הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

להיות סופי - טיולי דתות, תרבות ורוחניות

מה זה אומר להיות סופי?

ראסן מנאסרה הוא אחת מהדמויות הבולטות בקרב הסופים בארץ. הוא בנו של השייח' עבד א-סלאם מנאסרה - ראש המסדר הקאדרי אלסלאם, חניך אישי של השייח' החצי אגדי אל בגדדי ממזרח ירושלים, הראש הקודם של המסדר הקאדרי. ראסן הוא אוצר בלום של ניסיון וידע.
ביקשתי ממנו לספר מעט על הדרך הסופית מניסיונו:
הסבריו של ראסן נכונים לגבי המסדר האסלאם הקאדרי, ענף של המסדר הקאדרי שראסן הוא חלק ממנו.
 

איך הופכים להיות סופי?

קודם כל המוסלמי שרוצה להיות חסיד מבקש מהשייח' להתקבל לדרך שלו. השייח' מושיב אותו מולו ושם את ידו בידו, ומתחיל איתו בחזרה על השהאדה - העדות המוסלמית, ולאחר מכן יש סידרת מילים שאומר השייח' והמבקש להתקבל חוזר אחריו. ולאחר מכן מסביר לו השייח' מה אמרו השייח'ים הקודמים בקשר ל'זיכר'. הוא מבהיר לתלמיד את הברית הגבוהה שמושגת ב'זיכר' ומבהיר לו את התועלות הקשורות בה.
כל זה מתרחש בדיוק כפי שהנביא מוחמד כרת את הברית עם חבריו. הוא התחיל אותה ב'שהאדה תנן' (העדות - שהאדה המחולקת לשני חלקים: 1. אין אלוהים מבלעדי אללה 2. ומוחמד הוא נביאו ). מוחמד העניק  את הברית או באופן אישי או באופן קבוצתי.
כשהחסיד החדש שם את ידו בתוך יד השייח' שלו, הוא כורת איתו ברית, ודרכו הברית מגיעה ישירות עד הנביא מוחמד. השייח' לחץ את ידו של השייח' הקודם, והקודם של הקודם, עד שמגיעים למייסד המסדר שגם הוא קיבל את הברית מהשייח'ים שלו, שקיבלו את הברית מאחד מחבריו ('הסחבה') של הנביא מוחמד, שלחצו את ידו.
מה הסוגים השונים של ה'זיכר'?
 יש 2 סוגים של ה'זיכר': 'זיכר אל חפי’ (שקט, פנימי ללא קול), ו'זיכר אל ראלי' ( זיכר הנעשה בקול, בציבור):

'זיכר אל חפי’
'זיכר אל חפי’ מאפשר לאדם להיכנס אל תוך ליבו ונותן ללב לעבוד לבד, וכתוצאה מכך, הלב המכיל את כל פעולת הגוף, פעולת הנשמה והרוח.
 כך הסופי נכנס ישירות לתוך ה’פנאא’ (הכיליון) העצמי, כשהוא מתחיל להרגיש את הדברים בצורה בלתי אמצעית, באמצעות הטעם - 'דווק'. ה'זיכר' הזה - השקט הוא בדרגה גבוהה יותר מה'זיכר אל ראלי' - הרועש.
 לפי מה שמספר מוחשבי (דמות סופית חשובה מהמאה ה10 בבגדד): "אם אתה מבקש מהאל בקול הוא שומע לך, אבל אם אתה מבקש מהאל בלבך החסד הוא פי שבעים. מוחשבי מסתמך על הפסוק הראשון בסורת מרים בקוראן: "ייזכרו חסדי ריבונך לעבדו זכריה אשר קרא אל ריבונו בלחש ובסתר ליבו..." זוהי האסמכתא שלו לכך שה'זיכר' השקט גבוה יותר.
ב'זיכר אל חפי’, החסידים נכנסים כמעט תמיד ל’חאל’ - מצבים. תמיד נכנסים למצבים כשהמחשבה גולשת  אל תוך הלב. החושים גולשים לתוך הלב, כל דבר נכנס לתוך הלב, והלב מתחיל להינמס בתוך עצמו. השיטה הזאת מובילה את האדם לצאת מהמקום והזמן הזה ולהתחבר לזמן הנצחי דרך ההתגלות האור האלוהי בצורה נסתרת מהעין המוחשית.
'זיכר אל חפי’ מתבצע רק עם החסידים האמיתיים והמקורבים של השייח'. השייח' חייב להיות נוכח, כדי שיהיה מי שיוציא אותם ממצבים שונים. לפעמים החסיד נכנס למצב שהוא מבפנים יודע את הכל ומכיר מה שמתרחש אך לא מסוגל לתרגם זאת כלפי חוץ. אנשים שמסתכלים עליו מבחוץ חושבים שהוא משוגע. החסיד אינו יכול לצאת מהמצב . השייח' יכול לבוא ולהוציא אותו ממצב הזה.
 
'זיכר אל ראלי'
'זיכר אל ראלי' מתקיים במליאה, כך שכל החסידים יכולים להצטרף. ב'זיכר' הזה מדברים בקול רם. חוזרים על השם אלה, בשלושה טונים, מנמוך לגבוה, כשמתחילים בצורה איטית ולאט לאט מגבירים את הקצב עד לנקודה מהירה מאד או עד שהשייח' מפסיק את ה'זיכר'.
 בתוך ה'זיכר', כשמתחילים למהר, מישהו שר כשהוא נכנס לתוך המעגל ומסתובב כנגד כיוון השעון תוך כדי השירה. הזמר עוצר ליד כל אדם שמשתתף במעגל ומשמיע לו שירה דתית, שירת אהבה לנביא, או שבח של האל. הוא מחדיר את השירה ללבו של האדם שלידו הוא עוצר. האדם שב'זיכר' ממשיך להגיד "אללה", באותו זמן שהוא שומע. באותו זמן שהוא מדבר, הוא גם מקבל. באותו זמן שהוא משדר הוא קולט. ה'זיכר' מאפשר תנועה דו כיוונית. הוא מאפשר הפרדה בן הפה לבין האוזן. הפה אומר את הדברים בעצמו והאוזן מקבלת את השירה ומכניסה אותה לתוך הלב.
הלשון מוציאה את המילה ומחזירה אותה לתוך הלב, שבו מתבצעת העבודה העיקרית. הלב מכניס את המילה הנאמרת ומעבד אותה בתוכו. המילה נכנסת לתוך הלב והלב ממיס אותה ויוצר קשר ישר עם התגלות האור האלוהי. לאחר מכן, המילה יוצאת ומסתובבת במעגל המשתתפים. מעגל נוסף הוא שהמילה יוצאת מתוך הפה ועוברת בעיגול לתוך הלב, דרך האוזן.
זוהי מערכת מושלמת. החיבור שבן האור האלוהי המתגלה בצורה גלויה וגם נסתרת והחיבור הזה נקרא 'זיכר אל ראלי'. ההתגלות אינה הולכת רחוק כמו ב'זיכר אל חפי’, כי כאן משתתף גם הגוף - הלשון והאוזן ביחד עם הלב.
מה שמיוחד ב'זיכר אל ראלי' הוא שהאדם קם עם מרץ מוחשי ונפשי. את המרץ חש גם מי שרק צופה בטקס.
המעגל
המעגל הוא נטול זווית. המעגל הוא שלמות של האדם עם עצמו. בעולם הטבע הכל נע במעגל:  עונות השנה, הגשם. גם תחיית האדם אחרי המוות נעשית במעגל. הקפת הכעבה שבמכה בזמן החג' היא מעגלית, (שבע הקפות מעגליות). האדם בתוך עצמו קרוב למעגל.
המעגל הוא גם חזרה על אותה מילה. התלמיד חייב שמילה 'אללה' תחזור אליו כל הזמן בכדי להתקיים. מי שלא אומר את מילת 'אללה' נחשב כמת. הלב שלו מת והוא אינו בחזקת אדם חי. ליבו נטול אור אלוהי, ריק, עשוי אבן ומת.
חשיבות המעגל היא הזרימה האינסופית. האל הוא בתוך הלב. כשאנחנו אומרים את מילת האל, היא יוצאת מהלב דרך הלשון והלשון מחזירה אותה דרך שמיעה נסתרת, אל הלב. זהו מעגל.
 
בחלק מטקסי ה'זיכר' של המסדר הקאדרי משתמשים במשפט - מנטרה: "אללה חי". מה משמעות המשפט הזה?
אללה הוא השם הגדול של כל השמות. השם הכי גדול של האל. כשאומרים "אללה חי", אומרים שהאל הוא בורא על פני האדמה, מתחת לים ובאוויר. אנחנו חייבים להגיד "אללה חי", כי אנחנו חלק מהבריאה הזאת.





תפקידו של השייח' ב'זיכר' הוא חשוב מאד. ללא שייח' אי אפשר לקיים 'זיכר'. את המשימה הזאת רק השייח' יכול לבצע.
תפקיד השייח' הוא לקשור את הקבוצה עם האור של הנביא, בצורה ישירה דרכו. הקבוצה אינה יכולה להיכנס למצב ה'זיכר' האמיתי ללא קשר עם אור הנביא המגיע דרך השייח'. השייח' מכין את תלמידיו רוחנית לביצוע ה'זיכר' וגם מכין אותם נפשית וגופנית.
 כשמתחילים ב'זיכר' השייח' מרגיש את האור שבתוכו כשהוא מתפזר לכל הכיוונים של המעגל. זהו אור נסתר שבלתי ניתן לעין לקלוט אותו. אפשר רק להרגיש אותו. זוהי הרגשה פנימית שאי אפשר לתאר אותה.  האור היוצא מתוך השייח' יוצא ישירות מלבו ונכנס ללבבות המשתתפים ב'זיכר'. השייח' מרגיש את כל מה שמתרחש עם כל אחד ואחד בקבוצה. אם השייח' מרגיש לדוגמא, דרך האור שאחד מן החסידים מתחיל להיכנס למצב שהוא לא יכול יותר לסבול, ונמצא במצב ללא יכולת נשימה, הוא מתקרב ושם את ידו על לב החסיד, והחסיד חוזר למצבו הרגיל. לפעמים השייח' מפסיק את הפעילויות בתוך הקבוצה, מכיוון שהוא חושב שזה יותר בטוח לא להמשיך.
לפעמים השייח' איננו והוא ממנה נציג להנחות את טקס ה'זיכר'. המינוי נעשה כך: השייח' מניח את ידו על חזהו של הממונה, כשהוא מזרים לו בכך את עוצמת האור, וקורא כמה פסוקים מהקוראן. הנציג מנהל אז את הטקס בצורה שבה השייח' היה מקיימו.
העוצמה שמעניק השייח' היא עוצמת אור שיכולה לקשור את הנציג ישירות עם השייח', אפילו אם היה במקום רחוק.
השייח' פותח את ה'זיכר' והוא מכוון את הקבוצה, וכל אחד אחד מחבריה. הוא המכוון את הלבבות ואת האור. הוא מכוון את הקול שיהיה בטון אחד, כדי שהקבוצה תתאחד  בלב אחד. הכוח של הקבוצה מתבטא בלב הגדול. אם אנחנו נכנסים לתוך מעגל ה'זיכר', נהיה קשורים לאור שבשייח'. נהיה קשורים לאותה נקודה, והיא תביא את כולנו ללב אחד גדול. לב זה מתגבש עד שהוא מכיל אור בכמות גדולה בהרבה ממה שמכיל ליבו של היחיד. לכן, הדרגה של "לב גדול" זה גבוהה יותר מהדרגה של כל לב בנפרד. כך, כל אחד מהנמצאים בתוך הקבוצה מקבל את הדרגה שקיבל הלב הגדול של הקבוצה ביחד.
גם 'זיכר חפי’ עושים בקבוצה. האור לא נגרע ככל שיש יותר אנשים אלא הוא מתעצם.

מתי עושים את ה'זיכר'?
טקס ה'זיכר' נערך ביום שני או ביום חמישי מדי שבוע. יום שני הוא היום שבו נולד הנביא מוחמד ויום חמישי הוא היום הקשור ליום שישי שהוא היום הקדוש. זהו הלילה שבו המלאכים מפוזרים בכל מקום על פני האדמה.
הטקס נערך בין תפילת ערבית לתפילת לילה, או אחריה בתשע בערב. לפעמים הטקס נמשך שעות ארוכות לפי מצב החסידים.
ביום הולדתו של הנביא נערך 'זיכר' מיוחד (מוולד) שבו יש שירה מיוחדת, שירת חיזור של הנביא מוחמד, שבה  משבחים אותו ומדברים על תכני בשורתו. כמו כן, קוראים את תולדות חייו, בצורה מוזיקלית. לאחר המוולד מתחילים ב'זיכר' עד שעת לילה מאוחרת .

מוזיקה 
במסדרים סופים שונים, כמו המסדר המוולוי, יש חשיבות רבה למוזיקה. במסדרים אחרים כמו  אצל הקאדרים, חשיבותה פחותה. ישנם מסדרים שבהם יש חשיבות סמלית לכלי נגינה, כמו המסדר הריפאעי בארץ, שהתוף מקודש אצלו. אצל הקאדרים בדרך כלל משתמשים בתוף ובמצלתיים מנחושת.
ריקוד
במסדר של הקאדרים בישראל, נהוג להחזיק ידיים וכמעט שאין נעים. לפעמים, אדם נכנס ל"מצב" והוא יכול לרוץ, או לרקוד. בכדי שלא יתמקד במצב הזה, השייח' שם את ידיו על חזהו, בכדי שיחזור למקומו. פניו של האדם מאירות והוא מסתפק בכך שהוא טעם את הטעם המתוק של הקשר עם האור.
נשימות והטעמות
יש טקסי 'זיכר' שבנויים על נשימות ויש טקסי 'זיכר' הבנויים על הביטוי הברור של מילת האלוהים. יש טקסי 'זיכר', בדרגות שונות לכל מיני אנשים.

כיצד משפיע טקס ה'זיכר'?
המקום שבו פועל ומשפיע ה'זיכר' הוא הלב. כשאנו עושים את 'הזיכר', אנו מתנתקים מהעולם ויוצאים מהגוף. כשנצטרך לשוב אליו ואל החיים, זה יהיה כאילו שיצאנו מתוך הים אל היבשה. טיפות המים נעלמות עם הזמן ועם הניגוב, אבל הן נשארות בצורה פנימית, שאי אפשר לחוש אותה, בתוך הלב. הלב הוא המכיל והמניע של הגוף. הלב הוא המכוון המרכזי של האדם. לפי השינוי של הלב, כך ישתנו גם כל תנועות האדם והתנהגותו.
האדם העובר את ה'זיכר' משתנה. קודם כל הוא מרגיש בפשטות שמחה הנוצרת על מצחו ובתוך עינייו. הסופי יכול להיכנס דרך העיניים אל הלב ואל השמחה.
השמחה מייצרת מעשים חיוביים. בתוך המערכת הרציונלית והרוחנית של האדם השמחה היא שותפה בלתי נפרדת של האהבה. אם הגענו לשמחה, הגענו לאהבה. מקומם  הטבעי של האהבה והשמחה הוא הלב. וכשהשמחה והאהבה נכנסות ללב הן מוציאות כל כתם שחור שנמצא בתוך הלב. אז, הן משתלטות באופן מוחלט על הלב ועל הגוף שנע  בזכות הלב.





למה קראו לאסכולה הסופית דרך?
הדימוי של הדרך הסופית לדרך הטבעית הוא דימוי מוצלח. כמו שכל דרך מתחילה בצעד הראשון ויש בתוכה תחנות, עליות וירידות, כך גם הדרך הסופית. בדומה לדרך הסופי עובר הרבה מצבים. הדרך, כשאתה דורך עליה, איננה מתלוננת, כך גם הסופי: אם תזיק לו, הוא ישיב לך אהבה. אם תצעק עליו הוא יחזיר לך חיוך.

מה קורה לתלמיד לאחר כמה שנים?
אחרי הרבה שנים שאדם עושה את ה'זיכר', הוא נהיה לאדם אחר. הוא יכול להבין את עקרונות הדת ואת עקרונות האהבה. הוא מתחיל להפנים את כל החוכמה שהוא קיבל. הוא מתחיל לחיות בעולם שמעבר. הוא נכנס לעולם הרוח, ומתחיל לשקול את הדברים ולהכיר אותם דרך הרוח. אמרה סופית אומרת:"אלוהים זורק ללבו של המאמין את אור הידיעה האמיתית, אשר אין ללמוד אותה בשום דרך אחרת ובשום מקום אחר".

עשיית ה'וורד' (אחת מהתרגולות הסופיות)
אחרי שהסופי כורת את הברית עם השייח', השייח' נותן לו שעורי בית, שהם תיקון נפשי - רוחני פנימי, משימות שצריך לבצע. המשימות המתחילות ב'וורד', משפטים שאותם יש לקרוא פעמיים ביום: אחרי עליית השמש, לאחר תפילת בוקר, ואחרי שקיעת שמש  ותפילת הערב.
 ה'וורד' הוא קריאה של כמה פסוקים מהקוראן. לדוגמא: מחרוזת תפילה שבה יש לאמר:
מאתיים פעמים "ישתבח האל".
מאתיים פעמים:  תודה לאל "אל חמדוללה".
עשר פעמים את  השהאדה
פעם אחת "מוחמד רסול אללה".
מאה פעמים משפט נוסף: "אלוהים תתפלל על אדונינו מוחמד ועל משפחתו".
זהו, לדוגמא, שלב הבסיסי של ה'וורד' במסדר שלנו.
בהמשך הדרך הסופית התלמיד מקבל מהשייח 'וורדים' נוספים, נוסחאות נוספות שניתנות לפי התקדמותו. כל אחד מקבל נוסחה אחרת המתאימה גם לאישיותו, לפי החלטת השייח'. השייח' יכול להבחין בין אדם כזה לאחר, ועל ידי בחירת ה'וורד' המתאים לרפאו מבחינה רוחנית.
את 'הוורד' עושים כל החיים. ה'וורד' לוקח כרבע שעה עד שעה. השייח' כמעט כל הזמן עושה 'וורד'. אפילו כשהוא מדבר אלייך, ליבו ממשיך לעשות את ה'וורד'.

מוחאשבה
בסוף היום, לפני שהסופי הולך לישון, הוא עושה את המוחאשבה - חשבון הנפש.
הוא מתחיל קודם כל עם עצמו. הוא שואל את עצמו: מה הייתי צריך לעשות ולא עשיתי? האם האל מרוצה ממה שעשיתי או לא? אולי הייתי צריך להוסיף בוורד? האם האל אוהב אותי? (לפעמים בוכים על זה), האם הזקתי לאדם? הפרעתי לאדם?. אם הוא מגלה שהזיק או פגע, הוא מתכוון לקום למחרת לגשת אל האדם שלו הזיק, ולבקש ממנו סליחה על המעשה שעשה, ואחר כך לבקש מאלוהים שיסלח לו.
עושים רק את חשבון הדברים הרעים, ואסור לזכור את הדברים הטובים שנעשו כדי שלא יהיה התלמיד גאוותן ובכדי שלא תתאפשר לנפש דרך לגאווה. המוחאשבה היא כמו התרחצות רוחנית. התלמיד מתרחץ מהלכלוך ומהזיעה הרוחנית.
הסופי עושה את המוחאשבה בתוכו, מה שמעניין זה מה שבתוכו. אימרה של נביא מוחמד אומרת: "תעשו חשבון לעצמכם לפני שאלוהים יעשה לכם חשבון".
צריך לנקות את הלב כל הזמן בכדי שיוכל לשקף את האלוהים. אם לא נעשה זאת, שכבת החלודה שעל ליבנו תהיה עבה והיא לא תאפשר לנו לשקף ולהתחבר לאל.

'מוראקבה' - ערנות
אתה חייב תמיד לשים לב לעצמך שלא תיפול לטעות.
 אם ה'מוחאשבה' היא עשיית חשבון, הרי שה'מוראקבה' היא השומרת מפני הטעות. על ידי ערנות ומודעות היא שומרת על הלב שיהיה נקי ועל הנפש שלא תסטה אל טעות. זה נעשה על ידי הקפדה על תפילות, ועל הפולחן. שמירה על הצדק והמידות. התרחקות משקר, והדרך המועילה ביותר היא הצום.

הצום
לגבי הצום מספר ראסן את הסיפור הבא:
הסופים מאמינים שכשאלוהים ברא את כל הדברים, וכן ברא את הנפש, הוא שאל את כל מה שברא: 'מי אני ומי אתם?', כל הנבראים ענו לו: 'אתה האל ואנחנו העבדים שלך', מלבד הנפש שאמרה: 'אתה אתה ואני אני'. בשמעו זאת, ציווה לשים את הנפש בתוך האש למשך 70.000 שנים.
 שמו אותה ולאחר זאת, הביאו אותה שוב לפני האלוהים ושוב שאל אותה: 'מי אני ומי את?' והנפש ענתה לו: 'אתה אתה ואני אני'.
ציווה אלוהים שישימו את הנפש בקרח למשך 70.000 שנים. עם תום זמן זה היא הובאה שוב בפני האל ונשאלה שוב את השאלה: 'מי אני ומי את?' ענתה הנפש את אותה תשובה: 'אני אני ואתה אתה'.
 ציווה אלוהים לשים את הנפש בצום, ללא מאכל או שתייה. אחרי זמן קצר, צעקה הנפש ואמרה: 'הוציאו אותי, אני רוצה לומר דבר מה.
 הוציאו אותה והביאו אותה לאל.
 הגיעה לפני האל ואמרה: 'אתה האל תתעלה, ואני שפחתך'.
יש אימרה של הנביא מוחמד אומרת: 'השטן זורם בתוך דמו של בן האדם, עיצרו את הזרימה שלו על ידי צום. כשלא אוכלים הדם לא זורם, והתשוקות נעלמות. כך אתה חוסם את דרכו של השטן אל הנפש.
הסופים צמים לעיתים קרובות, לפעמים גם כל שני וחמישי, יש סופים שצמים יום ואוכלים יום. הצום משמש גם ברפואה הסופית: השייח' יכול לצוות על מישהו לצום כתרופה למצבו.

התבודדות
ההתבודדות מאפשרת לאדם להיות בקשר עם האל דרך המחשבה על בריאתו של האל. ההתבודדות אינה דווקא להיות לבד. להתבודדות יש את הכללים שלה, אם התלמיד אינו מקיים את הכללים הוא עלול ללכת לאיבוד או ליפול להתבודדות שטנית. ההתבודדות של החסיד היא בהשגחתו של השייח', לפעמים ב'זאוויא' - המרכז הסופי.
לעתים התלמיד מתבודד בקרבת השייח' שלו, מרגיש את האור ואת החום שלו.,
השייח' משגיח על המתבודד ותקופת ההתבודדות תלויה בכל אדם. לאחר שהשייח' רואה שהחסיד יכול לצאת לדרך ולהתבודד לבד, הוא מרשה לו להתבודד היכן שירצה. בכל פעם שהוא אומר לו שהוא יכול להתבודד לבד הוא שם את ידו על חזהו ומזרים לו אור ושלווה נפשית פנימית.




 
החובות והדגשים בדרך הסופית של המסדר הקאדרי
אחד מהדגשים החשובים במסדר הקאדרי הוא דגש על לימוד, גם במסגרות קונונציונליות כמו אוניברסיטה (שבה לומד ראסן). הדגש הוא גם על מקצועות לא דתיים וכן על דתות אחרות. יש גם לימוד של השייח'.
השייח' מלמד את חסידיו סופיות. הוא מלמד את עקרונות הדת, הלכה ושורשי הלכה. הוא מלמד לקרוא בקוראן ולפרשו. מלמד את מסורת הנביא, תיאולוגיה ופילוסופיה.
השייח' מלמד תחומים נוספים, אבל רק לאלו שזקוקים לכך ורק לאחר שהם כבר חכמי הלכה ומכירים את הדת בצורה טובה. הוא מלמד גם תחומי-חוכמה אחרים מכיוון שיש אימרה שהמאמין מבקש אחרי החוכמה בכל מקום. כשהוא מוצא אותה הוא הופך להיות בעליה והוא חייב לקחת אותה. לכן השייח' מלמד את הכל.
הוא מלמד גם את תולדות הסופיות, את המדע הסופי ואת הספרים השונים, של גונאיד, איבן ערבי, אל ראזלי, ואחרים....
מי שמצטרף לדרך הסופית מקבל על עצמו מחויבות ללוות את השייח' ולהיות איתו לתקופה מסוימת שנקבעת על ידי השייח'. לפעמים עליו ללמד את הילדים לתקופת זמן מסוימת שגם היא נקבעת על ידי השייח'. לפעמים השייח' נותן לו משימה לקרוא כמה מקורות מתוך ההלכה, ללמוד אותם ולהגיד לשייח' מה הביא מתוך המקורות.
לא כל אחד מתקבל לדרך הסופית. יש כאלו המתחילים ומפסיקים. מי שכבר סופי, מחויב לקהילה, לחינוך, להנחיה אתית, וגם להשתתפות בפולחן. עליו לערוך כנסים ומפגשים עם החברה. הוא מחויב ללמד, במיוחד את הגיל הרך שהוא דור העתיד.
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו