיד וגם רבים, גם ריבוי וגם אחדות.
 לא פלא שהדרווישים הסופים מסתובבים סביב עצמם במשך שעות, משלבים בין סיבוב ופנייה לאינסוף כיוונים, לבין התמקדות בנקודה אחת, הלא היא נקודת המרכז, הלב, שסביבה הם מסתובבים. כך משלבים הדרווישים המסתובבים בין עולמם הפנימי שהוא אחד, לבין העולם שמחוץ להם שהוא ריבוי. בין העולם הזה לבין העולם שמעבר, בין האלוהים שנמצא בתוכם לבין הבריאה של האלוהים שנמצאת מחוץ להם. אחדות העדות מכנים זאת הסופים.
לפי עומאר יש רק נקודת מבט אחת שבה הכול נראה אותו דבר, והיא נקודת המרכז, נקודת אחדות העדות. "אני כה קטן", שואל רומי, "כיצד יכולה אהבה כה גדולה לשכון בתוכי?", והוא עונה: "הסתכל על עיניך, הן קטנות, אך רואות דברים אדירים". העין שלנו היא כדור קטן, אבל כל הכוכבים, והגלקסיות ושביל החלב נכנסים לתוכה. היא הנקודה שבמרכז העיגול שמכילה את הכול, ושממנה ניתן לראות את הכול.
 
כשהתגייסתי לצבא התנדבתי לקורס חובלים, אחד הקורסים הנחשבים בצה"ל, שבסיומו אדם הופך להיות קצין בחיל הים, 'קצין וג'נטלמן', כפי שנטיתי לחשוב אז. 
 בטירונות החובלים מצאתי את עצמי סוחב על הגב סירות גומי שמשקלן מאות קילוגרמים, עם חבורת גברים מיוזעים, כורעים מעומס. מחנה האוהלים של הטירונות היה על חוף הים הציורי של עכו, ליד בית הספר לקציני ים, מול המרינה וליד הטיילת והמלונות. לילה אחד כזה היה שונה עבורי. מסביב הלכו זוגות אוהבים, משפחות עם ילדים שיצאו ליהנות מאוויר הים, תיירים ומטיילים, ולפתע חלפו על פניהם דבוקות של חיילים מיוזעים וביניהם הייתי אני. עיניי בלעו את זוגות האוהבים, את המשפחות שיצאו לטיול לילי עם הילדים, את התיירים והמטיילים. נשבעתי לעצמי שיבוא היום ואשוב לכאן, לא כחלק מדבוקה מיוזעת, אלא עם אהובה מחובקת ועם כל הזמן שבעולם ליהנות מהים הכי יפה בארץ, מהחומות שעצרו את נפוליאון ומהמפרץ המדהים, שהוא המקום היחיד בארץ שבו ניתן לראות את הים ממזרח.
 לרגע אחד, מתחת לסירת הגומי הכבדה שהחליקה שוב ושוב מן הכתף, בתוך הדבוקה המיוזעת, הלחץ, הצעקות והמאמץ שהיה כמעט על אנושי, לרגע אחד הייתי אותה נקודה שרואה את הכול: את הזוג המאוהב, את המשפחה עם הילדים, את התיירים והמטיילים, את החיים. באותו הרגע נזרע הזרע של גורלי, זרע הקרמה, שהניע אותי להגיע שוב לעכו שנים אחר כך.
 באחת מחופשותיי, שלוש שנים מאוחר יותר, הגעתי במתכוון לטיול על החוף בעכו עם חברתי באותה תקופה. זה היה ניצחון אישי קטן שלי. הצהרה שהצבא לא הצליח לשנות אותי, לא הצליח להוציא מתוכי את האנושיות שבי, את נקודת המבט של החיים האזרחיים, הנורמאלים. הביקור עם החברה היה במטרה לומר שעכו תישאר מזוהה בתוכי עם זוגות אוהבים וחום אנושי ולא עם משמעת רצחנית, נוקשות ואכזריות. נשארתי אדם שאוהב את החיים ועכו צריכה הייתה להיות מזוהה עם אהבה, עם בילוי, ולא עם מאמץ ותחרות.
 
לפי המיתולוגיה הכנענית, המיתולוגיה של אלו שחיו בארץ לפני שבני ישראל יצאו ממצרים, האל הגדול ששלט על כל האלים האחרים, ששמו היה אל, הוליד ביחד עם זוגתו אשרה חמישה ילדים: שניים מהם, ים ומוות, הצטרפו לכוחות הרשע, ושלושת האחרים, ענת, עשתורת ובעל, הצטרפו לכוחות הטוב. ים ומוות החליטו לפגוע בבריאה של אביהם ולהחזיר את העולם למצב התוהו. הם החלו להפיץ מוות ואנדרלמוסיה מסביב. הים הלך וגאה ואיים להציף את היבשה ולהטביע את כל הטוב שבעולם, את כל השדות, הכפרים והאנשים. למולם התייצבו בעל, עשתורת וענת. הקרב המכריע התרחש בעכו, ובסופו שלושת האחים הטובים ניצחו. במיוחד הצטיינה בקרב ענת,  שהצליחה להכריע ולעצור את ים ומוות באומרה להם: "עד כה הצלחתם להציף את היבשה ולהביא לכל מקום מוות והרס, אך לא עוד. עד כה גרמתם לתוהו ולבלבול, אך לא עוד. עד כה גרמתם לרוע, אך לא עוד". משיבוש המילים 'עד כה' נולד שמה של העיר – עכו. לימים התפתח בעכו מרכז פולחן לאלה ענת, ארטגיס בלשון המקומית. ענת זוהתה גם עם האלה היוונית הלוחמת אתנה, אלת החוכמה, שפרצה חמושה בנשקה ממצחו של זאוס כדי להילחם למען הטוב בעולם.
  לחברתי, שהייתה שותפה לאותו טיול ניצחון על כוחות הרוע, קראו גם כן ענת. 
 בעכו אמרתי גם אני את ה'עד כה' הפרטי שלי. 'עד כה' לטירוף ולתוהו, עד כה לחוסר האנושיות ולאכזריות, עד כה לטיפשות ולחוסר התוחלת. הזרע של גורלי נזרע בטירונות, זאת הייתה המתנה שהצבא נתן לי, כאן נזרעו הזרעים של דרכי הרוחנית ומסיבה גורלית כלשהי זה קרה דווקא בעכו.
 
עשר שנים מאוחר יותר כשחזרתי שוב לעכו. הייתי כבר חלק מתנועת האימן, חלק מקבוצת אנשים צעירים ונלהבים שהצטרפו לדרך רוחנית, בטוחים שהם הולכים לשנות את העולם.
הימים היו ימי פסטיבל עכו. עשרות אלפי אנשים גדשו את העיר, ואנחנו ארגנו על החוף דוכן שבו קראנו בכף היד של העוברים והשבים. סיפרנו להם על גורלם, ועל כך שיש להם חלק רוחני, נוסף לפיזי, שמשתוקק להגשמה.

כמה שנים אחר כך הייתי צריך למצוא את עצמי מחדש, ועשיתי זאת בעזרת עיסוק בתחום האבירות והאבירים, אלו שהיו מוכנים להילחם עד מוות למען אמונתם, למען הצדק, למען החלשים ונגד החזקים.
 עכו הייתה מרכזם של האבירים בימי הביניים, וחזרתי אליה כדי להפיח בה מעט רוח חיים. פניתי לחברה לפיתוח עכו בהצעה לערוך סדנאות באולמות האבירים של עכו שעמדו אז ריקים. הצעתי שהמשתתפים בסדנה ייצרו את המגן האישי שלהם בסגנון האבירים, אותו מגן שאיתו היו הולכים לקרב ועליו היו מציירים את סמל משפחתם שלהם. בתהליך יצירת המגן, האדם יברר מה הם הדברים החשובים לו ועל מה הוא מוכן להילחם. את הערכים הללו יביע בסמל שאותו יצייר על מגנו האישי.
 הסדנאות לא יצאו אל הפועל. החברה לפיתוח עכו אמנם הייתה מוכנה להעמיד לרשותי לצורך כך חלל, אך אני לא הייתי בשל עדיין, וגם הנושא מיצה את עצמו מבחינתי. שש עשרה שנים נוספות חלפו עד שהחוטים התחברו והתבררו לי במפתיע הקשרים הנסתרים שבין הסופים השאזלים בעכו לבין האבירים ההוספיטלרים.

 הענף הסופי בתוכי החל להופיע בהקשר לעכו כעשרים שנים אחרי הטירונות, כשהתחלתי לעשות סדנאות של ריקוד סופי יחד עם חברים מתיאטרון עכו, הנמצא בתוך העיר העתיקה. כבר היו לי ילדים וגרתי ביישוב קטן בגליל. פגשתי כמה שנים לפני כן את הדרך הסופית והיא דיברה אלי, פתחה לי את הלב שכבר החל מתקשה ואפילו נואש משהו. הייתי כנראה זקוק לקצת יותר אהבה במרוץ החיים, או שהאהבה הייתה זקוקה לי, כפי שאומרים הסופים. הו אז גם פגשתי לראשונה את המסדר השאזלי יאשרוטי.
עשר שנים עברו עד שזרעי המפגש הזה החלו לנבוט. בשנים הללו ערכתי עשרות מפגשים עם סופים בטורקיה, באוזבקיסטן ובאלבניה, והעברתי סדנאות רבות על הסופים לציבור הרחב. הראשונה שבהן עסקה בנושא האהבה באסלאם. הייתי שקוע עד צוואר בקריאה ובהתפעלות מכתביו ומשיריו של גלאל א-דין רומי. לצורך הסדנה חברתי אל נטלי תורגמן מתיאטרון עכו, שהייתה חלק מקבוצה שתרגלה מריקודי הדרווישים המחוללים לפי שיטתו של רומי. הסדנה כללה לימוד עיוני של תורת הסופים, סדנה של ריקוד בתיאטרון עכו ומפגש עם עומאר ראיס מהמסדר השאזלי בעכו. עד היום אני נושא בתוכי את התמונות המנטאליות הקשורות למפגש הזה, למרות שאיני זוכר דבר מתוכנו. הייתי בן ארבעים והתחלתי לטוות רשת חדשה של היכרויות וחברים, ולבנות עולם חברתי וערכי חדש. ישנם מפגשים שמשנים את החיים, כמו שקרה לרומי במפגש עם שמס טבריזי בקוניה. לא כל אחד הוא ענק רוח כמו רומי, אך מפגשים גורליים יכולים להתרחש, בצורה מינורית יותר, גם אצלנו, בני התמותה הרגילים.
 
בשנים האחרונות הגעתי לעכו פעמיים בשבוע ויותר, במסגרת עבודתי כמדריך טיולים מיוחדים בדגש תרבויות, דתות ורוחניות. ומפגשים רבים שארגני עם עומאר במרכז של המסדר השאזלי יאשרוטי בעכו.
 
הזרע שנזרע באותה ריצה בטירונות השריש ונבט, התפתח וגדל, עד שהיה לעץ גדול ממדים שציפורים רבות באות לחסות בין ענפיו: ענף האבירות, ענף המיסטיקה הסופית, ענף דרך האימן, ענף אישי של יחסי אנוש עם הסביבה, ענף של הדרכה, ענף של זוגיות. היום העץ נותן פירות, ואלו בתורם, יעניקו זרעיהם לעצים אחרים שינבטו אצל אנשים אחרים. כולנו חלק מתוכנית גדולה, שאולי אפשר לקרוא לה גורל או קרמה. כך האמינו החכמים של פעם, כך האמין עלי נור א-דין יאשרוטי, ועל כל אחד למלא את תפקידו בתוכנית הזאת. אדם לא יכול שלא למלא את תפקידו מרגע שנקרא לכך.
 הזרע שנזרע בנסיבות האישיות ביותר, הופך לעץ שהוא חלק מהגן, גן האלוהים, גן עדן. הוא לא יכול להתקיים מבלי שיקבל מהסביבה גשם, רוח, אדמה לגדול עליה ושמש להזין אותו.

באותה חוויה מכוננת, בעודי מזיע ומתנשף מתחת לסירת הגומי, קלטתי במודעות גדולה את מה שסבב אותי. כמו מרכז המעגל שממנו נשקפות אינסוף נקודות מבט. אחדות העדות של נקודות מבט רבות שמתקיימות בו זמנית, אחדות הניגודים בין מצבי הפיזי לבין הרגשתי ומה שאני רואה מסביב. מה שלא הבנתי אז ואני מבין כעת הוא שבזמן שהתבוננתי מתוך נקודת המבט המודעת שלי אל העולם, משהו התבונן בי. הסופים אומרים: "תחיה כל הזמן כאילו אתה רואה את אלוהים, אבל גם אם אתה לא רואה אותו תדע שהוא רואה אותך". מצב תודעה זה נקרא 'מוראקבה' – ערנות.
 אותה עין רואה הכול היא סמל שנמצא במקומות רבים: בכנסיות האורתודוקסיות בעכו תולים בזמן החגים ביצת יען המסמלת את העולם, והחיים שיוצאים מתוכה מסמלים את ישו. אלא שלביצת היען יש משמעות נוספת: לאחר שהיען מטילה את ביציה, גם היא וגם בן זוגה לא מסירים לרגע את מבטם מהביצים, סמל לעינו הפקוחה תמיד של האל. את העין הפקוחה הזו, ניתן למצוא על תקרות כנסיות, היא חלק מסמלם של הבונים החופשיים שנמצא גם על שטר הדולר.
 האדם מעיד על מעשיו של האלוהים בעולם, זוהי אחדות העדות, אך גם אלוהים מעיד על מעשיו של האדם. לכל אחד מאיתנו יש עדים שמעידים עליו בשמיים, קטגורים או סנגורים, מתקופות שונות בחייו. אומרים שהעדים לובשים את פניו של האדם שעליו הם מעידים.
האגדה מספרת כי לפני שמת ציווה מוחמד על המאמינים בו לשים את גופתו על גמל ולחכות עד שיגיע אדם שידריך את הגמל למקום הקבורה הסופי, ואכן כך היה. אל הגמל הגיע אדם מסתורי מכוסה בצעיף שהוביל את הגמל למקום הקבורה בעיר מדינה. כשפנה ללכת ביקשו ממנו המאמינים שיגלה את פניו. לתדהמתם האיש המסתורי היה לא אחר מאשר מוחמד.
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו