הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

צעד רחוק מדי - טיולי דתות, תרבות ורוחניות

צעד אחד רחוק מדי – הבהאים

 
"מדוע הגיע המסדר השאזלי דווקא לעכו?" שאלתי את השיח' הנוכחי של המסדר השאזלי יאשרוטי, אחמד יאשרוטי, כשנפגשתי עמו ועם בנו, דוקטור עלי יאשרוטי, בירדן.
"מה מיוחד בעכו? מדוע לא בירושלים?" הקשיתי.
"בירושלים בתקופה ההיא", ענה דוקטור עלי יאשרוטי, "הייתה רק דת אחת – האסלאם, ואילו עכו הייתה קוסמופוליטית. היה בה משהו יותר משוחרר".
"זה הכל עניין של איזון", הוסיף השיח', "אל עכו הגיעו הבהאים, ועלי נור א-דין צווה לבוא לעכו לאזן את השפעתם. ואכן", הוא הוסיף, "הוא הצליח להוציא אותם מחוץ לעכו ולמתן את השפעתם, אחרת כל הגליל היה הופך להיות בהאי".
מי הם אם כן הבהאים, שנוכחותם בעכו הייתה כל כך בולטת? מה הסיפור של הופעת הבהאים בעכו, ואיך עכו קשורה אליהם כיום?
 
 מעל חצר המסדר השאזלי בעכו מתנשא המגדל המאיים של כלא עכו. במגדל זה נכלא, בין היתר, הבהא אוללה, מייסד הדת הבהאית. כשהגיע הבהא אוללה לעכו באמצע המאה ה-19 איש לא חשב שתיווצר בעקבותיו דת חדשה שתמנה כיום כשישה מיליון איש, המתפללים שלוש פעמים ביום לכיוון עכו. הבהא אוללה בילה חלק גדול מחייו בבתי כלא. הפעם הראשונה הייתה הגרועה מכולן. הוא נאסר ביחד עם חבריו שהאמינו במשיחיות של אדם בשם עלי מוחמש שיראזי, שכונה בשם הבאב (השער), שהוצא להורג באיראן ב1850, שנה לפני כן. הבאב ראה עצמו כמהדי – משיח אסלאמי. הוא ניבא כי אחריו יבוא גדול ממנו שייסד דת חדשה. השלטונות בעירו ראו בו כופר והוציאו אותו להורג, ומאמיניו הושלכו לצינוק מתחת לארמון השאה, שם סבלו ייסורי תופת בעת שמשקולות וברזלים מחודדים הוצמדו לגופם. הבהא אוללה היה אחד ממאמינים אלה. במצב זה זכה הבהא אוללה להתגלות ראשונה של בתולת גן העדן, שגילתה לו את מהותו כהתגלמות הזוהר של האל ואת תפקידו כיוצר דת חדשה. הוא הבין שהוא זה שעליו ניבא הבאב.
 לימים התגלגל הבהא אוללה לעיראק, להרי כורדיסטן, לאיסטנבול, לאדריאנופול, ולבסוף לעכו כאסיר בכלא. הוא הגיע לעכו עם הוראות מפורשות מהסולטאן, שעליו להישאר בכלא עד סוף ימיו. בכלא שהה הבהא אוללה באגף מיוחד בלוויית פמליה של שמונים איש. כדי להיפגש עמו היה צריך להיכנס לחדר קבלת פנים ולעבור דרך המזכיר שלו. המופתי של עכו, ששמע על הכופר הגדול שהגיע, ביקש לפגוש אותו בתכננו לרצחו. הוא הגיע לחדר כשסכין מוסתרת בבגדיו. הבהא אוללה שלח אליו מסר שעליו להיפטר ממה שהוא מחביא בבגדיו לפני שהוא נכנס לחדר. המופתי פרץ לחדר, נפל לרגלי הבהא אוללה וקיבל את מרותו. כך גם קרה למופתי של נצרת, וגם לפחה. מששמע על כך הסולטאן הוא שלח לעכו פחה חדש, אך גם הוא היה לבהאי.
 
הבהא אוללה היה איש כריזמטי ומיוחד, שהצליח למשוך אחריו רבים מאנשי הגליל והעיר, כולל המופתי של עכו ושורה של מושלים שנשלחו לשם מטעם השלטון המרכזי באיסטנבול.  מספרים כי המים של עכו היו מרים ובלתי ניתנים לשתייה לפני שהבהא אוללה הגיע. לאחר בואו החלו להופיע מים זכים בבארות. התושבים ייחסו זאת לכוחותיו הפלאיים. הבהא אוללה ציווה עליהם לשפץ את אמת המים מצפון לעכו, אמת מים שהובילה מים מכברי לעיר הרחוקה.
שנה לאחר שנכלא הבהא אוללה, בנו, שהיה כלוא יחד איתו, נפל אל מותו מגג המגדל כשהיה שקוע בלימודיו. זה אותו מגדל הנראה מהחצר של השאזלים. בעקבות זאת שחררו השלטונות את הבהא אוללה מבית הכלא והרשו לו לגור בבית בעיר.
 הבהא אוללה כתב את ה'ספר הקדוש', הספר החשוב ביותר של הבהאים באותו בית, בספר פתרונות פרקטיים לבעיות העולם והתווית דרך לחיי יום יום של מאמיני הדת החדשה.
 
ככל הנראה הבהא אוללה ועלי נור א-דין, שחיו בעכו בו זמנית, מעולם לא נפגשו. הם תיקשרו דרך עבד אל בהא, בנו של הבהא אוללה, שהיה מעין שר החוץ של הדת החדשה. מספרים שנכדו של הבהא אוללה, שוגהי אפנדי, ביקש להצטרף למסדר השאזלי. "מה שיש לך זה מספיק טוב", השיב לו עלי נור א-דין. שוגהי אפנדי נהיה עם הזמן יורשו של הבהא אוללה ובנו עבד אל בהא.
 "הדת הבהאית והדרך הסופית מאוד קרובות", אומרים השאזלים, "אלא שהבהאים הלכו צעד אחד רחוק מדי. הם מדברים על שתי אלוהויות, בעוד שאנחנו מדברים על אלוהים אחד".
התורה הבהאית מקבילה כמעט לתורה הסופית. בספרו 'שבעת העמקים' מדבר הבהא אוללה על אותם שבעה שלבים בדרך הרוחנית שעליהם מדברים גם הסופים. למעשה הוא מצטט כמעט מילה במילה מהספר "שיח הציפורים"  של עטר, חכם סופי פרסי בן המאה ה-13. הבהא אוללה חי כדרוויש סופי מספר שנים בהרי כורדיסטן.
 
 השלבים, או העמקים, בדרך הרוחנית הבהאית הם:
  1. עמק החיפוש – על המחפש מוטל לנקות את לבו מכל דבר, להתרחק מחיקוי. לחפש את האמת בכל דבר ובכל מקום. כל דקה וכל רגע הופכים עבורו למסתורין. הבהאים מעודדים מחקר עצמאי של האמת והמציאות.
  2. עמק האהבה – כשהמחפש מוצא דבר מה, הוא מתמוסס באש האהבה. אש האהבה יוקדת ושורפת לאפר את ההיגיון. המחפש חושב רק על האהוב. הבהא אוללה משתמש רבות בספריו בציטוטים משירת האהבה הלוהטת של הסופים, ובסיפורים סופיים.
  3. עמק הידיעה – כאן נפתחת העין הפנימית, והמחפש מוצא ידע אמיתי. האדם רואה את הדברים הפוך מכפי שראה אותם עד עתה, ומתברר לו מסע חייו.
  4. עמק האחדות – כאן האדם שותה מגביע המוחלט ורואה את התגלמויות האחד ברבים. הוא שומע באמצעות אוזנו של אלוהים ורואה דרך עינו של אלוהים את מסתורי הבריאה.
  5. עמק שביעות הרצון – המחפש מרגיש את שביעות הרצון האלוהית הנושבת ממישורי הרוח. העצב הופך לאושר, הצער לשמחה. זהו העמק של היין האלוהי הגורם להלך לא לרצות דבר פרט לאלוהים. הקשר עם האלוהים מתבטא בסמליות של הגביע. הגביע מסמל את השיכרון האלוהי, את ההתחברות האקסטטית עם האלוהים.
  6. עמק הפליאה – בכל רגע פליאתו של ההלך הולכת וגוברת, גם מיפי האלוהים וגם מדברים שנראים לו עתה הפוכים מכפי שנראו בעבר. הפליאה גדולה כל כך עד כי היא מסכנת את יכולתו להמשיך בדרך והוא עלול לאבד את דרכו.
  7. עמק העוני האמיתי והאפסות הטוטלית – בעמק זה מתאחדת הלהבה של לבו של המחפש עם הלהבה השמימית. בשריפה שנוצרת מתעכל האני ולא נותר דבר פרט לאלוהים. המסע מגיע לסופו. המחפש מת לעצמו כדי לחיות באלוהים.
 
סיפור מכונן מבחינת הדרך הבהאית, וגם מבחינת הדרך הסופית, הוא סיפור על אהוב הדופק על דלתה של אהובתו.
"מי שם?" היא שואלת.
"זה אני", הוא עונה.
"אם כך אני לא רוצה לראות אותך", היא אומרת.
האהוב הולך מביתה של אהובתו אבל וחפוי ראש ולא מבין למה היא דחתה אותו. אולי זה משהו שהוא אמר אתמול בערב? אולי בגלל שלא התייחס אליה מספיק בנסיבות אלו או אחרות? אולי הוא לא שם לב לדברים? אולי הוא לא מספיק טוב בשבילה?
במשך כמה חודשים עובר אותו אהוב תהליך של בחינה עצמית. הוא נע בין רצון לבטל את הקשר ולחפש מישהי אחרת, לבין הכרה בכך שחייו אינם חיים בלעדי האהובה, ושהוא אוהב אותה אהבת אמת. כשהוא מבין שאין לו ברירה, הוא עובר תהליך של שינוי, שלאחר כמה חודשים גורם לו לדפוק שוב על דלתה של אהובתו, בחיל וברעדה.
"מי שם?" היא שואלת.
"את כאן איתי, שוברת לבבות שכמותך", הוא עונה.
"אם אני איתך ואתה איתי, אז אתה יכול להיכנס", היא אומרת, ומוסיפה: "הבית שלי מאוד קטן, אין בו מקום לשניים, אבל אם אני-אתה ואתה-אני אז יש מקום..."
המסר של הסיפור מאד ברור: בדרך לאלוהים אין מקום ל'אני', אין מקום לשניים. עד שה'אני' לא יהפוך ל'אין', אזי הדלת תישאר סגורה. הכוח היחיד שיכול להפוך את ה'אני' ל'אין' היא האהבה, ההופכת את השניים לאחד.
 
הסופים השאזלים טוענים, יחד עם זאת, שבדרך הבהאית אין אחדות אלא דואליות: אלוהים מופיע הן בדמותו העליונה והן בדמותו של הבהא אוללה. הבהא אוללה הלך צעד אחד רחוק מדי לטעמם של השאזלים, וראה עצמו כהתגלמות זוהר האל עצמו, שהוא חלק מהותי מהאל. לכן, כשנשבעים המאמינים הבהאים בשם בהא אוללה הרחמן והרחום, זוהי טעות על פי תפיסת הסופים.
 על פי הסופים גם הנוצרים חצו את הגבול שבין אמונה לטעות, בכך שהם רואים בישוע חלק מהאל. לפי הסופים לאלוהים אין שותף, הוא אינו מוליד או נולד, ולכן הטעות של הנוצרים היא גדולה מפני שהם מאמינים כי ישוע הינו שותף לאל. ישוע עצמו הוא דמות מופת מבחינת הסופים. הוא הישות שנולדה מרוח הקודש, שעלתה לשמיים ושתשפוט את הנשמות ביום הדין. ישוע הוא כוהן האהבה, זה שמשיב אהבה תחת שנאה.
 הבהא אוללה בידל את הדת החדשה שיצר. לדבריו, מה שהתגלה לו היה חשוב יותר וקדום יותר מהקוראן, ולכן הוא ביטל את חשיבותו. הוא יצר בעבודת נמלים דת חדשה ובה יצירה חדשה של כל היבטי הדת: לוח שנה, חגים, תפילות, מבנה קהילה ומצוות חדשות. הסופים טוענים כי בכך שהבהא אוללה ביטל את הקוראן הוא הפר את האיזון. הסופים פירשו את הקוראן אחרת, אך מעולם לא ביטלו אותו. להיפך, הם רוממו אותו ואת דמותו של מוחמד.
 לפי הסופים השאזלים, הגעתו של עלי נור א-דין לעכו עצרה את השתלטותם של הבהאים. ואכן, לאחר שסיים הבהא אוללה את כתיבת ה'ספר הקדוש' הוא יצא מעכו והצפין לאחוזת בהג'י, שם קיבל אורחים ומכובדים, שהיו עולים אליו לרגל מכל העולם. מאוחר יותר עבר מרכז הכובד של הדת הבהאית לחיפה. חיפה מייצגת את העולם החדש, המערבי, שבו יכלו הבהאים למצוא את מקומם הנכון ועל ידי כך להשיב את האיזון.
 
עלי נור א-דין לא התיימר להיות משיח, ובוודאי לא התגלמות האל כמו הבהא אוללה. כל מה שרצה היה להיות ריק ולהיכחד באהבה אל האל, כמיטב המסורת הסופית. כשזה קרה, הוא הפך להיות ה'אדם השלם', והאור של מוחמד זרח דרכו. היה זה עניין של גורל, צו אלוהי, ותפקידו של האדם הוא להיכנע לצו זה, לקבלו, להשלים עמו, לעמוד בו. זאת המשמעות האמיתית של המילה 'אסלאם', שפירושה השלמה. כשעלי נור א-דין הצטווה להגיע לעכו ולייסד בה את המסדר השאזלי, הוא נכנע והשלים עם גורלו, ועל ידי כך השיב את האיזון לעולם.
 כשהסופים מגיעים לאקסטאזה הם צועקים: "אני האל" או "אני האמת". אל חלג', שהיה אחד הסופים החשובים, הגדיל לעשות כשצעק באמצע השוק בבגדד במאה התשיעית: "אני האל, עבדוני, מה נעלה אנוכי". בעקבות זאת הוא הוצא להורג בעוון כפירה. לפני שביצעו את גזר הדין הוא אמר: "סלח להם, כי אם היו יודעים את מה שאני יודע, לא היו עושים את מה שהם עושים, ואם לא הייתי יודע מה שאני יודע, לא הייתה באה עלי הפורענות הזו". גבול דק מאוד עובר בין אמונה לבין כפירה.
 אל חלג' צעק "אני האל" מתוך מצב של כיליון, מתוך האין, מתוך צניעות. אבל אפשר להגיד זאת גם מתוך מצב של שיגעון, של אגו, גאוותנות וכפירה.
 עלי נור א-דין הלך בדרכו של אל חלג', אך עשה זאת בסתר ובצניעות כשהעיד על עצמו כאדם השלם, החלק המשלים של האל. אין להבין מכך כי הבהא אוללה היה גאוותן חלילה, אלא שהדרך הסופית מדגישה את הצניעות, שהיא תיקון העולם האמיתי.
 

הבהאים בעכו

כשהגיע הבהא אוללה לעכו הוא נכלא, כאמור, במגדל המצודה, והושם בחדר הצופה אל הים. ממול למגדל, בפינת העיר, היה בית מפואר שהיה שייך לפאשא של העיר, עבד אללה. מאמיניו של הבהא אוללה שרצו לחזות בזיו פניו הניבטים מהחלון במגדל הכלא השתמשו בבית זה כדי שיוכלו לראות אותו ולתקשר איתו. לימים רכשו הבהאים את אותו בית מפואר וכיום המקום משמש מרכז בהאי הפתוח רק למאמינים. את הבית המפואר, המסויד לבן וצבוע בחלונות כחולים, ניתן לראות בברור ממרפסת התצפית שבצד הצפוני של המתחם השאזלי.
 לאחר שהשתחרר מהכלא גר הבהא אוללה בבית עבוד שבצד המערבי של כיכר גנואה. שם, בקומה השנייה של הבית המרווח, הוא נהנה מרוח הים, וכתב את 'הספר הקדוש', הספר החשוב ביותר של הבהאים, שבו הוא מפרט את עיקרי תורתו ואת תפישתו לגבי האלוהות והאדם. לימים נרכש גם החלק המערבי של הבניין שהיה שייך לעודה חמאר, וכיום כולו צבוע בלבן, ותריסיו כחולים. הוא שייך לבהאים ומשמש מקום קדוש שפתוח לביקורים לבהאים בלבד.
 לאחר שש שנים בבית עבוד עזב הבהא אוללה את עכו ועבר להתגורר באחוזה במזרעה מצפון לעיר. שנתיים אחר כך עבר לאחוזת בהג'י, צפונה יותר, שם חי את שתים עשרה שנותיו האחרונות, ושם מת ונקבר.

לימים ניטעו מסביב לבית האחוזה בבהג'י וסביב מבנה הקבר גנים נרחבים, והמקום נקרא כיום הגנים הבהאים של עכו. זהו המקום הקדוש ביותר בעולם לבהאים, ואליו הם מתפללים שלוש פעמים ביום. הגנים ומתחם הקבר פתוחים לביקור לקהל בשעות מסוימות. מעבר לכך כל שאר האתרים האחרים סגורים לביקורים. בכניסה לגנים הבהאים בעכו יש מרכז מבקרים המלמד את תולדות העדה ואת סיפורו של הבהא אוללה.

 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו