הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

כיפת הסלע - טיולי דתות, תרבות ורוחניות

מאפיינים של קדושה בבניין כיפת הסלע

בימים אלו הפכה כיפת הסלע לסמל ללאומיות הפלשתינאית מוסלמית, והיא מופיעה בכמעט כל בית ערבי בארץ, וכן ברחבי העולם. אלא שבמקור הבניין היווה סמל למסע הרוחני שאדם יכול לעשות במהלך חייו, אפשרות להתחבר למישור של קדושה מחוץ לאמורפיות וההומוגניות של החולין, וביטוי של ציר עולם ומעשה הבריאה.
לפי בנט (bennet in holmes, 1998. P. 106) כיפת הסלע נבנתה כמקדש ולא כמסגד ונשאלת השאלה מדוע?
התשובה שהוא נותן היא שהבניין הוא ארכיטיפ המסע הרוחני, ומודל למיסטיקה האסלאמית.
המתומן מסמל את השלב הראשון במסע הרוחני, הכיפה את השמיים והריבוע או הסלע, במקרה זה, את הארץ – הארצי. הזהב הוא צבע של ידע, היודע הוא לא אחר מאשר הנודע. החיבור הוא האדם השלם, ולכן הבניין נהיה מודל לקברים - מאוזוליאום. הריבוע של הבניין הופך לאוקטגון ולאחר מכן לכיפה, וכך מסמל את השלבים בדרך הרוחנית (bennet in holmes, 1998. P. 108).
המסע הלילי של מוחמד לירושלים שהביא לקדושת העיר הוא חיבור של שני פסוקים בקוראן[1] ומוזכר לראשונה במאה ה8[2], הוא מייצג השלמה של מסע אחד – אופקי, והתחלה של מסע אחר – אנכי, מה שנקרא באסלאם "אל איסרא אל מהרג", המסע האופקי המוביל למסע האנכי. מוחמד מגיע לירושלים לצורך חוויה רוחנית של הקדושה, ומטעם זה ירושלים הפכה למרכז של אסלאם מיסטי, מקום שבו לראשונה המיסטיקנים הצופים הגיעו לדרגת הכיליון ותחייה באל, מה שנקרא "פנה" ו"בקה", כשהראשון שמזוהה עם תהליך זה הוא הקדוש ביסטמי מהמאה ה9.
מבחינה פנומנולוגית יש בסיפור מעבר של ממדים, מישורים, מה שאליאדה קורא: "שבירת ההומוגניות והאמורפיות של חול לא מתבדל".
ובנוסף על כך במסע הלילי נמצא ממד של קדושה והוא פעולת הכניעה – אסלאם המושלמת לאלוהים, כפי שמציין ג'יימס: "הרגשה כי יש קשר ידידותי בין כוח אידיאלי זה לביננו וכניעה מרצון לשלטונו". שבעקבותיה בא חוויה רוחנית, "התרוממות רוח עצמו וחרות רבה הפורצים גבולות העצמי".
המסע הלילי מחבר את מכה וירושלים. בזמן שעמדו בערות במישור ערפאת עמדו גם בירושלים, שתי הערים ממוזגות. באסלאם אין הפרדה ודיכוטומיה כי הכל הוא אחד. ויחד עם זאת מכה היא מרכז העולם, ציר הקדוש שסביבו סובב הכל (Armstrong, 1997). אלא שאי אפשר להבין את האסלאם מבלי קדושתה של ירושלים המהווה קשר וגשר עם מה שקדם לו ומה שיבוא אחריו; המוסלמים מאמצים את האמונה היהודית בעיקר של תחילת העולם וסופו בהקשר של הר הבית. מקבלים את המסורות של אבן השתייה ומתאימים אותם לדתם ותרבותם. ירושלים היא מקום יסוד העולם, וגם סופו, ביום הדין יוצבו ברחבת הר הבית המאזניים, סלע הכעבה יבוא אל אבן השתייה, גשר צר יוצב משם אל גן העדן והגיהינום, הסלע יהפוך פתח לגן עדן, המלאכים יתייצבו שורות, שורות. המתים יגיעו לרחבת הר הבית, וישוע יופיע מחדש כמשיח[3].
כיפת הסלע מבטאת באדריכלות ואמנות את המסע הרוחני המוביל אל הקדושה. היא נמצאת על רחבה מלאכותית גדולה (יש האומרים הגדולה בעולם) המחקה רחבות מקודשות אחרות בעולם הקלאסי (שילר, 1989. עמ' 22), הרחבה מדגישה את הבניין שנמצא על פלטפורמה מוגבהת בלב הרחבה, במקום שבו כנראה היה בית המקדש, מרחב הראייה מכיפת הסלע ואל כיפת הסלע הוא גדול במיוחד וכולל חלק גדול מהעיר. כיפת הסלע דומיננטית בנוף של העיר, מהווה את נקודת המרכז העיקרית בתמונה הנפרשת לעיני המסתכל, ציר עולם בנוף המיוחד של ירושלים, נקודת השקט בתוך הרעש שמסביב.
לכיפה יש זיקה לנוף, היא נמצאת במרכז נקודות החיתוך של קווי הראיה מפסגות ההרים מסביב[4]. המבנה מתומן נעשה בהתאמה לפסגות ונקודות התצפית הסובבות אותו. בהתאמה לכך מצויות גם הקשתות והמדרגות שאף להן נועד תפקיד דומה.
המבנים מסביב נועדו להדגיש את מרכזיותה של כיפת הסלע ולמשוך את המבקר לחזור ולהקיפה. יש להם זיקה היסטורית, דתית, מיתולוגית לבניין עצמו, הבולט ביותר זה כיפת השלשלת הסמוכה לכיפת הסלע, שהיא מעין מודל קטן של הבניין, ומקום שם נשמרו האוצרות שממנו את הקמתו. לפי המיתולוגיה הדתית מוסלמית זהו המקום שבו דוד ישקול את מעשיהם של בני אדם על כפות המאזניים ביום הדין.
ישנו כמובן קשר בין מסגד אל אקצא וכיפת הסלע הנמצאת מצפונו, על ציר צפון דרום.
לכיפת הסלע ארבע כניסות המכוונות לארבע רוחות השמיים, כשלכל כיוון יש משמעות ומיתולוגיה הקשורה אליו. כיום הכניסה היא ממערב, אך בעבר הייתה מצפון ונהגו להקיף את הבניין נגד כיוון השעון.
מבחינת המידות הארכיטקטוניות והפרופורציות הגיאומטריות כיפת הסלע היא מבנה כמעט מושלם, המשלב עיגול ומתומן, בו ניתן למצוא קוסמולוגיה, סדר ויחסים בין החלקים השונים.
גובה הכיפה מעל האדמה שווה לקוטר שלה.
המעגל של הכיפה שמעל אבן השתייה, משתקף באוקטגון הבניין, שמידותיו נוצרות מהמשך שני ריבועים שתוחמים את הכיפה.
הכיפה נשענת על גבי עמודים בממדים שאינם עולים על העגול הקטן ביותר שניתן לחוג מסביב לסלע.
רוחב המסדרון החיצוני של האוקטגון, הוא שליש מקוטר מעגל הכיפה.
גובה העמודים המרכזיים הנו בדיוק שליש מגובה מרום הכיפה (40 מטר).
גובה הכיפה הוא ריבוע (חזקה) של הכיפה. וכן הלאה.
"פרופורציות מיוחדות אלו מרשימות את המבקר באופן לא מודע, שכן הנן חלק חשוב מן ההוויה הקוסמית והיא קיימת הלכה למעשה בטבע. אך בעוד בטבע היא סמויהכאן היא נראית לעין, וכדבר כה יסודי בחיינו היא תופסת אל כל ישותנו מבלי שנדע להסביר את מקורה ".(שילר, 1989. עמ' 37)
הכיפה שהייתה נפוצה בתקופה זו[5] בסוריה וארץ ישראל, נבחרה כמבנה העל המתאים ביותר, מפני שהחלל והמרחב שהיא יוצרת מעל הסלע, מביעים יראה וקדושה, המשטח הרחב והבלתי שיגרתי שלה משמש כר לקישוטים ועיטורים, שעולים ביופיים על יתר חלקי המבנה. העיגול שהיא יוצרת מהדהד במעגלים נוספים בין העמודים במסדרונות המקיפים אותה, המשמשים להקפות.
לפי בנט (bennet in holmes, 1998. P. 98) הכיפה היא חסד שמימי יורד על המאמינים. העיגול – כיפה, קשור לתווחיד, האמונה באחדות שהיא כה מהותית לאסלאם, הכיפה היא הרמוניה. החלל הגדול מסמל נצחיות. בתוכו יש קליגרפיה של פסוקים מהקוראן, המסמלים את הירידה של הקוראן בליל אל קדר, ההתגלות כחסד אלוהי. הכיפה מסמלת את השמיים והסלע את האדמה, המבנה הוא ציר עולם, חיבור בין המישורים

שפע הקשתות והעמודים, וסידורם המיוחד, נותנים אשליית עמוק ומרחב העולים לאין שיעור על הגודל האמתי של המבנה, "הטבעת המרכזית של התמיכות הוסטה בכשלוש מעלות בשעת הבניה, כדי להגדיל את מרחב הראיהועל ידי כך ניתן להבחין בו זמנית לא רק בעמודים הקרובים אלא אף באלו המרוחקים ביותר".
קוטר מבנה כיפת הסלע הוא בדיוק כקוטר מבנה כנסיית הקבר הסמוכה, הסיבה לכך היא שכיפת הסלע נבנתה כמשקל נגד לכנסיית הקבר[6].
במכה הריבוע של אבן הכעבה מסמל את האדמה ומסביב לו יש של עיגול של הקפות המסמל את השלמות. בירושלים מתומן, שהוא הצעד הראשון החוצה מקביעות הריבוע, מכיל בתוכו עיגול של שלמות.
המתומן הוא סמל של האסלאם המיסטי בכל רחבי העולם. מוחמד עולה לשמיים דרך שבעה הרקיעים ופוגש את אלוהים ברקיע השמיני, מקבל ממנו את סודות התפילה. שמונה מסמל את מה שמעל הטבע, בעוד ששבע מסמל את הסדר הטבעי של הדברים. מסיבה זו גם כנסיות קדומות בארץ ישראל נבנו בצורת מתומן, מסמלות את הנס של ישו, ויש אומרים שכיפת הסלע מחקה כנסייה בצורה דומה שהתקיימה בקיסריה.
לצבעי כיפת הסלע המקוריים יש משמעות והם נלקחו מהמסורת הפרסית הקדומה. כחול וצהוב מסמלים את השמש בשמיים, העליון מבין שבעה רקיעים שהם שבעה גרמי השמיים שנראים בעין לא מזוינת נעים על רקע הכוכבים הקבועים[7]. כחול באסלאם מסמל נצחיות וזהב ידע. הכיפה מסמלת את העלייה לשמיים דרך שבעה הרקיעים, המזוהים עם שבע הכוכבים שרואים אותם נעים בשמים, כשהראשי שביניהם ומי שמזיז את כל המערכת זה השמש, המסמלת גם את הלוגוס האלוהי.
כיום הכחול של הבניין נובע מאריחי הקרמיקה המצפים אותו, אבל בזמן הקמתו היו אלו פסיפסים מרהיבים, שרק חלק קטן מהם נשאר. הצבע המקורי של הכיפה היה מוזהב.
חלונות צבעוניים מכניסים פנימה אור בגוונים של כחול ירוק וצהוב, המשרים אווירה מיסטית. בפנים הכיפה יש שימוש רב בירוק ואדום, בנוסף לכחול וצהוב, ארבעה צבעים אלו יחדיו הם בעלי משמעות באסלאם המיסטי.
"הנכנס לכיפת הסלע לא יכול שלא להשתאות למראה שלל הקישוטים ויופייה המרהיב. מסייע לכך האור העמום החודר בכל גוני הקשת בעד חלונות הוויטרז' הצבעוניים האטומים למחצה, היוצרים משחק צבעים על גבי הפסיפסים. התחושה היא של אווירת מסתורין והתעלות, הדומים למעבר פתאומי אל חלום אלף לילה ולילה..." החוקרת השוויצרית מ. ואן ברכם (שילר. 1989. עמ' 55)
מעניין לציין שבפסיפסים שבכיפה הושמו האבנים בהטיות שונות כדי ליצור אפקט של נצנוץ,
מרובים בהם הצורות הגיאומטריות החוזרות על עצמם.
רודולף טען שהמומנט של מסתורין נורא נמצא מסביב לכנסיות ובתי כנסת, ואין ספק שהוא נמצא גם בכיפת הסלע. זאת בנוסף לרגש הנשגבות, הוד מלכות ומקסים שנמצא בבניין הזה.
הבניין היה כל כך חשוב עד ששימש כמודל לחיקויים באירופה בימי הביניים[8]. המסדר של הטמפלרים קרא למקום מקדש האדון ואימץ אותו כסמלו, מקים שם את מפקדתו.
"כיפת הסלע איינה מסגד. עיקר מטרתה לשמש מבנה על שיביע כבוד ויקר לסלע, ויאפשר למבקרים להסתופף לידו ולבצע את ההקפות הטקסיות סביבו" (שילר, 1989. עמ' 53).

מתחת לכיפה סלע גדול שבתחתיתו מערה. אל המערה מוליכות מדרגות, בתקרתה פתח, ברצפתה כוכב מושחר שמכסה על "באר הרוחות". כאן יש פתח לשאול. בדרום מערב הסלע עקבות רגלו של מוחמד שעלה לשמיים. על הסלע מקומות המוקדשים לאברהם, אליהו, הנביא חדר, המלאך גבריאל, דוד.
המבנה מציג קשר בין האסלאם והדתות שקדמו לו, ומחבר את האסלאם עם מיתוס בריאת העולם ויום הדין הנוצרי והיהודי. הוא מהווה ציר עולם, מקום מעבר בין תווך של סלע לאוויר, מתחת לאדמה למה שמעליה, ויש אומרים שמקור כל המים בעולם נמצא מתחת לו.
המבנה הוא הרמוני ויפה, עונה בכך על אחת מהתייחסויות לקדושה של ג'יימס: "היסט המרכז הרגשי אל תחום הרגשות ההרמוניים והחיבה, מהלא אל הכן". הוא יוצא דופן, מתכתב עם הסביבה.
למרות שהוא מרכז יש סיפור של שוליים (המסע הלילי אל המסגד הקיצון) המתקשר אליו, ותהליך מעבר מהמסע האופקי לאנכי.
המבנה משקף את השמיים בצבעים שלו, הוא מכוון כלפי הר הזיתים במזרח, מקום זריחת השמש וההר הגבוה בירושלים, וכנסיית הקבר במערב, מסגד אל אקצא בדרום, אך גם כלפי עצמו
הרחבה שבו הוא נמצא יוצרת הבדלה בין קודש לחול.
במילים אחרות כיפת הסלע עונה כמעט על כל המאפיינים של קדושה שפרטנו בפרק הקודם, ואין ספק שהיא ייצרה ומייצרת בקרב המבקרים בה חוויות של קדושה, כפי שמופיע ביומנים של עולי רגל לאורך הדורות. טביעת כף רגלו של מוחמד והייצוג של הנביאים השונים מביאה את ממד האדם והנס למקום. 
העיקרון המארגן של כיפת הסלע באופן פיזי הוא הסלע שנמצא מתחת לכיפה ובתוכו כף רגלו של מוחמד והמערה. הבניין בנוי בצורה רדיאלית סביבו, הבניינים ברחבה מתייחסים לבניין, וההרים שמסביב מתייחסים לרחבה. זהו ציר עולם קלאסי המופיע כבר בכתביו של אליאדה כדוגמא, ומתחזק מכוח הניסים והאירועים שקרו במקום.
כיפת הסלע היא גם ציר עולם בבחינת קישור בין ממדים. בכיפה עצמה יש מערה – מתחת לאדמה, סלע ומסדרונות על האדמה, וכיפה המסמלת את השמיים הרוחניים. הסלע הוא מקום הבריאה של העולם וגם סופו, מקור המים שהם חיים, אך גם מקום המשפט.
כיפת הסלע היא מקום הוא מעבר בין ממדים: בין עולם החיים ועולם המתים, עולם העתיד ועולם העבר. ירושלים מסמלת עבור המוסלמי המאמין את המסע השמימי, החוויה המיסטית האולטימטיבית. מעבר בין מישור החיים היום יומי הרגיל, להופעה של הקדושה.
 
[1] המסע הלילי אל המסגד הקיצון: פרשת בני ישראל פסוקים ראשונים. "ישתבח שמו אשר עבדו הועף ביעף בלילה, מן המסגד הקדוש אל המסגד בקצה המרוחק ביותר, שאת סביבותיו בירכנו, למען נראה לו מאותותינו, כי הוא השומע הרואה." את המסע האופקי מחברים עם המסע האנכי, המופיע בבשורת הכוכב פסוק 10: "הלא הוא ראה אותו גם בהתגלות אחרת על יד עץ הלוטוס הגובל עם גינת המעון. וכאשר כיסה עץ הלוטוס, מה שכיסה, לא סטתה העין ולא טעתה, את הגדול באותו אללה עת ראתה."
[2] הביוגרפיה הראשונה של המסע הלילי היא של מוחמד איבן יצחק באמצע המאה ה8.
[3] לפי האסלאם ישו הוא המשיח ולא מוחמד
[4] כיפת הסלע נמצאת במרכז נקודות החיתוך של הקו בין הר הצופים לאבו תור, בין הר הזיתים לגבעת רחביה, בין אוכף הר המשחה והכיפה של אבו דיס לבין רוממה. בין ארמון הנציב ובין הגבעה הצרפתית וגבעת התחמושת
[5] כיפת הסלע נבנתה בסוף המאה השביעית על ידי עבד אל מלכ
[6] אומר אל מוקדאסי (985) "... באותה מידה ברור הדבר כיצד החליף אבד אל מאלק בראותו את פארה של כיפת הקוממה (כנסיית הקבר) ויופייה, היה נחוש בהחלטתו את אשר עליו לעשות לבל יביך הדבר את לב המוסלמים. ועל כן בנה את כיפת הסלע אותה ניתן לראות במקום עד ימינו אלה."
[7] שמש, ירח, כוכב, נוגה, מאדים, צדק ושבתאי
[8] לדוגמא טירתו של פרדריך השני שנבנתה במאה ה13 באפוליה, דל מונטה


אדריכלות כיפת הסלע:

כיפת הסלע הוקמה בימי עבד אל מליק, סוף המאה השביעית, תחילת המאה השמינית, ומבחינת המידות הארכיטקטוניות והפרופורציות הגיאומטריות היא מבנה כמעט מושלם.
אך לא רק מבחינה זו אלא גם מבחינת המידות המקודשות והגיאומטריה האזוטרית נחשבת כיפת הסלע לסמל מושלם לאלוהי, עד כדי כך שיש האומרים שהיא היא המקדש שאליו מתייחסים הבונים החופשיים, ושדוד ושלמה של הבונים החופשיים הם אבו דאוד וסלמן מאדריכלי המקדש של עבד אל מלק, חיזוק לטענה זו מוצאים הטוענים במסדר הטמפלרי שהוקם בירושלים במאה ה12 ושכיפת הסלע הייתה אחד מסמליו, והרי הבונים החופשיים הם במידה רבה נחשבים לממשיכי דרכם של הטמפלרים, אך גם על כך בהמשך
ראשית דבר בנה עבד אל מליק מסביב לסלע כיפה, הוא הקיף אותו ב12 עמודים ו4 אומנות שתומכים בכיפה, מסביב למעגל הפנימי הזה יש מעגל נוסף של 16 עמודים ו8 אומנות התומכים במתומן הנמצא מתחת לכיפה ומתרומם כלפיה, ומסביב למעגל הזה יש מעגל נוסף שבתורו תחומים קירות הבניין שגם הם בצורת מתומן ובהם 4 פתחים כלפי 4 רוחות השמיים. 3 המעגלים מסמלים את שלבי היווצרות העולם, את מפת העולם כפי שהיא נתפסה אז: במרכז יש את אבן השתייה וירושלים, וסביב לה את היבשה ומסביב לה את האוקיינוס – הים. זאת בדומה למסורת היהודית הממשילה את העולם וירושלים במרכזה לעין אדם, הלבן שבה מסמל את האוקיאנוס, והחלק הכהה את מותר העולם.
מטרת המבנה הייתה לקדש את האבן , ושתי האכסדראות הצדיות משמשות להקפת האבן ולתפילה, הכיפה נשענת על גבי עמודים בממדים שאינם עולים על העגול הקטן ביותר שניתן לחוג מסביב לסלע. הכיפה שהייתה כבר נפוצה בתקופה זו בסוריה וארץ ישראל כדי לציין מקומות מקודשים, נבחרה כמבנה העל המתאים ביותר, אם משום החלל והמרחב שהיא יוצרת (מעל הסלע), המביע מאז ומתמיד יראה וקדושה, ואם בשל המשטח הרחב והבלתי שיגרתי העשוי לשמש כר נרחב לקישוטים ועיטורים, ואמנם עולים קישוטי הכיפה וחלקים הגובלים בה ביופיים על יתר חלקי המבנה.
הפרופורציות במבנה נובעות מהמעגל של אבן השתייה במרכז בצורה הבאה: אם נתחום בתוך המעגל הפנימי שני ריבועים אחד על השני, כמו מגן דוד, אחד בכיוונים: צפון, דרום, מזרח, מערב – הלא הוא ריבוע החומר, ואחד בכיוונים: צפון מזרח, דרום מערב, צפון מערב, דרום מזרח - הלא הוא ריבוע הרוח. ונמשיך את פאותיהם של הריבועים עד שיפגשו, מקום מפגש הצלעות שהתארכו הוא מקום מיקום האומנות התומכות באוקטגון התומך את הכיפה. אם נמשיך את צלעות האוקטגון נקבל שני ריבועים ונתחום אותם בתוך עיגול, הרי שהעיגול הזה יתחום גם את הקירות החיצוניים של הבניין ומשני הריבועים ייווצר האוקטגון החיצוני. זה הסיבה למיקום האומנות, זאת גם הסיבה לכך שבמבנה מושלם שכזה המסדרון החיצון והמסדרון הפנימי יותר הם לא באותו רוחב.
 

פרופורציות מקודשות במבנה כיפת הסלע

במבנה כיפת הסלע פרופורציות מקודשות רבות, כמו למשל: רוחב המסדרון החיצוני הראשון, זה של האוקטגון, הוא שליש מקוטר מעגל הכיפה. קוטר מעגל הכיפה הוא כגובה המקום שממנו מתחילה הכיפה להתעגל , ועוד.
דוגמאות נוספות: גובה העמודים המרכזיים הנו בדיוק שליש מגובה מרום הכיפה (40 מטר), גובה הכיפה הוא ריבוע (חזקה) של הכיפה. אם נשרטט במרכז המבנה שני משולשים שווי שוקיים, שווים אחד לשני, כשבסיס האחד על הרצפה ובסיס השני במרום הכיפה, קדקודיהם יפגשו בדיוק בחצי הגובה של המבנה, כאשר שוקי כל משולש זהים לחלוטין לקוטר הכיפה.
אם נשרטט משולש דומה מול האוקטגון המרכזי, גודלו יהיה בדיוק שני שליש מגודל המשולש המרכזי הנזכר. בעוד הבנת פרופורציות אלו עשויה להלאות את הקורא, הרי עצם קיומן הוא אחד מהגורמים היוצרים במבקר את הרושם העז, מבלי שיוכל להתחקות אחר מקורה של שלמות זו.
הפרופורציות המיוחדות משרות למקום אוירה של קדושה מיוחדת, "פרופורציות מיוחדות אלו מרשימות את המבקר באופן לא מודע, שכן הנן חלק חשוב מן ההוויה הקוסמית והיא קיימת הלכה למעשה בטבע.. אך בעוד בטבע היא סמויהכאן היא נראית לעין, וכדבר כה יסודי בחיינו היא תופסת אל כל ישותנו מבלי שנדע להסביר את מקורה".
אך לא רק הם; שפע הקשתות והעמודים, וסידורם המיוחד כאן, נותנים אשליית עמוק ומרחב העולים לאין שיעור על הגודל האמיתי של המבנה", הטבעת המרכזית של התמיכות הוסטה בכשלוש מעלות בשעת הבניה, כדי להגדיל את מרחב הראיהועל ידי כך ניתן להבחין בו זמנית לא רק בעמודים הקרובים אלא אף באלו המרוחקים ביותר".
חלונות צבעוניים מכניסים פנימה אור בגוונים של כחול ירוק וצהוב, ובכלל… צבעי כיפת הסלע הם בעיקר כחול וזהב, צבעים הנקשרים לקדושה כבר במסורת הבבלית הקדומה.
הזיקורות, הפירמידות הבבליות, היו פירמידות בעלות שבע מדרגות שצבועות בשבע צבעי הקשת, והמקדש שעל ראשם צבוע בכחול וזהב. כחול וזהב הם גם צבעיהם של אמון – האל המצרי הנקרא הנסתר, ושל רע – אל השמש ה"טוב" , וביחד אמון – רע, האל המצרי הראשי תקופות ארוכות. וגם אצלנו: כחול מופיע על הטלית. צהוב וכחול הם הצבע של השמש המופיעה בשמיים (עיגול צהוב על רקע כחול), וכן של להבת הנר.

 

הקשר בין כיפת הסלע לכנסיית הקבר

מעניין לציין שקוטר מבנה כיפת הסלע הוא בדיוק כקוטר מבנה כנסיית הקבר הסמוכה, שניהם נבנו כמבנים עגולים בכדי לאפשר הקפות מסביב לסלע מקודש. בעבר הקבר של ישוע במרכז כנסיית הקבר היה אך מערה בתוך סלע לא מעובד, אלא שעם הזמן נחצב הסלע ובמקומו יש לנו את המבנה הנוכחי.
הסיבה לכך היא שכיפת הסלע נבנתה כמשקל נגד לכנסיית הקבר, כך לפחות לפי כמה מהמקורות. אומר אל מוקדאסי (985) "... באותה מידה ברור הדבר כיצד החליף אבד אל מאלק בראותו את פארה של כיפת הקוממה (כנסיית הקבר) ויופייה, היה נחוש בהחלטתו את אשר עליו לעשות לבל יביך הדבר את לב המוסלמים. ועל כן בנה את כיפת הסלע אותה ניתן לראות במקום עד ימינו אלה."
כיפת הסלע הייתה אתר הנצחה לניצחון האסלאם על הדתות הקיימות, וכן הדגשת רגש השייכות והקשר של האסלאם לירושלים והר הבית ששורשיו במסורת המקראית. לפי המסורת המוסלמית, כיפת הסלע היא המשכו של מקדש שלמהובתיאורו מודגשת הקבלתו לכיפת הסלע. "ניסיונות הנוצרים לשקם את המקדש בדמוי כנסיה נדונו לכישלון, המבנה קרס תחתיו והרג את הכמרים. רק המוסלמים, הצאצאים והממשיכים האמתיים של אברהם הצליחו לבנותו. המבנה נמצא תחת השגחת האל (בשל כך). כאשר נבקעה הכיפה ב1068 היא התאחתה שוב מעצמה, הודות להשגחה האלוהית".
בקוראן יש אזכורים מפורשים של בית המקדשהנקרא גם מסגד (פרשת בני ישראל), וכן אזכורים מרומזים לכל מיני מוטיבים הקשורים לכיפת הסלע, כמו למשל הסלע (פרשת המערה יח, פסוק 71), הארץ המבורכת (פרשת השולחן, ה פסוק 21), (פרשת הנביאים כא, פסוק 81), העלייה לשמים (פרשת הכוכב נג, פסוקים 1-17). דוד ושלמה (פרשת האות צ')
האזכור החשוב ביותר הנוגע לירושלים הוא כמובן המסע הלילי אל המסגד הקיצון: פרשת בני ישראל פסוקים ראשונים. "ישתבח שמו אשר עבדו הועף ביעף בלילה, מן המסגד הקדוש אל המסגד בקצה המרוחק ביותר, שאת סביבותיו בירכנו, למען נראה לו מאותותינו, כי הוא השומע הרואה."
את המסע האופקי מחברים עם המסע האנכיהמופיע בבשורת הכוכב פסוק 10: "הלא הוא ראה אותו גם בהתגלות אחרת על יד עץ הלוטוס הגובל עם גינת המעון. וכאשר כיסה עץ הלוטוס, מה שכיסה, לא סטתה העין ולא טעתה, את הגדול באותו אללה עת ראתה."
המושג המסע האופקי והמסע האנכי הפך להיות יום חג באיסלאם ומושג מכונן בתורה הסופית.

 

סיבות לבניית כיפת הסלע

היו גם סיבות פוליטיות לבניית כיפת הסלעבשנת 684 האימפריה המוסלמית הייתה שסועה במאבקים פנימיים. הערים מכה ומדינה התקוממו נגד שלטונם החוקי של החאליפים מבית אומיה והכריזו על עבדאללה איבן זוביר כמנהיגםכותר ההיסטוריון יעקובי: "ואז עבד אל מאלק אסר על אנשי סוריה לעלות למכה וזאת מכיוון שאיבן זוביר היה מאלץ את עולי הרגל להישבע לו אמונים... אך העם באו אליו בטרוניות כיצד מעז הוא למנוע מהם לעלות לרגל לבית האלוהים, ועבד אל מאלק השיב להם: "האם לא נאמר על ידי שליח אללה (מוחמד) כי על האדם לעלות לרגל לשלושה מקומות: למסגד במכה, למסגד מדינה, והמסגד בירושלים. וסלע זה שעליו הניח הנביא את כף רגלו יהיה לכם תחת הכעבה. ואז בנה עבד אל מאלק כיפה מעל לסלע ותלה שם וילונות והעם נהג להקיף את הסלע ונוהג זה נמשך כל ימי החאליפים"
לכיוונים בהקשר לכיפת הסלע גם כן יש משמעות: אחד היועצים הראשונים של עבד אל מאליק, היהודי המומר כעב אלאחבאר, הציע שאת מסגד אל אקצא יבנו מצפון לכיפת הסלע. בצורה כזו כשאנשים יתפללו הם יחברו את שתי הקיבלות, יתפללו הן לכיוון כיפת הסלע והן לכיוון מכה, ההצעה לא התקבלה.
בנוסף לכך, לכיפה יש זיקה לנוף. הכיפה נבנתה לפי מסורות ביזנטיות הנשענות על מסורות יווניות קדומות, של מבנים הנבנים בהתחשב ביחס ובקשר שלהם עם הסביבה, ההרים והנוף שמסביב, כדוגמת הפרתנון באתונהמסורת זו התייחסה גם לגיאומטריה ולפרופורציות מקודשות, וזה היה הניסיון האחרון ואולי המוצלח ביותר של אדריכלות כזו, שהוחלפה באדריכלות שכופה עצמה על הסביבה, כפי שמתבטאת במבנה כנסיות.
כיפת הסלע נמצאת במרכז נקודות החיתוך של קווי הראיה מפסגות ההרים מסביב. מקום החיתוך של הקו בין הר הצופים לאבו תור, בין הר הזיתים לגבעת רחביה, בין אוכף הר המשחה והכיפה של אבו דיס לבין רוממה. בין ארמון הנציב ובין הגבע הצרפתית, גבעת התחמושת. זאת ועוד, מרכב הראייה שמכיפת הסלע ואל כיפת הסלע הוא גדול במיוחד וכולל חלק גדול מהיער, זאת הסיבה שכיפת הסלע דומיננטית בנוף של העיר. כיפת הסלע מהווה תמיד את נקודת הכובד העיקרית בתמונה הנפרשת לעיני המסתכל, ואת הציר המרכזי בנוף המיוחד של ירושלים, כאילו המרכז של הרוגע בתוך הרעש שמסביב, השפעתה מתחזקת על הרקע המשטח הרחב והריק שבו היא נתונה. בנוסף לכך בגלל האדריכלות שלה היא יוצרת אפקט של להיראות קרובה מרחוק ורחוקה מקרוב. מכל מקום ממנו יזין הצופה עיניו בכיפת הסלע הוא יעמוד נפעם לנוכח היופי המיוחד הנגלה לפניו, מבט מכל הר ומכל זווית ראיה חדשה תעניק לכפה הצומחת כאלו מתוך ההר חזות שונה במקוון צורות. כל מראה בו תופיע כיפת הסלע תהווה תמונה וזווית צילום בפני עצמה.
 

 

כיווני כיפת הסלע

ישנם גורסים כי אופן בניית כיפת הסלע והמבנים הסמוכים לה, באים להדגיש את מרכזיותה בזיקתה לסובב, המבנה מתומן נעשה בהתאמה לפסגות ונקודות התצפית הסובבות אותו. בהתאמה לכך מצויות גם הקשתות והמדרגות שאף להן נועד תפקיד דומה. גם המבנים מסביב נועדו להדגיש את מרכזיותה של כיפת הסלע ולמשוך את המבקר לחזור ולהקיפה.
לכיפת הסלע 4 שערים הפונים ל4 רוחות השמיים: השער הצפוני נקרא שער גן העדן, המקום נחשב כמוביל לגן עדן ואף הייתה שם בעבר מרצפת שחורה שהערבים טענו שהיא מכסה על פתח המוביל לגן עדן, המרצפת נקראה "בלטת אל גינה – אריח גן עדן, עליה היה מסמרים בצורת צלב. היא נחשבה גם כמכסה על קברו של שלמה המלך. בעבר נהגו להיכנס לכיפת הסלע מהצפון (כיום הדלת סגורה, ואולי בעקבות זאת גם סגורים, לצערנו, שערי גן עדן במקום) ולהקיף את הסלע מימין לשמאלכנגד כיוון השעון. כיום הכניסה הראשית היא ממערב.
השער הצפוני נקרא גם שער השופרמכיוון ששם יתקע המלאך בשופר לבשר את יום הדין. מעל הדלת כתובת: "כל היראים את אללה ... יובלו אל גן העדן".
ממול לפתח, במרחק צעדים אחדים ממנו, דרגש הפונה דרומה ובו שבע גומחות תפילה, שלפי המוסלמים משוייכים לשבעה הרקיעים.
מזרח: לעומת השער לגן העדן בצפון, השער בצד המזרחי של הכיפה נקרא שער דוד מלך ונחשב כקרוב לגיהינום, מה שמלמד אותנו שלעיתים הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות (גן עדן). המסורת העברית אומרת: "פתחים יש לגיהינום, אחד במידבר, אחד בים ואחד בירושלים" (מסכת עירובין פרק יט', פסוק 3). ביום הדין יופיע המלאך רפאל (כל אחד מ4 המלאכים העיקריים קשור לאחת מ4 רוחות השמיים) ויקבץ את המאמינים בעמק יהושפט שממול. דוד לפי המסורת המוסלמית קשור למשפט. ובשער זה הוא ישב לשפוט את העם, במשקוף הפורטיקו של השער ניתן לראות שרידים מן הפסיפס המקורי שכיסה בעבר את המבנה כלפי חוץ. וכן משמאל לו יש כתובת המנציחה את פעלו של אל מאמון לשיפוץ המסגד.
ואם בגיהינום עניינו, הלא שגיא בן הינום הסמוך היה מקום פולחן של התרבות האלילית של ימי קדם, מקום בו הוקרבו ילדים וקורבנות אדם לבעל, "אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי" כדברי הנביאים. אבן השתייה היא המקום המשוער שבו אברהם כמעט והקריב את יצחק. סמליותו של סיפור זה היא בכך שהוא מסמל מעבר מקורבנות אדם לקורבנות חיות שהיו מוקרבים במקדש. המעבר מסמל את התקדמות המין האנושי ואת ההומניות של הדת העברית החדשה.
דרום: השער הדרומי של מבנה כיפת הסלע נקרא שער התפילה, אולי בגלל שכיוונו כלפי מכה וכלפי מסגד אל אקצא, מעל הפתח כתובת מהקוראן המצווה על המאמינים לפנות למכה בשעת תפילתם. מימין לפתח טבלת שיש ובה דמויות שני היונים המופיעות בעורקי השיש החתוך על אחת האומנות הסמוכות. שני יונים אלו קפאו באבן בגלל שדיברו סרה בשלמה המלך.

 

צלבנים וכיפת הסלע

הצורה המסתורית ביותר המופיעה בעורקי השיש שעל האומנות היא צורה של אדם, או יותר נכון פרצוף אדם, בסמוך לפתח הצפוני. וכאן המקום לספר על מסדר מסתורי שהוזכר בתחילת הפרק, הלא הוא המסדר הטמפלרי שייחס חשיבות רבה לכיפת הסלע.
הצלבנים שכבשו את ירושלים הפכו את כיפת הסלע למקדש נוצרי וקראו לו: "טמפלום דומיני" מקדש האדון. ב1118 נתן המלך בלדווין לתשעה אבירים שטח בכיפת הסלע ובהר הבית בו הם שהו במשך תשע שנים שלאחריהם הם ייסדו מסדר שנקרא המסדר הטמפלרי, אולי על שם הטמפלום דומיני. מכל מקום כיפת הסלע הייתה מעתה סימלם. הם נהפכו במהרה למסדר החשוב, החזק, הגדול, והעשיר ביותר בעולם הנוצרי. אלא שאליה וקוץ בה, המסדר היה מסדר סודי, שבו טקסים סודיים, ולפי הרינונים הטמפלרים עבדו פרצוף מסתורי שנקרא בומון. הם הואשמו בסופו של דבר בעבודת אלילים (ובהאשמות רבות אחרות) ומסדרם פוזר על ידי הכנסייה כ200 שנה אחרי ייסודו. רבים טוענים שהבונים החופשיים הם ממשיכי דרכם.
באיטליה, בטורינו, ישנו בד מקודש שעליו מופיע בדרך מסתורית כלשהיא דמות לא ברורה של פרצוף, הבד נקרא ה"בד של טורין". מיוחסות לו יכולות מגיות והוא עתיק מאוד. זה הוא לפי האמונה הפרצוף שאותו עבדו הטמפלרים. ואולי "בומון" (הפרצוף) איננו הפרצוף שעל הבד מטורין אלא הוא הפרצוף המסתורי המופיע על האומנה הצפונית של האוקטגון של כיפת הסלע
על פי המוסלמים, מכל מקום, אין כאן בעיה ואין כאן מסתורין כלל וכלל, הפרצוף הרי הוא פרצופו של סלח א דין, והוכחה לכך זה השפם.

יהודים וכיפת הסלע:

המומר היהודי כעב אל אחבר מראה לעומאר, לפי בקשתו, את מקום אבן השתייה. (ירושלים נופלת לידי המוסלמים לאחר שנתיים של מצור, תושבי העיר ובראשם הפטריארך ספוריניוס, מוכנים להיכנע רק לפני עומאר). בכיפת הסלע היו משרתים יהודים, דבר ללא תקדים בהיסטוריה המוסלמית. כותב מוגיר א דין: "שמשי יהודים שהיו פטורים ממס גולגולת, שלכתחילה היה מספרם עשרה ואחרי כן עלה לעשרים לניקיון המסגד וטיהורו",
"קבוצת שמשים יהודים העושים את הזכוכית והמנורות והגביעים והמנורות הגדולות ודברים אחרים".

היהודים ראו כנראה בבניית כיפת הסלע "סימן של אתחלתא דגאולה". ויש אומרים אף שחלק מהם היו מעורבים בתכנון הבניין, ויש אומרים שניתנה להם הזכות להתפלל במקום ולהקים בית תפילה ומדרש משלהם, אפשר על יסודות קדומים שגילו, אלא שהישמעאלים קינאו בהם וגירשום ובנו במקום הזה בית תפילה משלהםהיהודים נאלצו להעתיק עצמם מאותו מקום מרכזי ובנו בית תפילה במקום אחר, מוצנע יותר בהר הבית. ברם, בתקופת החליף אל מאמון במחצית הראשונה של המאה התשיעית נמנע מהם גם דבר זה, והם גורשו לגמרי מחצר הר הבית . בציורים יהודיים מצויר לפעמים בית המקדש בדמות כיפת הסלע.
שלמה לפי המסורת המוסלמית קשור לפתח הצפוני של כיפת הסלע, ולגן העדן, הוא שולט על השדים ועל העולם שמעבר, "אז העמדנו לרשותו את הרוח למהר בפקודתו בקלות לכל אשר יצווה ואת השטנים והשדים שיעבדנו לו כבונים וצוללים, בעוד שאחרים שלא נשמעו לו אסרנו באזיקים ואמרנו לו: זוהי מתנתו לך וממנה תוכל להעניק, או לא להעניק, לאחרים כפי שתרצה ללא הגבלה". (בשורת האות צ' פסוק 35). יש כמה בניינים מצפון לכיפה הקשורים אליו: כיפת הרוחות (אולי), כיפת אל חידר (שם כלא שלמה את השדים), כיסא שלמה (שם ישב שלמה מתבונן בשדים גם לאחר שמת), כיפת שלמה (שם נשא שלמה את תפילתו המפורסמת לאחר חנוכת המקדש). דוד לעומת זאת קשור לשער המזרחי של הכיפה ולמשפט שיקרה שם ביום הדין. "ונתנו לו את החכמה ואת כשרון ההבחנה והשיפוט בדין ודברים של יריבים" (בשורת האות צ' פסוק 20) "אחר כך אמרנו לו: דויד, עשינוך ממלא מקומנו בארץ ולכן שפוט בצדק בין האנשים..." (בשורת האות צ' פסוק 25(
מוחמד התפלל עם כל שאר הנביאים בכיפת הסלעבמערה שמתחת לסלע, או לפי מסורות אחרות באולם הארבעים. שם הוא ראה את מאלכ, שועראוצר, גיהינום.
ביום הדין יוצבו ברחבת הר הבית המאזנייםסלע הכעבה יבוא אל אבן השתייה, גשר צר יוצב משם אל גן העדן והגיהינום, הסלע יהפוך פתח לגן עדן, המלאכים יתייצבו שורות, שורות. המתים יגיעו לרחבת הר הבית, וישוע יופיע מחדש כמשיח.

 

קראו מאמרים על ירושלים המוסלמית - לחצו לקישור

כיפת הסלע
סביל קאיתבאי
רבעה אל אדוויה
דרווישים בירושלים
המסדר הנקשבנדי בירושלים
סלמן הפרסי
מיסטיקה איסלאמית בירושלים
המסע השמימי של מוחמד
 
מאמרים על ירושלים - לחצו לקישור
מקומות בירושלים
סודות ירושלים
היסטוריה ירושלים
כנסיות ירושלים
ירושלים היהודית
ירושלים המוסלמית
ירושלים הנוצרית
הר הזיתים
הר ציון
הרובע הארמני
ספר באבן
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו